השיר שלעתיד שיתגלה בימי משיח צדקינו - נ נח נחמ נחמן

וע"כ אחר שביעי של פסח דייקא הותר החמץ. כי כבר בארנו שעיקר איסור החמץ מחמת שעדיין לא נתברר אויר העולם מקול ניגון דסט"א וכנ"ל, וע"כ אחר שביעי של פסח שאז נבקע הים וזכו לקול שירת הים שעי"ז נתברר ונזכך אויר העולם ע"י שנתברר קול שירה וניגון דקדושה, מקול ניגון דסט"א, ע"כ אז בוודאי החמץ מותר מחמת שכבר נתברר ונזדכך אויר העולם ע"י שירת הים וכנ"ל. כי בליל א' של פסח אע"פ שזכו אז לשירה כמו שכתוב השיר יהיה לכם וכו' שעי"ז היה עיקר הגאולה וכנ"ל. אעפ"כ השירה הזאת אינה נקראת על שמם כי אז אמרו את ההלל שיש בו לעבר ולעתיד ולימות המשיח וכו' כשרז"ל . כי אז לא זכו לשירה מעצמם כי אם בחסדי ה' הופיע עליהם אור גדול ועי"ז המשיך עליהם כוח השיר שלעתיד שיתגלה בימי משיח צדקינו שהוא בחי' דוד שהוא נעים זמירות ישראל שהוא בחי' הלל שלם שנקרא שנקרא ע"ש דוד. ועל כן אנו צריכין לשמור מאד מחמץ ולאכול מצה מחמת שלא זכו לברר הקול בעצמם וכנ"ל. אבל ע"י שספרו אח"כ ספירת העומר ששה ימים עי"ז התחילו לטהר עצמם ואז זכו לשירת הים שנקראת על שמם על שם משה ובני ישראל. כי הם בעצמם זכו לשיר שירה הזאת ועי"ז זכו לטהר ולזכך האויר וכנ"ל וע"כ אז הותר החמץ וכנ"ל. וע"כ זכו לזה אחר שמנו ספירה ששה ימים דייקא כנגד ששה סדרי משנה שהם כלל הגמרא שעי"ז זכו להמשיך על עצמם בחינת כוח התורה שבע"פ שהוא הגמרא שכלולה בש"ס משנה שעי"ז עיקר בירור קול הנגינה כמבואר בהתורה הנ"ל ועל כן אז דייקא זכו לשירת הים שהוא ניגון דקדושה ואז הותר החמץ וכנ"ל. (ליקוטי הלכות הלכות אפטרופוס הלכה ג' אות יא')

סבא קיבל את הפתק ואת השיר הקדוש לאחר ששה ימים:

סבא: לא אכלתי ולא דיברתי ולא... כמו מת.

פלוני: [כמה ימים? חמישה ימים]

סבא: אה?

פלוני: [חמישה ימים?]

סבא: בישיבה הייתי ביום ראשון, ובבית הייתי ביום שישי ויום שבת, הלכתי לישיבה ביום ראשון, שני, שלישי, רביעי, ובלי שינוי... אם השני ימים, זה *שישה ימים, כן, ומתי ששמעתי שכל בני הישיבה מצחקים ואומרים: "שהברסלבר, שישראל בער הברסלב, הברסלב הוא נעשה, הוא, הוא משוגע, הוא חולה, נעשה משוגע".....
(שיחות סבא מתוך סיפור נס הפתק)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים