עַל אוֹדוֹת אֲסֵפָתֵנוּ בִּימֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הַקְּדוֹשִׁים, אָמַר פַּעַם אַחַת לִבְנוֹ רַבִּי יִצְחָק זַ"ל הַנַּ"ל בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁיִתְקַיֵּם הַדָּבָר עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל צֶדֶק.
(כוכבי אור - אנשי מוהר"ן חלק ב' אות ב')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

עיקר התגלות קדושת ארץ ישראל הוא בראש השנה

עיקר התגלות קדושת ארץ ישראל הוא בראש השנה. כמו שכתוב תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה וכו'...
..ועל כן אנו מתפללין אז הרבה על צמיחת קרן משיח כמו שכתוב שמחה לארצך וששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך. כי עיקר התקוה לשוב לארצינו על ידי משיח צדקינו הוא על ידי קדושת ראש השנה שבו נברא העולם בחסדו חינם, ובו נתגלה בכל שנה ושנה על ידי שישראל עם קדוש שהוא יתברך בראה. ומאחר שאנו מגלין זאת בודאי הכל שייך לנו. רק ברצונו נתנה להם מטעם הכמוס עמו יתברך, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
כי בכל ראש השנה וראש השנה הוא נוטלה מהם ונותנה לנו. כי בכל ראש השנה וראש השנה נכנע ונופל הקליפות וממשלת העובדי כוכבים על ארץ ישראל ונתגלה ונמשך קדושת ארץ ישראל לנו עד שנזכה שיכמרו רחמיו ויכניע ויבטל אותם לגמרי וישוב ויתן הארץ לנו במהר בימינו.
(ליקוטי הלכות - אורח חיים הלכות בית הכנסת הלכה ה - ט)
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

סבא זה רבינו משיח צדקיינו רבי נ נח נחמ נחמן מאומן (: אשריינו

אֵיךְ אָמַר רַבֵּנוּ: "גָּמַרְתִּי וְאֶגְמֹר", רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה וְהַנָּשִׂיא יָבוֹאוּ לְרַבֵּנוּ: "אֲנַחְנוּ לֹא נָשִׂיא וְלֹא רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה, אַתָּה הוּא הָרֹאשׁ מֶמְשָׁלָה, וְאַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁל, שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל, אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּנוּ!".
כָּל הַמֶלוּכוֹת, כָּל הַמַמְלָכוֹת וְכָל הָעוֹלָם יַגִּיעוּ לְרַבֵּנוּ, "אַתָּה הוּא מֶּלֶךְ שֶׁלָּנוּ, אֲנִי לֹא, לֹא רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה, וְלֹא נָשִׂיא, אַתָּה נָשִׂיא, אַתָּה רֹאשׁ מֶמְשָׁלָה, וְאַתָּה הַכֹּל", [מָתַי זֶה יִהְיֶה? מָתַי?] בְּקָרוֹב. 
*
אֲנִי הַמֶּלֶךְ וְכֻּלָּם צְרִיכִים, צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת זֶה, כָּל הַמְּדִינָה וְכָל הַשָּׂרִים צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת זֶה שֶׁאֲנִי הַמֶּלֶךְ.
(שיחות סבא ישראל רבינו הקדוש רבי נ נח נחמ נחמן מאומן)

כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אָז יַתְחִיל בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם כְּאִלּוּ אָז נִבְרָא הָעוֹלָם מֵחָדָשׁ. כִּי עִקַּר בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם כְּתִקּוּנוֹ יִהְיֶה רַק אָז. 
(ליקוטי הלכות - הלכות תפילת המנחה הלכה ד' אות ו')

כָּל תִּקּוּנָם הוּא כְּשֶׁהֵם מְבַטְּלִין עַצְמָם לְגַבֵּי יִשְֹרָאֵל

וּכְמוֹ שֶׁבִּכְלָלִיּוּת הָעוֹלָם הָאָדָם בִּכְלָל הוּא בִּבְחִינַת שֵֹכֶל וְהַבְּהֵמָה הוּא בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּסְּפָרִים, כְּמוֹ כֵן בִּבְנֵי אָדָם בְּעַצְמָן יִשְֹרָאֵל קְרוּיִים אָדָם וְאֵין הָעַכּוּ"ם קְרוּיִים אָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַיְנוּ שֶׁיִּשְֹרָאֵל בִּכְלָל הֵם בִּבְחִינַת כֹּחַ הַשֵֹּכֶל הָאֱמֶת הַנַּ"ל. וְהָעַכּוּ"ם הֵם מִבְּחִינַת הַמְדַמֶּה שֶׁהוּא כֹּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, כִּי הֵם אֵינָם קְרוּיִים אָדָם כַּנַּ"ל. 

הָעַכּוּ"ם שֶׁהֵם בִּכְלָל בִּבְחִינַת הַמְדַמֶּה, בִּבְחִינַת בְּהֵמָה, כָּל תִּקּוּנָם הוּא כְּשֶׁהֵם מְבַטְּלִין עַצְמָם לְגַבֵּי יִשְֹרָאֵל שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵֹכֶל, בְּחִינַת אָדָם. 

וּכְשֶׁהָעַכּוּ"ם נַעֲשִֹין מֶרְכָּבָה לְיִשְֹרָאֵל וְנִתְבַּטְּלִין עַצְמָם לָהֶם וְעוֹבְדִים אוֹתָם וְעוֹשִֹים רְצוֹנָם וּמְשַׁמְּשִׁים אוֹתָם בְּכָל הִצְטָרְכוּתָם כְּעֶבֶד לְרַבּוֹ זֶה עִקַּר תִּקּוּנָם. כְּמוֹ שֶׁעִקַּר תִּקּוּן הַבְּהֵמָה כְּשֶׁהִיא נִמְשֶׁכֶת אַחַר הָאָדָם. וּכְמוֹ שֶׁבָּאָדָם עִקַּר תִּקּוּן הַמְדַמֶּה כְּשֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַשֵֹּכֶל, כְּמוֹ כֵן עִקַּר תִּקּוּן הָעַכּוּ"ם כְּשֶׁנִּמְשָׁכִין וְנִתְבַּטְּלִין לְגַבֵּי יִשְֹרָאֵל כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ שֶׁיִּהְיֶה לֶעָתִיד בֶּאֱמֶת, שֶׁיַּכִּירוּ כֻּלָּם קְדֻשַּׁת יִשְֹרָאֵל וְיִתְבַּטְּלוּ וְיִמָּשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְכוּ' אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וְכוּ'" וְכֵן בִּפְסוּקִים רַבִּים.

וְעַל-כֵּן יִשְֹרָאֵל הֵם בֶּאֱמֶת בִּבְחִינַת שֵֹכֶל כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁהָעַכּוּ"ם מְבַטְּלִין עַצְמָן לְגַבֵּי יִשְֹרָאֵל וְנַעֲשִֹין מֶרְכָּבָה אֲלֵיהֶם אָז דַּיְקָא יְכוֹלִים לִכָּלֵל בַּשֵֹּׁכֶל, לְהַכִּיר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּי זֶה בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת וּבִטּוּל הַמְדַמֶּה אֶל הַשֵֹּכֶל וְכַנַּ"ל:
(ליקוטי הלכות - עבודת אלילים הלכה ג' אות ב')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

הַכֹּל אֶצְלוֹ

בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהַכֹּל הוּא אֶצְלוֹ [הוּא כָּבַשׁ?] כֵּן, הוּא הַכֹּל אֶצְלוֹ, הַקֹּדֶשׁ קָּדָשִׁים, אֶבֶן שֶׁל שְּׁתִיָּה, הַכֹּל אֶצְלוֹ, הוּא עוֹלֶה עַל הַכֹּל, כַּמָּה שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים אֵינוֹ כְּטִפָּה מִן הַיָּם מֵעִנְיַן גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ.
(שיחות סבא המלך רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים)


וְנִזְכֶּה כֻּלָּנוּ לָבוֹא עִמּוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

נִזְכֶּה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁהוּא. משֶׁה בְּעַצְמוֹ, כַּמּוּבָא כִּי מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, כִּי הוּא הָיָה הַגּוֹאֵל צֶדֶק וְהוּא יַחֲזור וְיִגְאָלֵנוּ בִּשְׁלֵמוּת. כִּי משֶׁה הוּא מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל, כִּי עַל יְדֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ תִּקֵּן מַה שֶּׁנֶּחֱסַר עַל יְדֵי הַכָּאַת הַצּוּר וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לִהְיוֹת מָשִׁיחַ. וְאָז יַמְשִׁיךְ לָנוּ תּוֹרָה בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים. וְאָז יְקַבֵּץ נִדָּחֵינוּ וְיַחֲזִיר אוֹתָנוּ כֻּלָּנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וְנִזְכֶּה כֻּלָּנוּ לָבוֹא עִמּוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
(ליקוטי הלכות הלכות סעדה הלכה ד' טז')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא זה רבינו

יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ לִשְׁלחַ לָנוּ בְּקָרוֹב גּוֹאֵל צֶדֶק

...וּבְסָמוּךְ נִסְתַּלֵּק מְאוֹר עֵינֵינוּ הוֹדֵנוּ פְּאֵרֵנוּ קְדֻשָּׁתֵנוּ, אִבַּדְנוּ מַה שֶּׁאִבַּדְנוּ. אִלּוּ כָּל הַיַּמִּים דְּיוֹ וְכָל הָאֲגַמִּים קוּלְמוֹסִים וְכוּ' לֹא יַסְפִּיקוּ לְבָאֵר אַחַת מֵאֶלֶף וּרְבָבוֹת מַה שֶּׁהִפְסַדְנוּ בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים. אוֹי לָנוּ כִּי שֻׁדָּדְנוּ. זֹאת נֶחָמָתֵנוּ בְּעָנְיֵנוּ כִּי מְעַט מִתּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה לֹא שָׁכָחְנוּ. לוּלֵא תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה שַׁעֲשׁוּעֵנוּ וְכוּ' וְעַל כֵּן עֲדַיִן לא פָּסְקָה חַס וְשָׁלוֹם תִּקְוָתֵנוּ, עוֹד נְקַוֶּה וּנְיַחֵל וּנְצַפֶּה לִישׁוּעוֹת הַשֵּׁם כִּי אֵין מַעֲצוֹר לַה' לְהוֹשִׁיעַ עוֹד בְּרַחֲמָיו הַמְרֻבִּים, יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ לִשְׁלחַ לָנוּ בְּקָרוֹב גּוֹאֵל צֶדֶק לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ, כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ יְשַׂמְּחֵנוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן.
(חיי מוהר"ן - רכא')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

גדולת הדבר להיות אצלו על ראש השנה

רבינו ז"ל אמר לעניין גדולת הדבר להיות אצלו על ראש השנה אמר על זה שהקיבוץ אצלו כל כך גדול שאפילו שיהיה בהיכל קן ציפור (שהוא היכל המשיח העליון מכל ההיכלות) יניח את זה ההיכל וירד להתפלל בראש השנה עם הקיבוץ שלו.
(קונטרס ההוספות - יג')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

בראש השנה שאז עוסקין להמתיק בחינת דבש שהוא סוד הכוונות של שופר

ושלום לכל אנשי שלומנו באהבה רבה. ולידידי כנפשי, הרבני הנגיד מורנו הרב רבי יעקב נרו יאיר. סוף דבר הכל נשמע. תדע שאני מזרזך לטובתך הנצחית שתבוא בשמחה על ראש השנה הבא עלינו לטובה, ואל תסתכל על חשש עיכוב סחורתך עם דבש שהוא בימים הללו, כי הרבה רווח והצלחה לפניו יתברך להשפיע לך רווח בכפלי כפליים ממקום אחר, בפרט בראש השנה שאז עוסקין להמתיק בחינת דבש שהוא סוד הכוונות של שופר, וגם אוכלים דבש אז, ובודאי יומתק לך הרבה הרבה יותר בזה ובבא, כשתהיה נמנה עמנו בראש השנה הבא עלינו לטובה. ולחכם יספיק מיעוט דברים אלה, ולהשומע יונעם ויומתק יותר מדבש ונופת צופים וכו'.
(עלים לתרופה - מכתב תלה')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

נ נח נחמ נחמן מאומן השם של משיח (:




הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה אַחֲרֶיהָ גָּלוּת

אֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁמִּתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ זֶה הִתְקָרְבוּת הַגְּאֻלָּה, כֵּן, זֶה דָּבָר יָדוּעַ לַכֹּל, וְהֵם יְכוֹלִים לִרְאוֹת וּלְהָבִין, שֶׁמַּעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלּוּ לֹא הָיָה, אֵין בָּעוֹלָם, לֹא הָיָה, רַק מָשִׁיחַ יַגִּיד פֵּרוּשׁ עַל הַמַּעֲשִׂיּוֹת, וְגַם עַל הַלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, כֵּן, וְזֶה, זֶהוּ הַחַיּוּת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, שֶׁל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁל כָּל הָעוֹלָם, תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָם, זֶה עִנְיָן חָדָשׁ עִנְיַן הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה אַחֲרֶיהָ גָּלוּת, עֲכְשָׁיו הַגְּאֻלָּה, הָיָה כַּמָּה גְּאֻלּוֹת, הָיָה גְּאֻלּוֹת וְהָיָה אַחֲרֵיהֶם גָּלוּת, אֲבָל עֲכְשָׁיו הַגְּאֻלָּה הַזּוּ, לֹא יִהְיֶה אַחֲרֶיהָ גָּלוּת כְּבָר, כֵּן, וְיִהְיֶה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה בָּעוֹלָם, בְּהִתְגַּלּוּת כָּזֶה, שֶׁיִּתְקָרְבוּ כָּל הָעוֹלָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
(שיחות סבא המלך המשיח רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים)

הָרַבִּי הָאֱמֶת שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת

יַקִּירִי, בַּעַל עַיִן חַדָּה לִבְחֹן וְלִתְפֹּס מִי הוּא הָרַבִּי הָאֱמֶת שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת, שֶׁכָּל חַיּוּתָם וְקִיּוּמָם עַל-יָדוֹ. ה' יְחַיֵּהוּ חַיִּים אֲמִתִּיִּים וְיוֹרֵהוּ הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ.
(אב"י הנחל - מכתב לח')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה דָּא מָשִׁיחַ

וְעַל זֶה הִתְנַבֵּא יַעֲקֹב אָבִינוּ כְּשֶׁבֵּרֵךְ אֶת יְהוּדָה, שֶׁמִּמֶּנּוּ יֵצֵא הַמָּשִׁיחַ, "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה". מְחֹקֵק זֶה הַדְּפוּס שֶׁהִתְנַבֵּא, שֶׁלֹּא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה זֶה בְּחִינַת שֵׁבֶט סוֹפֵר, בְּחִינַת כְּתִיבַת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל הַתּוֹרָה, וּמְחֹקֵק זֶה בְּחִינַת הַדְּפוּס, שֶׁתִּתְגַּלֶּה חָכְמַת הַדְּפוּס בָּעוֹלָם וְלֹא תִּתְבַּטֵּל חֲקִיקַת וְהַדְפָּסַת סִפְרֵי יִשְֹרָאֵל, עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה דָּא מָשִׁיחַ, כִּי עַל יְדֵי רִבּוּי הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, עַל יְדֵי חָכְמַת הַדְּפוּס לֹא תִּשְׁתַּכַּח הַתּוֹרָה עַד שֶׁיָּבוֹא שִׁילֹה דָּא מֹשֶׁה מָשִׁיחַ. וְזֶה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְכוּ' כִּבֵּס בַּיַּיִן וְכוּ' חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וְכוּ', כִּי לֶעָתִיד כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אָז יֻכְלְלוּ מֹשֶׁה וְדָוִד בְּיַחַד בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת, כִּי שִׁילֹה דָּא מֹשֶׁה, שֶׁהוּא מָשִׁיחַ. וְכֵן דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "מְשִׁיחַ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב", כִּי נִשְׁמַת מָשִׁיחַ יִהְיֶה כָּלוּל מִשְּׁנֵיהֶם, מִמֹּשֶׁה וְדָוִד וְאָז תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת, כִּי נִזְכֶּה לִזְכֹּר הָאַזְהָרוֹת שֶׁל מֹשֶׁה וּלְקַיְּמָם בִּשְׁלֵמוּת עַל יְדֵי בְּחִינַת דָּוִד, כִּי שְׁנֵיהֶם, מֹשֶׁה וְדָוִד, יֻכְלְלוּ בְּיַחַד. וְזֶה בְּחִינַת עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְהַת עַמִּים, שֶׁכָּל הָעַמִּים, שֶׁהֵם הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, יִתְהַפְּכוּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְיִתְאַסְּפוּ כֻּלָּם אֶל מֹשֶׁה מָשִׁיחַ.
(ליקוטי הלכות - יין נסך הלכה ג' אות ו')

"וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ
(מתוך הפתק הקדוש)
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

תַּבְלִין אֶחָד יֵשׁ לָנוּ וְשַׁבָּת שְׁמָהּ

כָּל מַה שֶּׁהַדָּבָר קָרוֹב יוֹתֵר אֶל הַקְּדֻשָּׁה יֵשׁ בּוֹ טַעַם טוֹב בְּיוֹתֵר. וְעַל-כֵּן הָיָה הַמָּן מִשְׁתַּנֶּה לְכַמָּה טְעָמִים, כִּי הַמָּן הָיָה בְּחִינַת קְדֻשָּׁה גָּבֹהַּ מְאֹד, כִּי הַמָּן הוּא בְּחִינַת דַּעַת עֶלְיוֹן בְּחִינַת מֹשֶׁה, כַּמּוּבָא. וּמֵחֲמַת עֹצֶם קְדֻשָּׁתוֹ, עַל-כֵּן הָיָה טַעֲמוֹ טוֹב בְּיוֹתֵר וְהָיָה כָּלוּל מִכָּל הַטְּעָמִים שֶׁבָּעוֹלָם. וְעַל-כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, תַּבְשִׁיל שֶׁל שַׁבָּת רֵיחוֹ נוֹדֵף, וְטַעַם הַמַּאֲכָלִים שֶׁל שַׁבָּת הוּא טוֹב הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהַמַּאֲכָלִים שֶׁל חֹל, מֵחֲמַת גֹּדֶל קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, כִּי אָז הַמַּאֲכָלִים נִמְשָׁכִין מִקְּדֻשָּׁה גָּבֹהַּ מְאֹד, כִּי מַאֲכָל שֶׁל שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת מָן כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן תַּבְשִׁיל שֶׁל שַׁבָּת רֵיחוֹ נוֹדֵף וְטַעֲמוֹ טוֹב בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, תַּבְלִין אֶחָד יֵשׁ לָנוּ וְשַׁבָּת שְׁמָהּ וְכוּ', כִּי עִקַּר טַעַם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּאֲכָל שֶׁל שַׁבָּת הוּא מִקְּדֻשַּׁת שַׁבַּת קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות - נותן טעם לפגם הלכה ב')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

סבא ישראל המלך המשיח

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

מָשִׁיחַ שֶׁהוּא תַּכְלִית שֹׁרֶשׁ כָּל הָרוּחוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת וְהַחַיּוּת שֶׁל כָּל בָּאֵי עוֹלָם


מִקְוֵה מַיִם כִּי שָׁם רוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁהוּא תַּכְלִית שֹׁרֶשׁ כָּל הָרוּחוֹת וְהַנְּפָשׁוֹת וְהַחַיּוּת שֶׁל כָּל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַמְשָׁכַת הַחַיּוּת דִּקְדֻשָּׁה מֵהַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל.
וְעַל כֵּן הוּא מְרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם כִּי מַיִם הוּא בִּבְחִינַת כֹּחַ נֶגֶד כְּלַל הַבְּרִיאָה. כִּי גַּם בְּהַבְּרִיאָה בְּעַצְמָה יֵשׁ בְּחִינַת כֹּחַ וּפֹעַל כַּנַּ"ל. וּמַיִם הֵם בִּבְחִינַת כֹּחַ נֶגֶד כְּלַל הַבְּרִיאָה כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה הָעוֹלָם מַיִם בְּמַיִם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְאָז הָיָה כָּל הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ בְּכֹחַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם וְשָׁם הָיָה רוּחַ אֱלֹקִים שֶׁהוּא רוּחַ שֶׁל מָשִׁיחַ מְרַחֶפֶת שֶׁהוּא כְּלַל כָּל הָרוּחוֹת וְהַחַיּוּת דִּלְעֵלָּא וּלְתַתָּא שֶׁל כָּל בָּאֵי עוֹלָם וְאַחַר כָּךְ יָצָא הַכֹּל מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. וְעַל כֵּן הַטָּמֵא שֶׁנִּטְמָא שֶׁהוּא עַל יְדֵי שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ הַחַיּוּת בְּחִינַת פֹּעַל וְנִתְעַלֵּם בִּבְחִינַת הַכֹּחַ הוּא צָרִיךְ לִטְבֹּל בְּמַיִם כְּדֵי לַחֲזֹר לְשָׁרְשׁוֹ לְשֹׁרֶשׁ הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא בְּחִינַת כֹּחַ הָעֶלְיוֹן כְּדֵי לַחֲזֹר וּלְהִתְבַּטֵּל שָׁם כְּדֵי לַחֲזֹר לְהוֹצִיא מִשָּׁם מֵחָדָשׁ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ עָלָיו רוּחַ חַיִּים דִּקְדֻשָּׁה מִבְּחִינַת רוּחַ דִּלְעֵלָּא שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ אֱלֹקִים רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הַמְרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַטְּהָרוֹת וְהַקְּדֻשּׁוֹת כִּי עִקַּר הַטָּהֳרָה וְהַקְּדֻשָּׁה נִמְשֶׁכֶת עַל יְדֵי בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות - הכשר כלים הלכה ד' אות יב')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך המשיח
הִתְפַּלַּלְתִּי עֲבוּר נִשְׁמַת חוֹתְנוֹ זַ"ל, שֶׁיִּזְכֶּה לִפְנוֹת וְלִדְרשׁ בְּכָל כֹּחַ אֶת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַנַּחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה, שֶׁיָּכוֹל לְתַקֵּן אוֹתוֹ בִּשְׁלֵמוּת.
(אב"י הנחל - מכתב קמא')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

רפואות סבתא

גדול צערי מצערך מחלישות זוגתך שתחייה, וקיויתי להשם יתברך שישלח לה רפואה שלמה מן השמים מהרה בלי שום רפואות ותחבולות. ותזהיר מאד מאד את כל בני ביתי שישמרו עצמן לבלי לעסוק עימה בשום רפואות של ההמון הנקראים באבסקע (רפואות סבתא) ולא רפואות הדאקטורים חס ושלום כי כולם שקר וכזב, לא יועילו ולא יצילו אדרבא מזיקים הרבה.

רק לסמוך על השם יתברך לבד, אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו וכו', עד רופא חולי כל בשר ומפליא לעשות, ורק הוא לבד רופא אמת נאמן ורחמן, הוא יכאיב ויחבוש, הוא ולא אחר. 

על כל פנים בביתי אין רצוני שיכנוס שום סם של רופא אליל, רק לקיים כמו ששמעתי מפיו הקדוש שאמר לענין זה בזה הלשון: "מה עושים כשנמצאים ביער", וכו'. 
(עלים לתרופה - מכתב שצא')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

ראוי לאיש ישראלי לשמוח בזקנו ופאותיו הקדושים

זרזתי את עצמי לכתוב לך מעט דברי אלה , אולי אולי אוכל להחיותך ולשמחך ולהזכירך שאנו מברכין בכל יום שלא עשני גוי, וצלם אלוקים עליך ועל כולנו בני ישראל ההולכים בזקן ופאות שהם עיקר ההידור של ישראל. ואתמול דיברתי בזה עם איש אחד שנפל בעיניו מאד מאד, והזכרתיו שבעיתים הללו מה שנעשה בעולם שהרבה פורקים עול רחמנא ליצלן, עד שמגלחים וכו' רחמנא ליצלן ראוי לאיש ישראלי לשמוח בזקנו ופאותיו הקדושים ולהתחזק על ידי זה לידע שעדיין ה' עימו, והוא בכלל הקיבוץ הקדוש של ישראל שאומרים בכל יום: אשריינו וכו' אשריינו וכו'.
(עלים לתרופה - מכתב שעח')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלם