יוֹם הָעַצְמָאוּת, יוֹם הַנִּסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' עִמָּנוּ

עָלֵינוּ לָשׂוּשׂ וְלִשְׂמֹחַ לָשִׁיר לְרַנֵּן וּלְזַמֵּר, לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ לַאֲדוֹן עוֹלָם עַל יוֹם הָעַצְמָאוּת, יוֹם הַנִּסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' עִמָּנוּ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, וּבְכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה, וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַגְּבוּרוֹת הַנּוֹרָאוֹת שֶׁעוֹשֶׂה עִמָּנוּ לְעֵינֵי כָּל הָעַמִּים מֵעֵת שֶׁזָּכִינוּ בִּישׁוּעַת ה' לִכְבּשׁ חֶלְקֵנוּ וְנַחֲלָתֵנוּ מִידֵי הַגַּזְלָנִים הַפְּרָאִים, וּבְיוֹתֵר מַה שֶּׁכְּבוֹד מַעֲלָתוֹ הָרָם מַרְגִּישׁ וְיוֹדֵעַ וְרוֹאֶה בְּכָל פַּעַם נִסִּים נִגְלִים לְמַעְלָה מִגֶּדֶר הַטֶּבַע, אַךְ לְעֵת עַתָּה הֵם עֲדַיִן מְכֻסִּים וּמְלֻבָּשִׁים בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. הָרַחֲמָן הוּא יִגְמֹר גְּאֻלָּתֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה וְיַחֲזִיר לָנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, בֵּית חַיֵּינוּ בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ, בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן, וְיִתְפַּלְּאוּ וְיֹאמְרוּ כָּל הַגּוֹיִים, הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם הַיְּהוּדִים עַם הַקָּדוֹשׁ עַם הַנִּבְחָר בְּאֶרֶץ הַנִּבְחֶרֶת.
(אב"י הנחל - מכתב קא')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

שֶׁעָשָׂה לָנוּ נִסִּים נִגְלִים לְעֵינֵי כָּל הָעוֹלָם

ב"ה, יוֹם ה' חַג הָעַצְמָאוּת הֶעָשׂוֹר תשי"ח, טְבֶרְיָא. 

לִכְבוֹד חֶמְדַּת לִבִּי הַנָּעִים, שָׁלוֹם וְאוֹר רַב מֵהַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל יְרַחֵף עָלָיו בְּכָל יוֹם תָּמִיד לְאֹרֶךְ יָמִים. 

הֲרֵינִי שׁוֹלֵחַ לוֹ אֶת בִּרְכָתִי הַלְּבָבִית לְחַג הָעַצְמָאוּת הַעֲשִׂירִי, בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה שֶׁעָשָׂה לָנוּ נִסִּים נִגְלִים לְעֵינֵי כָּל הָעוֹלָם, וְנִסִּים נִסְתָּרִים הַנֶּעֱלָמִים מִדַּעְתֵּנוּ, כֵּן נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה עַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן. 

עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹכִין לֵידַע מֵרַבִּי הָאֱמֶת, וְיִתְגַלֶּה הָאֱמֶת בָּעוֹלָם, וְעַל-יְדֵי זֶה הַכֹּל חוֹזְרִין לַה' יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד. 
(אב"י הנחל - מכתב ז')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

חלום על אמריקה הנשיא בוש ובנו - מפי סבא ישראל


נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

ג'ב בוש הבן של ג'ורג' בוש מועמד לנשיאות ארצות הברית בבחירות הקרובות

שריפה, שריפות, ונשרפו הכל [מי נשרפו?] נשרפו כולם, כולם נשרפו, אמריקה, היה לי חלום כזה, רק במקומות היהודים, לא היה שריפה, השריפות היו רק אצל הגויים. מה זה?... 
...[הנשיא של אמריקה] מה שמו? [קלינטון] אה? [קלינטון] לא [בוש?] הנשיא [בוש?] של אמריקה [בוש?] של אמריקה [בוש?] בוש, בוש, כן [זה הנשיא הקודם] אה, הנשיא הקודם עוד, לא לא של היום [כן] הוא יהיה שונא ישראל, הוא הלך, הוא הלך עם כל הכסף שלו, ועד שהוא נשאר עני, לא היה לו כלום אפילו לקנות לחם (סבא צוחק) [כן? ומה זה השריפות? מה זה השריפות?] אה? [השריפות, השריפות] השריפות? הם, זה כל הגויים נשרפו עם כל, עם כל הכסף שלהם, השריפות לא היה, רק אצל הגויים, לא אצל היהודים, זה חלום, זה חלום כזה [גם באומן?] אה? [גם באומן?] לא, לא, רק באומן לא, לא היו שריפות [אבל יש גויים גם באומן? יש גויים גם באומן] כן? [כן] נו, הגויים יש, אבל שריפות יש גם כן, השריפות רק אצל הגויים [היהודים לא נשרפו] לא היו שריפות [יש שמירה, יש שמירה, זה היה בחלום, בחלום?] כן, כן [הלילה?] אה? היום [זה היה חלום טוב?] אצל היהודים לא היה שריפות, רק אצל הגויים, בכל אמריקה אצל הגויים היה שריפות, ישארו בלא לחם, אין להם לקנות לחם (סבא צוחק) [רק באמריקה, או בכל העולם? רק באמריקה היו שריפות?] באמריקה וברוסיה...

...היהודים אין להם שריפות [כן, ברוך השם] [מה? זה בוש ששאל לך?] "אני רעב, אני צריך לחם", בוש אומר: "אם אין כסף, אין לחם, מה לעשות? אינני יודע מה לעשות, אם אין, אין לי כסף, אם אין כסף, אין לחם" (סבא צוחק), בוש, כולם נשרפו בשריפות, ונשאר רק הוא ובן אחד, הבן אמר לו: "אבא, תביא לי לחם", אמר לו: "לחם אין לי, ומי ש... אין לי כסף, מי שאין לו כסף, אין לחם", אז מה יהיה? אהה? אתה לא יודע מה שיהיה? (סבא צוחק), בוש, היה שריפות באמריקה, ונשרפו כל החשבונות שלו, הכל נשרף, לא נשאר לו אפילו לקנות לחם, והבן ביקש ממנו: "אבא, תביא לי לחם", אמר לו: "בני, אין לי כסף, ומי שאין לו כסף, אין לחם" (סבא צוחק). מה אתה אומר על, על, על חלום כזה?, נשרף הכל, לא נשאר לו אפילו לקנות לחם, לא נשאר לו כלום, והבן בוכה: "אבא, אני רוצה לחם", אז אמר לו: "אין לי, אין לי כסף, ומי שאין לו כסף, אין לחם, לא היה לי לא כסף ולא לחם" (סבא צוחק)...
הוא רוצה, כסף אין לי, ולחם גם כן אין לי, מי שאין לו כסף, אין לו לחם, נו, מה אתם רוצים? (סבא צוחק). בוש, לא נשאר לו רק בן אחד, והבן בכה: "אבא, רחם עלי, תן לי לחם", אמר לו: "אין לי כסף, ומי שאין כסף, אין, אין לחם, אין כלום" (סבא צוחק)...
...היה, היה שריפות, והכסף, כל הכסף נעשה אפר, אפר, לא היה נשאר לו לקנות לחם (סבא צוחק). בוש היה עשיר גדול, היה לו חנויות והיה לו, כן, כל, הכל נשרף, ולא נשאר לו, אפילו לקנות לחם לא נשאר לו...
...אנחנו יהודים ברוך השם, עם התורה והמצוות, אין להם שריפות בגלל זה (סבא צוחק)...
(שיחות סבא ישראל מלך ישראל וגואלו רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים)

הַמַּנְהִיג וְהַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ, הַנַּחַל נוֹבֵעַ, וְתִהְיֶה הַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהַמְשִׁיךְ כָּל נְפָשׁוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל הַנַּחַל נוֹבֵעַ.
(אב"י הנחל - מכתב פ')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

הפתק זה מפלאות של רבינו, פלאות, עולה על כל הפלאות של רבינו, מה מה יהיה? ישראל בער, מי זה ישראל בער? (סבא צוחק).
(שיחות סבא ישראל רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים)


פתק בכותל


צריך ללכת ברחוב עם כלי זמר ולשיר לכולם שידעו נ נח נחמ נחמן מאומן, מה, מדוע אתם ישנים? (סבא צוחק).
(שיחות סבא ישראל מלך ישראל וגואלו רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים)


"נ נח", שלא תסיח דעתך רגע

חבר: סבא, אני רוצה לכתוב נ נח
סבא: "נ נח"
חבר: אני רוצה לכתוב, סופר סת"ם
סבא: אתה סופר?
חבר: כן
סבא: אז תכתוב
חבר: אז אני יכול לכתוב?
סבא: כן
חבר: תברך אותי שאני אכתוב
סבא: אהה, אני מברך אותך שתכתוב ותזכור תמיד "נ נח", שלא תסיח דעתך רגע, יש לנו ולכל ישראל יש לנו רפואה כזה לכולם, לכולם, כן ככה הוא אמר הוא רפואה לכל, לכל ישראל, וכולם יקבלו תיקונים ממנו, זה ברסלב, ברסלב יהיה... 
(שיחות סבא ישראל מלך ישראל רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים)
נַפְשִׁי וּלְבָבִי הַקָּשׁוּר וְדָבוּק בְּעֹמֶק לִבִּי וּמֹחִי בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק בַּל יִנָּתֵק לָנֶצַח, וְכוֹסֵף וּמִתְגַּעְגֵּעַ לָאֱמֶת הָאֲמִתִּי. שָׁלוֹם וְיֶשַׁע רַב.
אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁמְּקַשֵּׁר עַצְמוֹ לַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים הַמַּרְחִיקִים מִמֶּנּוּ. הָעִקָּר הוּא הִתְקַשְּׁרוּת לְהַצַּדִּיק שֶׁעָלָיו עוֹמֵד כָּל הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ, כִּי הוּא הַגֶּשֶׁר דִּקְדֻשָּׁה שֶׁעַל-יָדוֹ עוֹבְרִים בְּתוֹךְ כָּל הַמַּיִם הַשּׁוֹטְפִים וְנִצּוֹל מִכֻּלָּם, וְזֶהוּ בְּחִינַת קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁהָלְכוּ בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.
(אב"י הנחל - ספר הגאולה)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
מִי שֶׁרוֹצֶה לִכְנֹס בְּיַם הָחָכְמָה, אִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס בּוֹ כִּי אִם עַל-יְדֵי מַנְהִיג אֲמִתִּי שֶׁיֵּדַע כָּל הַדְּרָכִים וְהַנְּתִיבוֹת שֶׁבְּיַם הָחָכְמָה, וְיַעֲשֶׂה אֳנִיּוֹת בְּחָכְמָה וְאוּמָנוּת נִפְלָא לַעֲבֹר וְלָשׁוּט עֲלֵיהֶם בְּיַם הַחָכְמָה. כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל מֵהָרַבִּי הָאֱמֶת שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה אֶת בְּחִינַת צִמְצוּם וּמְחִצּוֹת הַשֵּׂכֶל שֶׁלֹּא יִכְנֹס לְהַשִּׂיג יוֹתֵר מִדַּי וּבַמֻּפְלָא מִמֶּנּוּ, וְלֹא יִכְנֹס בַּחֲקִירוֹת וְקֻשְׁיוֹת וְתֵרוּצִים וְכוּ' רַק יִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה, וְיִרְצֶה לִכְנֹס בְּיַם הַחָכְמָה - בְּוַדַּאי יֻשְׁקַע וְיִטְבַּע בְּתוֹךְ הַיָּם בְּרוּחָנִיּוּת וְגַשְׁמִיּוּת. וְזֶה הָיָה עִקַּר הַנֵּס שֶׁל קְרִיעַת יַם סוּף שֶׁנִּבְקַע לָהֶם בְּכֹחַ וּזְכוּת משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם יַם הַחָכְמָה בְּרוּחָנִיּוּת וְזָכוּ לַעֲבֹר בּוֹ בְּשָׁלוֹם, וּכְמוֹ כֵן נִבְקַע לָהֶם הַיָּם בְּגַשְׁמִיּוּת "וַיַּעַבְרוּ בַּיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם". וְהָעִקָּר הָיָה עַל-יְדֵי שֶׁהֵאִיר עֲלֵיהֶם בְּחִינַת שְׁתִיקָה, לִבְלִי לְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָיו יִתְבָּרַךְ, בְּחִינַת "ה' יִלָּחֵם לָכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן".

הַמִּתְפַּלֵּל תָּמִיד עַל שְׁלוֹמוֹ וִישׁוּעָתוֹ, הַמִּתְגַּעְגֵּעַ לְהִתְרָאוֹת בְּשִׂמְחָה.
יִשְׂרָאֵל דֹב אוֹדֶעסֶר

(אב"י הנחל - ספר הגאולה)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
זֶה שֶׁמְּרַחֵם עַל הֶעָנִי וּמַשְׁפִּיעַ לוֹ פַּרְנָסָה הוּא מְחַיֶּה נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ וְיָכוֹל לְהַצִּיל אֶת הֶעָנִי מִן הָעֲנִיּוּת לְגַמְרֵי, כִּי עַל-יְדֵי זֶה שֶׁנּוֹתֵן לוֹ וּמְחַיֶּה נַפְשׁוֹ וּמַרְחִיב דַּעְתּוֹ, עַל-יְדֵי זֶה מִתְגַּבֵּר הַדַּעַת עַל הַכָּבֵד וְכָל מַה שֶּׁמִּתְגַּבֵּר הַדַּעַת נִכְנָע הַכָּבֵד, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִתְבַּטֵּל הָעֲנִיּוּת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת מִצְוַת גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁגְּדוֹלָה מִן הַצְּדָקָה, כִּי עַל-יְדֵי הַגְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁמַּלְוֶה לוֹ וּמַרְחִיב לוֹ לְפִי שָׁעָה, עַל-יְדֵי זֶה יָכוֹל לְהַצִּילוֹ מִן הָעֲנִיּוּת לָעוֹלָם, כִּי עַל-יְדֵי זֶה שֶׁעוֹזֵר לוֹ וּמַלְוֶה לוֹ וּמַרְחִיב דַּעְתּוֹ, עַל -יְדֵי זֶה נִכְנָע הַכָּבֵד וְכָל מַה שֶּׁנִּכְנָע הַכָּבֵד יוֹתֵר נִתְגַּדֵּל הַמֹּחַ יוֹתֵר. וְכָל מַה שֶּׁנִּתְגַּדֵּל הַמֹּחַ יוֹתֵר נִכְנָע הַכָּבֵד יוֹתֵר עַד שֶׁיָּכוֹל לְבַטֵּל הָעֲנִיּוּת לְגַמְרֵי וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הִזְהִירָה הַתּוֹרָה עַל הַמַּלְוֶה לְבַל יִהְיֶה לוֹ כְּנוֹשֶׁה, כְּדֵי לְהַצִּילוֹ מֵעַבְדוּת מִבְּחִינַת עֶבֶד לֹוֶה וְכוּ', כְּדֵי לְהַצִּילוֹ מִבְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַכָּבֵד, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה, בְּחִינַת עַבְדוּת כַּנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הָעֲנִיּוּת וְהַהַלְוָאוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, כַּנַּ"ל, רַק לְהִתְנַהֵג עִם הַלּוֹוֶה כְּאִלּוּ לֹא לָוָה מִמֶּנּוּ כְּלָל וְלֹא יִהְיֶה לוֹ כְּנוֹשֶׁה, כְּדֵי לְהַצִּילוֹ מִבְּחִינַת עַבְדוּת, כְּדֵי לְהַכְנִיעַ בְּחִינַת תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה, בְּחִינַת כָּבֵד מָלֵא דָּם כְּדֵי לְבַטֵּל הָעֲנִיּוּת מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי עַל-יְדֵי זֶה שֶׁאֵינוֹ כְּנוֹשֶׁה לְהַלּוֹוֶה, עַל-יְדֵי זֶה מַכְנִיעַ בְּחִינַת הַכָּבֵד, בְּחִינַת עַבְדוּת כַּנַּ"ל. וְעַל-יְדֵי זֶה יוּכַל הַלּוֹוֶה לִזְכּוֹת לְהַרְחִיב יָדוֹ וְלִפְרֹעַ לְהַמַּלְוֶה וּלְהִנָּצֵל מִן הָעֲנִיּוּת לְגַמְרֵי וְכַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן קוֹרִין פָּרָשָׁה זוֹ אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה וְכוּ' לֹא תִּהְיֶה לוֹ כְּנוֹשֶׁה וְכוּ' בִּימֵי הַפֶּסַח, שֶׁהוּא זְמַן חֵרוּתֵנוּ, כִּי זֶה בְּחִינַת יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁזָּכִינוּ לָצֵאת מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, שֶׁכָּל זֶה הָיָה עַל-יְדֵי הַכְנָעַת הַכָּבֵד לְגַבֵּי הַמֹּחַ כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לֹא תִּהְיֶה לוֹ כְּנוֹשֶׁה כְּדֵי לְהַצִּיל יִשְׂרָאֵל מִבְּחִינַת עַבְדוּת, לְהַעֲלוֹתָם מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת וְכַנַּ"ל: 
(ליקוטי הלכות - אורח חיים חלק ג - הלכות פסח הלכה ו)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
הוא (רבי ישראל קרדונר) כתב למשפחה שיבואו אחרי שנתקרבתי אז הוא לא היה יכול ללכת לצפת בשביל שאני, אני הייתי בטבריה, אז הוא כתב לאישתו שתבוא לטבריה הוא לא יכול לבוא לצפת ותכף שהיא קיבלה המכתב הלכה לבעל החמורים שרוצה לנסוע לטבריה והיא לא היה לה אף פרוטה לנסוע לטבריה לשלם בעד החמור, הוא הבעל החמור הוא בא לצפת והיא אמרה לו אין לה כסף כלל, אז הוא אמר "לא, מה, החמור צריך לאכול, אני צריך לאכול, זה לא, תביא כסף, תביא כסף", אז לא היה לה, הוא לקח כל החפצים הכרים והכסתות, הכל, הכל לקח, "שתביא כסף אני אחזיר לך, תביא כסף, החמור עבד כל היום והוא צריך לאכול ואני גם כן אני צריך לאכול והמשפחה גם כן הם צריכים לאכול, כסף תביא כסף!".

היה בטבריה זוג, זוג מפורסם בכל העולם כשבא הלילה היה מריבות וצעקות כאלה, מה היה המחלוקת? כל מה שהוא אמר היא, היא אמרה הפוך, כל מה שהוא אמר היא לא רוצה, לא! לא! הפוך, היה שמו משה, משה, משה מבובריק יש ברוסיה יש עיר ששמה בובריק, שמה הוא, הוא שמו משה ואישתו היה שמה רחל, אני הלכתי אליו ואמרתי לו דע האישה של רבי ישראל עם הילדים קטנים הם צריכים מקום לישון אולי תלך אתה ואישתך להבנים, היה לו בית גדול כמו התם, (סבא צוחק), היה לו בית גדול, אתה תיתן את הבית לרבי ישראל, לאישתו של רבי ישראל, אמר לי "אתה לא יודע, מי לא יודע מזה? כל מה שאני אומר, הפוך", אז אמר לי "אני לא מדבר כלל אתה תלך ותדבר איתה, כן, ותגיד שאני לא יודע מה לעשות", אני באתי והסברתי לה ואמרתי לה ילדים קטנים בשוק אין להם מקום לישון ולאכול, אין, ילדים קטנים, חמישה ילדים קטנים, אז היא פחדה היא אמרה כן כן, אם הבעל שלה אומר לה לעשות ככה, ככה, אז היא עושה, אומרת לא, לא, לא בשום אופן, בשום אופן, אבל שאני הלכתי, הצלחתי והיא הסכימה, היא הלכה להבנים היא נתנה את הבית הגדול, היה גדול כמו בית התמחוי, היה להם הלילה בית גדול ומיטה גדולה בשביל הילדים  והיה שמחה גדולה.

[מי שילם לחמור?] מי שילם לחמור?, בבוקר הלכנו, ורבי ישראל לא דיבר איתי, הוא הולך למשה קלירס, והוא היה מתנגד גדול הוא אמר לו אישתי והבנים באו לחג הפסח ואני, אין לי בית דירה, אין לי כסף, אין לי איך לשלם לחמור, אני הייתי, אני הלכתי איתו ביחד אני הייתי איתו, אז אמר לו רב משה לך לחפש דירה קודם כל דירה כי אין להם איפה להיות, איפה לחיות, הוא הלך והצליח ומצא דירה טובה בהרחבה גדולה כן, ואמר לו, אמר לו אני מצאתי, מצאתי דירה אבל כסף, "כסף? כמה כסף?", אמר לו כך וכך שקלים, כך וכך שקלים הוא פתח את המגירה ונתן לו את הכסף, כך היה, "כך הוא ההוצאות שלי". המתנגד הכי גדול הרב של כל המתנגדים, הוא נתן את הכסף בשביל החמור ובשביל הכל, (סבא צוחק), יש הרבה לספר מהרב הזה, יש הרבה לספר. אנשי רבינו היו בארץ ישראל וקמו בחצות לילה, והוא היה ילד הוא למד, אז {אמרו} אנשי שלומינו אווו הוא בן תורה, אבל הוא היה לו, היה לו ראש גדול ונעשה רב, ונעשה רב ונעשה סלונים, כן, ונעשה חסיד סלונים, הוא היה מתנגד, כן, הוא היה מתנגד גדול אבל היה בחוץ, בלב היה שום דבר, "ברסלב זה דבר גדול", הוא זכר את החצות שלו, וה... כן, אבל לא גילה, מה שיש בליבו לא גילה. אבל כמו כן רבי ישראל ידע מזה שהוא מחזיק מברסלב, הוא הלך אליו בבוקר ואמר לו שהילדים אצל משה בובריקר.

ובבוקר הוא לקח אותי לרב לרב משה קלירס ואמר לו האישה שלי והבנים באו לחג הפסח והיה צריכים לחפש, שני ימים לפני חג הפסח, והם באו ואין לי דירה ואין לי כסף, אז אמר לו לך לחפש דירה, חפש דירה ותבוא ותגיד לי כמה שעולה כן, ככה היה, כן, הוא בא ואמר לו שזה עולה, "כמה כסף?!, נו תיקח לך דירה, נתן לו כל הכסף, המתנגד הכי גדול, היה לי כבר דירה בשביל רבי ישראל ואישתו והילדים, אז יש כבר דירה ויש כסף, "החמור היה צריך לאכול", בעל החמור צעק "מה זה אני לא שמעתי דבר כזה, צריך לקנות אוכל, מה זה מדוע לא נתת לי כסף?, מדוע נסעת?, אין כסף לא נוסעים", אבל אני לא ידעתי כלום בבוקר אחרי התפילה הלך איתי להרב ואני חשבתי שהוא יזרוק אותו מהבית, "מה, מדוע לא נסעת לצפת?", "נו אני יכול להגיד לו אני לא יכול להשאיר את רבי ישראל בער בטבריה לבד", הוא ידע מזה הוא הבין את זה הוא היה למדן הוא הבין את זה. 
"לך ותראה הדירה תגיד לי ותבוא ותגיד לי כמה כסף", הוא הלך והצליח ומצא דירה יפה טובה גדולה כן אבל הבעל הבית רוצה שתי חודשים למפרע, שתי חודשים מראש, טוב אז הוא פתח את המגירה ונתן לו כל הכסף שהוא, שהוא מה שצריך הוא כבר היה לו כסף בשביל "החמורים לאכול" (סבא צוחק), והיה לו גם כן דירה, דירה גדולה.
(שיחות סבא המלך רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים)


היה כמה ימים לפני חג הפסח, מצות, לא היה לו מצות (לרבי ישראל קרדונר), מה עושים?, אני למדתי בישיבה ואני הכרתי סוחר אחד שהוא צריך פרנסה, הוא טחן והיה לו קמח, קמח כשר, אז הוא, "כמה?, כן רבי ישראל אני אתן לך", אז אמר לו רבי ישראל טוב תיתן לי אבל כסף אין לי עכשיו, "אני מפחד מכם?", הוא נתן לו כמה שהוא רצה, משמה הלכתי למי שיש לו תנור, אני, והוא מכיר את רבי ישראל שהוא נותן כסף טוב, הוא משלם טוב, הוא ראה את רבי ישראל הוא שמע שמועות והוא ידע שהוא, יהיה לו כסף גדול, כן, אני צריך לאפות מצות, "טוב אני אתן לך", אבל כסף אין לי עכשיו, אחר כך אני אתן לכם, "רבי ישראל אני מפחד מכם?, אתם נאמן אצלי, אני אעשה בלי כסף", כן, כך וכך היה, כן.

השם יתברך הזמין לו הכל היה לו בהרחבה גדולה כן, היה צריך לקנות תפוחי אדמה, תפוחי אדמה והוא צריך ללכת, הוא רצה ללכת למקום שמגדלים את התפוחי אדמה שיהיה לו לכבוד פסח, כל מה שרצה היה לו, הכל בשביל ישראל בער, אולי אצליח להתקרב לרבינו הקדוש, הכל הוא לקח בלי כסף קמח ומצות לאפות הוא שילם הכל אחרי פסח, ואני ראיתי נפלאות, הוא לקח כמה, כמה כדים של פסח ושילם הרבה כסף בשביל המים יהיה, יהיה מלפני פסח עד אחרי פסח, כל השבוע.
(שיחות סבא ישראל רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים)
"היהודים הם פה? אנחנו נהיה המשרתים, העבדים שלו? חיילים שלו?", הם מפחדים מזה, אז הם רוצים שיהיה להם שליטה פה, שיהיה ערבים פה, מדינה ערבית גם כן ולא רק ישראל, כן, אבל לא יעזור להם אנחנו אומרים להם לא, לא, לא, לא, זה המדינה שלנו לא של ערבים. (סבא צוחק)
(שיחות סבא רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים)
ובשביל זה נקרא ניסן אביב, אל"ף עם בי"ת, יו"ד עם בי"ת וזה בחינת השיר שיתער לעתיד והוא שיר פשוט כפול משולש מרובע והם עשרה מיני ניגונא זה בחינת הא שהיא דלת עם יוד זה בחינת שיר פשוט כפול משולש מרובע, יוד זה בחינת עשרה מיני ניגונא וזה על ידי התגלות מלכותו, בבחינת שרה על כל העולם, ושרה זה בחינת שיר בחינת: "ושרים כחוללים" וזה בחינת מלכות דוד, שהוא בחינת נעים זמירות ישראל.
(ליקוטי מוהר"ן - תורה מ"ט)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים


לכבוד ידידי יקירי, המוריד את כבודו ומעלה ומגדל את כבוד הצדיק שבשבילו נתברך מאת ה' בחן והצלחה בכל מעשי ידיו, בהצלחה ומסיר מחלה מקירבו.
(אבי הנחל - ספר הגאולה)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

ולא נמכור הצדיק בעבור הבל שבהבל

בחמלת ה' וחסדיו הנפלאים, חמל על עולמו והפליא לעשות והמשיך אור הצדיק כדי שיזדכך העולם. נישא לבבנו וכפנו אל אל בשמים לבל נאבד עולם האמת, ולא נמכור הצדיק בעבור הבל שבהבל, ובל נחליף הענוה והאמונה והיראה שהם ג' שורשים של האילן ואת מקור נקודת האמת שהוא גוף האילן, בעבור כבוד המדומה.
(אב"י הנחל - ספר הגאולה)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך

חָכְמָה הָעוֹלָה עַל כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁל כָּל הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהָיוּ מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם

לַאֲהוּבִי אָחִי, לִבִּי וְנִשְׁמָתִי, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ וּמִתְפָּאֵר בּוֹ וְנָתַן לוֹ וְכוּ', בִּשְׁבִיל שֶׁיְּרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל, לְעוֹרֵר וּלְהַלְהִיב לִבָּם כְּלַהַב אֵשׁ אֶל הַמַּנְהִיג וְהַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּדוֹרוֹת אֵלּוּ, הַנַּחַל נוֹבֵעַ, וְתִהְיֶה הַיְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהַמְשִׁיךְ כָּל נְפָשׁוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל הַנַּחַל נוֹבֵעַ, וּלְהַפְלִיא וּלְהַאֲהִיב עַל יִשְׂרָאֵל נוֹרָאוֹת חָכְמָתוֹ, חָכְמָה הָעוֹלָה עַל כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁל כָּל הַחֲכָמִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהָיוּ מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, כִּי רַק הוּא לְבַדּוֹ בְּכֹחוֹ הַנּוֹרָא מְאֹד מְאֹד יָכוֹל לְהוֹצִיא אוֹתָנוּ מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ וְהַיְרִידָה הָעֲמֻקָּה שֶׁל עַכְשָׁו וּלְהָאִיר עֵינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ אוֹר ה' עַיִן בְּעַיִן שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַגְּאֻלָּה.
(אב"י הנחל - ח"ב מכתב צב')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים