תַּבְלִין אֶחָד יֵשׁ לָנוּ וְשַׁבָּת שְׁמָהּ

כָּל מַה שֶּׁהַדָּבָר קָרוֹב יוֹתֵר אֶל הַקְּדֻשָּׁה יֵשׁ בּוֹ טַעַם טוֹב בְּיוֹתֵר. וְעַל-כֵּן הָיָה הַמָּן מִשְׁתַּנֶּה לְכַמָּה טְעָמִים, כִּי הַמָּן הָיָה בְּחִינַת קְדֻשָּׁה גָּבֹהַּ מְאֹד, כִּי הַמָּן הוּא בְּחִינַת דַּעַת עֶלְיוֹן בְּחִינַת מֹשֶׁה, כַּמּוּבָא. וּמֵחֲמַת עֹצֶם קְדֻשָּׁתוֹ, עַל-כֵּן הָיָה טַעֲמוֹ טוֹב בְּיוֹתֵר וְהָיָה כָּלוּל מִכָּל הַטְּעָמִים שֶׁבָּעוֹלָם. וְעַל-כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, תַּבְשִׁיל שֶׁל שַׁבָּת רֵיחוֹ נוֹדֵף, וְטַעַם הַמַּאֲכָלִים שֶׁל שַׁבָּת הוּא טוֹב הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵהַמַּאֲכָלִים שֶׁל חֹל, מֵחֲמַת גֹּדֶל קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, כִּי אָז הַמַּאֲכָלִים נִמְשָׁכִין מִקְּדֻשָּׁה גָּבֹהַּ מְאֹד, כִּי מַאֲכָל שֶׁל שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת מָן כַּיָּדוּעַ. וְעַל-כֵּן תַּבְשִׁיל שֶׁל שַׁבָּת רֵיחוֹ נוֹדֵף וְטַעֲמוֹ טוֹב בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, תַּבְלִין אֶחָד יֵשׁ לָנוּ וְשַׁבָּת שְׁמָהּ וְכוּ', כִּי עִקַּר טַעַם הַטּוֹב שֶׁבַּמַּאֲכָל שֶׁל שַׁבָּת הוּא מִקְּדֻשַּׁת שַׁבַּת קֹדֶשׁ כַּנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות - נותן טעם לפגם הלכה ב')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

אין תגובות :