‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת שבוע ושיחות סבא. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת שבוע ושיחות סבא. הצג את כל הרשומות

מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ

...סִפֵּר אֶחָד מֵהַגִּבּוֹרִים הַנַּ"ל לְהַבַּעַל-תְּפִלָּה, וְסִפֵּר לוֹ שֶׁהֵם (דְּהַיְנוּ אֵלּוּ הַגִּבּוֹרִים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ עִם הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל) הֵם מִן הַכַּת שֶׁל בַּעֲלֵי הָאֵיבָרִים, שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ בַּעַל אֵיבָרִים כַּנַּ"ל 
וַיְהִי הַיּוֹם, וְהָלְכוּ מַחֲנֶה אַחַת מֵהֶם עִם הָעֲגָלוֹת שֶׁהוֹלְכִין אַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה, (שֶׁקּוֹרִין אִיבַּאז), שֶׁמּוֹלִיכִין אַחֲרֵיהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְכַיּוֹצֵא וְאֵלּוּ הַבַּעֲלֵי אֵיבָרִים הָיְתָה בְּוַדַּאי אֵימָתָן מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, כִּי הָיוּ אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וְגִבּוֹרִים, וּבְוַדַּאי מִי שֶׁפָּגַע בָּהֶם נָטָה מֵהֶם מִן הַדָּרֶךְ 
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ הַמַּחֲנֶה הַנַּ"ל, בָּא כְּנֶגְדָּם גִּבּוֹר אֶחָד (וְהוּא הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל, שֶׁהוֹלֵךְ עַתָּה עִמָּהֶם כַּנַּ"ל), וְהַגִּבּוֹר הַזֶּה כְּשֶׁבָּא כְּנֶגֶד הַמַּחֲנֶה לא נָטָה מִן הַדֶּרֶךְ, וְנִכְנַס בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה וּפִזֵּר אוֹתָם לְכָאן וּלְכָאן, וְנִתְיָרְאוּ אַנְשֵׁי הַמַּחֲנֶה מִלְּפָנָיו וְהוּא נִכְנַס לְתוֹךְ הָעֲגָלוֹת הַנַּ"ל שֶׁהוֹלְכִין אַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה וְאָכַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה שָׁם 
וְנִפְלָא הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד מְאֹד (עַל גּדֶל גְּבוּרָתוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה מִתְיָרֵא מִן הַמַּחֲנֶה כְּלָל, וְנִכְנַס בְּתוֹכָם וְאָכַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה עַל הָעֲגָלוֹת כַּנַּ"ל) 
וְתֵכֶף וּמִיָּד נָפְלוּ לְפָנָיו וְאָמְרוּ לוֹ: יְחִי הַמֶּלֶךְ כִּי יָדְעוּ שֶׁגִּבּוֹר כָּזֶה בְּוַדַּאי רָאוּי לִמְלךְ, לְפִי דַעְתָּם שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא מִי שֶׁהוּא בַּעַל אֵיבָרִים כַּנַּ"ל, וּבְוַדַּאי יִמְחֹל לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְּלוּכָה, מֵאַחַר שֶׁנִּמְצָא גִבּוֹר בַּעַל אֵיבָרִים כָּזֶה, כִּי לוֹ רָאוּי הַמְּלוּכָה וְכֵן הֲוָה, שֶׁנִּתְקַבֵּל (זֶה הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל שֶׁבָּא כְּנֶגְדָּם) לְמֶלֶךְ עַל הַכַּת הַזֹאת (שֶׁנֶּחְקַר אֶצְלָם שֶׁעִקָּר הוּא בַּעַל אֵיבָרִים כַּנַּ"ל) 
וְהוּא הוּא הַגִּבּוֹר שֶׁאָנוּ הוֹלְכִין עַתָּה עִמּוֹ לִכְבּשׁ הָעוֹלָם וְהוּא אוֹמֵר (הַיְנוּ זֶה הַגִּבּוֹר שֶׁנַּעֲשָׂה עַתָּה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם), שֶׁיֶּשׁ לוֹ בָּזֶה כַּוָּנָה אַחֶרֶת בַּמֶּה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִכְבּשׁ אֶת הָעוֹלָם, כִּי אֵין כַּוָּנָתוֹ כְּלָל לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם כָּבוּשׁ תַּחְתָּיו, רַק שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּוָּנָה אַחֶרֶת בָּזֶה (כָּל זֶה הֵם דִּבְרֵי אֶחָד מֵהַגִּבּוֹרִים, שֶׁסִּפֵּר כָּל זֶה לְהַבַּעַל- תְּפִלָּה, שֶׁשָּׁאַל לוֹ אֵיךְ נִתְחַבְּרוּ עִם הַגִּבּוֹר כַּנַּ"ל, הֵשִׁיב לוֹ כָּל זֶה)
שָׁאַל לוֹ הַבַּעַל-תְּפִלָּה: וּמָה עִנְיַן גְּבוּרָתוֹ שֶׁל זֶה הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל, שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּכֶם, הֵשִׁיב לוֹ: הֱיוֹת שֶׁמְּדִינָה אַחַת לא רָצוּ לְהַכְנִיעַ עַצְמָן תַּחְתָּיו, וְלָקַח הַגִּבּוֹר הַזֶּה הַחֶרֶב שֶׁיֶּשׁ לוֹ, וְהַחֶרֶב שֶׁלּוֹ יֶשׁ לָהּ ג' כּחוֹת: כְּשֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתָהּ בּוֹרְחִין כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְכוּ' (הַיְנוּ שְׁלשָׁה כּחוֹת הַמְבֹאָרים לְמַעְלָה) כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הַבַּעַל-תְּפִלָּה, הֵבִין שֶׁזֶּהוּ בְּוַדַּאי הַגִּבּוֹר שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל...
(חתיכה מבעל תפילה)
*
וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ.
(בראשית לח')
מה פרצת - רמז שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו
פרץ בא"ת ב"ש עולה י"ד והוא בגימטריא דוד.
(פירוש בעל הטורים)
*
דוד המלך הוא רבינו
(סבא ישראל)
*
דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "מְשִׁיחַ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב".
דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם, כִּי דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ.
דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ שֶׁעַל יָדוֹ תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת.
(ליקוטי הלכות)
*
 מְשִׁיחַ ה' הֶחָי וְקַיָּם נַחַל נוֹבֵעַ
(אב"י הנחל)



הזבוב

...היו כל העולם היו, היו, היו כועסים ו... "מה זה ברסלב?, והם הרגו האמא של ישראל בער, הוא הרג, רוצח, רוצחים!", השם יתברך סיבב שאני ראיתי ורבי ישראל ועוד, כן, שהיה פה נס של תחיית המתים, כן, היא מתה, כמו שכתוב אצל שרה, המלאך אמר לה [על יצחק] אתה יודע? [אתמול] כן, זה היה על חוט השערה שישחט, שישחט אותו, אבל היא חשבה שהוא כבר מת, שהוא כבר שחט אותו, כן, אז, אז פרחה נשמתה, שרה מתה, "ויהיו חיי שרה", אחרי העקידה, "ויהי אחרי הדברים האלה", מדברים, מתחיל "ויהיו חיי שרה", זה הפטירה של שרה, היא מתה מגודל צער, כן. 
כל העניין רבינו הוא עניין אמונה, ועניין למעלה מן הטבע, כל נפש שמתקרב, עובר עליו מה שעובר, ברוחני וגשמי, אבל עובר עליו, הבעל דבר לא נותן... רבינו הקדוש אמר: "להתקרב אליי זה קשה מאד!"... (07:30 דק')


אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה'

וְעַל-כֵּן הָיְתָה גְּאֻלַּת מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, כִּי הַגָּלוּת דּוֹמָה לְלַיְלָה וְהַגְּאֻלָּה הָיְתָה לִפְנֵי הַקֵּץ וְלֹא הָיוּ רְאוּיִים לְפִי מַעֲשֵׂיהֶם רַק בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, עַל-כֵּן הָיְתָה בַּלַּיְלָה.

כִּי הִתְגַּלּוּת הָאוֹר הוּא בְּחִינַת נְבוּאָה, בְּחִינַת וָאֶרְאֶה אֶת ה' בְּחִינַת 'בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר' רָאשֵׁי תֵּבוֹת נבי"א הַמּוּבָא בהא"ב.
וְעִקַּר הַנְּבוּאָה בַּיּוֹם, וְעַל-כֵּן לִנְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם אֵינוֹ נִגְלֶה אֶלָּא בַּלַּיְלָה, כִּי אֶצְלָם מַגִּיעַ הַנְּבוּאָה בְּוַדַּאי רַק בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, כִּי הֵם אֵינָם רְאוּיִים בְּוַדַּאי, עַל-כֵּן בָּאָה עֲלֵיהֶם הַנְּבוּאָה בַּלַּיְלָה דַּיְקָא.

גַּם אֲפִלּוּ בִּנְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַצַּדִּיקִים נִמְצָא שֶׁלִּפְעָמִים שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם בַּלַּיְלָה וְזֶה כְּשֶׁקִּבְּלוּ הַנְּבוּאָה בְּעֵת שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיוּ כְּדַאי וּרְאוּיִם לְהִתְגַּלּוּת הַזֹּאת. 
כִּי בְּעִנְיַן אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא וְאִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא יֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת, כִּי אֲפִלּוּ כְּשֶׁמְּקַבֵּל הָאוֹר עַל-יְדֵי אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, אֲבָל אֵין הַהִתְעוֹרְרוּת רָאוּי לְאוֹתוֹ הַהִתְגַּלּוּת נֶחֱשָׁב בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא.

וְזֶה הָיָה שְׁלֵמוּת מֹשֶׁה שֶׁזָּכָה לִנְבוּאַת פָנִים בְּפָנִים יוֹתֵר מִכָּל הַנְּבִיאִים מֵחֲמַת שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ וּפָרוּשׁ כָּל כָּךְ וְיָגַע כָּל כָּךְ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַד שֶׁזָּכָה לְקַבֵּל הִתְגַּלּוּת הַנְּבוּאָה רַק בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאוֹר כַּנַּ"ל.

וְזֶה שֶׁהוֹכִיחַ אוֹתָם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (בַּמִּדְבָּר יב), "אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה'", 'נְבִיאֲכֶם' דַּיְקָא שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא נָבִיא שֶׁלָּהֶם דְּהַיְנוּ שֶׁמַּמְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם הַנְּבוּאָה מִלְּמַעְלָה בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא וְעַל-כֵּן "בַּחֲלוֹם אֲדַבֵּר בּוֹ" כַּנַּ"ל. 
"לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא וְכוּ' וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט", 'יַבִּיט' דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מַבִּיט בִּתְמוּנַת ה' בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא בִּשְׁלֵמוּת שֶׁזּוֹכֶה עַל-יְדֵי קְדֻשָּׁתוֹ וּפְרִישׁוּתוֹ, כִּי הֵם אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיוּ צַדִּיקִים נוֹרָאִים וּבְוַדַּאי קִבְּלוּ הַנְּבוּאָה בִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי הֲכָנָתָם בְּחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְתַּתָּא, אֲבָל כְּנֶגֶד קְדֻשַּׁת מֹשֶׁה נֶחֱשָׁב קַבָּלַת נְבוּאָתָם בִּבְחִינַת אִתְעָרוּתָא דִּלְעֵילָא, בִּבְחִינַת אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' וְכַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן פֵּרֵשׁ שָׁם רַשִׁ"י וְהֵם צוֹעֲקִים מַיִם מַיִם, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא הָיְתָה הֲכָנָתָם בִּשְׁלֵמוּת וְכַנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות - קריאת שמע הלכה ה' אות ח')

{כתוב בפתק "להגיד לך", למה לא כתוב לומר לך?}, 
'להגיד' זה משמעות של פנים אל פנים, יושבים אנחנו ומדברים וזה עניין "להגיד לך".
(סבא המלך)

וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם

וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם. 
(ויקרא כו' פסוק יב')

פירוש רש"י: 
אֲטַיֵּל עִמָּכֶם בְּגַן עֵדֶן כְּאֶחָד מִכֶּם, וְלֹא תִּהְיוּ מִזְדַּעְזְעִים מִמֶּנִּי. יָכוֹל לֹא תִּירְאוּ מִמֶּנִּי? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים.
*
מתוך אב"י הנחל:
ה' יודע את ליבי, כי נכסוף נכספתי בכל נפשי מאד לטייל עמך יום יום בגן עדן של הצדיק האמת, ההולך לפנינו תמיד ועוסק עמנו בכל דור לקרבנו להשם יתברך, לתקננו ולקרבנו ולהשיבנו להשם יתברך ולתורתו הקדושה באמת. 

ה' יודע את ליבי, כי נכסוף נכספתי בכלות הנפש להרחיב הדיבור ולטייל עימך בגן העדן העליון של הצדיק יום יום, אך אין דעתי צלולה מחמת בגידת הזמן אשר סבבוני, כידוע לך קצת. ואם ירצה השם, כי ירחיב ה' את דעתי, אז בוודאי אתגבר ואתאמץ בכל נפשי להודיעך בכל פעם חדשות נוראות מהישועות והחסדים העצומים שעשה ה' עימנו באחרית הימים האלה, בסוף הגלות האחרון המר הזה, על ידי הצדיק האמת, שהוא מבצר תקותנו האחרון.

כשמגרשין את האדם מהגן עדן, היינו שכל מה שרוצה לעשות איזה דבר שבקדושה שהוא בחינת כניסה לגן עדן מגרשין אותו ומבלבלין אותו, אזי עיקר תקנתו שיעמיד עצמו אצל אמונה, שאף על פי כן יאמין שה' יתברך מושל בכל וידו על העליונה, וסוף כל סוף יגמור הכל כרצונו, כי יש תשובה בעולם. ואף על פי שהוא רחוק עתה מתשובה מאד, אדרבא מתגרין בו עד שפוגם חס ושלום בכל יום יותר חס ושלום, אף על פי כן על כל פנים הוא מאמין שיש צדיק כזה בעולם שיש לו כוח לתקן הכל בעצותיו העמוקות בלי גבול כלל, ועל כן צריך להעמיד עצמו אצל הצדיק שמגלה ומצחצח האמונה.
*
ליקוטי הלכות - פדיון בכור ה' אותיות יא'-יב':
וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם" וְכוּ', וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'אֲטַיֵּל עִמָּכֶם בְּגַן-עֵדֶן', הַיְנוּ שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא. 
וְזֶה שֶׁסִּיֵּם שָׁם רַשִׁ"י: 'יָכוֹל, לֹא תִּירְאוּ מִמֶּנִּי? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים'. כִּי עִקַּר שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא הוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן הַנַּ"ל, בְּחִינַת "כָּעֵת" וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁיִּזְכּוּ אָז לִכְלֹל שְׁנֵי הַשָּׂגוֹת יַחַד 'מְלֹא' 'וּמָה', שֶׁזֶּה עִקַּר הַהִתְקָרְבוּת אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בְּחִינַת 'אֲטַיֵּל עִמָּכֶם בְּגַן-עֵדֶן', וְכָל זֶה אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת כִּי אִם עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם, עַל-כֵּן דִּקְדֵּק רַשִׁ"י וְסִיֵּם: 'יָכוֹל, לֹא תִּירְאוּ מִמֶּנִּי? תַּלְמוּד לוֹמַר' וְכוּ', כִּי אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְכָל הַנַּ"ל כִּי אִם עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה, בְּחִינַת "מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ" דַּיְקָא.
וְכָל זֶה יִזְכּוּ יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל הֶאָרָה גְּדוֹלָה מִזֶּה גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּעֵת הָאֲכִילָה, וּמֵחֲמַת זֶה בֵּרְכָם בְּכָל מָקוֹם בְּבִרְכַּת הָאֲכִילָה דַּיְקָא, מֵחֲמַת שֶׁאָז זוֹכְרִין לְהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁהוּא עִקַּר הַתַּכְלִית.
"וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם" – 'אֲטַיֵּל עִמָּכֶם בְּגַן-עֵדֶן' וְכוּ'. 
כִּי עִקַּר כְּלַל כָּל הַהַבְטָחוֹת הָאֵלּוּ הֵם תַּכְלִית שַׁעֲשׁוּעַ הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַבָּא בְּגַן-עֵדֶן, שֶׁעִקַּר תַּעֲנוּגָם שֶׁיַּכִּירוּ וְיֵדְעוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת "וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹקִים" וְכוּ', רַק מֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לְכָל זֶה כִּי אִם מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְכוּ', וְעִקַּר הַיְגִיעָה וְהַטִּרְחָא בָּעוֹלָם הַזֶּה הוּא לָצֵאת מֵהַקְּלָלָה שֶׁל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁעִקָּרָהּ הָיָה בְּעִנְיַן הָאֲכִילָה, עַד שֶׁיִּזְכֶּה עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה דַּיְקָא לְהֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת "מָה רַב טוּבְךָ" וְכוּ' וְכַנַּ"ל.
*
פירוש רמב"ן: 
וטעם והתהלכתי בתוככם" - שתהיה הנהגתי בכם מפורסמת כמלך מתהלך בקרב מחנהו מספיק להם כל צרכם. 
וזה דרך דברי הברית כפשוטן והוא אמת וכך יעשה בהן בודאי ולא הזכיר הכתוב בכאן שכר קיום הנפשות בעולם הנשמות ובעולם הבא אחרי תחית המתים כי קיומן מחויב בדרך היצירה.
עיקר שכינה בתחתונים היתה, והנה הוזכר כאן גן עדן והעולם הבא ליודעיו, ואלה הברכות בתשלומיהן לא תהיינה רק בהיות כל ישראל עושין רצון אביהם ובנין שמים וארץ שלם על מכונתו, ואין בתורה ברכות שלמות כאלה שהם דברי הברית והתנאים אשר בין הקב"ה ובינינו, ודע כי לא השיגו ישראל מעולם לברכות האלה בשלמותן לא הרבים ולא היחידים מהם שלא עלתה זכותם לכך.
ועל כן תמצא לרבותינו ז"ל שיזכירו בפסוקים האלה לעתיד לבוא, עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבוא, כי לא נתקיים, אבל יתקיים עמנו בזמן השלמות.
*
פירוש אור החיים
ואומרו והתהלכתי בתוככם. 
על דרך אומרו (יואל ג') ונבאו בניכם ובנותיכם שיהיה אורו יתברך מתהלך בתוכם והוא רוח המנבא על דרך אומרו (במדבר י"א) עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם.

עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים וישב ה' בתוכם וכל אחד יראה באצבעו ויאמר זה אלי ואנוהו והוא אומרו והתהלכתי בתוככם ואמר לשון הליכה לצד שיתהלך אורו יתברך לזון נשמות היושבים סביביו יקרא הליכה, ואומרו והייתי לכם לאלהים הוא מאמרם זה אלי ואנוהו, ואולי שרמז לשון נוה שהצדיקים עצמן הם נוה של הקדוש ברוך הוא שהוא דר ביניהם ואומרו ואתם תהיו לי לעם שיהיו הם קרובים יותר מכל צבא השמים.

עוד ירצה באומרו והייתי לכם לאלהים לצד כי בזמן הזה אמונת אלהותו הוא מפי הנביאים, לזה אמר כי הנה ימים באים שכל עם ה' יוכר להם אלהותו יתברך וידעו כי ה' הוא האלהים, והוא מאמר והייתי לכם לאלהים שיכירו אלהותו מצד עצמם ולצד שהכרה זו ישנה לכל הנבראים כדכתיב (זכריה י"ד) ביום ההוא יהיה ה' אחד לזה אמר ואתם תהיו לי לעם הגם שההכרה שוה בכל לא יהיו לו לעם אלא עם בני ישראל.

נ נח נחמ נחמן


יש לו כל הגוונין

הפתק, יש לו כל הגוונין.
(שיחות סבא המלך)
*
עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים, הֵם בְּחִינַת גְּוָנִין בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין שֶׁהֵם גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין כֹּחַ הַמְדַמֶּה, כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, שֶׁהֵם בְּחִינַת צֹאן לָבָן וּמְבָרְרִין הַטּוֹב, שֶׁהֵם בְּחִינַת צֹאן קָדָשִׁים, צֹאן יַעֲקֹב, בְּחִינַת וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם (יְחֶזְקֵאל לד). 
וְעַל יְדֵי הַגְּוָנִין שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַכְנִיעִין הַמְדַמֶּה עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין אֶל הַשֵּכֶל בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהוּא שֵֹכֶל בְּכֹחַ וְשֵֹכֶל בְּפֹעַל וְשֵֹכֶל הַנִּקְנֶה.
 עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הַמֹּחִין וְהַשִּכְלִיּוּת שֶׁהֵם כְּלַל כָּל הָעוֹלָמוֹת וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּתָם מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף שֶׁכֻּלָּם נִתְהַוּוּ עַל יְדֵי חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִֹיתָ, כִּי אִיתָא בְּעֵץ חַיִּים שֶׁתְּחִלַּת שֹׁרֶשׁ הָאֲצִילוּת וְכָל מַה שֶּׁנִּתְהַוָּה שָׁם נִקְרָא בְּשֵׁם עוֹלַם הָעֲקֻדִּים. 
וְאַחַר כָּךְ נִמְשָׁךְ אוֹרוֹת הַשִּׁבְעָה מַלְכִין קַדְמָאִין דְּמִיתוּ, כִּי הָיָה בָּהֶם מִיתָה וּשְׁבִירָה וְכוּ', וְזֶה בְּחִינַת עוֹלַם הַנְּקֻדִּים. 
וְאַחַר כָּךְ הָיָה עוֹלַם הַתִּקּוּן שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר הִתְהַוּוּת וְקִיּוּם כָּל הָעוֹלָמוֹת מִתְּחִלַּת הָאֲצִילוּת עַד סוֹף הָעֲשִֹיָּה וְזֶה בְּחִינַת בְּרֻדִּים. 
וּמֵאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּחִינוֹת, שֶׁהֵם עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים, נִמְשָׁךְ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל בְּחִינַת הַשָּׁלֹשׁ בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּשֵּכֶל, שֶׁהֵם שֵֹכֶל בְּכֹחַ וְכוּ'.

כִּי שֵֹכֶל בְּכֹחַ זֶה בְּחִינַת עֲקֻדִּים שֶׁשָּׁם אֵין שׁוּם הַשָּׁגָה, כִּי הוּא קֹדֶם הָאֲצִילוּת וּמִשָּׁם נִמְשָׁךְ בְּחִינַת שֵֹכֶל בְּכֹחַ. 
וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיאִין הַשֵּכֶל מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל וְאָז נִתְהַוִּין הַשִּׁבְעָה מְלָכִים הַנַּ"ל שֶׁהֵם שֹׁרֶשׁ הַשֶּׁבַע מִדּוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת זי"ה, אֲבָל שָׁם יֵשׁ עֲדַיִן בְּחִינַת שְׁבִירָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר הַשֵּכֶל לַאֲמִתּוֹ בִּתְחִלָּתוֹ מִיָּד וְקֹדֶם שֶׁמּוֹלִידִין וּמְחַדְּשִׁין אֵיזֶה דָּבָר לַאֲמִתּוֹ צְרִיכִין לְהַפְּכוֹ וּלְשַׁבְּרוֹ מִתְּחִלָּה בְּכַמָּה בְּחִינוֹת. 
וְאַחַר כָּךְ מְבָרְרִין הַשְּׁבָרִים וּמְחַבְּרִין אוֹתָן וּמְתַקְּנִים אוֹתָם עַל יְדֵי תּוֹסֶפֶת הַשֵּכֶל חָדָשׁ שֶׁמַּמְשִׁיכִין וְאָז בּוֹנִין וּמַשְׁלִימִין הַחִדּוּשׁ עַל מַתְכֻּנְתּוֹ כַּיָּדוּעַ וּמוּבָן כָּל זֶה לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁין. 
אוֹ אֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ מְחַדֵּשׁ בְּעַצְמוֹ רַק שֶׁמְּעַיֵּן בִּסְפָרִים וּמֵבִין דַּרְכֵי הַחִדּוּשׁ, כִּי עַל פִּי רֹב צְרִיכִין מִתְּחִלָּה לוֹמַר כַּמָּה סְבָרוֹת וְלִבְנוֹת כַּמָּה בִּנְיָנִים שֶׁאֵינָם מִתְקַיְּמִים שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְבָרֵר עַל יָדָם הַהֲלָכָה וְהַחִדּוּשׁ לַאֲמִתָּתוֹ. 
וְזֶה בְּחִינַת בּוֹנֶה עוֹלָמוֹת וּמַחֲרִיבָן, בְּחִינַת שְׁבִירַת הַמְּלָכִים, בְּחִינַת עוֹלַם הַנְּקֻדִּים שֶׁכָּל זֶה נַעֲשֶֹה בְּעֵת שֶׁמּוֹצִיאִין הַשֵּכֶל מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּנְיַן הָעוֹלָמוֹת, כִּי כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִֹיתָ כַּנַּ"ל. 
וְאַחַר כָּךְ אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַסְּבָרוֹת וְהַשִּכְלִיּוֹת שֶׁהוֹצִיא בִּתְחִלָּה לֹא נִתְקַיְּמוּ וְנִשְׁבְּרוּ, אַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לְחַזֵּק עַצְמוֹ אַחַר כָּךְ וּלְלַקֵּט וּלְבָרֵר מֵהֶם כַּמָּה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת כַּמָּה סְבָרוֹת יְשָׁרוֹת שֶׁנִּמְצָאִין וּמְפֻזָּרִין בָּהֶם, וּלְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֵֹכֶל חָדָשׁ וּלְחַבְּרָם אֲלֵיהֶם וּלְקַבֵּץ אוֹתָם יַחַד עַד שֶׁנִּשְׁלָם הַבִּנְיָן וְהַחִדּוּשׁ עַל אֲמִתָּתוֹ, וְזֶהוּ בְּחִינַת עוֹלַם הַתִּקּוּן, בְּחִינַת עוֹלַם הַבְּרַֻדִּים. וְזֶהוּ בְּחִינַת שֵֹכֶל הַנִּקְנֶה שֶׁהוּא עִקַּר קִיּוּם הַדָּבָר עַל מְכוֹנוֹ, (וְעַיֵּן בְּעֵץ חַיִּים וְתָבִין).

וְיַעֲקֹב עָשָֹה כַּמָּה תַּחְבּוּלוֹת לָזֶה בְּכַמָּה דְּרָכִים עַד שֶׁהִמְשִׁיךְ בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַגְּוָנִין עַל עֶדְרֵי צֹאן קָדָשִׁים שֶׁלּוֹ כְּדֵי לְהַכְנִיעַ מֵהֶם הַמְדַמֶּה וְלַהֲבִיאָם אֶל הַשִּכְלִיּוּת הַנַּ"ל. 
וְזֶה, וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֶם וְכוּ' מַחְשֹֹף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת, וְאִיתָא שֶׁזֶּה בְּחִינַת סוֹד הַתְּפִלִּין שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה שֶׁהוּקְשָׁה כֻּלָּהּ לִתְפִלִּין כְּלַל הַמֹּחִין, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב בְּחִינַת הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא נְקֻדַּת הָאֱמֶת, הִמְשִׁיךְ בְּחָכְמָה נִפְלָאָה כָּל הַמֹּחִין הַקְּדוֹשִׁים בִּדְרָכִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד מְאֹד עַד שֶׁהִכְנִיס הַחָכְמָה וְהַשֵּכֶל הָאֱמֶת בְּתוֹךְ הַמֹּחִין שֶׁל כְּלַל יִשְֹרָאֵל שֶׁיִּכְנֹס הַחָכְמָה וְהַשֵּכֶל הָאֱמֶת בְּתוֹכָם הֵיטֵב שֶׁיָּבִינוּ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ לְשׁוּם הַטְעָאָה שֶׁל הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה בְּחִינַת לָבָן לְהַעֲבִירָם מִזֶּה חַס וְשָׁלוֹם.

 וְזֶהוּ וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם וְכוּ'. 
'בָּרְהָטִים', הֵם רְהִיטֵי מֹחִין, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקֹב הִצִּיג וְתָחַב אֶת הַמַּקְלוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת חִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁחִדֵּשׁ וְגִלָּה בְּשֵֹכֶל אֱמֶת וְנִפְלָא וְנוֹרָא כָּזֶה, הִצִּיג וְתָחַב אוֹתָם בָּרְהָטִים, בְּתוֹךְ רְהִיטֵי מֹחִין שֶׁל תַּלְמִידָיו הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו. 
וְזֶהוּ 'וַיַּצֵּג', 'וַיַּצֵּג' דַּיְקָא, שֶׁהִצִּיג וְתָחַב חִדּוּשִׁים שֶׁלּוֹ הָאֲמִתִּיִּים בָּרְהָטִים בְּתוֹךְ רְהִיטֵי מֹחִין שֶׁלָּהֶם שֶׁיִּהְיוּ תְּחוּבִים בָּהֶם בְּעֹמֶק גָּדוֹל, עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ לְשׁוּם טָעוּת שֶׁל הַמְדַמֶּה לְהַעֲבִירָם מֵהֶם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי כְּבָר הֵם מְבִינִים הָאֱמֶת הֵיטֵב. 

וְזֶהוּ בָּרְהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם, בִּרְהִיטֵי מֹחִין בְּמָקוֹם שֶׁשּׁוֹתִין מֵימֵי הַתּוֹרָה וְהַדַּעַת, שָׁם הִצִּיג אֶת הַמַּקְלוֹת הַנִּפְלָאִים שֶׁלּוֹ שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשִּכְלִיּוֹת הָאֲמִתִּיִּים שֶׁלּוֹ שֶׁמְּכַוְּנִין אֶת הָאָדָם בְּכָל עֵת לְדֶרֶךְ הַיָּשָׁר כְּמוֹ הַמַּקֵּל שֶׁמְּכַוֵּן אֶת הָעֲדָרִים אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר. וְעַל כֵּן נִקְרֵאת הַהַנְהָגָה וְהַמֶּמְשָׁלָה בְּשֵׁם מַטֶּה וּמַקֵּל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל יט) מַטֵּה עֹז שֵׁבֶט לִמְשֹׁל וְכֵן בְּכַמָּה פְּסוּקִים.

וְזֶהוּ, אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת, כְּדֵי כְּשֶׁיָּבוֹאוּ שְׁאָר הַצֹּאן קָדָשִׁים לִשְׁתּוֹת מִמֵּימֵי הַתּוֹרָה וְהַדַּעַת לְנֹכַח הַצֹּאן קָדָשִׁים שֶׁשָּׁתוּ כְּבָר שֶׁזָּכוּ כְּבָר לְהַכִּיר הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת, שֶׁיְּחַמְּמוּ עַצְמָם בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּרִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת יָהּ לַעֲבֹד ה' יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְפַּלֵּל בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת וְלֹא יֵלְכוּ עִמּוֹ בְּקֶרִי חַס וְשָׁלוֹם, בִּבְחִינַת קְרִירוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ מִסִּטְרָא דַּעֲמָלֵק שֶׁהוּא סִטְרָא דְּלָבָן, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ. 
כִּי כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִנְּקֻדַּת הָאֱמֶת הַנַּ"ל אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא אִישׁ כָּשֵׁר וְעוֹבֵד ה' יִתְבָּרַךְ וּמִתְפַּלֵּל וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה אֲבָל כָּל עֲבוֹדָתוֹ הִוא בִּקְרִירוּת בְּלִי שׁוּם חִיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת וַחֲמִימוּת דִּקְדֻשָּׁה וְאֵין לַה' יִתְבָּרַךְ שַׁעֲשׁוּעִים מֵעֲבוֹדָה כָּזֹאת, כִּי הִוא בִּבְחִינַת שֵׁנָה.
 אֲבָל יַעֲקֹב בְּחִינַת נְקֻדַּת הָאֱמֶת הִמְשִׁיךְ תּוֹרָה, בְּחִינַת מַקְלוֹת, לְהַנְהִיג הָעוֹלָם בְּשִֹכְלִיּוֹת נִפְלָאִים כְּאִלּוּ עַד אֲשֶׁר הִצִּיג וְתָחַב הַשֵּכֶל הָאֲמִתִּי בְּתוֹךְ רְהִיטֵי מֹחִין שֶׁל הַמִּתְקָרְבִין אֵלָיו, עַד שֶׁכָּל הַצֹּאן קָדָשִׁים שֶׁיָּבוֹאוּ לִשְׁתּוֹת מִמֵּימֵי הַתּוֹרָה לְנֹכַח הַצֹּאן הַקָּדוֹשׁ שֶׁלּוֹ יִתְחַמְּמוּ עַצְמָן בַּחֲמִימוּת דִּקְדֻשָּׁה לַעֲבֹד ה' יִתְבָּרַךְ וּלְהִתְפַּלֵּל בַּחֲמִימוּת וְהִתְלַהֲבוּת דִּקְדֻשָּׁה, כִּי עִקַּר חֲמִימוּת דִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי תְּנוּעַת הַשֵּכֶל הָאֱמֶת.

הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, בְּחִינַת יַעֲקֹב, אוֹמֵר לְלָבָן שֶׁבְּוַדַּאי לְפִי גֹּדֶל רְדִיפָתוֹ וְהִתְגַּבְּרוּתוֹ עַל בָּנָיו וְצֹאנוֹ בְּוַדַּאי לֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁרִי לַעֲמֹד נֶגְדְּךָ לוּלֵי אֱלֹקֵי אָבִי וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ מֻכְרָח, כִּבְיָכוֹל, לְהַכְנִיס עַצְמוֹ בָּזֶה לַעֲזֹר לְיִשְֹרָאֵל הַמִּתְקָרְבִים לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת לְהַצִּילָם מִכָּל הָרְדִיפוֹת שֶׁל לָבָן הָאֲרַמִּי, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ' שֶׁנֶּאֱמַר, ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְּיָדוֹ. 
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: לוּלֵי ה' עֶזְרָתָה לִי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי, 'דוּמָה' זֶה בְּחִינַת כֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ לְגֹדֶל הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ בְּכָל דַּרְגָּא לוּלֵא ה' עֶזְרָתָה לִי. 

וְזֶהוּ, אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹקִים וְכוּ', הַיְנוּ שֶׁהַצַּדִּיק הָאֱמֶת אוֹמֵר שֶׁה' יִתְבָּרַךְ רָאָה אֶת עָנְיוֹ וְאֶת יְגִיעַ כַּפָּיו, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ יָגַע וְטָרַח הַרְבֵּה מְאֹד בִּשְׁבִיל הַצֹּאן הַזֶּה לְהוֹצִיאָם מֵהַמְדַמֶּה לְהַעֲלוֹתָם אֶל הַשֵּכֶל לְקָרְבָם לַה' יִתְבָּרַךְ. 
וְעַל כֵּן אַף עַל פִּי שֶׁהֵם לֹא נִצְּחוּ הַמִּלְחָמָה כָּרָאוּי עַד שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ כֹּחַ לְלָבָן בְּחִינַת הַמְדַמֶּה לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וּלְהַשִּיגָם וְאַף עַל פִּי כֵן ה' יִתְבָּרַךְ חָמַל עַל הַיְגִיעוֹת וְהַטְּרָחוֹת וְהַמְּסִירַת נֶפֶשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ מְאֹד בִּשְׁבִיל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְעַל יְדֵי זֶה ה' יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ לוֹחֵם עִם לָבָן וּמְגָרְשׁוֹ מִצֹּאן יַעֲקֹב. 
(ליקוטי הלכות - הלכות מתנה הלכה ד' אות יד')

וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם

פרשת שבוע עם שיחות סבא:
וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם הַנֶּאֱמָר בְּמֹשֶׁה וְיִתְרוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, מִי הַקָּרוּי אִישׁ? זֶה מֹשֶׁה. וְכַמָּה הָיוּ רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה, מֹשֶׁה קִבֵּל הַתּוֹרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה וְיִתְרוֹ נִתְגַּיֵּר מִמָּקוֹם רָחוֹק וְטָמֵא מְאֹד כִּי לֹא הִנִּיחַ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלֹּא עֲבָדָהּ, בִּפְרָט בְּעֵת שֶׁבָּא לְמֹשֶׁה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַּיֵּר רַק שֶׁרָצָה לְהִתְגַּיֵּר. 
וְאַף עַל פִּי כֵן קוֹרְאָם אִישׁ וְרֵעֵהוּ, כִּי כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הַגָּבֹהַּ מְאֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁהוּא מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ וּמְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ כָּל כָּךְ לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה רָצוֹן לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת הוּא מְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ אֵלָיו כָּל כָּךְ כְּאִלּוּ הָיָה חֲבֵרוֹ מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הֵם אִישׁ וְרֵעֵהוּ.
(ליקוטי הלכות - בכור בהמה טהורה - הלכה ד' אות כב')
*
לִפְנֵי בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ נִתְגַּלֶּה 'אִבֵּי הַנַּחַל', כֵּן, אֲנִי כּוֹתֵב לְשָׁזָר, לְהַנָּשִׂיא: "אָחִי יַקִּירִי, אָחִי יַקִּירִי, חָבֵר יַקִּירִי, מַדּוּעַ אַתָּה יָשֵׁן, מַה יֵּשׁ, מַה יִּהְיֶה מִמְּךָ?".
(שיחות סבא - קלטת 17 א' 13:43)
*
הָקִיצָה אָחִי מִשְּׁנָתְךָ, וּזְכֹר אֶת בּוֹרַאֲךָ בִּימֵי זִקְנוּתְךָ וַחֲשֹׁב עַל אַחֲרִיתְךָ וְתַכְלִיתְךָ הַנִּצְחִי טֶרֶם יִכְבֶּה הַנֵּר.
*
ב"ה, א' דְחֹל הַמּוֹעֵד פֶּסַח ט"ז נִיסָן תש"ך, תֵּל אָבִיב. 
אָחִי יַקִּירִי וַחֲבִיבִי כְּנַפְשִׁי הַנָּעִים, שָׁלוֹם וְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרֻכִּים. 
*
אֲהוּבִי אָחִי נַפְשִׁי וּלְבָבִי אֲשֶׁר אַהֲבַת דָּוִד וִיהוֹנָתָן אַהֲבָתֵנוּ וְלֹא תִּבָּטֵל לְעוֹלָם, יַעַן אֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר בָּטֵל. 
*
נָא אָחִי, אַל תֵּעָצֵב וְאַל תִּדְאַג כְּלָל, הֲלֹא תִּרְאֶה כִּי ה' עִמְּךָ וְאֶצְלְךָ וְקָרוֹב לְךָ בְּכָל עֵת בְּכָל מָקוֹם, וְהֵאִיר עָלֶיךָ אוֹר הָאֱמֶת הַזֶּה הַנֶּעֱלָם מִכָּל הָעוֹלָם שֶׁהוּא כָּל חֵשֶׁק וְאַהֲבַת לִבְּךָ. 
בְּוַדַּאי לֹא יָסִיר חַסְדּוֹ וְטוּבוֹ מֵאִתְּךָ עַד עוֹלָם, וִירַפֵּא וְיַבְרִיא אוֹתְךָ וְאֶת בֵּיתְךָ בִּשְׁלֵמוּת וְיַאֲרִיךְ יְמֵיכֶם וּשְׁנוֹתֵיכֶם בַּטּוֹב וּבִנְעִימוּת נִצְחִי.
אוֹהַבְךָ הַנֶּאֱמָן הָאֲמִתִּי הַמִּתְפַּלֵּל תָּמִיד לִשְׁלוֹמְךָ וְהַצְלָחָתְךָ וְשׁוֹקֵק מְאֹד לַחֲזוֹת בְּנֹעַם טוֹבָתְךָ וּרְפוּאָתְךָ בְּגוּף וְנֶפֶשׁ.
יִשְׂרָאֵל דֹּב אוֹדֶעסֶר
(אב"י הנחל)


וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ

פרשת שבוע עם שיחות סבא:
וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת יְהוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ.
(שמות יד')
*
יאמינו בהשם ובמשה עבדו, איך יאמינו בהשם?, זה משה עבדו, אנחנו רוצים רק כמו שאנחנו יודעים, אנחנו מבינים, ולא רוצים אמונה, אבל העיקר היא האמונה, העיקר היא אמונה, ועיקר האמונה היא להאמין בהצדיק, וגם כן ובמשה עבדו, 'ובמשה עבדו'.
אנחנו הזרע של הצדיק, אנחנו צריכים לחפש דרכים איך להגיע לאמונה בהצדיק, כי זה העיקר התיקון שלנו, העיקר הכל.
(שיחות סבא - קלטת 26 א' 41:07)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים


אשירה להשם - המתחזקים רוצים לזמר

פרשת שבוע עם שיחות סבא:

 ...אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם, עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ, וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה
(מתוך שירת הים - שמות ט"ו)
*
נלך, כמו, כמו שהולכים ומחפשים איזה דבר, נלך, נחפש איך זוכים לתיקון דגאולה, איך זוכים?, ו..., ואני, ואני אגמור, כן.
...בהשם, באמונה, "ויאמינו בהשם", "אשירה", שירה זה שמחה, שירה, "אשירה לה' כי גאה גאה, סוס ורכבו רמה בים", הסטרא אחרא, סוס, סוס זה כן, סוס זה על שם הסטרא אחרא, "סוס ורכבו רמה בים, עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה", עוז לי לישועה, עוז, עוז, "עוזי וזמרת יה", אמישטארקצך (המתחזקים באידיש) אז רוצים לזמר, כן, כן, וזה עיקר התיקון, לא חס ושלום ליפול, רק לשמוח ולהתחזק בהשם.

וגם אנחנו צריכים לעזור לעצמנו, כן, לחפש דרכים איך לחיות ולא למות, זה מיתה, אם, אם שוכבים ולא עושים כלום, זה מיתה, אז צריכים אנחנו... 
זה דבר קל, אמונה זה מילה אחת, זה לא הרבה דברים, קל, אמונה, אז זה לא דבר שיכולים להבין, זה דבר רוחני, רוחני, אמונה זה תלוי בלב, צריכים להתחזק וללמוד לזכות לאמונה, אמונה, בלי אמונה אין שמחה, אין חיות, אנחנו צריכים להתחזק ולחדש אמונה, אמונה גם בצדיק וגם בנו, כן, כמו שאני השם יתברך רוצה אותי ואוהב אותי, ורוצה שאני אתגבר ואהיה גיבור להתגבר להיות בשמחה, כן, לא להיות שלימזלניק.
צריכים להתחזק באמונה זה דבר קל, כן, לא צריכים לעמול ולחפש, צריכים רק הלב שיתגעגע לטוב, לחזור לטוב, לחזור להשם יתברך.
(שיחות סבא - קלטת 26 ב' 01:41)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה - עִקַּר הַשִּׁיר בִּשְׁלֵמוּת יִהְיֶה רַק לֶעָתִיד כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ

פרשת שבוע עם שיחות סבא:

וְהִיא בָּרְחָה לְתוֹךְ הָעֶשֶֹר חוֹמוֹת שֶׁל מַיִם הַנַּ"ל וְנִשְׁאֲרָה חַלָּשׁוּת וְזֶה שֶׁבְּלֹא יָדַיִם רוֹפֵא אוֹתָהּ, כִּי יֵשׁ לוֹ כֹּחַ כָּזֶה בְּיָדָיו שֶׁיָּכוֹל לְהוֹצִיא כָּל הָעֲשָֹרָה מִינֵי חִצִּים, וְיָכוֹל לִכְנֹס בְּתוֹךְ כָּל הַחוֹמוֹת שֶׁל הַמַּיִם וְכוּ', וְיוֹדֵעַ כָּל הָעֲשָֹרָה מִינֵי דְּפִיקִין, וְיָכוֹל לְנַגֵּן כָּל הָעֲשָֹרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם רְפוּאָתָהּ.
עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף יָבוֹא הָרוֹפֵא הָאֱמֶת שֶׁהוּא זֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ בְּיָדָיו וִירַפֵּא אוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל.

וְזֶהוּ אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה, שָׁר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יָשִׁיר מִכָּאן שֶׁעָתִיד מֹשֶׁה לָשִׁיר לֶעָתִיד לָבֹא. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ אָז שִׁירָה עֲדַיִן לֹא זָכוּ לְהַמְשִׁיךְ כָּל הָעֲשָֹרָה מִינֵי נְגִינָה בִּשְׁלֵמוּת לִגְמֹר רְפוּאַת הַבַּת מֶלֶךְ בִּשְׁלֵמוּת רַק שֶׁהִמְשִׁיכוּ קְדֻשָּׁה וְהֶאָרָה מֵעֲשָֹרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁמִּשָּׁם זָכוּ לְשִׁירַת הַיָּם אֲבָל עִקַּר הַשִּׁיר בִּשְׁלֵמוּת יִהְיֶה רַק לֶעָתִיד כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ שֶׁהוּא מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ.
כִּי מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה כַּיָּדוּעַ בְּחִינַת אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה, אָז דַּיְקָא יָשִׁיר מֹשֶׁה בִּשְׁלֵמוּת כָּל הָעֲשָֹרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁאָז יֻגְמַר רְפוּאָתָהּ שֶׁל הַבַּת מֶלֶךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשְּׁכִינָה וּכְנֶסֶת יִשְֹרָאֵל. כִּי אָז יִתְּעַר שִׁיר חָדָשׁ בְּחִינַת מִזְמוֹר שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ כִּי נִפְלָאוֹת עָשָֹה שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁיר שֶׁל נִפְלָאוֹת שִׁיר פָּשׁוּט כָּפוּל מְשֻׁלָּשׁ וּמְרֻבָּע שֶׁיִּתְּעַר לֶעָתִיד.

וְעַל כֵּן סִיְּמוּ ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד לְשׁוֹן עָתִיד. כִּי הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת רְפוּאַת הַבַּת מֶלֶךְ שֶׁהִיא מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה יִהְיֶה לֶעָתִיד שֶׁתִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ לְעֵין כֹּל בְּחִינַת וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ. וְאָז יִהְיֶה הַשִּמְחָה וְהַחֶדְוָה בִּשְׁלֵמוּת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת עַל יְדֵי שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ כָּל הָעֲשָֹרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם בְּחִינַת שִֹמְחָה כַּנַּ"ל.

וְזֶה בְּחִינַת ה' מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ בְּחִינַת יִשְֹמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִים ה' מָלָךְ. וְאָז יִתְקַיֵּם זַמְּרוּ אֱלֹקִים זַמֵּרוּ זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹקִים וְכוּ'.
כִּי עִקַּר הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּחִינַת רְפוּאַת הַבַּת מֶלֶךְ הַנַּ"ל הוּא עַל יְדֵי זִמְרָה וּנְגִינָה בְּחִינַת עֲשָֹרָה מִינֵי נְגִינָה הַנַּ"ל, בְּחִינַת הוֹדוֹ לַה' בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ וְכוּ'. וְכֵן הַרְבֵּה פְּסוּקִים שֶׁמְּבֹאָר בָּהֶם הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי שִׁיר וְנִגּוּן וְזִמְרָה, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת עֲשָֹרָה מִינֵי נְגִינָה, שֶׁהֵם רְפוּאַת הַבַּת מֶלֶךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ לֵידַע כִּי לַה' הַמְּלוּכָה.
(ליקוטי הלכות - הלכות תולעים - הלכה ד' אותיות א', ד')
*
הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, אֲנִי לָקַחְתִּי אֶת הַנִּגּוּן שֶׁל "אַדִּירֵי אֲיֻמָה" עַל מָה?, עַל "נַ נַחְ", סַבָּא שָׁר אֶת הַנִּגּוּן שֶׁל "אַדִּירֵי אֲיֻמָה": "יֹאמְרוּ בְּקוֹל, אַדּוֹשֵּׁם מֶלֶךְ, אַדּוֹשֵּׁם מָלַךְ, יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד". אָז, אָז לָקַחְתִּי אֶת זֶּה הַנִּגּוּן עַל "נַ נַחְ".
(שיחות סבא - קלטת 14 ב' 03:43)
*
סַבָּא שָׁר נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן בְּהַנִּגּוּן שֶׁל "אַדִּירֵי אֲיֻמָה".
זֶה הַנִּגּוּן זֶהוּ חָדָשׁ, זֶה שֶׁל רַבֵּנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, הַשֵּׁם מֶלֶךְ, הַשֵּׁם מָלָךְ, הַשֵּׁם יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד, זֶה, זֶהוּ זֶה, זֶה הַנִּגּוּן. הוּא מוֹדִיעַ: הַשֵּׁם מֶלֶךְ, הַשֵּׁם מָלָךְ, הַשֵּׁם יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד, זֶהוּ הַנִּגּוּן (יֵשׁ הַשּׁוֹמְעִים זֶהוּ אֲנִי).
(וידאו סבא 1 - 20:08)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה - פרשת שבוע עם שיחות סבא

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.
(שמות ג' יד')
*
גְּאֻלָּה רִאשׁוֹנָה מִמִּצְרַיִם הָיָה אַחֲרֶיהָ גָּלוּת, וּגְאֻלָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁיִּהְיֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ לֹא יִהְיֶה אַחֲרֶיהָ הֶפְסֵק, כִּי עַל שְׁנֵי אֵלּוּ הַגְּאֻלּוֹת נֶאֱמַר אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם, אֶהְיֶה עִמָּכֶם בְּצָרָה זוֹ אֲשֶׁר אֶהְיֶה עִמָּהֶם בְּשִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת וְכוּ'. אָמַר מֹשֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דַּיָּהּ לְצָרָה בִּשְׁעָתָהּ וְכוּ'.
וְעִקַּר כָּל הַגְּאֻלּוֹת בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת בִּכְלָל וּבִפְרָט הֵם עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כִּי אִתְפַּשְּׁטוּתָא דְּמֹשֶׁה בְּכָל דָּרָא וְדָרָא בְּחִינַת מַ"ה שֶּׁ"הָיָה ה"וּא שֶׁ"יִּהְיֶה שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת, מֹשֶׁה. כִּי הוּא הָיָה הַגּוֹאֵל הָרִאשׁוֹן וְהוּא יִהְיֶה הַגּוֹאֵל הָאַחֲרוֹן, שֶׁהוּא מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ וְהוּא גַּם כֵּן גּוֹאֵל יִשְֹרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִכָּל צָרוֹתֵיהֶם וּמוֹשִׁיעַ לָהֶם בְּכָל עֵת לְהוֹצִיא אֶת כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל מִגָּלוּת הַיֵּצֶר הָרָע וְהַתַּאֲווֹת שֶׁהוּא עִקַּר גָּלוּת וְצָרוֹת יִשְֹרָאֵל.
(ליקוטי הלכות - הלכות אונאה הלכה ג' אות א')
*
"וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי מַיין פַייעֶרְל וֶועט טְלִיעֶן בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען" וְכַּנִּרְאֶה מִזֶּה שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, אֲנִי אֶהְיֶה שֶׁ"בִיאַת הַמָּשִׁיחַ" אֲנִי אֶחְיֶה, "עָלֶיךָ אָמַרְתִּי מַיין פַייעֶרְל וֶועט טְלִיעֶן בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען".
(שיחות סבא - קלטת 76 א' 13:14)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים



על הקץ, על הסוף

פרשת שבוע עם שיחות סבא המלך:

פלא של הגאולה האחרונה, הגאולה האחרונה, שיהיה כל אחד מישראל יזכה לתקן הכל, כל העוונות, בכוח רבינו, הוא יאיר בו הדרך האמת, איך להיות יהודי.
על הקץ, על הסוף, הסוף של ישראל, שיהיו כולם קדושים, בעלי אמונה, אמת כזה, בדרך שלא היה מעולם, מה שאין העולם יודעים כלל מה זה אמת, ומה זה תורה.
(שיחות סבא - קלטת 111 א' 20:40)
*
וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם...
(בראשית - פרשת מקץ מא' אות א')
פירוש רש"י:
ויהי מקץ: כתרגומו מסוף, וכל לשון קץ, סוף הוא.
*
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם.
(בראשית - פרשת ויחי מט' אות א')
פירוש בעל הטורים: 
ושמעו בני יעקב: ושמעו בגימטריא הוא ביקש לגלות הקץ.
ושמעו אל ישראל: בגימטריא זהו קצו של מלך המשיח.

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך המשיח

יִתְקַבְּצוּ וְיִתְאַסְּפוּ יַחַד - פרשת שבוע עם שיחות סבא המלך

אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׁמֹר עַצְמֵנוּ מְאֹד מִקִלְקוּל הָאַהֲבָה וּמִפֵּרוּד לְבָבוֹת חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְרַבָּא לְהִשְׁתַּדֵּל לְהוֹסִיף וּלְהַרְבּוֹת אַהֲבָה וְאַחְדוּת זֶה לָזֶה, כְּגוּף אֶחָד מַמָּשׁ, שֶׁנּוּכַל לְהִתְחַבֵּר וּלְהִצְטָרֵף יַחַד תָּמִיד, כְּדֵי שֶׁעַל יָדֵינוּ יִתְגַּדֵּל וְיִתְרַבֶּה מְאֹד מְאֹד בְּלִי קֵץ עַד אֵין מִסְפָּר בִּנְיְנֵי הַבָּתִּים הַנִּפְלָאִים שֶׁבּוֹנֶה הַצַּדִּיק הָאֱמֶת עַד שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִתְקַבְּצוּ וְיִתְאַסְּפוּ יַחַד לִכְנֹס בָּהֶם, וַאֲפִלּוּ הַשּׁוֹכְבִים בַּחוּץ וַאֲפִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם יִתְקַבְּצוּ וִיכָּנְסוּ לְתוֹךְ הַבָּתִּים שֶׁלּוֹ, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי כָּל הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֵיה גָּלוּת.
(אב"י הנחל)
*
עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה
(בראשית - פרשת ויחי מט' אות י')
פירוש רש"י:
עד כי יבא שילה: מלך המשיח שהמלוכה שלו.
*
עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְהַת עַמִּים, שֶׁכָּל הָעַמִּים, שֶׁהֵם הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, יִתְהַפְּכוּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְיִתְאַסְּפוּ כֻּלָּם אֶל מֹשֶׁה מָשִׁיחַ.

עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה דָּא מָשִׁיחַ, כִּי עַל יְדֵי רִבּוּי הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, עַל יְדֵי חָכְמַת הַדְּפוּס לֹא תִּשְׁתַּכַּח הַתּוֹרָה עַד שֶׁיָּבוֹא שִׁילֹה דָּא מֹשֶׁה מָשִׁיחַ. וְזֶה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְכוּ' כִּבֵּס בַּיַּיִן וְכוּ' חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וְכוּ', כִּי לֶעָתִיד כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אָז יֻכְלְלוּ מֹשֶׁה וְדָוִד בְּיַחַד בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת, כִּי שִׁילֹה דָּא מֹשֶׁה, שֶׁהוּא מָשִׁיחַ. וְכֵן דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "מְשִׁיחַ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב", כִּי נִשְׁמַת מָשִׁיחַ יִהְיֶה כָּלוּל מִשְּׁנֵיהֶם, מִמֹּשֶׁה וְדָוִד וְאָז תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת, כִּי נִזְכֶּה לִזְכֹּר הָאַזְהָרוֹת שֶׁל מֹשֶׁה וּלְקַיְּמָם בִּשְׁלֵמוּת עַל יְדֵי בְּחִינַת דָּוִד, כִּי שְׁנֵיהֶם, מֹשֶׁה וְדָוִד, יֻכְלְלוּ בְּיַחַד.
(ליקוטי הלכות - הלכות יין נסך הלכה ג' אות ו')
*
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם.
(בראשית - פרשת ויחי מט' אות א')
*
וְזֶה בְּחִינַת וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְכוּ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י; שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת קֵץ הַגְּאֻלָּה וְנִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ שְׁכִינָה וְכוּ', וְהִתְחִיל לְדַבֵּר דְּבָרִים אֲחֵרִים. וּבְוַדַּאי מַה שֶּׁדִּבֵּר אַחַר כָּךְ הָיָה מֵעֵין זֶה שֶׁהֶעֱלִים וְהִסְתִּיר בְּתוֹךְ דְּבָרָיו סוֹד הַקֵּץ.

הַיְנוּ כִּי יַעֲקֹב רָאָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה וְכֻלָּם צַדִּיקִים גְּמוּרִים, סָבַר שֶׁכְּבָר יוּכַל לְגַלּוֹת קֵץ הַגְּאֻלָּה, הוּא קֵץ הַפְּלָאוֹת וְסָתוּם מֵעֵין כֹּל, וְאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹתוֹ וּלְקָרְבוֹ כִּי אִם עַל יְדֵי קִבּוּץ הָרְחוֹקִים דַּיְקָא, כִּי הָעִקַּר הַמַּעֲלָה הִיא כְּשֶׁנִּתְוַסֵּף אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ נֶפֶשׁ חָדָשׁ שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה רָחוֹק כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָחוֹק, וְעַכְשָׁו קֵרְבוּהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתְוַסֵּף וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה שָׁכֵן אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, זֶהוּ עִקַּר שַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִתְרַבִּין הַבָּתִּים עַד אֵין קֵץ וְכוּ'.

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ: "הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְכוּ'", וּבִתְחִלָּה אָמַר "הֵאָסְפוּ", וְהַחִלּוּק בֵּין אֲסֵפָה לְקִבּוּץ הוּא, כִּי אֲסֵפָה נֶאֱמָר עַל אֲסֵפַת הַקָּהָל שֶׁאֵינָם רְחוֹקִים מְאֹד זֶה מִזֶּה, כְּמוֹ "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכוּ'". וְכֵן, "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכוּ'", אֲבָל שֵׁם קִבּוּץ נֶאֱמָר עַל קִבּוּץ הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד בִּקְצֵה הָאָרֶץ וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' וְכוּ'", וְכֵן "מְקַבֵּץ נִדְּחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו". 

וְעַל כֵּן בִּתְחִלָּה אָמַר יַעֲקֹב לְשׁוֹן אֲסֵפָה "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם וְכוּ'", שֶׁסָּבַר שֶׁעַל יְדֵי הָאֲסֵפָה לְבַד שֶׁל בָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁכֻּלָּם צַדִּיקִים, עַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְגַלּוֹת וּלְקָרֵב קֵץ הַגְּאֻלָּה, אֲבָל הַשְּׁכִינָה נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ, וְאָז הֵבִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִיא הַגְּאֻלָּה עַל יְדֵי בְּחִינַת אֲסֵפָה לְבַד, דְּהַיְנוּ שֶׁיֶּאֱסֹף הַצַּדִּיקִים לְבַד, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְכָל עִכּוּב הַגְּאֻלָּה וַאֲרִיכַת הַגָּלוּת הוּא מֵחֲמַת רִבּוּי רַחֲמָנוּתוֹ עַל כָּל הָרְחוֹקִים וְהַנִּדָּחִים מְאֹד שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְמַהְמֵהַּ וּלְחַכּוֹת עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָרְחוֹקִים וְיָבוֹאוּ וְיִתְוַסְּפוּ עַל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְכוּ', וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ לְשׁוֹן קִבּוּץ, "הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ וְכוּ'", שֶׁאָמַר, עַתָּה אֲנִי מֵבִין שֶׁעִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה עַל יְדֵי בְּחִינַת הִקָּבְצוּ וְכוּ', דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיִּקָּבְצוּ הָרְחוֹקִים מְאֹד הַנִּקְרָאִים נִדָּחִים, בְּחִינַת מְקַבֵּץ נִדְּחֵי יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים וְכוּ' וְהַנִּדָּחִים וְכוּ', עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא יִתְגַּדֵּל וְיִתְרַבֶּה הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ בְּתוֹסְפוֹת שְׁכֵנִים הַרְבֵּה שֶׁהָיוּ מִתְּחִלָּה רְחוֹקִים שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִתְרַבּוּ הַבָּתִּים עַד אֵין קֵץ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִכְמְרוּ רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ וְיָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ כַּנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות - הלכות פריה ורביה ואישות הלכה ה' אות ד')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים