וְעַל כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁנִּבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא בַּעַל בְּחִירָה הָיוּ תְּלוּיִים בּוֹ כָּל הָעוֹלָמוֹת. כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי הַבַּעַל בְּחִירָה דַּיְקָא כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כִּי הַהִתְרַחֲקוּת תַּכְלִית הַהִתְקָרְבוּת, הַיְנוּ כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָאָדָם יֵשׁ לוֹ זֶה הַכּחַ לְרַחֵק עַצְמוֹ מֵה' יִתְבָּרַךְ חַס וְשָׁלוֹם מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִירָה, עַל כֵּן יֵשׁ לוֹ כּחַ לְקָרֵב עַצְמוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָמוֹת וְכָל הַמַּלְאָכִים וְהַשְּׂרָפִים וְכוּ'. (ליקוטי הלכות - אורח חיים הלכות תפלת ערבית הלכה ד)
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה