אתמול לפנות ערב תהילה לאל באתי מהילולא קדישא, בני שיחיו מה אוכל לשער לכם גודל יקרת הדבר הזה, אברך בכל ליבי להשם יתברך אשר עד כה עזרני, זו חתונה יפה, כדאי לנסוע מארבע פינות העולם לראות הענין הזה, וגודל תוקף האמונה קדושה שיש לכל אחינו בני ישראל שיחיו בזה. באים אנשים מקצה ארצות, וגם מטשערקסיע היו כמה אנשים מכובדים, ומפזרים הון רב. ואינם בוכים כלל, רק שמחים כל הלילה ותכף בבוקר נוסעים לדרכם.
וגודל המניעות שהיה פה על ענין הנסיעה הזה לא היה כזאת מעולם, כי ירד הגשם שני ימים רצופים יום ד' ויום ה', וכל תושבי הארץ פה אינם בזכרם שיהיה בעת הזה גשמים כאלו. וכל אנשי העיר הזאת לא נסעו עד יום ל"ג בעומר בבוקר. כי על הלילה לא היה באפשרי לבוא לשם, כי החצר הוא רק בחזקת הפרענקין (בני עדות המזרח), וכל הבתים שיש בשם מושכרים להפרענקין שבאים מארצות אחרים משנה לשנה, גבירים מפורסמים, והמדרש מלא מפרענקיות מפה אל פה. רק בכל שנה כאשר החמה זורחת, כל אנשי צפת עומדים החוצה על הגגות ובתוך החצר ועושים לעצמם סוכות ארעי. וכהיום, זאת הנ"ל בלתי אפשרי, לסיבת הגשמים באין מעצור. ועשו פה הדלקה גדולה (ההדלקה פה היה אצל בית הכנסת של כבוד האר"י זכר צדיק וקדוש לברכה בשמחה רבה, וההדלקה נראית עד המירון, ותהילה לאל רקדנו הרבה בתוך שטף הגשם, ואחר כך בבית הכנסת והכל באהבה ובחיבה).
אך ביום ל"ג בעומר בבוקר השכם בתוך שטף הגשם התחילו אנשי פה לנסוע לשם. מה אומר לכם, לא האמנתי כי יסופר לי אם לא ראיתי בעיני. נסעו אנשים ונשים וטף, גם יונקי שדים, והגשם שטף אותם, וכל הדרך היה מלא שמחה לגודל חביבות הדבר הזה. וטרם באו לשם כבר נסעו קצת פרענקין, והיה מקום לכנוס לתוך המדרש. ומקודם אמר כל אחד כל מה שבליבו, ושפכו הרבה דמעות מקירות ליבם. ואחר כך בעזרת השם יתברך גדלה השמחה עד לשמים והיה קלינעט ופאק (תוף ומצלתיים), וכולם בפיהם מזמרים ניגונים נפלאים. והילדים מתגלחים שקורין פה חאלקין (חלקה), והענין הזה הוא דבר נפלא, כי יש להם שירים לזה ומרקדים עם הילדים בתנועות נפלאים, ממש כלתה נפשי בנועם הדבר הזה. והילדים דפה, המה מחוכמים נפלאים לא נראה כזאת, הכלל, זה ענין נפלא, מעשי רבי שמעון.
ואנוכי תהילה לאל זכיתי לעמוד אצל הציון ממש, ואמרתי התפילה הקדושה שלנו שנתייסדה על תוקף קדושתו. ונשאתי עיני למרום, ונתתי שבח והודיה לפניו יתברך אשר איש כערכי יזכה לעמוד ביום הזה על ציון שלו הקדוש.
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
וגודל המניעות שהיה פה על ענין הנסיעה הזה לא היה כזאת מעולם, כי ירד הגשם שני ימים רצופים יום ד' ויום ה', וכל תושבי הארץ פה אינם בזכרם שיהיה בעת הזה גשמים כאלו. וכל אנשי העיר הזאת לא נסעו עד יום ל"ג בעומר בבוקר. כי על הלילה לא היה באפשרי לבוא לשם, כי החצר הוא רק בחזקת הפרענקין (בני עדות המזרח), וכל הבתים שיש בשם מושכרים להפרענקין שבאים מארצות אחרים משנה לשנה, גבירים מפורסמים, והמדרש מלא מפרענקיות מפה אל פה. רק בכל שנה כאשר החמה זורחת, כל אנשי צפת עומדים החוצה על הגגות ובתוך החצר ועושים לעצמם סוכות ארעי. וכהיום, זאת הנ"ל בלתי אפשרי, לסיבת הגשמים באין מעצור. ועשו פה הדלקה גדולה (ההדלקה פה היה אצל בית הכנסת של כבוד האר"י זכר צדיק וקדוש לברכה בשמחה רבה, וההדלקה נראית עד המירון, ותהילה לאל רקדנו הרבה בתוך שטף הגשם, ואחר כך בבית הכנסת והכל באהבה ובחיבה).
אך ביום ל"ג בעומר בבוקר השכם בתוך שטף הגשם התחילו אנשי פה לנסוע לשם. מה אומר לכם, לא האמנתי כי יסופר לי אם לא ראיתי בעיני. נסעו אנשים ונשים וטף, גם יונקי שדים, והגשם שטף אותם, וכל הדרך היה מלא שמחה לגודל חביבות הדבר הזה. וטרם באו לשם כבר נסעו קצת פרענקין, והיה מקום לכנוס לתוך המדרש. ומקודם אמר כל אחד כל מה שבליבו, ושפכו הרבה דמעות מקירות ליבם. ואחר כך בעזרת השם יתברך גדלה השמחה עד לשמים והיה קלינעט ופאק (תוף ומצלתיים), וכולם בפיהם מזמרים ניגונים נפלאים. והילדים מתגלחים שקורין פה חאלקין (חלקה), והענין הזה הוא דבר נפלא, כי יש להם שירים לזה ומרקדים עם הילדים בתנועות נפלאים, ממש כלתה נפשי בנועם הדבר הזה. והילדים דפה, המה מחוכמים נפלאים לא נראה כזאת, הכלל, זה ענין נפלא, מעשי רבי שמעון.
ואנוכי תהילה לאל זכיתי לעמוד אצל הציון ממש, ואמרתי התפילה הקדושה שלנו שנתייסדה על תוקף קדושתו. ונשאתי עיני למרום, ונתתי שבח והודיה לפניו יתברך אשר איש כערכי יזכה לעמוד ביום הזה על ציון שלו הקדוש.
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה