מעשה בעני אחד שהיה יושב בבית המדרש ולומד, פעם אחד בא חוזה בכוכבים (המפורסם) אל העיר ורצו כל העיר אליו.
והעני יושב בבית המדרש ולא הלך אליו.
באה אשתו לבית המדרש ולא מצאה שם שום אדם כי אם בעלה, כי כולם הלכו אל החוזה.
צעקה עליו: "אתה עני, עצל, רוע מזל.מדוע אינך הולך אל החוזה בכוכבים?"
ולא רצה ללילך עד שהפצירה בו, עד שהוכרח לילך אליו.
החוזה בכוכבים אמר לו שמזלו - יהיה גנב, ושב אל בית המדרש אל לימודו, ובאה אשתו ואמרה לו: "מה אמר לך"?
אמר לה אמר:"קבצן נשאר קבצן".
לערב בא לביתו ואכל סעודתו הגדולה, היינו חתיכת לחם ותוך שהיה אוכל התחיל לשחוק,
ושאלה אותו אשתו: "מה אתה שוחק? כי בודאי אתה יודע איזה דבר ואין אתה רוצה להגיד לי?"
אמר לה: "לאו, לא אמר לי כלום, סתם אני שוחק", ואכל יותר ושוב התחיל לשחוק ושוב שאלה אותו והשיב לה כנ"ל ותוך כדי שחק יותר אמרה לו: "ראה בודאי אתה יותר דבר דהיינו, שאתה מסתיר ממני משהו. אמר לה שהחוזה בכוכבים אמר שמזלו שיהיה גנב, השיבה שאינה רוצה שיהיה גנב: "טוב שנהיה עניים איך שיהיה כאשר ייתן ה' ולא תהיה גנב".
אח"כ הגיעה שבת. מין הסתם הייתה שבת יפה כסדר, ישבו לאכול והיה לו ארבע, חמש בנות וחטפו זה מזה חתיכת לחם כי גם הלחם לא היה לו די סיפוקו וענתה אשתו ואמרה ריבונו של עולם, כבר נמאס לי מעוד העניות עד שהייתי רוצה שתהייה גנב ולא נסבול דוחק כזה". והוא הוכרח למלאת רצונה(כן רצה לא רצה ובכל זאת הלך).
וכן בכל פעם, ויישב עצמו לילך לגנוב אצל המנהיג הגדול שבעיר ומצא את השומרים ישנים ואין שואל אותו כלל, והלך אל החנות והיה החנות פתוח והלך אל התיבה והיה פתוח גם כן ולקח לא ארבעה, חמישה אדומים, רק כדי להתפרנס והביא לאשתו ואמר לה: ראי שמילאתי רצונך ותתפרנסי מזה כי לא אוסיף עוד לגנוב".
השיבה לו כי בודאי גם היא אינה רוצה בזה רק שהוכרח לזה מחמת הדוחק.
אח"כ פעם אחת התחילה לצעוק עליו: "קבצן, רוע מזל, היית בחנות מדוע לא לקחת לי אליופה" – (זהו בגד עליון, מעיל יפה) והוכרח לילך עוד לגנוב. הלך אל החנות ומצא שעומד שם גנב אחד ושאל אותו: "מי אתה?" ואמר לו: "אני גנב" (מצפת) וכן שאל אותו ואמר לו גם כן שהוא גנב, (מירושלים) אמר לו: "נשתתף בגניבות. אני בר מזל". ונתרצה לזה.
אמר העני בדעתו, "אם נגנוב כאן מעמיד אני את בעל הבית, כי אני לבדי הייתי גונב רק אליופה אבל עכשיו נגנוב הרבה ויישאר בעל הבית ריקם" ואמר לגנב" "למה לנו להפסיד את ישראל טוב יותר שנלך לגנוב אצל העכו"ם". ונתרצה לזה ונתיישבו לילך לגנוב אצל המלך שהיה גר בעיר הזו כי בודאי יוכל לגנוב שם כי מזלו כן הנ"ל ואמר הגנב: "טוב שנגנוב הזוג בגדים של המלך שהוא לבוש בהם בעת שמכתירים אותו כי בודאי יהיה די לנו לדורי דורות, כי אני יודע היכן הם מונחים". והסכים העני כי בודאי יוכל לגנבם כי מזלו כן. והלכו לשם והלכו לחדר לפנים מחדר ומצאו הבגדים והיה הכיסים של הבגדים יקר מאוד ולקחו אותם. אח"כ התחילו להתקוטט, כי היה בגד אחד גדול ואחד קטן, הגנב אמר אשר לו היה מגיע הגדול, כי הוא היה יודע מהם, והעני אמר כי לו היה מגיע הגדול, כי הוא היה בר מזל ומזלו גרם.
אמר העני שהוא ילך לשאול את המלך, אמר לו הגנב: "איך אפשר?" אמר לו: "אף על פי כן אלך ואשאל אותו".
אמר הגנב: "אם תוכל זאת שתלך ותשאל את המלך אז אני בעצמי אתן לך את הבגד הגדול".
הלך עימו אל המלך והיה שוכב שם אחד, שהיה מספר למלך מעשיות כדי שישן, ובאו ואחזו שניהם בהמיטה של המלך ונשאו המיטה עם המלך לחדר אחד מתוך כך הקיץ המלך וסבור שהוא במקומו והתחיל זה הגנב וסיפר לו המעשייה הנ"ל משני גנבים הנ"ל ושאל את המלך למי מגיע הבגד הגדול, חרה עליו המלך ואמר: "מה אתה שואל אותי, בודאי מגיע לעני כי במזלו גנבם. טוב שתספר לי מעשה" וסיפר לו מעשה. וישן המלך.
אחזו את המיטה והחזירו אותו לחדר הראשון.
בבוקר נודע שנגנבו בגדי מלך הנ"ל ונזכר המלך שהשוכב אצלו סיפר לו המעשה הנ"ל הבגד ושאל למי מגיע הבגד הגדול ואמר שבודאי מגיע לו הבגד הנ"ל והכו אותו (את המספר) וענה שאינו יודע והרבו להכות אותו ואמר: "איני יודע", שלח המלך אל שר הכמרים לשאול על המעשה, אם הוא אפשר שאף על פי כן לא גנבם האיש הנ"ל,
ואמר הכומר אפשר שלא גנב והכומר אמר שהוא שטות שפסק המלך כי מגיע הבגד הגדול לעני,
וחרה למלך מאוד שמחזיקו לשוטה והיה רוצה לעשות לו דבר ולא היה יכול והיו מחפשים אחרי הגניבה ולא היו מוצאים. ציווה המלך שכל מי שגנב יבוא ויודה כי בודאי לא יעשו לו שום דבר, כי חפץ המלך לידע איך אפשר לגנוב בגדים אלו והיו מסובבים סיבוב של אנשים ומספרים את זה והיה העני ושאל אותם: "מה זה אתם מספרים?" ואמרו לו ענה ואמר: "מה הרעש, מי שגנב יחזיר" (רמז על עצמו),
וצעקו עליו וכן בא עוד ושאל וענה עוד וצעקו עליו: "קבצן הלו אתה מחייב ראשך, שאתה יודע מהגניבה", אמר: "אני יודע מהגניבה", אמרו לו: "אם אתה יודע לך ותגיד", אמר: "אגיד".
ובא העני למלך ואמר: "אני יודע מהגניבה", אמרו לו שחפץ מאוד לראות את הגנב, אמר לו (העני): "אני הוא",
ונשקו המלך ושאל: "איך גנבת?" וסיפר לו כל המעשה הנ"ל ובקשו את הגנב והחזירו גם את הבגד השני שהיה אצלו....
ובנוסח אחר שמעתי "סוף גנב לתליה", ובעת ההליכה הלך אחד עם שק נעליים ואמר לו (לעני): "כל כך יגיעות יגעתי וכל כך נעליים קרעתי עד שהבאתיך לידי כך".
