מעין עולם הבא


לכבוד שבת קודש (: נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

בלעדי העולם תוהו ובוהו


נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

רבי נחמן והמשכילים מאומן


נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת עַל יִשְׂרָאֵל עַכְשָׁו וּלְכָל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים

יִקְרַת לִבִּי מַר ז.שַׁזַר הַדָּגוּל וּבַעַל עַיִן חַדָּה עֲמֻקָּה וּרְחָבָה לִבְחֹן וְלִתְפֹּס מִי הוּא הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת עַל יִשְׂרָאֵל עַכְשָׁו וּלְכָל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים.
(אב"י הנחל - ספר הגאולה)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

גְדֻלַּת מָשִׁיחַ

וּגְדֻלַּת מָשִׁיחַ גִּלָּה אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מְעַט בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַזַּיִן בֶּעטְלֵירְשׂ שֶּׁמּוּבָן לַמַּשְׂכִּיל וּמְעַיֵּן בִּדְבָרֵינוּ.
(ליקוטי הלכות - תפילת המנחה הלכה ז' אות צג')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים


וירא את המקום מרחוק

וירא את המקום מרחוק, שראה התקוה שהוא קדושת מקום הבית המקדש שהוא בית חיינו ושם כל תקותנו אבל ראה את המקום מרחוק, כי אי אפשר לעמוד על הדבר מתי נשוב לזה המקום הקדוש, אבל אף על פי כן ראה אותו בראיה יפה וברה שבודאי נזכה לזה המקום הקדוש סוף כל סוף רק הוא מרחוק.
(ליקוטי הלכות - הלכות מתנה הלכה ה' אות מז')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה

וזה בחינת מה שכתוב ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה, כי כל האבות הקדושים הבינו וראו מרחוק שעיקר התכלית והתקוה יהיה רק בסוף האחרון כשיבוא משיח וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על הפסוק וגם את הגוי אשר יעבודו לרבות שעבוד מלכויות, וכן בכמה מקומות שכולם ראו גלות הזה המר הארוך כל כך, אבל בעוצם גדולת השגתם ורוח קדשם לא יכלו לעמוד על הקץ האחרון שהוא קץ הפלאות שהוא סתום ונעלם מאד מעין כל.
(ליקוטי הלכות - מתנה הלכה ה' אות מז')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך המשיח

רבי ישראל קרדונר



ט' חשון ההילולה הקדושה של רבי ישראל קרדונר הצדיק מורו ורבו של סבא ישראל רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים.

עכשיו ברסלב צוחק מכל העולם


נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

סבא מספר לחבר שהוא היה הבן של יוסף נח



"אני זוכר כל אלו המעשיות, ואני זוכר "לאו כלום"!, ענו ואמרו: זאת היא מעשה ישנה מאד, יותר מכולם!". 
 (סיפורי מעשיות) 
תחילת השיחה נעוצה בסופה.
איכות הקלטת גרועה מתנצלים מראש.

להתקרב להרבי האמת הגדול במעלה ביותר

...אדרבה כל אחד כפי מה שיודע בנפשו גדל פחיתותו וגדל רחוקו שנתרחק מאד מהשם יתברך כמו כן הוא צריך דיקא להתקרב להרבי האמת הגדול במעלה ביותר הרופא לנפשו. הגדול מאד ביותר שיהיה אֻמַּן נפלא כזה שיוכל להלביש שכל עליון כזה דהינו השגת אלקותו יתברך שמו לקטן ומרוחק כמותו.
(קיצור ליקוטי מוהר"ן - תורה ל' - מישרא דסכינאׂׂ)

נ נח נחמ נחמן מאֻמַּן נפלא בירושלים


פרשת נח עם המלמד, והעני יוסף נח


נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

המעשה מקוגל וטשולנט


נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

יוסף נח בפרשת נח

סבא: הייתי תמיד בייסורים ובפחדים גדולים, כמה, שמא ישאל הרבי איזה פרשה? נו, מה, מה, מה, מה יהיה? אני אקבל, אני אקבל צעקות ומכות (סבא צוחק), אני זוכר, שבאה האמא שלך, אתה לא זוכר את זה? 
פלוני: מי באה? מי?
סבא: האמא שלך
פלוני: אמא שלי?
סבא: כן, כן, כן! 
פלוני: לאן?
סבא: לבית ספר שלמדתי שם אל"ף בי"ת
פלוני: אז מי אני הייתי? סבא, אולי תגיד לי מי? מי זה אני? אני גם הייתי בטבריה סבא?
סבא: אה?
פלוני: אני גם הייתי בטבריה?
סבא: אז מה אתה?
פלוני: אני, אני גם הייתי שם? אני הייתי גם כן?
סבא: כן, כן
פלוני: מי אני הייתי?
סבא: כן 
פלוני: מי אני הייתי?
סבא: כן, אמרתי לה: "הוא יהיה ילד טוב, הוא זוכר איזה פרשה השבוע"
פלוני: אני זכרתי?
סבא: אתה זכרת, רק אני שכחתי (סבא צוחק)
פלוני: ואיך היה השם שלי סבא?
סבא: אה? 
פלוני: איך היה השם שלי?
סבא: השם שלך, אני יודע רק השם של האבא, יוסף נח
פלוני: אני הייתי הבן שלו?
סבא: כן
פלוני: אני הייתי הבן שלו?
סבא: כן, יוסף נח, אני אמרתי לאמא שלך: אתה ילד טוב, אתה זוכר שהשבוע הוא פרשת "נח", אמרתי לה: "אוווו, הילד שלך הוא, הוא תלמיד טוב, הוא זוכר שהשבוע הוא פרשת נח" (סבא צוחק), אני מספר לך, מה שהיה לפני שבעים שנה
פלוני: איך היה, אתם לא זוכרים איך היה השם שלי?
סבא: אה?
פלוני: איך היה השם שלי?
סבא: השם שלך?
פלוני: איך היה?
סבא: לא
פלוני: אני הייתי ילד טוב? הייתי ילד טוב?
סבא: אני... אה?
פלוני: הייתי ילד טוב?
סבא: כן, כן, כן, היה לך מח טוב ואני להפך, אני לא היה לי מח כלל, אני נולדתי בלא מח (סבא צוחק) אם הייתי נולד עם, עם, עם מח, לא, לא היה לי, הייתי...
פלוני: גאוה, גאוה ופרסום, סבא, אני הייתי גם כן מפורסם?
סבא: אה?
פלוני: אני היה לי פרסום? אני הייתי מפורסם?
סבא: כן, אתה היית מהתלמידים הטובים ואני הייתי התלמיד הכי גרוע, כדי שלא יהיה לי גאוה, גאוה וכבוד (סבא צוחק), אתה לא זוכר?
פלוני: לא 
סבא: שמה הבית הכנסת של התלמידי הבעל שם טוב, כן, בחוץ
פלוני: מנחם מנדל מטפליק
סבא: אה?
פלוני: תלמיד של הקליסק
סבא: איך השם שלך?
פלוני: עכשיו?
סבא: יוא
פלוני: י.ד.
סבא: כן? 
פלוני: כן
סבא: (סבא צוחק) היה, אבא שלך היה שמו ישראל?
פלוני: אבא שלי?
סבא: יוא
פלוני: היה שמו פרץ, פרץ
סבא: אה?
פלוני: פרץ, האבא שלי?
סבא: יוא יוא 
פלוני: סבא, בטבריה גם קראו לי י'?
סבא: אה?
פלוני: היה השם שלי י' שם?
סבא: אינני יודע
פלוני: אבל אני הייתי איתכם ביחסים טובים?
סבא: אני היה השם שלי ישראל 
פלוני: שלך
סבא: כן
פלוני: אני הייתי איתכם ביחסים טובים בטבריה?
סבא: כן, כן
פלוני: כן? לא הייתי עושה לכם בעיות?
סבא: לא, אנחנו היינו ילדים ואני לא ידעתי איזה פרשה השבוע, זה היה פרשת "נח", ואתה, ואתה ידעת שהשבוע פרשת "נח", ואתה היית תלמיד טוב, אתה זוכר שהשבוע פרשת "נח" (סבא צוחק), אני הייתי שכחן, תכף אני שכחתי, הרב שואל אותי: "ישראל בער, איזה פרשה השבוע?", אז, אז לא היה מי שיגיד, אני לא ידעתי
פלוני: מה אני הייתי? מחסידי קרלין? מה אני הייתי? אני הייתי קרלין?
סבא: אה, אני...
פלוני: מה אני הייתי? קרלין?
סבא: ל..., התפללת בקרלין איתי, כן, אבל הקרלינים הם צועקים בתפילה, אתה יודע מזה?
פלוני: כן, וודאי, אני גם הייתי צועק? גם אני הייתי צועק סבא?
סבא: אה?
פלוני: אני הייתי גם צועק?
סבא: אה?
פלוני: הייתי צועק גם? אני גם צעקתי בתפילה?
סבא: אה, לא, רק אני צעקתי, (סבא צוחק) אני אהבתי לצעוק להשם, בתפילה ו... אני זוכר את המיטה ששכבתי איתה, עם האמא בזמן שהתפללתי, אני זוכר, כן, עכשיו אני זוכר, אבל תמיד שכחתי הכל.....

(שיחה מוקלטת של סבא הקודש קודשים רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים)

בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כְּבַד פֶּה כְּלָל, רַק אַדְרַבָּא הוּא מֵלִיץ וְדַבְּרָן נִפְלָא בִּשְׁלֵמוּת גָּדוֹל

יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד, שֶׁהוּא חָכָם גָּדוֹל וְנִפְלָא וְיֵשׁ לוֹ שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר, פֶּה נוֹרָא וְנִשְׂגָּב מְאֹד בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְהוּא מֵלִיץ וְדַבְּרָן נִפְלָא מְאֹד וְיָכוֹל לְדַבֵּר חִידוֹת וְשִׁירִים נִפְלָאִים עַד שֶׁאֵין נִמְצָא שׁוּם נִבְרָא בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא יִרְצֶה לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ, וּבְאֵלּוּ הַשִּׁירִים וְהַחִידוֹת שֶׁהוּא יוֹדֵעַ יֵשׁ בָּהֶם כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁבָּהֶם תָּלוּי עִקַּר חִיּוּת וְקִיּוּם כָּל הָעוֹלָם עִם כָּל הַנִּבְרָאִים כֻּלָּם. וְזֶה הַצַּדִּיק דַּיְקָא נִרְאֶה בְּעֵינֵי הָעוֹלָם כִּכְבַד-פֶּה, מֵחֲמַת שֶׁהַדִּבּוּרִים שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁאֵינָם שְׁבָחִים לַה' יִתְבָּרַךְ אֵין בָּהֶם שְׁלֵמוּת, עַל-כֵּן הוּא כְּבַד-פֶּה מֵאֵלּוּ הַדִּבּוּרִים שֶׁל הָעוֹלָם שֶׁאֵין בָּהֶם שְׁלֵמוּת. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כְּבַד פֶּה כְּלָל, רַק אַדְרַבָּא הוּא מֵלִיץ וְדַבְּרָן נִפְלָא בִּשְׁלֵמוּת גָּדוֹל שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרָיו, רַק מֵחֲמַת גֹּדֶל הַפְלָגַת שְׁלֵמוּת מַעֲלָתוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ הַגְּבוֹהַּ וְהָעֲצוּמָה וְהַנּוֹרָאָה מְאֹד, וְכֵן מֵחֲמַת תֹּקֶף הִתְגַּבְּרוּת הַהַעֲלָמָה וְהַסְתָּרָה שֶׁל זֶה הָעוֹלָם, עַל-כֵּן הוּא נִרְאֶה בְּעֵינֵי הָעוֹלָם כִּכְבַד-פֶּה. וּכְשֶׁמַּתְחִילִים בְּנֵי הָעוֹלָם לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵיהֶם, הַיְנוּ לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת לְתַקֵּן הַחַיִּים טוֹבִים שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ אֶצְלָם, אָז כֻּלָּם מוֹדִים עַל הָאֱמֶת שֶׁכָּל הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַצַּדִּיקִים וְכֵן הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל בָּאֵי עוֹלָם תָּלוּי רַק בְּהַצַּדִּיק הַכְּבַד-פֶּה הַזֶּה!.
(אב"י הנחל)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא הַתִּקּוּן שֶׁל תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וּתְהוֹם


וְעַל כֵּן כָּל הַמַּזִּיקִין כְּלוּלִין בְּאַרְבָּעָה נְזִיקִין שֶׁהֵם בְּחִינַת מַלְכֻיּוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁעִקַּר מַלְכוּתָם עַל יְדֵי עַזּוּת שֶׁהוּא מַלְכוּתָא בְּלָא תָּגָא. וְתִקּוּנָם עַל יְדֵי הַנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן וְכוּ' וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים שֶׁאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה רָאשִׁים מַכְנִיעִין וּמְבַטְּלִין מֶמְשֶׁלֶת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין שֶׁהֵם מַזִּיקֵי עָלְמָא שֶׁהֶחֱרִיבוּ בַּיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי. וְכַמְרֻמָּז בַּתִּקּוּנִים בַּתִּקּוּן הַנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁאִיתָא שָׁם וּבְגִין דָּא בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר דְּאִנּוּן מְמָנָן דְּעֵשָֹו וְיִשְׁמָעֵאל יֵיתוּן רְכִיבִין עָלַיְהוּ תְּרֵין מְשִׁיחִין וְכוּ'. 
כִּי כָּל דִּינֵי נְזִיקִין הֵם בִּשְׁבִיל לְהַכְנִיעַ כָּל הַמַּזִּיקֵי עָלְמָא שֶׁהַכְנָעָתָם עַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה הַנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים שֶׁעִקַּר תִּקּוּן זֶה בִּשְׁלֵמוּת יִהְיֶה עַל יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁיְּקַבֵּל הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה עַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, ה' בְּעָזְּךָ יִשְֹמַח מֶלֶךְ, וְהוּא יְבַטֵּל כָּל הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהֵם בְּחִינַת אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין שֶׁהֵם בְּחִינַת תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וּתְהוֹם שֶׁהֵם בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ. כִּי עַל יְדֵי עַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁיַּמְשִׁיךְ מָשִׁיחַ מִבְּחִינַת בְּרֵאשִׁית בָּרָא יְבַטֵּל הָעַזּוּת הָרַע שֶׁלָּהֶם וְיִתְתַּקֵּן הַכֹּל בִּבְחִינַת וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, כַּמּוּבָא שֶׁהוּא הַתִּקּוּן שֶׁל תֹּהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וּתְהוֹם שֶׁהֵם בְּחִינַת הָאַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת כַּנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות - נזקי ממון ד' אות ג')

נ נח נחמ נחמן מאמון בירושלים

וּלְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, לְהָבִין הֵיטֵב רְמִיזוֹתָיו שֶׁל הַצַּדִּיק

דִּבְרֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁמְּחַזֵּק אוֹתָנוּ מְאֹד לְהִתְחַזֵּק בִּרְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִים טוֹבִים לַה' יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֵינוּ, וּמוֹדִיעַ לָנוּ כִּי אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, דְּבָרִים אֵלּוּ צְרִיכִין אֲנַחְנוּ לִזָּהֵר בָּהֶם, לְהַכְנִיסָם בְּלִבֵּנוּ כְּטַל וּכְמָטָר. כִּי כְּמוֹ הַטַּל וְהַמָּטָר שֶׁיּוֹרְדִין טִפַּת מַיִם בָּאָרֶץ וְאַחַר כָּךְ צוֹמֵחַ מֵהֶם צְמָחִים נִפְלָאִים, כְּמוֹ כֵן צְרִיכִים לְהַכְנִיס הַדִּבּוּרִים אֵלּוּ בְּעֹמֶק הַלֵּב הֵיטֵב עַד שֶׁיִּצְמְחוּ בַּלֵּב וְיַעֲשׂוּ פֵּרוֹת טוֹבִים. כִּי דְּבָרִים אֵלּוּ לְהִתְחַזֵּק בַּה' יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, צְרִיכִין לְהַאֲזִין הֵיטֵב וּלְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, לְהָבִין הֵיטֵב רְמִיזוֹתָיו שֶׁל הַצַּדִּיק עַד הֵיכָן עַד הֵיכָן צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק לְעוֹלָם, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר כְּלָל כָּל הַצֹּרֶךְ בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ בִּפְרָטִיּוּת, רַק בְּרֶמֶז, שֶׁמּוֹרֶה לְךָ הַדֶּרֶךְ, בְּדֶרֶךְ זוֹ תֵּלֵךְ וְעַל-יְדֵי זֶה וְכוּ', וּמְרַמֵּז לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד בִּרְצוֹנוֹת וְכִסּוּפִים וּצְעָקָה וּשְׁאָגָה לַה' יִתְבָּרַךְ, וְעַל-יְדֵי זֶה בְּוַדַּאי יִזְכֶּה סוֹף כָּל סוֹף לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה, לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת!. 
(אב"י הנחל)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים


חוּט שֶׁל צֶמֶר שֶׁהָיָה תּוֹלֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהָיָה מַלְבִּין הָעֲוֹנוֹת שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה

חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי-נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק.
(דניאל ז' - פסוק ט')

חָזֵה. רוֹאֶה הָיִיתִי כָּל זֹּאת עַד אֲשֶׁר הוּשְׁלַךְ וְהוּשַׂם כִּסֵּא וְזָקֵן מְיוּשָּׁן בַּיָּמִים יָשַׁב עַל הַכִּסֵּא וְלְבוּשׁוֹ הָיָה לָבָן כְּשֶׁלֶג וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ הָיָה כְּצֶמֶר נָקִי: כָּרְסְיֵהּ. כִּסֵּא הָיָה נִצוֹצוֹת שֶׁל אֵשׁ גַּלְגַּלֵי הַכִּסֵּא הָיָה אֵשׁ בּוֹעֵר. 
(פירוש מצודת דוד)

מָשִׁיחַ שֶׁהוּא מֹשֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וְעַד עַתִּיק יוֹמִין מְטָא לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וְכוּ'.
(ליקוטי הלכות - הלכות ברכת השחר הלכה ה' אות י')

עִקַּר כַּפָּרַת כָּל הָעֲוֹנוֹת הוּא עַל יְדֵי הַדַּעַת הָעֶלְיוֹן מְאֹד שֶׁהוּא הַמַּקִּיפִים שֶׁל הַצַּדִּיק הַדּוֹר. שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּהֵן שֶׁהֵם בְּחִינַת אֲרִיכוּת יָמִים וְשָׁנִים, בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת יוֹם הַכִּפּוּרִים, בְּחִינַת כֶּתֶר שֶׁשָּׁם נִתְכַּפְּרִין כָּל הָעֲוֹנוֹת וְנִתְהַפְּכִין שָׁם כָּל הָעֲוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת כַּיָּדוּעַ. וְזֶהוּ בְּחִינַת חוּט שֶׁל צֶמֶר שֶׁהָיָה תּוֹלֶה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁהָיָה מַלְבִּין הָעֲוֹנוֹת שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה. בְּחִינַת אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי צֶמֶר כְּבָשִׂים הוּא בְּחִינַת זָקֵן דִּקְדֻשָּׁה, בְּחִינַת וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, לְנַקּוֹת יִשְׂרָאֵל מֵעֲוֹנוֹת.
(ליקוטי הלכות - הלכות ראשית הגז הלכה ג' אות ה')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך המשיח