סוף מעשה במחשבה תחילה

סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. בִּבְחִינַת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וְכוּ' אֲנִי הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּיָּדוּעַ. כֹּה אָמַר ה' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן. הַיְנוּ בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָא אֲנִי הוּא בָּרֹאשׁ וּבַסּוֹף וְכוּ'. 
(לקוטי הלכות - הלכות נדה הלכה ב' אות ב')
*
אֲנִי הָיִיתִי הָאַחֲרוֹן, רַבִּי יִשְׂרָאֵל (קָרְדוּנֶר) הוּא בָּא מִמִּירוֹן לִצְפָת, לְמִירוֹן, הוּא בָּא מִירוּשָׁלַיִם לְמִירוֹן, הוּא מָצָא אוֹתִי שָׁמָּה, וְהָיָה נַעֲשֶׂה קֶשֶׁר בֵּינֵינוּ. 

"אֲנִי הַמֶּלֶךְ", "אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן". 
(שיחות סבא)

אין תגובות :