וְעִקַּר תִּקּוּן פְּגִימַת הַלְּבָנָה הוּא עַל-יְדֵי הָעִבּוּר, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַשְׁוִין שְׁנוֹת הַחַמָּה עִם שְׁנוֹת הַלְּבָנָה, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר תִּקּוּן פְּגִימַת הַלְּבָנָה, בְּחִינַת וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה. וְעַל-כֵּן אֵין מְעַבְּרִין אֶלָּא אֲדָר, כִּי בַּאֲדָר הוּא מְחִיַּת הָמָן עֲמָלֵק.
כִּי בַּאֲדָר הוּא פּוּרִים שֶׁאָז הוּא מַפֶּלֶת הָמָן עֲמָלֵק, שֶׁהוּא עִקַּר הַשּוֹנֵא הַגָּדוֹל, עִקַּר בַּעַל הַמַּחֲלֹקֶת וְהַשִּנְאָה וְהַקִּנְאָה וְהַקִּנְטוּר שֶׁמִּתְקַנֵּא תָּמִיד בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְחוֹלֵק עֲלֵיהֶם וּמִתְגָּרֶה וּמִתְגַּבֵּר לְהַכְנִיס מַחֲלֹקֶת חַס וְשָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן, וְעַל יָדוֹ עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת וְחֻרְבַּן הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. וּבְפוּרִים שֶׁהוּא בַּאֲדָר מַכְנִיעִין אוֹתוֹ וְעַל-כֵּן נִקְרֵאת הַמְגִלָּה דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת, וְכֵן מְסַיֶּמֶת הַמְגִלָּה וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ, כִּי עִקַּר הַכְנָעַת הָמָן עֲמָלֵק שֶׁהִיא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, הוּא עַל-יְדֵי שָׁלוֹם.
...וְעַל-כֵּן אֵין מְעַבְּרִין אֶלָּא אֲדָר, שֶׁאָז הוּא מַפֶּלֶת הָמָן עֲמָלֵק, כִּי עִבּוּר שָׁנָה שֶׁהִיא עִקַּר תִּקּוּן וּמִלּוּי פְּגִימַת הַלְּבָנָה בְּחִינַת שָׁלוֹם, זֶה הַתִּקּוּן צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בַּאֲדָר דַּיְקָא, שֶׁאָז הוּא מַפֶּלֶת הָמָן עֲמָלֵק, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת וְזוֹכִין לְשָׁלוֹם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פּוּרִים כַּנַּ"ל:
(ליקוטי הלכות - אורח חיים חלק ב - ברכות הראיה ושאר ברכות פרטיות הלכה ד)
כִּי בַּאֲדָר הוּא פּוּרִים שֶׁאָז הוּא מַפֶּלֶת הָמָן עֲמָלֵק, שֶׁהוּא עִקַּר הַשּוֹנֵא הַגָּדוֹל, עִקַּר בַּעַל הַמַּחֲלֹקֶת וְהַשִּנְאָה וְהַקִּנְאָה וְהַקִּנְטוּר שֶׁמִּתְקַנֵּא תָּמִיד בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל וְחוֹלֵק עֲלֵיהֶם וּמִתְגָּרֶה וּמִתְגַּבֵּר לְהַכְנִיס מַחֲלֹקֶת חַס וְשָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָן, וְעַל יָדוֹ עִקַּר אֲרִיכַת הַגָּלוּת וְחֻרְבַּן הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ. וּבְפוּרִים שֶׁהוּא בַּאֲדָר מַכְנִיעִין אוֹתוֹ וְעַל-כֵּן נִקְרֵאת הַמְגִלָּה דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת, וְכֵן מְסַיֶּמֶת הַמְגִלָּה וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ, כִּי עִקַּר הַכְנָעַת הָמָן עֲמָלֵק שֶׁהִיא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת, הוּא עַל-יְדֵי שָׁלוֹם.
...וְעַל-כֵּן אֵין מְעַבְּרִין אֶלָּא אֲדָר, שֶׁאָז הוּא מַפֶּלֶת הָמָן עֲמָלֵק, כִּי עִבּוּר שָׁנָה שֶׁהִיא עִקַּר תִּקּוּן וּמִלּוּי פְּגִימַת הַלְּבָנָה בְּחִינַת שָׁלוֹם, זֶה הַתִּקּוּן צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ בַּאֲדָר דַּיְקָא, שֶׁאָז הוּא מַפֶּלֶת הָמָן עֲמָלֵק, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת וְזוֹכִין לְשָׁלוֹם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פּוּרִים כַּנַּ"ל:
(ליקוטי הלכות - אורח חיים חלק ב - ברכות הראיה ושאר ברכות פרטיות הלכה ד)
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה