לִשְׂמֹחַ אֲפִלּוּ בַּבּוֹץ

וְהַיּוֹם חוֹלֵף וְעוֹבֵר וּמִתְפָּרְדִים הַלֵּב מֵהַמַּעְיָן וְהַמַּעְיָן מֵהַלֵּב עִם כָּאֵלֶּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וְכוּ', וְאֲזַי כְשֶׁיֻּגְמַר הַיּוֹם אֲזַי יִסְתַּלֵּק הַלֵּב חַס וְשָׁלוֹם וְכוּ' וּבֵינָתַיִם מַגִּיעַ הָאִישׁ חֶסֶד הָאֱמֶת וְנוֹתֵן בְּמַתָּנָה יוֹם אֶחָד לְהַלֵּב, שֶׁאַשְׁרֵי הָאָזְנַיִם שֶׁשׁוֹמְעוֹת כָּאֵלֶּה אֲפִלּוּ הַיּוֹם, וְנַעֲשָׂה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וְכָךְ גַּם אָנוּ צְרִיכִים בְּוַדַּאי עִם זֶה לִשְׂמֹחַ אֲפִלּוּ בַּבּוֹץ, אַף עַל פִּי כֵן בְּתוֹךְ רֶפֶשׁ וְטִיט הַיָּוֵן כָּזֶה וּמְצוּלוֹת יָם כָּאֵלֶּה שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט עַכְשָׁיו בָּעוֹלָם בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בְּעִקְבוֹת מְשִׁיחָא, זָכִינוּ לִשְׁמֹעַ נוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה נִפְלָאוֹת נִפְלָאוֹת. וְאִם נֹאמַר פִּלְאֵי פְּלָאוֹת רִבְבוֹת פְּעָמִים לֹא יַסְפִּיק עַל תֵּבָה אַחַת מִזֹּאת הַמַּעֲשֶׂה הַנּוֹרָאָה שֶׁלֹּא נִשְׁמָע כָּזֹאת מִימוֹת עוֹלָם אוּן טַאקִי פָארְט אַשְׁרֵינוּ אַשְׁרֵינוּ וְכוּ'.

(עלים לתרופה - מכתב קיז')

וְהִנֵּה בָּעִתִּים הַלָּלוּ אֲנִי עוֹסֵק בְּעִנְיַן כַּוָּנַת אֱלוּל, שֶׁהֵם תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהוּא סוֹדוֹת עֲצוּמִים שֶׁגִּלָּה שָׁם בְּעִנְיַן 'וְאִם לֹא תֹּאבֶה הָאִשָּׁה וְכוּ, וּבְעִנְיַן הַפֵּרוֹת וּבְעִנְיַן הָאֲבֵדוֹת שֶׁמְּחַפְּשִׂין הַמַּלְאָכִים שֶׁתּוֹקְעִין תְּקִיעָה, תְּרוּעָה תְּקִיעָה וְכוּ' וְכוּ', אַשְׁרֵי הָאָזְנַיִם שֶׁשָּׁמְעוּ מִזֶּה, כִּי לֹא נִשְׁמַע כָּזֹאת מֵעוֹלָם וְכוּ'. וְהָעִקָּר הַיּוֹצֵא מִשָּׁם שֶׁצָּרִיךְ כָּל אָדָם לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ הַרְבֵּה הַרְבֵּה מְאֹד מְאֹד אַחַר אֲבֵדוֹתָיו, וְעִקַּר הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשׂ הוּא עַל יְדֵי דַּרְכֵי תּוֹרָה שֶׁגִּלָּה עַל פָּסוּק "קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ" בְּסִימָן ו' כַּמְבֹאָר שָׁם בִּמְקוֹמוֹ, כִּי הַתּוֹרָה הַנַּ"ל הוּא סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּל וְכוּ'. וְעִקַּר הַכַּוָּנוֹת הֵם בְּחִינַת אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ, שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב, בָּקִי בְּעָיֵל בָּקִי בְּנָפִיק. כִּי מִי שֶׁזּוֹכֶה לְקַיֵּם אִם אֶסַּק וְכוּ' וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ, הוּא מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ בְּחִינַת סוֹד כַּוָּנַת אֱלוּל, וְיָכוֹל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אַחַר אֲבֵדוֹתָיו.
(עלים לתרופה - מכתב עא')
*
הַפצ' זֶה עִנְיַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל רַבֵּנוּ, נִזְכָּר בְּהַפֶּתֶק שֶׁאֲנִי יֵשׁ לִי יְדִיעוֹת בְּעִנְיַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה, "רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּי", יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם וְמָלֵא וְגָדִישׁ מִקַּו לְקַו, פ'צ'פ'צ'י'-ק' זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל הַתְּקִיעוֹת, עַל הַתְּקִיעַת שׁוֹפָר. 
*
"וּבָזֶה אֲגַלֶּה לְךָ סוֹד", מַה הַסּוֹד? "פ'צ'פ'צ'י'-ק'" וְזֶה תְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. 
*
סַבָּא שָׁר מִתּוֹךְ תְפִלַּת רֹאשׁ הַשָּׁנָה:
"כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל שׁוֹפָר", נוּ קוֹל שׁוֹפָר זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל רַבֵּנוּ.
(שיחות סבא)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

וּבָרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מְעַט הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה

כָל אֶחָד צָרִיךְ לוֹמַר עַל עַצְמוֹ 'אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן תִּנְיָנָא). וַאֲנִי מְחַיֶּה עַצְמִי עַתָּה בָּזֶה הַרְבֵּה, כִּי מֶה הָיִיתִי עוֹשֶׂה אִם גַּם אַתֶּם חַס וְשָׁלוֹם הֱיִיתֶם זוֹרְקִים בִּי אֲבָנִים חַס וְשָׁלוֹם כְּמוֹ שֶׁעָבַר עַל אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁהָיָה אֶחָד בָּעוֹלָם. בָּרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁאַתֶּם נִצַּלְתֶּם מִזֶּה. וְגַם אַתֶּם כָּל אֶחָד וְאֶחָד צָרִיךְ לַחֲשֹׁב בְּעַצְמוֹ שֶׁאֲפִלּוּ אִם הָיָה רַק אֶחָד בָּעוֹלָם יוֹדֵעַ מֵאֱמֶת כָּזֶה הָיָה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם. אַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ שׁוֹלֵחַ עַל הָאָדָם מַה שֶּׁאֵין יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עַל כָּל פָּנִים מְעַט הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה הַתְּמִימִים וְהַכְּשֵׁרִים אֲשֶׁר אֵינָם בּוֹחֲרִים בְּשׁוּם חָכְמוֹת שֶׁל שֶׁקֶר, וְלֹא בְּשׁוּם לֵיצָנוּת וּבִלְבּוּלִים הַנּוֹהֲגִים עַתָּה, רַק הוֹלְכִים בְּתֹם וּבֶאֱמֶת וּבְישֶׁר בַּדֶּרֶךְ הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר דָּרְכוּ בּוֹ אֲבוֹתֵינוּ מֵעוֹלָם, אֲשֶׁר לֹא הָיִינוּ זוֹכִים לָזֶה כִּי אִם עַל יְדֵי דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים הָאֲמִתִּיִּים הָעֲמֻקִּים בְּכָל מִינֵי עַמְקוּת, הַתְּמִימִים בְּכָל מִינֵי תְּמִימוּת אֲמִתִּי. אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמֹעַ כָּל זֶה. אַשְׁרֵינוּ עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר וְעַל כָּל שִׂיחָה וְשִׂיחָה וְכוּ'.

(עלים לתרופה)

רבי נ נח נחמ נחמן בירושלים

כוח הבחירה

ויפרוס באהבה שלום כל אנשי שלומנו מקטן ועד גדול התקועים בליבי באהבה חזקה עד אין סוף, לכולם נאמרו דברים אלו. ישמע חכם ויוסף לקח. גם מאליך תבין להעתיק האגרת הזה ולשלוח על ידי איש נאמן לאנשי שלומנו בברסלב. אך לזהר שלא יגיע חס ושלום להלצים, כי אין שום חידוש בעולם אפילו אם יהיה אמת ועמוק ונשגב מאד ומחייה הכל, שלא יוכלו להפכו ללצנות, והכל בשביל כוח הבחירה וכו'. אך האמת עד לעצמו ושפת אמת תכון לעד. ואתה מרום לעולם ה'.

(עלים לתרופה - מכתב שג')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך

אֱמֶת הוּא אֶחָד, וְאִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת הָאֱמֶת בְּשׁוּם אפֶן

מָה אמַר לְךָ בְּנִי, הֲלא אַתָּה רוֹאֶה בְּעֵינֶיךָ בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת הֶבֶל הָעוֹלָם, אֵיךְ הַכּל הֶבֶל, וְאֶת כָּל הֶעָמָל אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וּכְבָר צָעֲקוּ כָּל הַצַּדִּיקִים הַקַּדְמוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים, וּבִפְרָט אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁהָעוֹלָם מַטְעֶה אוֹתָנוּ לְגַמְרֵי וְכוּ', וְאִם אָנוּ יוֹדְעִים כָּל זֶה, וְאַף עַל פִּי כֵן רוֹצִים לְהַטְעוֹת אוֹתָנוּ חַס וְשָׁלוֹם בְּעַל כָּרְחֵנוּ, כִּי הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִסָּה מְעַכֵּב, וּמִשְׁתַּטֵּחַ וּמִתְפַּשֵּׁט נֶגֶד כָּל אֶחָד כַּאֲשֶׁר מִתְפַּשֵּׁט, אַף עַל פִּי כֵן הָאֱמֶת הוּא אֱמֶת, כִּי אֱמֶת הוּא אֶחָד, וְאִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת הָאֱמֶת בְּשׁוּם אפֶן מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, וְעַל זֶה טוֹב לָנוּ לְהוֹדוֹת לַה' בְּכָל עֵת מַה שֶּׁעַל כָּל פָּנִים אָנוּ יוֹדְעִין הָאֱמֶת בְּבֵרוּר יוֹתֵר מִשְּׁאָר הָעוֹלָם, אֲפִלּוּ מֵהַחֲסִידִים שֶׁל עַכְשָׁיו, וְאִם אַף עַל פִּי כֵן אֵין מַעֲשֶׂיךָ עוֹלִים יָפֶה, אַף עַל פִּי כֵן טוֹב וְיָקָר מְאד מְאד מַה שֶּׁאַתָּה יוֹדֵעַ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, אַךְ כְּמוֹ שֶׁהוּא מַעֲלָה גְּדוֹלָה מַה שֶּׁאַתָּה מִשְׁתּוֹקֵק כָּל כָּךְ אֶל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי, כְּמוֹ כֵן יֵשׁ בּוֹ חִסָּרוֹן גָּדוֹל מַה שֶּׁאַתָּה בּוֹעֵר וְצוֹעֵק יוֹתֵר מִדַּאי. כִּי יוֹתֵר מִדַּאי הוּא חַס וְשָׁלוֹם בְּחִינַת הֲרִיסָה, וַהֲלא כְּבָר דִּבַּרְנוּ עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן, שֶׁצְּרִיכִין לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ אֲפִלּוּ בִּנְקֻדָּה בְּעָלְמָא שֶׁל דַּת יַהֲדוּתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁאָנוּ אוֹחֲזִין בָּהֶם בְּחַסְדוֹ הַגָּדוֹל, וְאֵין לְךָ לְהִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל שְׁאָר אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מְחַיִּין עַצְמָן בָּזֶה, אֲפִלּוּ הֵם טוֹבִים מִמְּךָ הַרְבֵּה וְאַף עַל פִּי כֵן הֵם בְּמָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת, וַאֲפִלּוּ אִם הֵם מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, כִּי אֵין לְךָ לְהִסְתַּכֵּל עֲלֵיהֶם בְּעִנְיָן זֶה כְּלָל, רַק שֶׁתִּשְׁמַע לִדְבָרַי, שֶׁהֵם נוֹבְעִים מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לְהַחֲיוֹת עַצְמְךָ בְּכָל עֵת וּבְכָל יוֹם בַּמֶּה שֶׁאַתָּה מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל וְלא עָשַׂנִי גּוֹי, וְאָנוּ זוֹכִין לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם, וּבִפְרָט וּבִפְרָט בְּגדֶל הַחֶסֶד הַנִּפְלָא הַנּוֹרָא שֶׁאָנוּ אֲחוּזִים וּדְבוּקִים בִּשְׁמוֹ הַקָּדוֹש זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאִם לא הָיִינוּ שׁוֹמְעִים מִמֶּנּוּ כִּי אִם הַתּוֹרָה אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי דַּיֵּנוּ, כִּי יֵשׁ בּוֹ דַּי לְהַחֲיוֹת עַצְמֵנוּ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הַזּאת, כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ, וְלִזְכּוֹת עַל יְדֵי זֶה לְחַיֵּי עוֹלָם לָנֶצַח, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁשָּׁמַעְנוּ גַּם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְכִסְלֵו וַחֲנֻכָּה, וַחֲלִיפוֹת, וְיוֹבֵל, דָּרֵי מַעְלָה וְדָרֵי מַטָּה, מַקִּיפִים לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, תְּקוּפַת הַיָּמִים תְּקוּפַת הַשָּׁנִים וְכוּ' וְכוּ', וְכֵן שָׁמַעְנוּ עוֹד נוֹרָאוֹת וְנִפְלָאוֹת אֲשֶׁר לא נִשְׁמְעוּ מֵעוֹלָם, מָה אֲדַבֵּר. 
(עלים תרופה - מכתב מה')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך ככה יהיה

קִימַת חֲצוֹת לַיְלָה שֶׁבָּזֶה תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה

בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹם א' בְּשַׁלַּח תקצ"ג: 

אֲהוּבִי בְּנִי מַחְמַד עֵינַי, נִצְמָד בְּקִירוֹת לְבָבִי. שָׁלוֹם לְךָ אַל תִּירָא חֲזַק וֶאֱמַץ! דַּע בְּנִי חֲבִיבִי, כִּי עֲדַיִן לא קִבַּלְתִּי מִכְתָּבְךָ הַיּוֹם, וְגַם הַיּוֹם יוֹם רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֲנִי חָלוּשׁ, וְאֵין דַּעְתִּי צְלוּלָה כַּיָּדוּעַ לְךָ, אַךְ אַהֲבָתְךָ אִלְּצַנִי לִכְתּב לְךָ עַתָּה קדֶם הַסְּעֻדָּה, כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה כִּי עָסַקְתִּי בִּכְתִיבַת תּוֹרָה בְּעִנְיָן הַלִּמּוּד הַקָּדוֹש שֶׁל אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי מִזֶּה אֶתְמוֹל בִּסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית, שֶׁהוּא בְּחִינַת קִימַת חֲצוֹת לַיְלָה. שֶׁבָּזֶה תְּלוּיָה הַגְּאֻלָּה, בְּחִינַת כַּחֲצוֹת לַיְלָה אֲנִי יוֹצֵא וְכוּ', וּמִדֵּי כָּתְבִי נִזְכַּרְתִּי בְּאַהֲבָתְךָ, כִּי יָדַעְתִּי שֶׁאַתָּה צָרִיךְ מְאד לְדִבּוּרִים אֵלּוּ, בִּפְרָט שֶׁכָּל הַחִדּוּשִׁים שֶׁחִדַּשְׁתִּי בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּעִתִּים הַלָּלוּ, חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים בִּישׁוּעָתוֹ הַגְּדוֹלָה הַכּל נִתְגַּלְגֵּל עַל יָדְךָ, עַל יְדֵי הַמִּכְתָּב שֶׁהִגִּיעַ לִי מֵאִתְּךָ בְּעֶרֶב שַׁבַּת קדֶשׁ סָמוּךְ לָעֶרֶב עַל יְדֵי יְדִידִי רַבִּי נַחְמָן הַייסִינֶיר, כַּאֲשֶׁר סִפַּרְתִּי לְךָ קְצָת מִזֶּה בִּהְיוֹתְךָ פּה, עַל כֵּן אָמַרְתִּי וִיהִי מָה אָרוּצָה דְּבָרַי אֵלֶּה אֵלֶיךָ. אוּלַי אֶזְכֶּה לְעוֹרֶרְךָ מִשְּׁנָתְךָ, לְהַחֲיוֹתְךָ וּלְחַזֶּקְךָ, הָקִיצָה בְּנִי הָקִיצָה, אַל יְבַהֲלוּךָ רַעְיוֹנְךָ מִכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ, דַּע וְהַאֲמֵן שֶׁכָּל הַנְּקֻדּוֹת טוֹבוֹת שֶׁלְּךָ יְקָרִים מְאד מְאד אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאַתָּה יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמְךָ בָּהֶם תָּמִיד. וְלִכְנס לְכַף זְכוּת בֶּאֱמֶת, בִּבְחִינַת וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְכוּ', זְכר זְכר הֵיטֵב דִּבּוּרִים נוֹרָאִים אֵלּוּ, וְאַל יִהְיוּ יְשָׁנִים אֶצְלְךָ חַס וְשָׁלוֹם, רַק חֲזר חֲזר אוֹתָם הֵיטֵב הֵיטֵב. וּבְכָל יוֹם יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כַּחֲדָשִׁים. 

(עלים לתרופה מכתב צד)

נ נח נחמ נחמן סבא המלך

עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל צֶדֶק

עַל אוֹדוֹת אֲסֵפָתֵנוּ בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַקְּדוֹשִׁים, אָמַר פַּעַם אַחַת לִבְנוֹ רַבִּי יִצְחָק זַ"ל הַנַּ"ל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁיִתְקַיֵּם הַדָּבָר עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל צֶדֶק.

(כוכבי אור - אנשי מוהר"ן חלק ב' אות ב')

הִזָּהֵר וְהִזָּהֵר בְּנִי וְתַּלְמִידִי חֲבִיבִי, לְבַל יַעֲלֶה עָלֶיךָ רַעֲיוֹן חַ"ו שֶּׁלֹּא כִּרְצוֹן הָאֱמֶת רַק בֹּא תָּבוֹא בְּרִנָּה עִם אֲנַ"שׁ לְפֹה עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה, וְכֵן כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ, עַד יָבוֹא מוֹרֶה צֶדֶק. 

(עלים לתרופה - מתוך אוצר היראה כרך ד' קובץ אור האורות עמוד ו')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך המשיח

בראש השנה שאז עוסקין להמתיק בחינת דבש שהוא סוד הכוונות של שופר

ושלום לכל אנשי שלומנו באהבה רבה. ולידידי כנפשי, הרבני הנגיד מורנו הרב רבי יעקב נרו יאיר. סוף דבר הכל נשמע. תדע שאני מזרזך לטובתך הנצחית שתבוא בשמחה על ראש השנה הבא עלינו לטובה, ואל תסתכל על חשש עיכוב סחורתך עם דבש שהוא בימים הללו, כי הרבה רווח והצלחה לפניו יתברך להשפיע לך רווח בכפלי כפליים ממקום אחר, בפרט בראש השנה שאז עוסקין להמתיק בחינת דבש שהוא סוד הכוונות של שופר, וגם אוכלים דבש אז, ובודאי יומתק לך הרבה הרבה יותר בזה ובבא, כשתהיה נמנה עמנו בראש השנה הבא עלינו לטובה. ולחכם יספיק מיעוט דברים אלה, ולהשומע יונעם ויומתק יותר מדבש ונופת צופים וכו'.
(עלים לתרופה - מכתב תלה')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

רפואות סבתא

גדול צערי מצערך מחלישות זוגתך שתחייה, וקיויתי להשם יתברך שישלח לה רפואה שלמה מן השמים מהרה בלי שום רפואות ותחבולות. ותזהיר מאד מאד את כל בני ביתי שישמרו עצמן לבלי לעסוק עימה בשום רפואות של ההמון הנקראים באבסקע (רפואות סבתא) ולא רפואות הדאקטורים חס ושלום כי כולם שקר וכזב, לא יועילו ולא יצילו אדרבא מזיקים הרבה.

רק לסמוך על השם יתברך לבד, אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו וכו', עד רופא חולי כל בשר ומפליא לעשות, ורק הוא לבד רופא אמת נאמן ורחמן, הוא יכאיב ויחבוש, הוא ולא אחר. 

על כל פנים בביתי אין רצוני שיכנוס שום סם של רופא אליל, רק לקיים כמו ששמעתי מפיו הקדוש שאמר לענין זה בזה הלשון: "מה עושים כשנמצאים ביער", וכו'. 

(עלים לתרופה - מכתב שצא')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

ראוי לאיש ישראלי לשמוח בזקנו ופאותיו הקדושים

זרזתי את עצמי לכתוב לך מעט דברי אלה , אולי אולי אוכל להחיותך ולשמחך ולהזכירך שאנו מברכין בכל יום שלא עשני גוי, וצלם אלוקים עליך ועל כולנו בני ישראל ההולכים בזקן ופאות שהם עיקר ההידור של ישראל. ואתמול דיברתי בזה עם איש אחד שנפל בעיניו מאד מאד, והזכרתיו שבעיתים הללו מה שנעשה בעולם שהרבה פורקים עול רחמנא ליצלן, עד שמגלחים וכו' רחמנא ליצלן ראוי לאיש ישראלי לשמוח בזקנו ופאותיו הקדושים ולהתחזק על ידי זה לידע שעדיין ה' עימו, והוא בכלל הקיבוץ הקדוש של ישראל שאומרים בכל יום: אשריינו וכו' אשריינו וכו'.
(עלים לתרופה - מכתב שעח')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלם

הוא מורנו בעולם הזה ובעולם הבא לנצח

עיקר חיותנו הנצחי וקדושת יהדותינו תלוי בזה להחיות עצמנו בכל עת בקדושת תורתו שזכינו על ידי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה, אור האורות, אשר קרבנו אליו יתברך, כל אחד ממקום שהוא, והוא רבנו, הוא מורנו בעולם הזה ובעולם הבא לנצח אשריינו, מה טוב חלקנו וכו'.
(עלים לתרופה - מכתב שעג')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

והכל לטובה

ההתרחקות בשביל התקרבות, והמניעות בשביל החשק, ובכל היסורים יש הרחבות, ובכל העוולות יש יושר, ובכל הדינים יש רחמים, ובכל הנפילות והירידות יש השם יתברך, ובכל המחלוקות שבעולם בכלליות העולם ובפרטיות בכל עיר ועיר ובין השכנים ובכל בית ובית וכו' וכו' (שכולם אחד כמבואר בדבריו הקדושים) בכולם יש שלום נעלם בתוכם, ובהימי רע יש ימי טוב, וכלל הכל כי מלא כל הארץ כבודו, וחסדו וטובו יתברך מלא עולם והכל לטובה, כי לית אתר פנוי מינה, אך לידע כל זאת ולקבל חיות וקיום על ידי זה הכל הוא על ידי הצדיק האמת צדיק יסוד עולם המקיים את העולם.
(עלים לתרופה - מכתב שלט')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

התחיל וגמר ויתחיל ויגמור

העסק של אדם אחד בזה העולם גדול ועמוק מאד מאד, עמוק עמוק מי ימצאנו לזכות למה שצריך לזכות בזה העולם העובר, מכל שכן עסק של רבים לדורות וכו', אך כוחו של זקן דקדושה גדול מאד, הוא התחיל וגמר ויתחיל ויגמור וכו'.
(עלים לתרופה - מכתב שלז')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

וכולם עמדו מרעיד ומשתומם תסמר שערות בשרם

ואתמול ליוו אותי מבראד חסידים הרבה וגדולי החשובים שבהם עד חוץ לעיר, והרבה מהם ליוו אותי ונסעו עימי עד הגרעניץ (גבול), ובדרך משכו והוציאו ממני דיבורים ותורות הרבה מתורתו הקדושה, וסיפרתי להם מהתורה מעניין שבח הצדיקים שעל ידי זה הדיבור נשמע ונתקבל וכו' ומהתורה "אני היום ילדתיך", וספרתי להם בדרך שיחה איך זכיתי לשמוע התגלות הנוראה והנפלא הזה, וקצת ממה שעבר אז ונבהלו ונרעדו מאד.
אחר כך מעוצם תשוקתם פתחתי פי בחסדו וישועתו יתברך וספרתי להם איך נאמרה התורה הקדושה "הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי וכו'", ואמרתי לפניהם כל התורה הנוראה הזאת, והודעתי להם האמת שרבינו ז"ל, הזהיר מאד לבני הנעורים לפרש שיחתם לפניו יתברך בכל יום ויום, ובפרט בלילה ובדרך יחידי, עד שיכולים לזכות על ידי זה להכלל בחיוב המציאות ולהעלות כל העולם התלוי בו להכלל בו יתברך שהוא מחוייב המציאות וכו'. וכמה בני הנעורים הלכו בצד העגלה ואחריה, כי הלכו ברגליהם משם עד הגרעניץ שהוא קרוב לפרסה, וכולם עמדו מרעיד ומשתומם תסמר שערות בשרם, כמעט שיצאה נפשם, ואחד מהם היה דיין דקהילת בראד מופלג גדול בתורה שיודע לומר פשטים נפלאים גדולים בגמרא פרוש תוספות. וגם השאר היו לומדים וחשובים כולם נבהלו משמוע, לא ידעו מה לעשות, וגם אני בעצמי ורבי נחמן הזכרתי עצמי מחדש היכן אנחנו בעולם שזכינו לשמוע כזאת, ועדיין מתורתו אנו רחוקים, ואני צועק בליבי עתה על הימים שעברו, כמה שנים שלא זכיתי לקיים זאת מריבוי המניעות.
(עלים לתרופה - מכתב שיז')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

גם בבראד דברתי עמהם כמה תורות ושיחות קדושות ונוראות מאד ומסרתי להם ספר סיפורי מעשיות והתפילות, ואף שקצתם ראו אותם מכבר, אבל כבר עברו ימים ושנים שלא ראו אותם, והרוב לא ראו אותם מעולם, וגם הספר ליקוטי מוהר"ן שנדפס שם זה כמה שנים היה מונח בקרן זוית, ועכשיו התחילו להוציא אותו, ושאלו אותי כמה דברים, ופרשתי להם יפה בעזרת השם יתברך, וגם פרשתי להם הראשי פרקים מהנדפסים בליקוטי תנינא המתחילים: "הקול קול יעקב", כי שם לא נדפס הפרוש, ובליל שבת חזון העבר לא יכולתי להתאפק, עד שנשא ליבי את רגלי ורקדתי בשמחה בעזרת השם יתברך, ולדעתי מעולם לא רקדתי בשבת זה.
(עלים לתרופה -  מכתב שיז')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

עד היכן צריכין להתחזק

מה אדבר אם אספר לכם מה ששומעין ורואין כשעוברין ונוסעין בעולם יקצרו המון יריעות, כי הכל חפצים ליראה את שמך, ובפנימיות לבבם הכל צועקין במר נפש מאד מאד על גודל התרחקותם מהתכלית הנצחי, אך הם כצפרים האחוזות בפח וכו', והשטף מים רבים של כל התאוות והמידות, בפרט טרדת הממון והפרנסה וכו', הולך ומתגבר בכל עת, ויותר מכולם הצרה הגדולה מהכל הוא מה שרובם נפלו בדעתם מאד ביאוש גמור שאי אפשר לו עוד לחשוב על התכלית כראוי ואי אפשר להגביהו מכמה טעמים, והעיקר מחמת המחלוקת הגדולה אשר עלינו וכו' שאינם יכולים מחמת זה לקבל ולינוק צוף דבש, אמרי נועם של אמרות טהורות וכו' שמחייה ומשיב כל הנפשות הנפולות, כמו שכתוב בהתורה "תקעו אמונה" סימן ה' ליקוטי תנינא. ועתה תזכרו היטב היטב חסדי ה' ונפלאותיו, אשר עשה עימנו, כי עדיין אינכם יודעים עד היכן צריכין להתחזק, וכמו שצעק אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בקול עמוק וחזק אהה, אל תיאשו עצמכם, יאוש אינו בנמצא כלל, והעיקר להתחזק בשמחה על פי כל הדרכים ששמעתם, וה' יהיה בעזרכם, נגילה ונשמחה בישועתו.
(עלים לתרופה - מכתב דש')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך

שבאנו לזה העולם בזה הזמן

ותזכרו היטב היטב בכל יום ויום מה שנעשה עימנו בזה העולם שבאנו לזה העולם בזה הזמן במאה השישית של אלף השישי, ועתה יתחיל בקרוב אם ירצה השם המאה השביעית ובזאת המאה היה חידוש שבחידושים כזה וכזה וכו' ואנחנו הנקראים על שמו זכרונו לברכה, נבזים ודוויים בין ישראל עם קדוש בעצמן כל-כך כל-כך. זכרו זאת והתאוששו והתחזקו והיו לאנשי חיל, כי לא דבר ריק הוא, כי על ידי כל זה אנו מחוייבים להודות ולהלל לשמו הגדול יתברך שהצילנו מטעות ומבוכה כזאת וכו', ואי אפשר להאריך על פני השדה.
(עלים לתרופה - מכתב דש')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים.

איך העולם משוקע במה שמשוקע

ואם היית יודע ומבין מה שהבנתי היום בספרים חדשים שמצאתי פה, איך העולם משוקע במה שמשוקע, השם יתברך ירחם, ואיך כל המחברים של עכשיו רוצים לחזק ולעורר, אבל אין להם כלי אמנות שקורין גיצייג וכו', ואי אפשר לבאר על פני השדה.
(עלים לתרופה - מכתב שי')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

אחד היה אברהם

וכל אחד צריך לומר על עצמו: אחד היה אברהם, ואני מחייה עצמי עתה בזה הרבה, כי מה הייתי עושה אם גם אתם חס ושלום, הייתם זורקים בי אבנים חס ושלום, כמו שעבר על אברהם אבינו שהיה אחד בעולם. ברוך השם שאתם ניצלתם מזה, וגם אתם כל אחד ואחד צריך לחשוב בעצמו שאפילו אם היה רק אחד בעולם יודע מאמת כזה, היה צריך להתחזק נגד כל העולם, אך הקדוש ברוך הוא אינו שולח על האדם מה שאין יכול לעמוד בו, וברוך השם שיש לנו על כל פנים מעט הקיבוץ הקדוש הזה התמימים והכשרים, אשר אינם בוחרים בשום חכמות של שקר ולא בשום ליצנות ובלבולים הנוהגים עתה, רק הולכים בתום ובאמת וביושר בדרך הקדושה, אשר דרכו בו אבותינו מעולם, אשר לא היינו זוכים לזה, כי אם על ידי דבריו הקדושים והנוראים האמיתיים העמוקים בכל מיני עמקות, התמימים בכל מיני תמימות אמיתי. אשריינו, מה טוב חלקנו שזכינו לשמוע כל זה, אשריינו על כל דיבור ודיבור על כל שיחה ושיחה וכו' ששמענו ממנו זכרונו לברכה.
(עלים לתרופה - מכתב קעד')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא ישראל המלך המשיח האמיתי

רבי יצחק בנו של רבי נתן מספר מההילולה של רשב"י בארץ ישראל מתוך עלים לתרופה:

אתמול לפנות ערב תהילה לאל באתי מהילולא קדישא, בני שיחיו מה אוכל לשער לכם גודל יקרת הדבר הזה, אברך בכל ליבי להשם יתברך אשר עד כה עזרני, זו חתונה יפה, כדאי לנסוע מארבע פינות העולם לראות הענין הזה, וגודל תוקף האמונה קדושה שיש לכל אחינו בני ישראל שיחיו בזה. באים אנשים מקצה ארצות, וגם מטשערקסיע היו כמה אנשים מכובדים, ומפזרים הון רב. ואינם בוכים כלל, רק שמחים כל הלילה ותכף בבוקר נוסעים לדרכם.

וגודל המניעות שהיה פה על ענין הנסיעה הזה לא היה כזאת מעולם, כי ירד הגשם שני ימים רצופים יום ד' ויום ה', וכל תושבי הארץ פה אינם בזכרם שיהיה בעת הזה גשמים כאלו. וכל אנשי העיר הזאת לא נסעו עד יום ל"ג בעומר בבוקר. כי על הלילה לא היה באפשרי לבוא לשם, כי החצר הוא רק בחזקת הפרענקין (בני עדות המזרח), וכל הבתים שיש בשם מושכרים להפרענקין שבאים מארצות אחרים משנה לשנה, גבירים מפורסמים, והמדרש מלא מפרענקיות מפה אל פה. רק בכל שנה כאשר החמה זורחת, כל אנשי צפת עומדים החוצה על הגגות ובתוך החצר ועושים לעצמם סוכות ארעי. וכהיום, זאת הנ"ל בלתי אפשרי, לסיבת הגשמים באין מעצור. ועשו פה הדלקה גדולה (ההדלקה פה היה אצל בית הכנסת של כבוד האר"י זכר צדיק וקדוש לברכה בשמחה רבה, וההדלקה נראית עד המירון, ותהילה לאל רקדנו הרבה בתוך שטף הגשם, ואחר כך בבית הכנסת והכל באהבה ובחיבה). 

אך ביום ל"ג בעומר בבוקר השכם בתוך שטף הגשם התחילו אנשי פה לנסוע לשם. מה אומר לכם, לא האמנתי כי יסופר לי אם לא ראיתי בעיני. נסעו אנשים ונשים וטף, גם יונקי שדים, והגשם שטף אותם, וכל הדרך היה מלא שמחה לגודל חביבות הדבר הזה. וטרם באו לשם כבר נסעו קצת פרענקין, והיה מקום לכנוס לתוך המדרש. ומקודם אמר כל אחד כל מה שבליבו, ושפכו הרבה דמעות מקירות ליבם. ואחר כך בעזרת השם יתברך גדלה השמחה עד לשמים והיה קלינעט ופאק (תוף ומצלתיים), וכולם בפיהם מזמרים ניגונים נפלאים. והילדים מתגלחים שקורין פה חאלקין (חלקה), והענין הזה הוא דבר נפלא, כי יש להם שירים לזה ומרקדים עם הילדים בתנועות נפלאים, ממש כלתה נפשי בנועם הדבר הזה. והילדים דפה, המה מחוכמים נפלאים לא נראה כזאת, הכלל, זה ענין נפלא, מעשי רבי שמעון.

ואנוכי תהילה לאל זכיתי לעמוד אצל הציון ממש, ואמרתי התפילה הקדושה שלנו שנתייסדה על תוקף קדושתו. ונשאתי עיני למרום, ונתתי שבח והודיה לפניו יתברך אשר איש כערכי יזכה לעמוד ביום הזה על ציון שלו הקדוש.

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים