גמבה נ נח

וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם הַנֶּאֱמָר בְּמֹשֶׁה וְיִתְרוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, מִי הַקָּרוּי אִישׁ? זֶה מֹשֶׁה. וְכַמָּה הָיוּ רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה מֹשֶׁה קִבֵּל הַתּוֹרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה וְיִתְרוֹ נִתְגַּיֵּר מִמָּקוֹם רָחוֹק וְטָמֵא מְאֹד כִּי לֹא הִנִּיחַ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלֹּא עֲבָדָהּ, בִּפְרָט בְּעֵת שֶׁבָּא לְמֹשֶׁה שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַּיֵּר רַק שֶׁרָצָה לְהִתְגַּיֵּר. וְאַף עַל פִּי כֵן קוֹרְאָם אִישׁ וְרֵעֵהוּ, כִּי כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הַגָּבֹהַּ מְאֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁהוּא מוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ וּמְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ כָּל כָּךְ לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה רָצוֹן לְהִתְקָרֵב אֶל הָאֱמֶת הוּא מְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ אֵלָיו כָּל כָּךְ כְּאִלּוּ הָיָה חֲבֵרוֹ מַמָּשׁ כְּאִלּוּ הֵם אִישׁ וְרֵעֵהוּ.
(ליקוטי הלכות - בכור בהמה טהורה הלכה ד' אות כב')

אָחִי חֲבִיבִי, חֶמְדַּת לְבָבִי, הוֹד לִבִּי וְנַפְשִׁי, אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהָזִיז אַהֲבָתִי וּתְשׁוּקָתִי וְגַעְגּוּעַי מֵאִתְּךָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת כִּי תָּלוּי בָּזֶה דְּבָרִים עֶלְיוֹנִים נֶעֱלָמִים וְנוֹרָאִים מְאֹד שֶׁהֵם יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל.
(אב"י הנחל - ספר הגאולה)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים