ראש השנה - יום גנוסיא דמלכא (יום הולדת המלך)

הסיפורי מעשיות כאלה עוד לא היה בעולם, זה רק של משיח!, סיפורי מעשיות כאלה, איך הזוג היה להם חתונה מהסעודה של המלך, של יום הולדת המלך, הם לקחו את כל מה שנשאר מהסעודה, ועשו בזה החופה והחתונה 
(שיחות סבא)
*
בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתְפָּאֵר עִם עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נוֹפֵל פַּחַד וְיִרְאָה אֲפִלּוּ עַל שִׁנְאֲנֵי שַׁחַק. וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאָז הוּא פַּחַד יִצְחָק, בְּחִינַת פַּחַד וְיִרְאָה שֶׁנּוֹפֵל אָז עַל כֻּלָּם, כִּי אָז הוּא יִתְבָּרַךְ לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי הִתְפָּאֲרוּתוֹ, כִּי הוּא יוֹם גִּנּוֹסְיָא דְּמַלְכָּא (יום הולדת המלך), בְּחִינַת הוֹלָדַת וְהִתְגַּלּוּת הַמַּלְכוּת, בְּחִינַת ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְכוּ', כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם, וְכָל הַבְּרִיאָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל הַשַּׁעְשׁוּעִים וְהַהִתְפָּאֲרוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות - ד' מינים הלכה ב' אות ב')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך

עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא לְהַמְשִׁיךְ אוֹר הַדַּעַת שֶׁל הַצַּדִּיק לְתוֹךְ הַלֵּב, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִמְשַׁךְ אוֹר הַצַּדִּיק לְתוֹךְ הַלֵּב הֵיטֵב עַד שֶׁלֹּא נִשְׁכַּח אוֹתוֹ לְעוֹלָם אֲזַי עֲדַיִן אֵין יוֹדְעִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כְּלָל
(אב"י הנחל - ספר הגאולה)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך
צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת דַּיְקָא, שֶׁמְּבָרֵר הָאֱמוּנָה בְּכָל עֵת כְּפִי הַבֵּרוּר שֶׁצְּרִיכִין בְּזֶה הַדּוֹר בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ, וְאֵין דַּי בְּהַסְּפָרִים שֶׁל הַנְּבִיאִים וְהַצַּדִּיקִים שֶׁיֵּשׁ מִכְּבָר, רַק צְרִיכִין לְהִתְקָרֵב אֵלָיו דַּיְקָא
(אב"י הנחל - ח"ב מכתב לח')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך

"אני המלך וכולם צריכים לקבל את זה"


נחל נובע מקור חכמה סבא המלך


שיחות ממשיח - מפי סבא ישראל המלך המשיח האמיתי


נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

"אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִי"

וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנוֹתֵינוּ וְכוּ' אִישׁ מַכְאוֹבוֹת וִידּוּעַ חֹלִי הַנֶּאֱמַר עַל נִשְׁמַת מָשִׁיחַ דְּסָבִיל מַרְעִין וּמַכְתֵּשִׁין, שֶׁהוּא מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה.
(ליקוטי הלכות - הלכות תולעים - הלכה ד' אות ח')
*
"אַף חָכְמָתִי עָמְדָה לִי", הַתּוֹרָה שֶׁבַּאַף, שֶׁסּוֹבְלִים בִּשְׁבִילָהּ, כֵּן, זֶה, זֶה עוֹמֶדֶת לָעַד, זֶה "עָמְדָה לִי", עַל יְדֵי זֶה יֵשׁ גַם עִילָּה, זוֹכִים לְתְּפִלָּה וְזוֹכִים לְהַחֲזִיק מַעֲמָד, זֶה הָעִקָּר תּוֹרָה שֶׁבַּאַף בִּשְׁבִיל מְסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁסּוֹבְלִים, וּמַה שֶּׁאֲנִי סָבַלְתִּי זֶה הָיָה, זֶה הָיָה פְּעָמִי, פַּעַם אֶחָד, חַד פְּעָמִי. 
(שיחות סבא המלך רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים)

סִימָן אֶחָד מן הַסִּימָנִים שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁיִּהְיֶה רֶכֶב כָּזֶה שֶׁיִּסַּע בָּאֲוִיר

[רַבֵּנוּ אָמַר שֶׁיִּהְיֶה מְכוֹנוֹת שֶׁיִקְחוּ אֶת, אֶת הָאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי לְאוּמַן וְיַחֲזִיר אוֹתוֹ לְמִנְחָה בִּירוּשָׁלַיִם] כֵּן [בְּאוֹתוֹ יּוֹם] (סַבָּא צוֹחֵק), הוּא אָמַר זֶה בִּזְמַן שֶׁלֹּא, כָּל הָעוֹלָם לֹא לֹא הֵבִינוּ אֶת זֶה, אֵיךְ בָּאֲוִיר?, יְכוֹלִים לִרְכּוֹב בָּאֲוִיר? אֵיךְ?, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אוֹמֵר יִּהְיֶה נְסִיעוֹת עִם, בָּאֲוִירוֹן, הוּא גִּלָּה אֶת הָאֲוִירוֹן לִפְנֵי מָאתַיִם שָׁנָה, שֶׁלֹּא הָיָה, שֶׁלֹּא הָיָה, כָּל הָעוֹלָם לֹא יָדְעוּ מִזֶּה, לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁיִּהְיֶה, שֶׁיִּהְיֶה אֶפְשָׁר לִנְסֹעַ בָּאֲוִיר, אֵיפֹה, אֵיךְ?. 
[יֵשׁ הַרְבֵּה סִּימָנִים שֶׁל מָשִׁיחַ עֲכְשָׁיו?] סִימָן אֶחָד מן הַסִּימָנִים שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁיִּהְיֶה, שֶׁיִּהְיֶה רֶכֶב כָּזֶה שֶׁיִּסַּע בָּאֲוִיר, מִי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ קָשֶׁה לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲבֹד הַשֵּׁם אָז יִסַּע לְמָּשִׁיחַ שֶׁיִּתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ, שֶׁהוּא, הוּא, הוּא יָּאִיר בּוֹ שֶׁיְּדַבֵּר כָּל יָמָיו.
(שיחות סבא ישראל המלך המשיח רבי נ נח נחמ נחמן מאומן)

מי הראש?

רב"י ראשי תיבות ר'אש ב'ני י'שראל, הוא הראש בני ישראל, מי, מי, מי הראש? נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן זהו הראש! (סבא צוחק).
(שיחות סבא ישראל)


הוּא יָבוֹא, "עָלֶיךָ אָמַרְתִּי"

נָשִׁיר וְנִרְקֹד וְנַעֲשָׂה בְּכֹחַ כָּל מִינֵי שִׂמְחָה, זֶה מַסְפִּיק עַל דִּבּוּר אֶחָד שֶׁל רַבֵּנוּ. זֶהוּ כֹּחַ כָּזֶה, זֶה חָדָשׁ, זֶה מָשִׁיחַ, יְמֵי מָשִׁיחַ, מָשִׁיחַ זֶה חָדָשׁ, כֵּן. וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הֵבִיא אֶת מָשִׁיחַ כְּבָר, שְׁלֹמֹה אֶפְרַיִם, הוּא כְּבָר מָשִׁיחַ, בֶּן דָּוִד, דָּוִד וְיוֹסֵף, מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד וְמָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ כְּשֶׁנּוֹלַד אֶפְרַיִם, שְׁלֹמֹה אֶפְרַיִם, הוּא, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא יוֹדֵעַ, הוּא יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה שָׁנָה בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ וְאֵיזֶה יוֹם יָבוֹא מָשִׁיחַ, וְעַכְשָׁו לֹא יָבוֹא בְּזֶה הַיּוֹם, הוּא נִפְטַר, אָז עַכְשָׁו לֹא, לֹא יָבוֹא בְּזֶה הַיּוֹם, אֲבָל הוּא יָבוֹא, "עָלֶיךָ אָמַרְתִּי", מַה זֶּה? זֶה פֶּלֶא כָּזֶה, "עָלֶיךָ אָמַרְתִּי", בְּכָל הַמִּכְתָּבִים שֶׁל רַבֵּנוּ לֹא נִכְתַּב "וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי", מַה זֶּה זֶּה, פֶּלֶא כָּזֶה, "וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי", נוּ, נְחַכֶּה!, "וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי" מֻכְרָחִים לְחַכּוֹת, עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם מִכְתָּב כָּזֶה "וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי", זֶה נוֹרָא, זֶה פֶּלֶא נוֹרָא מְאֹד, אֲהָהּ, וּבִזְכוּת זֶה, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ נִמְצָא בְּעוֹלָם, אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נָתַן לָנוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גַּם כֵּן, אִם כְּבָר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ יֶשְׁנּוֹ, יִהְיֶה גַּם כֵּן, גַּם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגַם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְגַּם הַכֹּל, נָתַן לָנוּ, כָּל הַגּוֹיִים כָּל הָעוֹלָם נָתְנוּ לָנוּ, הֵם אוּ"ם זֶה כּוֹלֵל כָּל הָעוֹלָם, הֵם נָתְנוּ לָנוּ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְבֵּית הַ... הַכֹּל, אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כֵּן, מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים פְּלָאוֹת כָּאֵלֶּה. 
(שיחות סבא ישראל המלך המשיח)



עַד כּי יָבֹא שִׁילֹה

עַד כּי יָבֹא שִׁילֹה (בראשית - ויחי מט') - מֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁהַמְּלוּכָה שֶׁלּוֹ (פירוש רש"י).

"וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי מַיין פַייעֶרִיל וֶועט טְלִיעֶן בִּיז מָשִׁיחַ בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען", נִרְאֶה מִזֶּה שֶּׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מוֹדִיעַ לִי, שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, עַד, "עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ", "וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי מַיין פַייעֶרִיל וֶועט טְלִיעֶן בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען", "עַד" זֶה לֹא, לֹא, לֹא כְּבָר, הִתְחַלְתִּי לַחֲשֹׁב עַל זֶה, שֶּׁרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ מוֹדִיעַ לִי וּמְחַזֵּק אוֹתִי, הוּא מוֹדִיעַ לִי: "וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי מַיין פַייעֶרִיל וֶועט טְלִיעֶן בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען", כַּנִּרְאֶה מִזֶּה שֶׁאֲנִי אֶחְיֶה עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, "עָלֶיךָ אָמַרְתִּי בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען" (סַבָּא צוֹחֵק). 
(שיחות סבא ישראל רבי נ נח נחמ נחמן מאומן המלך המשיח)
 הֶחָתָן עִם הַכַּלָּה הֵם הָיוּ מִתְגַּעְגְּעִים מְאֹד שֶׁיְּקַבְּלוּ אֵיזֶה דִּבּוּר מֵרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וְהַיְלָדִים הָיוּ מִתְגַּעְגְּעִים אַחֲרֵי הַבֶּעטְלֶר הָעִוֵּר וְאָמְרוּ: "אִם הוּא הָיָה פֹּה, הָיָה שָׂמֵחַ מְאֹד. הוּא מְשַׂמֵּחַ אוֹתָנוּ, מְחַזֵּק אוֹתָנוּ, מְרַפֵּא אוֹתָנוּ, מַה הוּא לֹא עוֹשֶׂה בִּשְׁבִילֵנוּ!" סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה עוֹד לֹא הָיָה בָּעוֹלָם, זֶה רַק שֶׁל מָשִׁיחַ!.
(מתוך ישראל סבא - סיפורי מעשיות)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

וְאָז יָבוֹא מָשִׁיחַ וְיַשְׁלִים אוֹתָהּ וְיָקִים אוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּת

אָנָא, מֶלֶךְ רַחוּם וְחַנּוּן, זַכֵּנוּ לַעֲסֹק הַרְבֵּה בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְִּכָל יוֹם וָיוֹם, וְנִזְכֶּה לִלְמֹד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לִמּוּדֵנוּ רַק לְמַעַן נִזְכֶּה לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה. וְנִזְכֶּה שֶׁכָּל אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁיֵּצְאוּ מִפִּינוּ שֶׁהֵם בְּחִינַת נִיצוֹצֵי נְשָׁמוֹת, כֻּלָּם יָבוֹאוּ וְיֻכְלְלוּ וְיִתְלַבְּשׁוּ בְּתוֹךְ הַתְּפִלּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וְיִתְחַדְּשׁוּ שָׁם לְטוֹבָה בִּבְחִינַת עִבּוּר, וְעַל יְדֵי זֶה תֻּשְׁלַם הֶאָרַת הַתְּפִלָּה בְּיוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתָּ לָנוּ עַל יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים זַ"ל. וְנִזְכֶּה לְהִתְחַזֵּק מְאֹד בַּעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה תָּמִיד, וְלִבְלִי לְיָאֵשׁ עַצְמֵנוּ חַס וְשָׁלוֹם מִצְּעָקָה וּזְעָקָה וּתְפִלָּה לְעוֹלָם, רַק נִזְכֶּה לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָרַךְ עָלֵינוּ הַגָּלוּת כָּל כָּךְ וְכָל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל צוֹעֲקִים אֵלֶיךָ בְּכָל יוֹם וּמַרְבִּים בִּתְפִלּוֹת וּזְעָקוֹת שֶׁתָּאִיר פָּנֶיךָ אֵלֶינוּ וְתִבְנֶה לָנוּ אֶת בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְתִגְאָלֵנוּ גְּאֻלַּת עוֹלָם, וַעֲדַיִן לֹא נוֹשַׁעְנוּ, אַף עַל פִּי כֵן נֵדַע וְנַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה וַחֲזָקָה שֶׁאֵין שׁוּם תְּפִלָּה נֶאֱבֶדֶת וְהוֹלֶכֶת לָרִיק חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְרַבָּא, כָּל תְּפִלּוֹתֵינוּ בְּוַדַּאי הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר מַעֲלִין אוֹתָם וּמְקִימִין אוֹתָם וּבוֹנִין מֵהֶם קוֹמַת הַשְּׁכִינָה, כִּבְיָכוֹל, עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם שִׁעוּר קוֹמָתָהּ, וְאָז יָבוֹא מָשִׁיחַ וְיַשְׁלִים אוֹתָהּ וְיָקִים אוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּת. וְהִנְּנוּ מְקַשְּׁרִים אֶת כָּל תְּפִלּוֹתֵינוּ וְעֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ לְכָל הַצַּדִּיקִים בְּדוֹרֵנוּ. 
(מִתּוֹךְ הַשְׁמָטוֹת לַסֵּפֶר 'לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת' מֵרַב מֶענְדִיל מִטְּשֶׁערוֹנוֹבִיץ)
(אב"י הנחל - מכתב נז')

שיר הכבוד


וְנוֹלַד לָנוּ בֶּן זְקֻנִּים

עֲטֶרֶת רֹאשִׁי אֲשֶׁר כֶּתֶר הָאֱמֶת עַל רֹאשׁוֹ, הַגָּדוֹל וְחָשׁוּב מְאֹד בְּעֵינֵי ה' וּבָחַר בּוֹ מִכָּל יִשְׂרָאֵל וְנָתַן לוֹ נִשְׁמָתָא קַדִּישָׁא וְחָכְמָה עִלָּאָה לְהָבִין בְּשִׂכְלוֹ הָאֱמֶת הָאֲמִתִּי, וְכָרַת בְּרִית עוֹלָם עִם הָאֱמֶת, וְחָגַר עַצְמוֹ לַמִּלְחָמָה בִּשְׁבִיל הָאֱמֶת. בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' פְּלָאוֹת גְּדוֹלוֹת וְסִבֵּב סִבּוֹת רַבּוֹת עַד שֶׁנִּתְבַּסֵּס וְנִתְבַּסֵּם הָאַהֲבָה וְהַיִּחוּד הַקָּדוֹשׁ שֶׁלָּנוּ וְנוֹלַד לָנוּ בֶּן זְקֻנִּים, בֶּן אֱמֶת, בֶּן פֶּלֶא, בֶּן פָּז הַנִּקְרָא בְּשֵׁם קָדוֹשׁ 'אִבֵּי הַנָּחַל', שֶׁהַכֹּל מִתְפַּלְּאִים מִשְׁתָּאִים וּמִשְׁתּוֹמְמִים עַל הַיֶּלֶד פֶּלֶא הַזֶּה, וְכֻלָּם מְקַבְּלִין אוֹתוֹ בְּאַנְפִּין נְהִירִין, בְּחִבָּה וְחֶדְוָה רַבָּה, כִּי הוּא זוֹרֵק עַל יִשְׂרָאֵל מֵימֵי אֱמֶת טְהוֹרִים זַכִּים וְצַחִים הַמְטַהֲרִים מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וְהַזֻּהֲמוֹת, הַיּוֹצְאִים מֵהַנַּחַל נוֹבֵעַ הַמַּמְשִׁיךְ אֱמֶת בָּעוֹלָם וּמַשְׁפִּיל וּמְשַׁבֵּר וּמְבַטֵּל כָּל מִינֵי שֶׁקֶר וְטָעוּת וְשֶׁמִּמֶּנּוּ תִּצְמַח הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה. 
ה' יְרַפְּאֵהוּ וְיִשְׁמְרֵהוּ מִכָּל רַע, מִכָּל מַחֲלָה לְאֹרֶךְ יָמִים וְשָׁנִים טוֹבִים אָמֵן וְאָמֵן.
(אב"י הנחל - ספר הגאולה)
*
הַצַּדִּיק עוֹסֵק תָּמִיד לְהוֹסִיף וּלְקָרֵב נְפָשׁוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל פַּעַם וּמְבַקֵּשׁ תָּמִיד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה, בְּחִינַת יוֹסֵף ה' לִי בֶּן אַחֵר, שֶׁיּוֹסֵף ה' לוֹ בְּכָל פַּעַם תַּלְמִיד חָדָשׁ שֶׁנִּקְרָא בֵּן, כִּי כָּל הַמְלַמֵּד בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה כְּאִלּוּ יְלָדוֹ (סנהדרין צט) וְהוּא מְחַפֵּשׂ וּמְבַקֵּשׁ תָּמִיד לְהוֹסִיף וּלְקָרֵב חֲדָשִׁים בִּבְחִינַת יוֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר וְעַל-כֵּן וְיִשְׁרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו, כִּי בֵּן זְקוּנִים הוּא לוֹ שֶׁאָהַב אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל זֶה מְאֹד, כִּי הוּא חָפֵץ בָּזֶה לְרַחֵם עַל הַכֹּל וְלַעֲשׂוֹת תַּחְבּוּלוֹת לְקָרֵב הַכֹּל וְזֶהוּ, "כִּי בֶּן זְקוּנִים הוּא לוֹ".
וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אֹנְקְלוֹס, כִּי בֶּן זְקוּנִים, כִּי בַּר חַכִּים הוּא לי', בַּר חַכִּים וַדַּאי, כִּי צְרִיכִין לָזֶה חָכְמָה גְּדוֹלָה חָכְמָה נִפְלָאָה חָכְמָה עֲמֻקָּה מְאֹד מְאֹד כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לַעֲשׂוֹת כֵּלִים וְצִמְצוּמִים כָּאֵלֶּה שֶׁיּוּכַל לְקָרֵב נְפָשׁוֹת רְחוֹקוֹת כָּאֵלֶּה חוֹלִים כָּאֵלֶּה וּלְהַכְנִיס בָּהֶם הַשָֹּגוֹת אֱלֹקוּת.
(ליקוטי הלכות - השכמת הבוקר ד' אות יז')
*
וְזֶה וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ. זְקֻנִים לְשׁוֹן רַבִּים, כִּי הוּא עוֹסֵק תָּמִיד לְהַגְבִּיר בְּכָל פַּעַם הַזִּקְנָה דִּקְדֻשָּׁה עַל בְּחִינַת הַזִּקְנָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא, כִּי יֵשׁ זָקֵן דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁעִסְקוֹ תָּמִיד לְהַפִּיל אֶת הָאָדָם לִידֵי זִקְנָה דְּהַיְנוּ לְהַחֲלִישׁ אֶת דַּעְתּוֹ כְּאִלּוּ הוּא זָקֵן בְּמַעֲשָׂיו וְכוּ' שֶׁעַל זֶה הִזְהִיר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְכֵן שָׁמַעְנוּ מִכַּמָּה צַדִּיקִים שֶׁאָסוּר לִהְיוֹת זָקֵן וְכוּ' וְהַכְנָעָתוֹ עַל-יְדֵי זָקֵן דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה הָאֲמִתִּי בְּחִינַת זָקֵן זֶה קָנָה חָכְמָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף שֶׁהוּא מוֹסִיף קְדֻשָּׁה וְחִיּוּת בְּכָל פַּעַם וְכוּ'.
וְזֶהוּ בְּחִינַת כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ לְשׁוֹן רַבִּים שֶׁבְּכָל פַּעַם מוֹסִיף זִקְנָה דִּקְדֻשָּׁה עַל זִקְנָה דִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל בְּחִינַת זִקְנָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא שֶׁעַל זֶה הִתְפַּלֵּל דָּוִד אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה וְכוּ'.
(ליקוטי הלכות - הודאה ו' אות לג')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים