שֶׁיִּתְגַּלֶּה לוֹ הָאֱמֶת וְיִפָּרֵד מֵהַשַּׁקְרָן וְיִתְחַבֵּר לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת

 כְּשֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַבַּעַל דָּבָר מֵקִים בָּעוֹלָם אֵיזֶה צָבוּעַ וּמְפֻרְסָם שֶׁל שֶׁקֶר כְּדֵי לְרַמּוֹת אֶת הַבְּרִיּוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּפְּלוּ עַל יָדוֹ לְמִכְמֹרֶת הַיֵּצֶר הָרָע. הִנֵּה מִי שֶׁהוֹלֵךְ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַכְשִׁילוֹ, כִּי מִי שֶׁמִּתְקָרֵב אֲפִלּוּ לְהַצָּבוּעַ וְהַשַּׁקְרָן, אֲבָל כַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת כִּי טוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ וְסוֹבֵר שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת. וְאִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו, לֹא הָיָה מִתְקָרֵב אֵלָיו, רַק שֶׁסּוֹבֵר שֶׁרְצוֹן ה' שֶׁיִּתְקָרֵב אֵלָיו, כִּי הוּא סוֹבֵר שֶׁהוּא אִישׁ תָּמִים בֶּאֱמֶת. הִנֵּה זֶה הָאִישׁ עוֹבֵד אֶת ה' בֶּאֱמֶת מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם. וּבְוַדַּאי מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם סוֹף סוֹף יַעַזְרוֹ ה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּתְגַּלֶּה לוֹ הָאֱמֶת וְיִפָּרֵד מֵהַשַּׁקְרָן וְיִתְחַבֵּר לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. שֶׁבְּוַדַּאי מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל תָּמִיד עַל שֹׁרֶשׁ הָאֱמֶת שֶׁהוּא לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ וְלַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים וְלְהַנִּלְוִים אֲלֵיהֶם בֶּאֱמֶת, שֶׁזֶּה עִקַּר הָאֱמֶת וְחוּץ מִזֶּה הַכֹּל שֶׁקֶר. הִנֵּה מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת הַזֶּה בְּוַדַּאי בַּסּוֹף יִזְכֶּה לָאֱמֶת וַאֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁנִּתְעֶה, חַס וְשָׁלוֹם, בְּאֵיזֶה שֶׁקֶר, אֵינוֹ נֶעֱנָשׁ עַל זֶה מֵאַחַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַטְעֶה אֶת עַצְמוֹ, שֶׁיֹּאמַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם וּבֶאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן. וְהַלֵּב יוֹדֵעַ אִם לְעַקֵּל אִם לַעֲקַלְקַלּוֹת, כִּי בּוֹחֵן לִבּוֹת הוּא יוֹדֵעַ הָאֱמֶת.
(ליקוטי הלכות - בהמה וחיה טהורה הלכה ד' אות כד')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים