וּכְפִי הַמְבֹאָר בִּדְבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן פ"א שֶׁבְּרִקּוּד הָרַגְלִין מֵחֲמַת שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה מַעֲלִין אֶת הָאֱמוּנָה עַיֵּן שָׁם. (שֶׁמֵעִנְיָן זֶה דִּבֵּר אַדְמוֹ"ר זַ"ל קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל לְסַפֵּר הַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת כַּמְבֹאָר שָׁם (המעשה מהשבעה בעטלריס), וְכֵן אָמַר אָז אַדְמוֹ"ר זַ"ל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ לְפָנִים נִהְיוּ בְּשִׂמְחָה מִמָרָה שְׁחוֹרָה).
וּכְפִי הַנִּרְאֶה בְּכָל סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁגָּמַר כָּל סִּפּוּר הַמַּתְחִיל 'וַיְהִי הַיּוֹם' סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ לְהַסִּפּוּר שֶׁמִקֹּדֶם, מִכָּל זֶה יֵשׁ לְרַמֵּז לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי גַם בְּהַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת שֶׁגָּמַר הַסִּפּוּר הַמַּתְחִיל 'וַיְהִי הַיּוֹם' שֶׁהוּא הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל זֶה שֶׁבְּלֹא רַגְלַיִם סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ לִגְמַר הַסִּפּוּר שֶׁמִקֹּדֶם, שֶׁהוּא הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ שֶׁנָּפַל מֵהָאֱמוּנָה, שֶׁהַשְּׁנֵי דְּבָרִים הָאֵלֶּה לֹא גָּמַר אַדְמוֹ"ר זַ"ל כִּי זֶה וָזֶה סִּפּוּר אֶחָד הוּא.
כִּי זֶה שֶׁבְּלֹא יָדַיִם בְּנִגּוּן יָדָיו הַקְּדוֹשׁוֹת מְתַקֵּן וּמְרַפֵּא אֶת הַבַּת מַלְכָּה, וְזֶה שֶׁבְּלֹא רַגְלַיִם בְּמָּחוֹל וְרִקּוּד רַגְלָיו הַקְּדוֹשִׁים מְתַקֵּן וּמַעֲלֶה אֶת הַבֶּן מֶלֶךְ שֶׁנָּפַל מֵהָאֱמוּנָה, וְזֶה כָּל הַמִּלְחָמָה עַתָּה (וּכְפִי הַמּוּבָן שֶׁגַּם מֵחֲמַת זֶה לֹא סִיֵּם אַדְמוֹ"ר זַ"ל) בְּעִ'קְ'ב'וֹת מְשִׁיחָא (שֶׁנִשְׁמָתוֹ הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת הַסְּפִירָה הַשְּׁבִיעִית כַּיָּדוּעַ, וְהוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה וְעַל כֵּן זֶה לְעֻמַּת זֶה מִּתְגַּבֵּר מִקֹּדֶם אֶפִּיקוֹרְסוּת כָּזֹאת) אֲשֶׁר הָאֶפִּיקוֹרְסוּת יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם וְהוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר בְּכָל עֵת וָעֵת, וּמִמֵּילָא מִתְגַּבֵּר עַל יְדֵי זֶה גַם שְּׁאָר כָּל הַחֲטָאִים וַעֲוֹנוֹת וּפְשָׁעִים. וְהַבֶּן מֶלֶךְ (שֶׁהֵם כְּלַל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָאִים בְּנֵי מְלָכִים) מֵחֲמַת שֶׁנּוֹלַד עִם טוֹב (כִּי נִּמְשְׁכוּ מִמַּחֲשָׁבָה עֶלְיוֹנָה דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא) קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק וְנוֹקֵש בְּקִרְבּוֹ בְּכָל עֵת וָעֵת שֶׁעַל כֵּן הוּא זּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם הֵיכָן אֲנִי בָּעוֹלָם וּמַה נַעֲשֶׂה עִמִּי וְכוּ', אֲבָל תֵּכֶף וּמִיָּד כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם שִׂכְלוֹ חוֹזֵר וְנִתְחַזֵּק אֶצְלוֹ הַחָכְמוֹת שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסוּת, וּבִשְׁבִיל זֶה הַסּוֹף שֶׁיָּרַד גַם מִמַּלְכוּתוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ כַּמּוּבָן שָׁם כִּי מַלְכוּת הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה, וְהֵם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה כַּיָּדוּעַ. וְאָבִיו שֶׁל הַבֶּן מֶלֶךְ כְּשֶׁצָּפָה וְרָאָה כָּל זֶה הִזְהִיר אוֹתוֹ הָעִקָּר עַל שִׂמְחָה, שֶׁיִתְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה גַם בְּעֹמֶק נְפִילָתוֹ וִיְרִידָתוֹ מִמַּלְכוּתוֹ וְאֱמוּנָתוֹ (שֶׁבָּזֶה כָּלוּל כָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים הָעוֹבְרִים בִכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת בְּגוּף וְנֶפֶשׁ), כִּי זֶה כָּל תִּקּוּנוֹ.
כִּי זֶה הוּא אִתְעָרוּתָא דִּלְתַתָּא שֶׁיִּתְעוֹרֵר עָלָיו בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר שִׂמְחַת הַמָּחוֹל וְרִקּוּד הָרַגְלִין שֶׁל הַבֶּעטְלֶר הַשְּׁבִיעִי, שֶׁעַל יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ יַחֲזֹר לְמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ בְּיֶתֶר שְֹאֵת וְיֶתֶר עֹז (וְזֶה פֵּרוּשׁ "עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשֹוֹת מָחוֹל לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא וְכָל אֶחָד יֹּאמַר זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ", הַיְנוּ שֶׁעַל יְדֵי הַמָּחוֹל שֶׁל הַבֶּעטְלֶר הַשְּׁבִיעִי יִתְתַּקֵּן הַאֱמוּנָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁיִּהְיוּ רוֹאִין בָּעֵינַיִם מַמָּשׁ אֶת ה' בִּבְחִינַת זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ כַּמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן סִימָן ס"ב בְּפֵרוּשׁ מַאֲמָר הַסָּבָא גּוּפָא טְמִירְתָּא וְגַלְיָא שֶׁאֵצֶל הַמַּאֲמִין הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁרוֹאֶה בְּעֵינָיו עַיֵּן שָׁם).
(כוכבי אור - אמת ואמונה - אות טו')
*
קִבַּלְתִּי שִׂמְחָה מִזֶּה הַפֶּתֶק, שִׂמְחָה כָּזֶה שֶׁלֹּא מֵעוֹלָם הַזֶּה, עַד שֶּׁהָעַצְבוּת לֹא עוֹלֶה שׁוּם עֶרֶךְ נֶגֶד הַשִּׂמְחָה, הַשִּׂמְחָה כָּזֶה שֶׁלֹּא..., הִתְחַלְתִּי לִרְקֹד בְּהַחֶדֶר שֶׁלִּי, וְהַיְשִׁיבָה, לָמְדוּ בְּיְשִׁיבָה, וְאָמְרוּ: "שֶּׁהוֹ, הַמְשֻׁגָּע נַעֲשָׂה שָׂמֵחַ, הוּא נַעֲשָׂה שָׂמֵחַ, אֲבָל הוּא מְרַקֵּד", אָז כֻּלָּם נִכְנְסוּ לְהַחֶדֶר שֶׁלִּי, וְרָאוּ דָּבָר כָּזֶה שֶׁאֲנִי מְרַקֵּד, אֲנִי לֹא שׁוֹאֵל אוֹתָם, אֲנִי מְרַקֵּד וְשָׂמֵחַ כָּזֶה, נִתְבַּטְּלוּ, טוֹב הֵם הוֹצִיאוּ אוֹתִי מֵהַחֶדֶר, וְעָמְדוּ עִגּוּל, וְאֲנִי הָיִיתִי בָּאֶמְצַע, וְרָקַדְתִּי כַּמָּה שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה, וְנַעֲשׂוּ עֲיֵפִים, הֵם עָמְדוּ זְמַן רַב כָּזֶה, אָז הֵם אָמְרוּ: "הוּא לֹא יִתְעַיֵּף, הוּא יְעַיֵּף אוֹתָנוּ, אָנוּ אֵין לָנוּ כֹּחַ יוֹתֵר", אָז הֵם הָלְכוּ וְאֲנִי רָקַדְתִּי לְבַדִּי.
(שיחות סבא - סיפור נס הפתק)
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה