אמר אנן בחביבותא תליא

מתו כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא בימי העומר על שלא נהגו כבוד זה בזה ולא היה ביניהם אהבה.
כי בודאי היו צדיקים, אך הפגם שלהם היה שהלכו בתוקף מידת הדין והסתכל כל אחד בחבירו על הרע שלו ולא הסתכלו על הטוב שבכל אחד ועל ידי זה היה ביניהם שנאה.

כי באמת להמשיך השגות אלקות צריכין כלים רבים כידוע. על כן צריכין לזה קיבוץ ישראל קדושים הרבה שיתקבצו יחד לדרוש את ה' ולבקשו. כי בכל אחד מישראל יש בחינת נקודה טובה מה שאין בחברו. וזאת הנקודה טובה שיש בכל אחד היא בחינת צינור וכלי שהצדיק ממשיך על ידו השגות אלוקות.

ועל כן לא היה אפשר לקבל את התורה כי אם כשהיו שישים ריבוא יחד. וזה בחינת ומתלמידי יותר מכולם. וזה בחינת והעמידו תלמידים הרבה. והעיקר שיהיה ביניהם אהבה ואחדות בחינת אהבת החברים שעיקר קבלת התורה היה על ידי זה כמו שכתוב ויחן שם ישראל וכו' ופרש רש"י כולם כאיש אחד וכו'.

ועיקר האהבה על ידי השערות הנ"ל על ידי שאין מסתכלין על הרע שבחבירו רק משתדלין בכל כוחו למצוא בו טוב. אפילו אם נדמה לו שרעתו רבה אף על פי כן יחפש וימצא בו שערות טובות על כל פנים כנ"ל. ועל כן תלמידי רבי עקיבא שפגמו בזה על כן מתו בימי העומר דייקא כנ"ל. ורשב"י היה התיקון שלהם על כן אמר אנן בחביבותא תליא היינו כנ"ל.
(ליקוטי הלכות - נזיקין ד' אות יא')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים