נ נח נחמ נחמן מאומן סבא המלך (:


שיחות סבא המלך קודש קודשים


אחד היה אברהם

וכל אחד צריך לומר על עצמו: אחד היה אברהם, ואני מחייה עצמי עתה בזה הרבה, כי מה הייתי עושה אם גם אתם חס ושלום, הייתם זורקים בי אבנים חס ושלום, כמו שעבר על אברהם אבינו שהיה אחד בעולם. ברוך השם שאתם ניצלתם מזה, וגם אתם כל אחד ואחד צריך לחשוב בעצמו שאפילו אם היה רק אחד בעולם יודע מאמת כזה, היה צריך להתחזק נגד כל העולם, אך הקדוש ברוך הוא אינו שולח על האדם מה שאין יכול לעמוד בו, וברוך השם שיש לנו על כל פנים מעט הקיבוץ הקדוש הזה התמימים והכשרים, אשר אינם בוחרים בשום חכמות של שקר ולא בשום ליצנות ובלבולים הנוהגים עתה, רק הולכים בתום ובאמת וביושר בדרך הקדושה, אשר דרכו בו אבותינו מעולם, אשר לא היינו זוכים לזה, כי אם על ידי דבריו הקדושים והנוראים האמיתיים העמוקים בכל מיני עמקות, התמימים בכל מיני תמימות אמיתי. אשריינו, מה טוב חלקנו שזכינו לשמוע כל זה, אשריינו על כל דיבור ודיבור על כל שיחה ושיחה וכו' ששמענו ממנו זכרונו לברכה.
(עלים לתרופה - מכתב קעד')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא ישראל המלך המשיח האמיתי


מֵחֲמַת שֶׁנִּמְצָאִים צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מְאֹד וְהֵם דַּרְכָּם לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת נִפְלָאוֹת, כִּי הֵם בֶּאֱמֶת יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת גְּדוֹלוֹת וְלַעֲבֹד ה' בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכַיּוֹצֵא. וְיֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁיְּכוֹלִין לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן עַל-יְדֵי אֲכִילָתָם. וּמֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים כָּאֵלּוּ עַל כֵּן נִמְצָאִים גַּם כֵּן שַׁקְרָנִים שֶׁמִּתְפָּאֲרִין גַּם כֵּן בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת כָּאֵלּוּ. וְיֵשׁ שֶׁהֵם מַנְהִיגֵי הַדּוֹר וּמַטְעִים אֶת הָעוֹלָם כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְנָע מֵהֶם וְהַכֹּל בְּיָדָם. וְכָל זֶה הוּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֶּאֱמֶת זֶה הַכֹּחַ, עַל כֵּן הֵם מִתְדַּמִּים אֲלֵיהֶם כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם וְהֵם נִקְרָאִים נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר. אֲבָל בֶּאֱמֶת הֵם עוֹשִׂים טוֹבָה לְהַצַּדִּיקֵי אֱמֶת. כִּי יֵשׁ שֶׁנּוֹתְנִים צְדָקָה וְהֵם רְשָׁעִים וְנוֹאֲפִים וְהַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם הִיא מַזֶּקֶת לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת. וְעַל כֵּן הוּא טוֹבָה מַה שֶּׁנִּמְצָאִים הַשַּׁקְרָנִים הַנַּ''ל שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָרְשָׁעִים הַנַּ''ל פּוֹנִים אֲלֵיהֶם בְּצִדְקָתָם. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַכְשִׁיל אֶת הָרְשָׁעִים שֶׁיִּתְּנוּ הַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם לְהַשַּׁקְרָנִים הַנַּ''ל וְעַל-יְדֵי-זֶה נִצּוֹל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מֵהַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם.
(ליקוטי תנינא - תורה טו')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְכוּ', דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁמְּרַחֵף עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה.
(ליקוטי הלכות - תפילין הלכה ו' אות לא')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים 
אָחִי חֲבִיבִי, לִבִּי וְנִשְׁמָתִי, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לוֹ וְכוּ' כְּדֵי שֶׁיְּרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל, לְהַמְשִׁיכָם אֶל הַמַּנְהִיג וְהַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת הַנּוֹרָא שֶׁל דּוֹרוֹתֵינוּ הָאֵלֶּה, הַנַּחַל נוֹבֵעַ, הַשַּׁלִּיט בְּחָכְמַת ה' עַל כָּל בָּאֵי עוֹלָם, לְהוֹצִיאָם מֵהַחשֶׁךְ וְהַיְרִידָה הָעֲמֻקָּה וּלְהָאִיר בְּלִבָּם אוֹר ה', שֶׁכֻּלָּם יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ אֶת ה' עַיִן בְּעַיִן.
(אב"י הנחל - מכתב צז')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך


"כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם" שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת

 (איכה ב') שִׁפְכִי כַּמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי ה', בְּחִינַת (שָׁם א') עֵינִי עֵינִי יורדה מַיִם וְכוּ' וְזֶהוּ (שָׁם), "כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם" שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא מְנַחֵם הַכֹּל בִּבְחִינַת ( בְּרֵאשִׁית ה') זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵֹינוּ וּמֵעִצְבוֹן יָדֵינוּ וְכוּ', הַיְנוּ בְּחִינַת הַהַעֲלָמָה הַנַּ"ל שֶׁנִּתְעַלֵּם מְאֹד אוֹר הַצַּדִּיק עַד שֶׁהוּא רָחוֹק מִמֶּנּוּ מְאֹד בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים וְזֶהוּ, 'כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי', שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא מְנַחֵם וּמֵשִׁיב נַפְשִׁי בְּשִׁבְעָה מְשִׁיבֵי טַעַם וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ נִתְעַלֵּם אִתָּנוּ וְרָחוֹק מֵאִתָּנוּ מְאֹד וְעַל-יְדֵי זֶה, "הָיוּ בָּנַי שׁוֹמְמִים כִּי גָּבַר אוֹיֵב" 'בְּנֵי' זֶה בְּחִינַת הַמַּעֲשִֹים טוֹבִים שֶׁל כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל שֶׁנִּקְרָאִים בָּנִים, כִּי עִקַּר תּוֹלְדּוֹתֵיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים הֵם מַעֲשִֹים טוֹבִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה 'וְזֶהוּ הָיוּ בָּנַי שׁוֹמְמִים' שֶׁעַל -יְדֵי שֶׁרָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם שֶׁהוּא אוֹר הַצַּדִּיק הַנַּ"ל עַל-יְדֵי זֶה 'הָיוּ בָּנַי שׁוֹמְמִים', שֶׁאֲפִלּוּ מְעַט הַמַּעֲשִֹים טוֹבִים שֶׁלָּנוּ הֵם שׁוֹמְמִים וּמְבֻלְבָּלִים מְאֹד, 'כִּי גָּבַר אוֹיֵב', שֶׁהִתְגַּבֵּר הָאוֹיֵב וְהַשֹּוֹנֵא הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָרַע שבד' יְסוֹדוֹת שֶׁקָּשֶׁה מְאֹד לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם מֵחֲמַת תֹּקֶף הַהַעֲלָמָה הַנַּ"ל, בְּחִינַת כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם וְכוּ' כַּנַּ"ל "וְעַל אֵלֶּה אֲנִי בוכיה עֵינִי עֵינִי יורדה מַיִם וְכוּ'" כַּנַּ"ל וְעַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁבּוֹכֶה בְּמַר נֶפֶשׁ עַל כָּל זֶה וְשׁוֹפֵךְ לִבּוֹ כַּמַּיִם, עַל-יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְפִי בְּחִינָתוֹ שֶׁיְּנַחֲמוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְיַמְשִׁיךְ עָלָיו פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר עַד שֶׁזּוֹכֶה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת שֶׁשָּׁם רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מְרַחֶפֶת בִּבְחִינַת וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם.
(ליקוטי הלכות - תפילין הלכה ז' אות ד')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

רבי יצחק בנו של רבי נתן מספר מההילולה של רשב"י בארץ ישראל מתוך עלים לתרופה:

אתמול לפנות ערב תהילה לאל באתי מהילולא קדישא, בני שיחיו מה אוכל לשער לכם גודל יקרת הדבר הזה, אברך בכל ליבי להשם יתברך אשר עד כה עזרני, זו חתונה יפה, כדאי לנסוע מארבע פינות העולם לראות הענין הזה, וגודל תוקף האמונה קדושה שיש לכל אחינו בני ישראל שיחיו בזה. באים אנשים מקצה ארצות, וגם מטשערקסיע היו כמה אנשים מכובדים, ומפזרים הון רב. ואינם בוכים כלל, רק שמחים כל הלילה ותכף בבוקר נוסעים לדרכם.

וגודל המניעות שהיה פה על ענין הנסיעה הזה לא היה כזאת מעולם, כי ירד הגשם שני ימים רצופים יום ד' ויום ה', וכל תושבי הארץ פה אינם בזכרם שיהיה בעת הזה גשמים כאלו. וכל אנשי העיר הזאת לא נסעו עד יום ל"ג בעומר בבוקר. כי על הלילה לא היה באפשרי לבוא לשם, כי החצר הוא רק בחזקת הפרענקין (בני עדות המזרח), וכל הבתים שיש בשם מושכרים להפרענקין שבאים מארצות אחרים משנה לשנה, גבירים מפורסמים, והמדרש מלא מפרענקיות מפה אל פה. רק בכל שנה כאשר החמה זורחת, כל אנשי צפת עומדים החוצה על הגגות ובתוך החצר ועושים לעצמם סוכות ארעי. וכהיום, זאת הנ"ל בלתי אפשרי, לסיבת הגשמים באין מעצור. ועשו פה הדלקה גדולה (ההדלקה פה היה אצל בית הכנסת של כבוד האר"י זכר צדיק וקדוש לברכה בשמחה רבה, וההדלקה נראית עד המירון, ותהילה לאל רקדנו הרבה בתוך שטף הגשם, ואחר כך בבית הכנסת והכל באהבה ובחיבה). 

אך ביום ל"ג בעומר בבוקר השכם בתוך שטף הגשם התחילו אנשי פה לנסוע לשם. מה אומר לכם, לא האמנתי כי יסופר לי אם לא ראיתי בעיני. נסעו אנשים ונשים וטף, גם יונקי שדים, והגשם שטף אותם, וכל הדרך היה מלא שמחה לגודל חביבות הדבר הזה. וטרם באו לשם כבר נסעו קצת פרענקין, והיה מקום לכנוס לתוך המדרש. ומקודם אמר כל אחד כל מה שבליבו, ושפכו הרבה דמעות מקירות ליבם. ואחר כך בעזרת השם יתברך גדלה השמחה עד לשמים והיה קלינעט ופאק (תוף ומצלתיים), וכולם בפיהם מזמרים ניגונים נפלאים. והילדים מתגלחים שקורין פה חאלקין (חלקה), והענין הזה הוא דבר נפלא, כי יש להם שירים לזה ומרקדים עם הילדים בתנועות נפלאים, ממש כלתה נפשי בנועם הדבר הזה. והילדים דפה, המה מחוכמים נפלאים לא נראה כזאת, הכלל, זה ענין נפלא, מעשי רבי שמעון.

ואנוכי תהילה לאל זכיתי לעמוד אצל הציון ממש, ואמרתי התפילה הקדושה שלנו שנתייסדה על תוקף קדושתו. ונשאתי עיני למרום, ונתתי שבח והודיה לפניו יתברך אשר איש כערכי יזכה לעמוד ביום הזה על ציון שלו הקדוש.

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים 


בעת הפגישה בין רשב"י לרבי נחמן כשהיה בארץ ישראל


נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

לית רעותא טבא דאתאביד - אין רצון טוב שהולך לאיבוד

כל אדם איך שהוא יהיה איך שיהיה הוא מחוייב לעשות את שלו כל ימי חייו. ואם אף על פי כן אינו זוכה חס ושלום לקדושה וטהרה וכו' אף על פי כן הטוב אינו נאבד כלל כי לית רעותא טבא דאתאביד (אין רצון טוב שהולך לאיבוד). כי מי יודע מה נעשה מהטוב שלו אולי השם יתברך השתמש בו לצורך גבוה ועליון יותר ויותר מהעניין שהוא היה רוצה. כגון מי שרואה באיזה ספר שמצוה זו מסוגלת לזכות לענין זה ועל ידי זה התעורר לקיים מצוה זאת ואחר שקיים מצוה זאת אף על פי כן לא זכה לזה הענין אין לו ליפול בדעתו כלל כי מי יודע דרכי ה' אולי השם יתברך העלה מצוה שלו לצורך תיקון גבוה יותר כי מאד עמקו מחשבותיו ואסור להרהר אחר השם יתברך.
(ליקוטי הלכות - דברים היוצאים מן החי הלכה ד' אות מט')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

דְּרִיכַת הַקֶּשֶׁת בְּלַ"ג בָּעֹמֶר

וְזֶה בְּחִינַת דְּרִיכַת הַקֶּשֶׁת בְּלַ"ג בָּעֹמֶר. דִּבּוּרֵי לָשׁוֹן הָרָע שֶׁמְּשִֹימִין מַחֲלֹקֶת הֵם בְּחִינַת כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר וְכוּ' כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה פָּעָל. וּלְהִפּוּךְ; דִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים, דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלָּה, בְּחִינַת וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה וְכוּ' הֵם בְּחִינַת קֶשֶׁת וְחִצִּים בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי וְכוּ'. זַכָּאָה מָאן דְּיָדַע לְזָרְקָא חִצִּים, כִּי זֶה עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת שֶׁיִּזְדַּכֵּךְ הָאֲוִיר עַד שֶׁיִּפְרַח הַדִּבּוּר הַקָּדוֹשׁ לְהַטּוֹב הַכָּבוּשׁ כְּמוֹ חֵץ מֵהַקֶּשֶׁת, עַד שֶׁיִּשָּׁמַע הַטּוֹב וִיפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְיֵצֵא הַטּוֹב מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם:
(ליקוטי הלכות - בהמה וחיה טהורה הלכה ד' אות ח')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

הִלּוּלָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי בְּלַ"ג בָּעֹמֶר

וְזֶה בְּחִינַת הִלּוּלָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי בְּלַ"ג בָּעֹמֶר, כִּי תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא נִסְתַּלְּקוּ עַד לַ"ג בָּעֹמֶר מֵחֲמַת מַחֲלֹקֶת, שֶׁלֹּא הָיָה בֵּינֵיהֶם שָׁלוֹם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה אֵין הַדִּבּוּר נִשְׁמָע לְמֵרָחוֹק. וְעַל-כֵּן נִסְתַּלְּקוּ בִּימֵי הַסְּפִירָה דַּיְקָא, מֵחֲמַת שֶׁאָז עִקַּר הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי בְּחִינַת הָאֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם כַּנַּ"ל. וְהֵם פָּגְמוּ בָּזֶה עַל-כֵּן נִסְתַּלְּקוּ אָז כַּנַּ"ל. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי וַחֲבֵרָיו שֶׁהָיוּ הַתִּקּוּן שֶׁלָּהֶם, עַל-כֵּן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, אֲנַן בַּחֲבִיבוּתָא תַּלְיָא. 'בַּחֲבִיבוּתָא' דַּיְקָא בְּחִינַת אַהֲבָה וְשָׁלוֹם, שֶׁצְּרִיכִין הַחֲבֵרִים לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה וְשָׁלוֹם גָּדוֹל כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהַשְׁמִיעַ לְמֵרָחוֹק הַדִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁמְּקַבְּלִין מֵרַבָּן בְּכָל פַּעַם שֶׁהֵם דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה.
וְעַל-כֵּן נִסְתַּלֵּק רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי בְּלַ"ג בָּעֹמֶר, שֶׁאָז כְּבָר נִזְדַּכֵּךְ הָאֲוִיר הַרְבֵּה עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת הַמִּצְוָה שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר כַּנַּ"ל, עַד שֶׁעוֹלֶה הַטּוֹב מֵהָרַגְלַיִן. וְעַל-כֵּן אָז מֵאִיר קְדֻשַּׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל הַסְּפִירָה שֶׁמִּתְגַּלֶּה בְּיוֹתֵר בְּלַ"ג בָּעֹמֶר כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן נִסְתַּלֵּק אָז רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי וְאָז הוּא יוֹם הִלּוּלָא רַבָּא דִּילֵהּ, כִּי גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם, כִּי יְמֵי חַיֵּיהֵם שֶׁל הַצַּדִּיקִים כָּל יְגִיעָתָם וְטִרְחָתָם לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בָּעוֹלָם, לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ, אֲבָל מֵעֹצֶם הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וּבִפְרָט עֹצֶם הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ עַל הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ וַאֲנָשָׁיו, עַל-יְדֵי-זֶה נִתְבַּלְבֵּל הָאֲוִיר שֶׁל הָעוֹלָם וְאֵין שׁוֹמְעִין וְאֵין רוֹאִין כְּלָל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים וְהַנִּפְלָאִים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, רַק זְעִירִין אִנּוּן אֲשֶׁר נִשְׁמָע לְאָזְנֵיהֶם מְעַט מִנְּעִימַת דִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים. אֲבָל הַצַּדִּיק מִתְיַגֵּעַ בְּכַמָּה יְגִיעוֹת לְטוֹבַת יִשְֹרָאֵל וּמִתְגַּלְגֵּל עִמָּנוּ בְּכַמָּה גִּלְגּוּלִים וּמִשְׁתַּדֵּל בְּכַמָּה עֵצוֹת וְתִקּוּנִים בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכּוּ כָּל יִשְֹרָאֵל וְכָל הַטּוֹב הַנִּמְשָׁךְ מִנִּשְׁמַת יִשְֹרָאֵל שֶׁנָּפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, שֶׁכֻּלָּם יִשְׁמְעוּ דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְיָשׁוּבוּ לַה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וְאֵינָם מִסְתַּלְּקִים מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁזּוֹכִין בְּיוֹם הִסְתַּלְּקוּתָם לְקַדֵּשׁ אֶת אֲוִיר הָעוֹלָם בִּקְדֻשָּׁה נִפְלָאָה כָּזֹאת עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ לְשׁוּם מַחֲלֹקֶת וּלְשׁוּם רוּחַ סְעָרָה לְבַלְבֵּל הָאֲוִיר, רַק דִּבּוּרֵיהֶם יֵלְכוּ וְיִתְפַּשְּׁטוּ בָּעוֹלָם לַמֶּרְחַקִּים בִּבְחִינַת יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה. 
(ליקוטי הלכות - בהמה וחיה טהורה הלכה ד' אות ו')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת

וְזֶהוּ "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת".
'פְּנֵי הַמְּנוֹרָה' זֶה בְּחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הָרַב הָאֱמֶת שֶׁבַּדּוֹר, "שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" הֵם שְׁאָר הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הַנִּמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ כַּעֲנָפִים מֵאִילָן שֶׁהֵם בְּחִינַת תַּלְמִידָיו.

וְהִזְהִיר הַכָּתוּב, שֶׁבְּכָל שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר, כֻּלָּם יִהְיֶה הִשְׁתַּדְּלוּתָם לְהָאִיר "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בָּעוֹלָם שֶׁהוּא הַיָּחִיד בְּדוֹרוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים. שֶׁהָעִקָּר לְהַמְשִׁיךְ אוֹרוֹ בָּעוֹלָם, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה יִתְתַּקֵּן הַכֹּל, כִּי יֵשׁ כַּמָּה צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְכֻלָּם אֱמֶת. אֲבָל יֵשׁ צַדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים, שֶׁהוּא עִקַּר עֶצֶם הָאֱמֶת בְּחִינַת אֶבֶן טוֹב, שֶׁהוּא עִקַּר הָאוֹר הַמֵּאִיר הָאֱמֶת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וְכָל מִי שֶׁצָּרִיךְ לְקַבֵּל אֱמֶת צָרִיךְ לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, כִּי שְׁאָר כָּל הַצַּדִּיקִים מִכָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר הַכְּשֵׁרִים וְהָעוֹלָם, כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת חַלּוֹנוֹת אֶצְלוֹ. (כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁיֵּשׁ בֶּאֱמֶת בְּחִינַת אֶבֶן טוֹב וְחַלּוֹן, עַיֵּן בְּסִימָן קיב').

וְעַל-כֵּן הָאֱמֶת שֶׁל שְׁאָר הַצַּדִּיקִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהַכְנִיעַ לְגַמְרֵי אֶת הַשֶּׁקֶר, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהֵם מַכְנִיעִים וּמְבַטְּלִים לִפְעָמִים אֵיזֶה שֶׁקֶר אֲבָל הוּא רַק לְפִי שָׁעָה, אֲבָל אַחַר כָּךְ מִתְגַּבֵּר הַשֶּׁקֶר בִּשְׁקָרִים וְרַמָּאוּת יוֹתֵר וּמְקַלְקֵל זֶה הַתִּקּוּן וְהָאֱמֶת שֶׁהִמְשִׁיךְ זֶה הַצַּדִּיק בָּעוֹלָם. וְלִפְעָמִים מִתְגַּבֵּר אַחַר כָּךְ הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר עַל-יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁל זֶה הַצַּדִּיק יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כִּי יוֹנֵק מִזֶּה הָאֱמֶת וּמְהַפְּכוֹ לִשְׁקָרָיו וְרַמָּאוּתָיו עַד שֶׁדַּיְקָא עַל-יְדֵי-זֶה הָאֱמֶת הוּא מִתְגַּבֵּר יוֹתֵר.

אֲבָל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת נְקֻדַּת הָאֱמֶת שֶׁבֵּין הַצַּדִּיקִים הוּא יוֹדֵעַ מִכָּל זֶה וְהוּא יוֹדֵעַ הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ עַד הַסּוֹף וְהוּא צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, כְּמוֹ שֶׁדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה , לְעִנְיַן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁתַּלְמִיד וָתִיק עָתִיד לְחַדֵּשׁ. וְהוּא יוֹדֵעַ לְהַמְשִׁיךְ אֱמֶת כָּזֶה בָּעוֹלָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְקַלְקְלוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁעָלָיו מִתְגַּבֶּרֶת הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַשֶּׁקֶר בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר מֵעַל כָּל הַצַּדִּיקִים וּמְחַפָּה וּבוֹדָה עָלָיו שְׁקָרִים שֶׁלֹּא עָלוּ עַל לִבּוֹ. 

הַצַּדִּיק בְּחִינַת נְקֻדַּת הָאֱמֶת הַנַַּ"ל הוּא מַמְשִׁיךְ אֱמֶת כָּזֶה בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ תַּכְלִית הָאֱמֶת, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר בִּטּוּל הַשֶּׁקֶר בְּשָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן מַזְהִיר הַכָּתוּב שֶׁכָּל שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת יָאִירוּ אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, שֶׁכָּל הִשְׁתַּדְּלוּתָם שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים הַכְּלוּלִים בְּשִׁבְעַת הַנֵּרוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעַת יְמֵי הַבִּנְיָן, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר, כֻּלָּם יִהְיוּ עֲבוֹדָתָם לְהָאִיר אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, לְהַמְשִׁיךְ אוֹר פְּנֵי הַמְּנוֹרָה בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא נְקֻדַּת עֶצֶם הָאֱמֶת שֶׁעַל יָדוֹ עִקַּר בִּטּוּל הַשֶּׁקֶר לְגַמְרֵי עַד קָצֶה אַחֲרוֹן כַּנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות - בהמה וחיה טהורה הלכה ד' אות ל')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך

שֶׁיִּתְגַּלֶּה לוֹ הָאֱמֶת וְיִפָּרֵד מֵהַשַּׁקְרָן וְיִתְחַבֵּר לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת

 כְּשֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַבַּעַל דָּבָר מֵקִים בָּעוֹלָם אֵיזֶה צָבוּעַ וּמְפֻרְסָם שֶׁל שֶׁקֶר כְּדֵי לְרַמּוֹת אֶת הַבְּרִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּפְּלוּ עַל יָדוֹ לְמִכְמֹרֶת הַיֵּצֶר הָרָע. הִנֵּה מִי שֶׁהוֹלֵךְ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַכְשִׁילוֹ, כִּי מִי שֶׁמִּתְקָרֵב אֲפִלּוּ לְהַצָּבוּעַ וְהַשַּׁקְרָן, אֲבָל כַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת כִּי טוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ וְסוֹבֵר שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת. וְאִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, לֹא הָיָה מִתְקָרֵב אֵלָיו, רַק שֶׁסּוֹבֵר שֶׁרְצוֹן ה' שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו, כִּי הוּא סוֹבֵר שֶׁהוּא אִישׁ תָּמִים בֶּאֱמֶת. הִנֵּה זֶה הָאִישׁ עוֹבֵד אֶת ה' בֶּאֱמֶת מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם. וּבְוַדַּאי מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם סוֹף סוֹף יַעַזְרוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּתְגַּלֶּה לוֹ הָאֱמֶת וְיִפָּרֵד מֵהַשַּׁקְרָן וְיִתְחַבֵּר לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. שֶׁבְּוַדַּאי מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל תָּמִיד עַל שֹׁרֶשׁ הָאֱמֶת שֶׁהוּא לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ וְלַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְלְהַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר הָאֱמֶת וְחוּץ מִזֶּה הַכֹּל שֶׁקֶר. הִנֵּה מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת הַזֶּה בְּוַדַּאי בַּסּוֹף יִזְכֶּה לָאֱמֶת וַאֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁנִּתְעֶה, חַס וְשָׁלוֹם, בְּאֵיזֶה שֶׁקֶר, אֵינוֹ נֶעֱנָשׁ עַל זֶה מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ, שֶׁיֹּאמַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם וּבֶאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן. וְהַלֵּב יוֹדֵעַ אִם לְעַקֵּל אִם לַעֲקַלְקַלּוֹת, כִּי בּוֹחֵן לִבּוֹת הוּא יוֹדֵעַ הָאֱמֶת.
(ליקוטי הלכות - בהמה וחיה טהורה הלכה ד' אות כד')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

וְיָבִיא לָנוּ בִּמְהֵרָה אֶת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וְנִזְכֶּה כֻּלָּנוּ לָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ

כָּל קְדֻשַּׁת אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי וְכָל נִצְחוֹן הַמִּלְחָמָה שֶׁצְּרִיכִין לְנַצֵּחַ בְּזֶה הָעוֹלָם, הַכּל הוּא לִזְכּוֹת לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְזַכֵּנִי לָבוֹא לְשָׁם מְהֵרָה וְלִפְעל שָׁם מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ לִפְעל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּאפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת וּבְשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב וּלְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ לִהְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ וְכִרְצוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בֶּאֱמֶת עַד עוֹלָם וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם עַל כְּלַל עֲדָתוֹ וְיָבִיא לָנוּ בִּמְהֵרָה אֶת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וְנִזְכֶּה כֻּלָּנוּ לָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ לָשֶׁבֶת עַל אַדְמָתֵנוּ וְלִשְׂמחַ בְּבִנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.
(ימי מוהרנ"ת - חלק ב' - נסיעתו לארץ ישראל א')


הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְנַחֲמֵנוּ מְהֵרָה עַל יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ כִּי אֵין לָנוּ נֶחָמָה שְׁלֵמָה עַל שִׁבְרֵנוּ עַד אֲשֶׁר יָבוֹא מְנַחֵם צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן.
(ימי מוהרנ"ת - סח')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

צָרִיךְ לִשְׁמֹר בְּשַׂר הַגּוּף שֶׁלֹּא לְקַלְקְלוֹ, שֶׁלֹּא לְקַלְקֵל צֶלֶם דְּמוּת הָאָדָם שֶׁכָּלוּל מִכָּל הָעוֹלָמוֹת וְיֵשׁ לוֹ כֹּחַ בְּכָל אֵבֶר וְאֵבֶר מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו וּבְכָל חֵלֶק מִבְּשַׂר גּוּפוֹ לְהַמְשִׁיךְ הָעוֹלָם לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי כָּל חֵלֶק מֵחֶלְקֵי גּוּפוֹ מְיֻחָד כְּנֶגֶד חֵלֶק מֵחֶלְקֵי עוֹלָם וּכְנֶגֶד כַּמָּה נְפָשׁוֹת, כִּי אֵין שׁוּם שְׂעָרָה בָּאָדָם וְכֵן אֵין בּוֹ שׁוּם גִּיד וְשׁוּם חֲתִיכָה מֵחֶלְקֵי בְּשָׂרוֹ וְעוֹרוֹ שֶׁאֵין תְּלוּיִין בּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה נְפָשׁוֹת וְעוֹלָמוֹת, וִיכוֹלִין לְהַחֲזִיר כָּל הָעוֹלָם לַה' יִתְבָּרַךְ כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְהָאִיר הָאֱמֶת בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה בְּגוּפוֹ וְכוּ'. 
(אב"י הנחל - ח"ב מכתב פט')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

יוֹם הָעַצְמָאוּת, יוֹם הַנִּסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' עִמָּנוּ

עָלֵינוּ לָשׂוּשׂ וְלִשְׂמֹחַ לָשִׁיר לְרַנֵּן וּלְזַמֵּר, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן עוֹלָם עַל יוֹם הָעַצְמָאוּת, יוֹם הַנִּסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' עִמָּנוּ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וּבְכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה, וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַגְּבוּרוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁעוֹשֶׂה עִמָּנוּ לְעֵינֵי כָּל הָעַמִּים מֵעֵת שֶׁזָּכִינוּ בִּישׁוּעַת ה' לִכְבּשׁ חֶלְקֵנוּ וְנַחֲלָתֵנוּ מִידֵי הַגַּזְלָנִים הַפְּרָאִים, וּבְיוֹתֵר מַה שֶּׁכְּבוֹד מַעֲלָתוֹ הָרָם מַרְגִּישׁ וְיוֹדֵעַ וְרוֹאֶה בְּכָל פַּעַם נִסִּים נִגְלִים לְמַעְלָה מִגֶּדֶר הַטֶּבַע, אַךְ לְעֵת עַתָּה הֵם עֲדַיִן מְכֻסִּים וּמְלֻבָּשִׁים בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. הָרַחֲמָן הוּא יִגְמֹר גְּאֻלָּתֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה וְיַחֲזִיר לָנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בֵּית חַיֵּינוּ בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן, וְיִתְפַּלְּאוּ וְיֹאמְרוּ כָּל הַגּוֹיִים, הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם הַיְּהוּדִים עַם הַקָּדוֹשׁ עַם הַנִּבְחָר בְּאֶרֶץ הַנִּבְחֶרֶת.
(אב"י הנחל - מכתב קא')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים