תורה ותפילה לפורים

עַל־יְדֵי שִׂמְחַת פּוּרִים בְּהַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין, עַל־יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה בְּנִגְלֶה וְנִסְתָּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הֶאָרָה הַנִּפְלָאָה שֶׁל מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, וְזוֹכִין לְקַיֵּם מִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר כָּרָאוּי, וּמַכְנִיעִין קְלִפּוֹת הָמָן עֲמָלֵק יִמַּח שְׁמָם. וְנִתְבַּטֵּל הַגַּאֲוָה וְהָעֲבוֹדָה זָרָה וְהַכְּפִירוֹת, וְנִמְשָׁךְ אֱמוּנָה גְּדוֹלָה וְחָכְמָה דִּקְדֻשָּׁה וְחַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים, וּמַמְתִּיקִין כָּל הַדִּינִים וְנִתְבַּטְּלִין כָּל הַגְּזֵרוֹת מִיִּשְׂרָאֵל.
(ליקוטי עצות - פורים)
*
 וְתַעַזְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ לְקַיֵּם וּלְקַבֵּל אֶת יְמֵי הַפּוּרִים בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה, וְנִזְכֶּה שֶׁיֻּמְשַׁךְ קְדֻשַּׁת הֲאָרַת פּוּרִים, קְדֻשַּׁת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, עָלֵינוּ וְעַל זַרְעֵנוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְנִזְכֶּה לְקַיֵּם כָּל הַמִּצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בַּפּוּרִים בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה וּבְלֵב טוֹב וּבְשִׂמְחָה גְדוֹלָה. וְתִתֵּן שִׂמְחָה בְּלִבֵּנוּ עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַשִּׂמְחָה בְּיָדֵינוּ וְרַגְלֵינוּ, וְנִזְכֶּה אָז לְהַמְחָאַת כַּף וְרִקּוּדִין דִּקְדֻשָּׁה בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה לְשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת.
(ליקוטי תפילות חלק א' - תפילה י')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

בשושן שם זוכין להארת פורים בתכלית השלמות

וְעַל כֵּן כְּרַכִּים הַמֻּקָּפוֹת חוֹמָה מִימוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן קוֹרְאִין בּט"ו, כִּי בְּשׁוּשַׁן שֶׁשָּׁם הָיָה מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּעַצְמָם וְשָׁם הָיָה עִקַּר הַנֵּס, שָׁם זוֹכִין לְהֶאָרַת פּוּרִים בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת בְּיוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם, הַיְנוּ כִּי שָׁם זוֹכִין לִבְחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר, כִּי שָׁם מֵאִיר בְּיוֹתֵר הֶאָרַת מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, וְעַל כֵּן הֵם עוֹשִׂין פּוּרִים בְּט"ו, כִּי בְּי"ד שֶׁהוּא אֶצְלֵנוּ פּוּרִים הֵם לוֹחֲמִין אָז עֲדַיִן מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק וְהֶאָרַת וְהַשָׂגַת פּוּרִים שֶׁלָּהֶם הוּא אַחַר-כָּךְ בְּט"ו, כִּי זוֹכִין לְנַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע גָּבוֹהַּ יוֹתֵר בְּט"ו בִּשְׁלֵמוּת מִלּוּי הַלְּבָנָה. 
(ליקוטי הלכות - עירובי תחומין הלכה ד' אות כב')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים


עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי

וְזֶה בְּחִינַת חַיָּב אֵינַשׁ לִבְסוּמֵי בְּפוּרַיָא עַד דְּלֹא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי, כִּי אָז נִתְהַפֵּךְ הַיְּרִידָה לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה, וְזוֹכִין לִבְחִינַת שִׂמְחַת עוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשָׂגָה שֶׁלֶּעָתִיד לָבֹא שֶׁאָז יִהְיֶה כֻּלּוֹ תְּשׁוּבָה, וְאָז יִהְיֶה נַעֲשִׂין מֵעֲווֹנוֹת יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת עַד דְּלֹא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּל הָעֲווֹנוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִזֻּהֲמַת הַנָּחָשׁ בְּחִינַת אָרוּר אַתָּה וְכוּ' לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי, כִּי גַּם הָעֲווֹנוֹת נַעֲשִׂים כִּזְכֻיּוֹת וְנַעֲשָׂה מֵהֶם תּוֹרָה עַל-יְדֵי הַתְּשׁוּבָה בְּחִינַת בַּיּוֹם הַהוּא יְבֻקַּשׁ עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ כַּנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות - עירובי תחומין הלכה ד' אות יט')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

הצחוק שעושין בפורים

וְזֶהוּ בְּחִינַת כָּל מִינֵי הַצְּחוֹק וּשְׂחוֹק שֶׁעוֹשִׂין בְּפוּרִים, לְרַמֵּז שֶׁאָז בִּימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, מַעֲלִין כָּל מִינֵי יְרִידוֹת וְקַטְנוּת, הַכֹּל נִתְהַפֵּךְ עַכְשָׁו וְנַעֲשָׂה מִזֶּה תּוֹרָה, כִּי הַיְּרִידָה נִתְהַפֵּךְ לַעֲלִיָּה בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ"ל.


כִּי הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת גָּדוֹל, הוּא מוֹרִיד עַצְמוֹ לִפְעָמִים בְּכַוָּנָה לְעִנְיְנֵי קַטְנוּת וּמִילֵי דִּשְׁטוּתָא, בִּבְחִינַת בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ, וְכַמְּבֹאָר מִזֶּה בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּמָקוֹם אַחֵר (סִימָן עח לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא), וְזֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת יְרִידָה שֶׁקֹּדֶם הָעֲלִיָּה, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁמֹּחוֹ נִתְיַגֵּעַ וְאֵינוֹ יָכוֹל עוֹד לֵילֵךְ בְּמֹחוֹ יוֹתֵר, אֲזַי הוּא מֻכְרָח לְהוֹרִיד עַצְמוֹ לְעִנְיְנֵי קַטְנוּת וּמִילֵי דִּשְׁטוּתָא וְכַיּוֹצֵא, וְכַמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ בְּרַב הַמְנוּנָא סָבָא דַּהֲווּ מְסַדְּרִין קַמֵּיהּ תְּלַת פִּרְקֵי מִילֵי דִּשְׁטוּתָא, וְאַחַר-כָּךְ עַל-יְדֵי בְּחִינַת יְרִידָה זוֹכֶה לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה, בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה בְּחִינַת בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ.



וְזֶהוּ בְּחִינַת פּוּרִים כַּנַּ"ל, וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא פּוּרִים, כִּי אָז עוֹשִׂין כָּל מִינֵי שְׂחוֹק וְקַטְנוּת וּמִילֵי דִּשְׁטוּתָא. כִּי אָז זוֹכִין לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה לְהַשָׂגָה וְהֶאָרָה עֲצוּמָה מְאֹד מְאֹד הֶאָרַת מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי שֶׁהֶאָרָתוֹ שָׂגְבָה מְאֹד, וְאָז נִתְהַפְּכִין כָּל הַיְּרִידוֹת וְכָל הַבִּטּוּלִים וְכָל מִילֵי דִשְׁטוּתָא לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת שֵׁם פּוּרִים עַל-שֵׁם הַפּוּר, לָשׁוֹן הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ, כִּי הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל מִלַּת פּוּרִים וְהַשֹּׁרֶשׁ שֶׁל מִלַּת הֵפֵרוּ הֵם שֹׁרֶשׁ אֶחָד, כַּמְּבֹאָר לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ קְצָת יְדִיעָה בָּזֶה. כִּי עִקַּר עִנְיַן פּוּרִים הוּא בִּבְחִינָה זוֹ בִּבְחִינַת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה. בְּחִינַת וְהַמִּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶיךָ אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁאֵין אָדָם עוֹמֵד עֲלֵיהֶם אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשַׁל בָּהֶם וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תוֹרָתֶךָ כַּנַּ"ל.

(ליקוטי הלכות - עירובי תחומין הלכה ד' אות י')


נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים


פורים הוא דרך לפסח - תורה ותפילה

אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה, שֶׁהִיא הֲכָנָה לְפֶסַח. 
כִּי פָּרָשַׁת פָּרָה קוֹרִין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִין לִטָּהֵר מִטֻּמְאַת מֵת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח. וּבִתְחִלָּה הוּא בְּחִינַת פּוּר, כִּי פּוּרִים עַל־שֵׁם הַפֻּר (אסתר ט וע' בכונות האריז"ל בסוד הפיל פור ובסוד פרה אדומה), וְאַחַר־כָּךְ נַעֲשֶׂה פָּרָה, כִּי גַּם פּוּרִים הוּא בְּוַדַּאי הִלּוּךְ וְדֶרֶךְ לְפֶסַח. 
וְזֶהוּ בְּחִינַת (שה"ש ה): שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר. שִׂפְתוֹתָיו זֶה בְּחִינַת פֶּסַח – פֶּה סָח (כַּמּוּבָא). שׁוֹשַׁנָּה הִיא אֶסְתֵּר, (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל, וְשׁוֹשַׁנָּה גִּימַטְרִיָּא אֶסְתֵּר)
נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר זֶה בְּחִינַת מָרְדֳּכַי – מָר דְּרוֹר (חולין קלט:), לְשׁוֹן חֵרוּת, בְּחִינַת חֵרוּת שֶׁל פֶּסַח. 
וְעַל כֵּן צֵרוּף שֶׁל פּוּרִים מְרֻמָּז בְּפֶסַח, בַּפָּסוּק (שמות כ"ג): שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם – רָאשֵׁי־תֵבוֹת פּוּרִים, כִּי פּוּרִים הוּא דֶּרֶךְ לְפֶסַח, שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת נִזְהָרִין מֵחָמֵץ: (וּפָסַק בְּאֶמְצַע הָעִנְיָן וְלֹא גִּלָּה יוֹתֵר).
כִּי בַּתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח, וְעַל־כֵּן כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְעַכְשָׁו… (וְלֹא סִיֵּם).
(ליקוטי תנינא - תורה עד')
*
 לַמְּדֵנִי וְהוֹרֵנִי וְחָנֵנִי וְזַכֵּנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְשִׂמְחַת פּוּרִים בִּשְׁלֵמוּת בֶּאֱמֶת, שֶׁאֶזְכֶּה לִשְׂמֹחַ מְאֹד מְאֹד בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ בִּימֵי הַפּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּשִׂמְחָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ. עַד שֶׁאֶזְכֶּה עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁל פּוּרִים לְהַמְשִׁיךְ עָלַי וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהַפָּרָה־אֲדֻמָּה שֶׁמְּטַהֶרֶת מִטֻּמְאַת־מֵת, אֲשֶׁר צִוִּיתָ עָלֵינוּ לַעֲסֹק בִּקְרִיאַת הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת שֶׁל פָּרָה־אֲדֻמָּה אַחַר פּוּרִים, וְגִלִּיתָ לָנוּ שֶׁעַל־יְדֵי פּוּרִים זוֹכִין לְטָהֳרַת הַפָּרָה־אֲדֻמָּה, לְמַעַן נִזְכֶּה לִהְיוֹת טְהוֹרִים לְקַבֵּל קְדֻשַּׁת הַקָּרְבַּן־פֶּסַח בִּזְמַנּוֹ:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבְּעֹצֶם יְרִידָתֵינוּ וּנְפִילָתֵנוּ בְּעֹמֶק הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, וְעֹצֶם וְרִבּוּי צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁעוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְעָלַי בִּפְרָטִיּוּת, וְעֹצֶם וְרִבּוּי הַמְּצוּלוֹת יָם הַשּׁוֹטְפִים עָלַי, וְרוֹדְפִים אוֹתִי מְאֹד מְאֹד מִכָּל הַצְּדָדִים, וּבְצָרָה גְדוֹלָה אֲנִי מְאֹד מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ שׁוּם פֶּתַח תִּקְוָה לְתַקֵּן וּלְהִנָּצֵל מִכָּל זֶה, הֵן עַל כָּל אֵלֶּה אֲנִי צָרִיךְ עַתָּה נִסִּים נִפְלָאִים וִישׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם כְּלָל יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹת עוֹלָם נִסִּים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים אֲשֶׁר לֹא הָיוּ כְּמוֹתָם, בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע יִמַּח שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ וְכוּ', אֲשֶׁר נֵס זֶה שֶׁל פּוּרִים גָּדוֹל מִכָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ מֵעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתָּ לָנוּ עַל־יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְכָל הַמּוֹעֲדִים יִהְיוּ בְּטֵלִים וִימֵי הַפּוּרִים לֹא נִבְטָלִים. וּבַתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח, כִּי כָל הַמּוֹעֲדִים הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, וְעַכְשָׁיו וְכוּ'.
(ליקוטי תפילות חלק ב' - תפילה לז')
(מתוך התפילה לתורה עד')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

כל ההתחלות מפורים


נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

משיח צדקנו שהוא הבן מלך האמת

שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁיָּבֹא מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, שֶׁהוּא הַבֶּן מֶלֶךְ הָאֱמֶת וִיגַלֶּה הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת בָּעוֹלָם וִיסַדֵּר הַכִּסֵּא כְּסֵדֶר, כִּי יֵדַע כָּל שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת בִּשְׁלֵמוּת הֵיכָן מְקוֹמָהּ וְתִקּוּנָהּ שֶׁל כָּל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה וִיתַקֵּן כָּל תִּקּוּנֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִטָּה וְשֻׁלְחָן, כִּסֵּא וּמְנוֹרָה, וִיסַדֵּר הַכֹּל כָּרָאוּי וְאָז יִהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם וְכִסְאוֹ שָׁלֵם וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְיִתְקַיֵּם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, "וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָֹו". לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל אֶת מֶמְשֶׁלֶת בְּחִינַת הָעֶבֶד, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵשָֹו עֲמָלֵק וְתַחֲזֹר הַמְלוּכָה לִמְקוֹמָהּ בִּבְחִינַת וְהָיְתָה לה' הַמְלוּכָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁכָּל מַלְכוּתוֹ יִהְיֶה רַק לְגַלּוֹת הָאֱמֶת בָּעוֹלָם לְהוֹדִיעַ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקִים אֵין עוֹד וְאָז יִתְקַיֵּם, "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן.
(ליקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר הלכה ג' אות מא')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים


משיח יהיה בעולם ולא ידעו כי כבר הוא

כפי אשר נודע הדבר אשר דיבר רבינו ז"ל בעת שגילה את המאמר שבליקוטי תנינא סימן כ"ח, דע שיש חילוקים בין התורות וכו'. ומוהרנ"ת ז"ל מעוצם הרגשו בזכות לבבו את עומק נוראות דבריו הקדושים, עד כי בערו בקירבו כלהבת שלהבת ממש, לא יכול להתאפק, ונתן את קולו בפני כל הניצבים עליו, אולי כך הוא הפירוש מה שאמרו חכמינו ז"ל "אין בן דוד בא אלא בהסח הדעת", היינו שיהיה בעולם ולא ידעו כי כבר הוא. (ובביאור יותר שמעתי מאבי ז"ל שאמר בזה הלשון: מע וועט שמיסען משיח משיח, צום סוף האט איז ער) ישוחחו משיח משיח, ולבסוף הנה הוא). ורבינו ז"ל גילה את עיניו והראה לו כי גם רב נחמן אמר כן, אי מן חיי אנא (בסנהדרין פרק חלק איתה "כגון אנא", אבל כמדומה לי מאשר שמעתי מאבי ז"ל שרבינו ז"ל סיים אז אנא הוא). ועיין בחיי מוהר"ן בשיחות השייכים להתורות שיש צדיק שהוא כלול מתרין משיחין יחדיו. וכפי הנראה ומבואר מדבריו הקדושים בעל פה שאלה הדברים סבבו על רבינו ז"ל בעצמו. ושאף על פי שנמצא בו גם מנשמת בן דוד, היה העיקר מצד משיח בן יוסף. ושאף על פי שגם האר"י ז"ל ועוד מיחידי הדורות היו מצד משיח בן יוסף, אבל בו נתקיים מאמר הכתוב (שבשבח התלמיד חכם שנקרא בשם אשת חיל), רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה.
(קונטרס ההוספות - רפה')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים


כשיאיר בוקרן של ישראל ויבוא משיח צדקנו

הַגְּאֻלָּה שֶׁתָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ עַל יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ נִקְרֵאת אוֹר יוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים צ"ב), "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ". דְּהַיְנוּ בְּעֵת הַגְּאֻלָּה וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, כִּי הַגָּלוּת נִמְשָׁל לְלַיְלָה, וְהַגְּאֻלָּה נִמְשָׁל לְאוֹר יוֹם, וְאָז כְּשֶׁיָּאִיר בּוֹקְרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְיָבוֹא מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וִיגַלֶּה הָאֱמֶת בָּעוֹלָם, אָז לֹא תִּהְיֶה הַהַבְחָנָה חִדּוּשׁ, כִּי הַכֹּל יָדְעוּ הָאֱמֶת אָז. וְעִקַּר הַחִדּוּשׁ הוּא מִי שֶׁזּוֹכֶה עַכְשָׁיו בְּתֹקֶף חֶשְׁכַת הַגָּלוּת שֶׁדּוֹמֶה לְלַיְלָה, לְהַבְחִין בֵּין הָאֱמֶת וּבֵין שֶׁאֵינוֹ אֱמֶת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וְלַיְלָה שֶׁבֵּין אוֹר וְחֹשֶׁךְ כַּנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות - ברכת השחר הלכה ג' אות יב')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים


סבא ישראל אמר: אני נ נח נחמ נחמן מאומן


הבעל שם טוב, רבי נחמן, ואחיו "ישראל מת"


נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

למשיח יהיה יותר עבודה עם המפורסמים של שקר

רבינו ז"ל אמר שלמשיח יהיה יותר עבודה עם החסידים המפורסמים של שקר, מהעבודה שיהיה לו עם החופשיים והאפיקורסים כי הם רוצים להבין רק על פי חכמה ומשיח יהיה חכם גדול ויראה להם על פי חכמה שהצדק איתו אז יודו לו.
אבל החסידים השקרנים הנ"ל שהם מאמינים באמונות כוזביות. וכשמשיח יראה לו בעין שהוא כך יענה ויאמר לו אני מאמין ("איך גלייב"). אף על פי שיראה בעיניו שהאמת כך אבל הוא מאמין בהשקר אף על פי שהוא נגד השכל.
(קונטרס ההוספות - כג')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

משיח יכבוש העולם בלי מלחמה כלל

וְזֶהוּ בְּחִינַת הַחִלּוּק שֶׁבֵּין גְּאֻלָּה רִאשׁוֹנָה לִגְאֻלָּה אַחֲרוֹנָה, כִּי גְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה בִּבְחִינַת הֶכְרֵחַ עַל יְדֵי רִבּוּי הָאוֹתוֹת וְכוּ' שֶׁאָז נִתְקַדְּשׁוּ כָּל הַיָּמִים טוֹבִים שֶׁהֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, אֲבָל גְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה הוּא בִּבְחִינַת שַׁבַּת שָׁלוֹם. שֶׁמָּשִׁיחַ יִכְבֹּשׁ הָעוֹלָם בְּלִי מִלְחָמָה כְּלָל, רַק עַל יְדֵי גֹּדֶל הַדַּעַת שֶׁיְּגַלֶּה בָּעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְפָנָיו יִכְרְעוּ צִיִּים וְאֹיְבָיו עָפָר יְלַחֵכוּ וְכוּ'. וּכְתִיב, כִּי לֹא בְּחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר, בְּגָלוּתָא קַדְמָאָה וְכוּ' וּבְגָלוּתָא בַּתְרָאָה בְּקָנֶה דִּילָךְ דְּאִיהוּ קֻלְמוֹס בָּקַע יַמָּא דְּאוֹרָיְתָא. וְעַל כֵּן כָּל הַמּוֹעֲדִים בְּטֵלִים לֶעָתִיד. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה' וְכוּ'.
(ליקוטי הלכות - הלכות יום טוב הלכה ה' אות ט')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים


אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵאתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶֹיךָ

דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁהוּא מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, מְשַׁבֵּחַ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל הַקֵּץ הָאַחֲרוֹן שֶׁאָז יִתְגַּלּוּ עַל יָדוֹ פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, שֶׁהֵם הָעֵצוֹת עֲמוּקוֹת הַנַּ"ל, וְזֶהוּ בְּחִינַת אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵאתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶֹיךָ, נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים זֶה בְּחִינַת פֶּלֶא עַל פֶּלֶא, בְּחִינַת פִּלְאֵי פְּלָאוֹת בְּחִינַת עֵצוֹת עֲמוּקוֹת הַנַּ"ל שֶׁיִּתְגַּלּוּ עַל יְדֵי מָשִׁיחַ. וְזֶהוּ וְנַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד, כִּי הֵם עֵצוֹת עֲמוּקוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹתָן בִּכְתַב וְלֹא בְּעַל פֶּה כִּי אִם לְחָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ. בְּחִינַת אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ וְנַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד, מְאֹד הוּא בְּלִי גְּבוּל, שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ עֵצוֹת עַד לִמְאֹד, עַד אֵין סוֹף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְסוֹתְרָן בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁהֵם בְּחִינַת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים בְּחִינַת פִּלְאֵי פְּלָאוֹת כַּנַּ"ל, וְעַל זֶה בִּקֵּשׁ משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעֵת שֶׁרָצָה שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְגַלֶּה לוֹ דַּרְכֵי ה' בְּחִינַת צַדִּיק וְטוֹב לוֹ וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶיךָ, וְאָז בִּקֵּשׁ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְךָ וְכוּ' הַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְפֶלֶא הַנַּ"ל שֶׁיִּתְגַּלֶּה בִּימֵי מָשִׁיחַ שֶׁנִּקְרָא פֶּלֶא יוֹעֵץ שֶׁהוּא בְּחִינַת פֶּלֶא עַל פֶּלֶא כַּנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות - הלכות עירובי תחומין הלכה ה' אות לו')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

מעלת התורה שיתגלה בימי משיח צדקנו

קְדֻשַּׁת שַׁבָּת בְּשָׁרְשָׁהּ נִמְשַׁךְ מִיּוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת שֶׁיִּתְגַּלֶּה בּוֹ אוֹרַיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה שֶׁהִיא הַתּוֹרָה שֶׁיְּגַלֶּה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, וְעִקַּר מַעֲלַת הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל הַתּוֹרָה שֶׁל עַכְשָׁיו הוּא בְּחִינָה הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְעֵצוֹת עֲמוּקוֹת וְנִפְלָאוֹת כָּאֵלֶּה עַד אֵין סוֹף, שֶׁלֹּא תּוּכַל הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפָּה לְסוֹתְרָם וּלְקַלְקְלָם בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, כִּי בְּוַדַּאי מִצְווֹת הַתּוֹרָה לֹא יִשְׁתַּנּוּ אֲפִלּוּ דִּקְדוּק אֶחָד בִּימֵי הַמָּשִׁיחַ, אַדְרַבָּא עִקַּר בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ הוּא לְלַמֵּד אוֹתָנוּ לְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת שֶׁזָּכִינוּ לְקַבֵּל מִפִּי משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא יִהְיֶה מָשִׁיחַ בְּעַצְמוֹ בִּבְחִינַת מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה כַּמּוּבָן, כִּי עַד עַכְשָׁיו אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר זָכִינוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא כֻּלָּה עֵצוֹת לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ אַף עַל פִּי כֵן עֲדַיִן אָנוּ צְרִיכִין לְעֵצוֹת אֵלּוּ כַּנַּ"ל שֶׁאָנוּ צְרִיכִין בְּכָל פַּעַם עֵצוֹת אֵיךְ נִזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר לְקַיֵּם עֵצוֹת הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ שֶׁהֵם כְּלַל מִצְווֹת הַתּוֹרָה.

וְזֶה עִקַּר מַעֲלַת הַתּוֹרָה שֶׁיִּתְגַּלֶּה בִּימֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, שֶׁנִּזְכֶּה לְעֵצוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁלֹּא תּוּכַל הַסִּטְרָא אַחֲרָא לְסוֹתְרָן בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, כִּי הֵם בְּחִינַת עֵצוֹת עֲמוּקוֹת עַד אֵין סוֹף, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁנִּקְרָא מָשִׁיחַ פֶּלֶא יוֹעֵץ וְכוּ', וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת כְּתִיב אָז (יִרְמְיָה ל"א), וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית חֲדָשָׁה וְכוּ' לֹא כַּבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר הֵמָה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְכוּ', כִּי זֹאת הַבְּרִית וְכוּ' וְעַל לִבָּם אֶכְתָּבֶנָּה וְכוּ' וּכְתִיב וְעָשִֹיתִי אֶת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וְכוּ' הַיְנוּ כַּנַּ"ל שֶׁיִּתְגַּלּוּ עֵצוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁלֹּא תּוּכַל הַסִּטְרָא אַחֲרָא לְהָפִירָן וּלְסוֹתְרָן בְּשׁוּם אֹפֶן בָּעוֹלָם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת לְעוֹלָם וָעֶד, וְעַל כֵּן תִּהְיֶה גְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה לְעוֹלָם. וְזֶה בְּחִינַת קְדֻשַּׁת שַׁבַּת קֹדֶשׁ, שֶׁבְּשַׁבָּת נִמְשַׁךְ הַקְּדֻשָּׁה מִשָּׁם, וְעַל כֵּן שַׁבָּת הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל (בְּסִימָן נח), כִּי עִקַּר בְּחִינַת תְּשׁוּבָה הִיא בְּחִינָה זֹאת שֶׁעַל יְדֵי תְּשׁוּבָה זוֹכִין לַעֲלוֹת וּלְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ הָאוֹר הַזֶּה שֶׁל מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל בְּסֵפֶר הָא"ב בְּאוֹת שַׁבָּת (בְּסִימָן ד), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ, עַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת מַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אוֹר שֶׁל מָשִׁיחַ, גַּם עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
(ליקוטי הלכות - הלכות עירובי תחומין הלכה ה' אות לד')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

התורה לא תשתנה כלל בימות המשיח ואף על פי כן תתחדש התורה אז לגמרי

בְּוַדַּאי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁלָּנוּ לֹא תִּשְׁתַּנֶּה כְּלַל בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲפִלּוּ נְקוּדָה אַחַת, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן תִּתְחַדֵּשׁ הַתּוֹרָה אָז לְגַמְרֵי כְּאִלּוּ נִתְּנָה אָז, כִּי אָז נִזְכֶּה לְקַבֵּל חִדּוּשִׁין דְּאוֹרַיְתָא כָּאֵלֶּה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִזְכֶּה כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ לֵידַע עֵצוֹת שְׁלֵמוֹת וַעֲמוּקוֹת בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה בְּכָל פַּעַם לְהִתְגַבֵּר עַל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר וְלִזְכּוֹת לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, וְעַל-זֶה נֶאֱמַר, וְכָרַתִּי לָהֶם בַּיּוֹם הַהוּא בְּרִית חֲדָשָׁה וְכוּ' לֹא כַּבְּרִית הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְכוּ' וַהֲסִירוֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְכוּ' וְעָשִֹיתִי אֶת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וְכוּ' וְאָז יִהְיֶה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְעַל-כֵּן אָז בֶּאֱמֶת יִתְבַּטֵּל הַגָּלוּת וְהַטִּלְטלוּל שֶׁהוּא בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הָאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, כִּי אָז יִתְתַּקְנוּ הָרַגְלִין בִּבְחִינַת עַד דְּמָטוּ רַגְלִין בְּרַגְלִין, בְּחִינַת וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים וְכוּ', כִּי אָז יִתְגַּלּוּ וְיִתְקַיְּמוּ הָעֵצוֹת בְּתַכְלִית הַשְׁלֵמוּת שֶׁהֵם עִקַּר גִּדּוּל הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּתָן, עִקַּר תִּקּוּן הָרַגְלִין כַּנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות - הלכות עירובי תחומין הלכה ה' אות כב')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו

לֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁל שַׁבָּת תְּשׁוּבָה, שְׁנַת תק"ע לפ"ק, דִּבְּרוּ מִמָּשִׁיחַ. כִּי הָיָה מְפֻרְסָם שֶׁאָמְרוּ שֶׁבְּשָׁנָה זוֹ יָבוֹא. וְדַעְתּוֹ לֹא הָיְתָה נוֹטָה לָזֶה.
וְאָמַר אָז: שֶׁקֹּדֶם שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, לֹא אֶחָד יִהְיֶה שֶׁיִּצְעַק עַל אֱמוּנָה, כִּי כַּמָּה צַדִּיקִים שֶׁיִּהְיוּ אָז יִהְיוּ צוֹעֲקִים בְּקוֹל גָּדוֹל עַל אֱמוּנָה כָּמוֹנִי הַיּוֹם, עַד שֶׁיִּהְיֶה נִחָר גְּרוֹנָם (שֶׁקּוֹרִין בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז אֵיין רַאסִין דִּיא קֵיילִי) וְלֹא יוֹעִיל.
וּמַה שֶּׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה ד): "כָּל הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלָיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (בָּבָא בַּתְרָא עה:): שֶׁיֹּאמְרוּ לִפְנֵי הַצַּדִּיקִים "קָדוֹשׁ", הוּא כִּפְשׁוּטוֹ. כִּי בְּוַדַּאי הַצַּדִּיקִים שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ אָז וְיִתְחַזְּקוּ וְיִשָּׁאֲרוּ בֶּאֱמוּנָתָם הַקְּדוֹשָׁה, יִהְיוּ רְאוּיִים לוֹמַר לִפְנֵיהֶם אֲפִלּוּ יוֹתֵר מִזֶּה. מֵאַחַר שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ קַיָּמִים בֶּאֱמוּנָה וְלֹא יַנִּיחוּ עַצְמָם לִפֹּל וְלִטְעוֹת, ח"ו אַחַר הָעוֹלָם.
וְיִהְיֶה כַּמָּה מְפֻרְסָמִים וּמַנְהִיגִים שֶׁל שֶׁקֶר.
וְאֵין סָפֵק שֶׁלֹּא יִמָּצֵא אָז קִבּוּץ כָּמוֹנוּ הַיּוֹם, שֶׁנִּמְצָאִים כַּמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּתְקַבְּצִים יַחַד שֶׁחֲפֵצִים בֶּאֱמֶת לִשְׁמֹעַ דְּבַר ה'.
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיִּהְיֶה אָז אֵיזֶה כְּשֵׁרִים בַּדּוֹר, אַךְ יִהְיוּ מְפֻזָּרִים.
עָנָה וְאָמַר: "כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר" לְמַעַן יֵדְעוּ בַּיָּמִים הַבָּאִים שֶׁכְּבָר הָיָה מִי שֶׁיָּדַע זֹאת מִקֹּדֶם וְיֵדְעוּ לְהִתְחַזֵּק בָּאֱמוּנָה בּוֹ יִתְבָּרַךְ וּבְצַדִּיקָיו הָאֲמִתִּיִּים.
(שיחות הר"ן - קכו')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים


"כולנו חולים ומתים"


נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

כל נפשות ישראל של כל הדורות העתידין לבוא, כולם עמדו על הר סיני

בשעה שעומדים לשמוע קריאת התורה צריכים לעמוד באימה ויראה ברתת וזיע ולהטות אוזנו היטב לכל דיבור ודיבור של התורה הקדושה כאילו הוא עומד תחת הר סיני ולכוין להמשיך על עצמו קדושת קבלת התורה שניתנה בסיני על ידי משה רבינו עליו השלום, על ידי קיבוץ נפשות ישראל יחד, כמו שכתוב (שמות י"ט): "ויחן שם ישראל נגד ההר". ופירש רש"י: כולם יחד כאיש אחד וכו'. כי אז היתה גם נפשו שם, כמו שכתוב (דברים כ"ט): "את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה וכו'". וכמו שאמרו רז"ל (תנחומא פקודי ג') שכל נפשות ישראל של כל הדורות העתידין לבוא, כולם עמדו על הר סיני. 

וכן בכל דור ודור שנמשכה התורה אלינו על ידם, כמו שאמרו (אבות פרק א'): משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכו' עד היום הזה, בכולם היה עיקר המשכת התורה על ידי קיבוץ הישיבות הקדושות אצל רבם האמיתי, שעל ידי זה נכללו נפשותם יחד, שעל ידי זה נמשך בחינת קבלת התורה בכל דור ודור. ועל כן בכל עת שבאים לשמוע קריאת התורה בציבור צריכין לכוין שתהיה נפשו נכללת בכל נפשות ישראל שהצדיקים אמיתיים שבכל דור ודור עוסקים לקבצם ולכוללם יחד, שמשם נמשך בחינת קבלת התורה בכל דור ודור כנ"ל, שזה עיקר בחינת קדושת הציבור כשהם מקובצים ומחוברים וכלולים נפשותם יחד על ידי הצדיק הרבי האמיתי שבכל דור ודור, שהוא נקרא "רועה ישראל", בחינת (ישעיה מ'): "כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל.
(ליקוטי הלכות - קריאת התורה ו' אות כח')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים