רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה לְבַד יוֹדֵעַ מַעֲמַד וּמַצַּב יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַזֹּאת בֵּין הָעֲכּוּ"ם, כִּי נֶחְשַׁבְנוּ כְּקוֹצִים בְּעֵינֵיהֶם, כִּכְלִי נִמְאָס, כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ, נִבְזִים וּדְווּיִּם וּסְחוּפִים אֲנַחְנוּ. הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה כִּי הָיִינוּ לַעַג וָקֶלֶס בַּגּוֹיִם נֶחְשַׁבְנוּ כַּצֹּאן לָטֶּבַח יוּבָל לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד וּלְמַכָּה וּלְחֶרְפָּה. וּבְכָל יוֹם וּבְכָל עֵת חוֹשְׁבִים בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה עֵצוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת עַל דַּת יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ, כִּי לֹא עָלֵינוּ תְלוּנוֹתֵיהֶם כִּי אִם עַל דַּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבִּכְתָב וּבְעַל פֶּה, אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ עַל־יְדֵי משֶׁה נְבִיאֶךָ נֶאֱמַן בֵּיתֶךָ. וְרַק בִּשְׁבִיל זֶה לְבַד הֵם חוֹרְקִים שִׁנָּם עָלֵינוּ בְּכָל עֵת וָעֵת בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה. כִּי לֹא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵינוּ, אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵינוּ, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.
רַחֵם עָלֵינוּ אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, כִּי אֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ, שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה. רְאֵה "כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב" בְּיִשְׂרָאֵל, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל־לֵב עֹצֶם הַסַּכָּנָה שֶׁל כְּלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת, אֲשֶׁר דָּנִים אוֹתָם בְּבָתֵּי מִשְׁפְּטֵיהֶם וְיוֹעֲצֵיהֶם, וְחוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם מַחֲשָׁבוֹת, וְמִתְיָעֲצִים בְּכָל עֵת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִמָּהֶם, בְּאֹפֶן שֶׁיַּעֲבִירוּ אוֹתָם עַל דַּת חַס וְשָׁלוֹם, אֲשֶׁר זֶה כָּל פְּנִימִיּוּת מַחֲשַׁבְתָּם הָרָעָה, כַּאֲשֶׁר נִגְלָה לְפָנֶיךָ אֲדוֹן כֹּל, יוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת. וּכְבָר הִסִּיתוּ וְהִדִּיחוּ אֶת כַּמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי עֵצוֹתֵיהֶם וּגְזֵרוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת, וְעוֹד הֵם חוֹשְׁבִים עֵצוֹת רָעוֹת לְהוֹסִיף גְּזֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע לְאָזְנֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים אוֹי לְאָזְנַיִם שֶׁכַּךְ שׁוֹמְעוֹת, אוֹי מַה נַּעֲשֶׂה לְבַטֵּל וּלְהָפֵר עֲצָתָם וּלְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם, "אֲדֹנָי אֱלֹהִים חֲדַל נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא". עָזְרֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי אֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ. מִתְרַצֶּה בְּרַחֲמִים וּמִתְפַּיֵּס בְּתַחֲנוּנִים הִתְרַצֶּה וְהִתְפַּיֵּס לְדוֹר עָנִי כִּי אֵין עוֹזֵר, עָזְרֵנוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעָנְנוּ:
(ליקוטי תפילות - חלק ב' - כה')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
רַחֵם עָלֵינוּ אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, כִּי אֵין מִי שֶׁיַּעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ, שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד לָנוּ בְּעֵת צָרָה. רְאֵה "כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב" בְּיִשְׂרָאֵל, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל־לֵב עֹצֶם הַסַּכָּנָה שֶׁל כְּלָלִיּוּת יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת, אֲשֶׁר דָּנִים אוֹתָם בְּבָתֵּי מִשְׁפְּטֵיהֶם וְיוֹעֲצֵיהֶם, וְחוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם מַחֲשָׁבוֹת, וְמִתְיָעֲצִים בְּכָל עֵת אֵיךְ לְהִתְנַהֵג עִמָּהֶם, בְּאֹפֶן שֶׁיַּעֲבִירוּ אוֹתָם עַל דַּת חַס וְשָׁלוֹם, אֲשֶׁר זֶה כָּל פְּנִימִיּוּת מַחֲשַׁבְתָּם הָרָעָה, כַּאֲשֶׁר נִגְלָה לְפָנֶיךָ אֲדוֹן כֹּל, יוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת. וּכְבָר הִסִּיתוּ וְהִדִּיחוּ אֶת כַּמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי עֵצוֹתֵיהֶם וּגְזֵרוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת, וְעוֹד הֵם חוֹשְׁבִים עֵצוֹת רָעוֹת לְהוֹסִיף גְּזֵרוֹת חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע לְאָזְנֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים אוֹי לְאָזְנַיִם שֶׁכַּךְ שׁוֹמְעוֹת, אוֹי מַה נַּעֲשֶׂה לְבַטֵּל וּלְהָפֵר עֲצָתָם וּלְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם, "אֲדֹנָי אֱלֹהִים חֲדַל נָא מִי יָקוּם יַעֲקֹב כִּי קָטֹן הוּא". עָזְרֵנוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי אֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵנוּ. מִתְרַצֶּה בְּרַחֲמִים וּמִתְפַּיֵּס בְּתַחֲנוּנִים הִתְרַצֶּה וְהִתְפַּיֵּס לְדוֹר עָנִי כִּי אֵין עוֹזֵר, עָזְרֵנוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעָנְנוּ:
(ליקוטי תפילות - חלק ב' - כה')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה