עִקָּר הָעֵצוֹת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת מָשִׁיחַ, הוּא רַק כְּדֵי לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁן שֶׁמִּכְּבָר

וְזֶהוּ הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְכוּ' וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פּוֹשְׁעֵי יִשְֹרָאֵל וְצַדִּיקִים שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר הַדּוּד הָאֶחָד תְּאֵנִים הַטּוֹבִים וְהַדּוּד הָאֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵּאָכַלְנָהּ מֵרֹעַ וּשְׁנֵיהֶם עֲתִידִין לִתֵּן רֵיחַ טוֹב וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי עֵצוֹת נִפְלָאוֹת הַנַּ"ל כֻּלָּם יַחְזְרוּ לַה' יִתְבָּרַךְ, אֲפִלּוּ פּוֹשְׁעֵי יִשְֹרָאֵל אֲפִלּוּ הַמֻּנָּחִים בַּדְיוֹטָא הַתַּחְתּוֹנָה מְאֹד מְאֹד וְכֻלָּם יִתְּנוּ רֵיחַ טוֹב לַה' יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים. כִּי עַתָּה יִתְגַּלּוּ כָּל מְגָדִים וּמַעֲדַנִּים וּמַטְעַמִּים טוֹבִים שֶׁל מִצְווֹת הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי אֵלּוּ הָעֵצוֹת עֲמוּקוֹת הַנַּ"ל. וְזֶהוּ חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים כִּי עַכְשָׁו נַעֲשָֹה נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי כָּל הָעֵצוֹת שֶׁיִּתְגַּלּוּ לֶעָתִיד עִם הָעֵצוֹת שֶׁמִּכְּבָר, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים. כִּי עִקָּר הָעֵצוֹת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת מָשִׁיחַ, הוּא רַק כְּדֵי לֵילֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁן שֶׁמִּכְּבָר כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה הַמְּסוּרָה בְּיָדֵינוּ מִפִּי משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ, כִּי אֵלוּ הָעֵצוֹת הֵם בְּחִינַת עֵצוֹת צְפוּנוֹת וּטְמוּנוֹת בְּלֵב הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁנִּמְשָׁכִין מֵרַב טוּב הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא בְּחִינַת מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ, כִּי אֵלּוּ הָעֵצוֹת אִי-אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת בְּפַעַם אֶחָד רַק כָּל אֶחָד מֵהַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים מְגַלֶּה מֵאֵלּוּ הָעֵצוֹת מְעַט עַד לֶעָתִיד בִּימֵי מָשִׁיחַ שֶׁיִּתְגַּלּוּ בִּשְׁלֵמוּת
(ליקוטי הלכות - עירובי תחומין הלכה ה אות לח')

ב"ה כ"ז ניסן תשי"ח, טבריא.
לאיש חמודות, מר ז.שזר, שלום רב.

בחול המועד פסח כתבתי לכבודו קבלה על מכתבו עם הסך מאה לירות, והנה אין ביכולת לצייר את התענוג הגדול שגרם לי מדבר פלא הזה, כי באתי להכרה יתרה בענין נעימת נפשו האצילה. נתתי ליבי ולמדתי מזה כמה לימודים טובים של רמזים התעוררות והתחזקות הנחוצים מאד לענין הנשגב והעיקרי של ההתקרבות לאור הדעת החדש וישן של הצדיק האמת שהוא הרבי והמנהיג שלנו ושל כל בני ישראל לדורות עולם.
{אב"י הנחל השלם - ז'}

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן ♥ בִּירוּשָׁלָיִם