...אני זכיתי לצאת מן הים, מסכנה, מסכנות כאלה, ואני נמצא על הבנין, אני הגעתי להדלת של הבנין, אז פתחתי את הדלת ונכנסתי והיה פרוזדור, מצד אחד היה חלונות יפות ומצד שני, אני עליתי, פה היה דלת ומצד השני היה דלתות, היה קיר עם דלתות אז אני עברתי את הדלת הראשונה ורציתי לפתוח לראות מה מה יש שמה? לא פתחתי, לא בכוונה, לא פתחתי, אמרתי מה זה? מדוע לא פתחת? אז אני חשבתי עכשיו אני אפתח יש דלתות הרבה אז הלכתי וגם כן הגעתי לדלת, וגם כן לא פתחתי והייתי בכעס עלי מדוע לא פתחת? לא פתחתי, ועברתי את הדלת וגם וככה כל הדלתות עברתי ורציתי לפתוח ולא פתחתי, עד שהגעתי, כזה, זה היה חלום כזה, עד שהגעתי לדלת האחרונה של הבנין, זה כבר כל הבנין, אני עברתי כל הדלתות עד שהגעתי להדלת האחרונה של הבנין שהיה, כבר אני הגעתי להדלת האחרונה, אז פתחתי, פתחתי וראיתי חדר, פתחתי ראיתי חדר, יש שמה שולחן וכסא, ועל הכסא יושב זקן גדול, וזקן יופי כזה, לבן כזה, חן כזה, וגם הצורה שלו, הפנים שלו היה חן כזה שלא רואים בעולם הזה מן חן כזה, מן מתיקות כזה, אז התביישתי מאוד, ראיתי זקן כזה, ראיתי זקן כזה! וראיתי את הפנים שלו אז נתביישתי מאוד ונפלתי בדעתי, איך יש לי מקום פה להיות בחדר הזה ולראות זקן כזה, איך?, נתביישתי מאוד, רציתי לתת שלום להזקן, אבל לא, לא מצאתי עוז בנפשי, לתת לו שלום, איך? איך זה, אני רחוק כזה, אני איך יש לי חלק כזה לתת? איך יש לי העזות לתת שלום להזקן הזה? כן אז הזקן היה ככה, הזקן הזה הושיט את היד ונתן לי שלום ולקח לי את היד והחזיק את היד ובאהבה גדולה ובניענוע, כן ושלום עליכם!, הוא המשיך והחזיק אותי באהבה גדולה "שלום עליכם" התרגשות כזה, אני לא היה לי עזות כזה, אבל הוא עשה כזה, אז מה יכולתי לעשות, אז קיבלתי את זה ונתעוררתי...

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.