חיי מוהר"ן עם השמטות - קכג':
ודע שיש בידינו כתיבת יד רבינו ז"ל שכתב בעצמו, וזה לשונו: דעו אחי ורעי, אגלה לכם סוד ותצניעו את הסוד הזה להיות כמוס ביניכם, כדי שלא להרבות מחלוקת בישראל. דעו שהזיידע מעיר שפאלע שהוא יודא לייב בן ברוך המפורסם, תדעו שאני בקדושה, והוא כנגדי בטומאה, ואני הזקן האמיתי שבקדושה "זקן" ז'ה ק'נה ח'כמה, דברים של עתיק יומין, והוא זקן שבטומאה, ועל זה נקרא "זיידע", שהוא הזקן שבסטרא אחרא, היינו אבי אבות הטומאה. ובשביל זה עסק כל ימיו בצדקה, כדי לבטל כוח הצדקה של ישראל עם קדוש, שנותנים כדי להכניע כוח של אבי אבות הטומאה, שהוא טומאת מת, בחינת "צדקה תציל ממוות", והוא השתדל בצדקה כדי להתגבר בכוחו חס ושלום על צדקות ישראל עם קדוש.
מעניין הזקן הנ"ל, מרומז בהתורה "דע שיש אריך אנפין בקליפה" (ליקוטי מוהר"ן - סימן רמב'), ובהתורה "ואת העורבים ציויתי", (ליקוטי תנינא - סימן ד'), בעניין "והחזקתי בזקנו". ואמר אז בפרוש אחר אמירת התורה: (איך האב אים אן גינעמין פאר דעם זיידען) אני החזקתי אותו ב"זקנו". ובהתורה "וצדקה תהיה לנו" (ליקוטי מוהר"ן - סימן רנא'), ועוד בשאר מאמרים. גם עיין בהמעשה מזבוב ועכביש בסיפורי מעשיות, ואמר כבר שיהיה בעולם הבא שחוק נאה עם הזקן. ברוך השם אשר הבדילנו מן התועים, ולהיות בחלקו הקדוש של רבינו ז"ל.
(אמר המעתיק:) שמעתי שפעם אחד נתוודעו יחד רבינו ז"ל עם הזקן הנ"ל, כי העולם רצו לעשות שלום ביניהם, ואמר הזקן לרבינו ז"ל, היתכן שאיש זקן כמוני שאין לי שיניים ירצה במחלוקת?! ולקח אצבע של רבינו ז"ל והכניס לתוך פיו והראה לו שאין לו שיניים.
רק אשאל מכם כמה דברים אשר אמרתם: אמת הדבר שאמרתם שישי עיר זלאטיפאליע על השמיים? אמר לו רבינו ז"ל: הלא זה הוא מאמר רבותינו ז"ל בפרוש "ערים גדולות ובצורות בשמיים", כשם שיש ערים למטה, כך יש ערים למעלה. ואחר כך שאל את רבינו ז"ל: אמת שאמרתם שבזלאטיפאליע אתם מתקנים החטא של ירבעם בן נבט? השיב: אמת. ואמר לו העניין המבואר (בליקוטי תנינא - סימן סד'), שמדבר שם מתיקון חטא עבודה זרה, לכפר על "אלה אלוהיך ישראל" על ידי "אלה מסעי בני ישראל" וכו', ושם מובן זה ברמז.
אחר כך שאל לו עוד: אמת שאמרתם שהייתם בהיכל של משיח? השיב לו רבינו ז"ל: ומה בכך, וכי אתם הייתם שם ולא מצאתם אותי?! רק מחמת שאתם שואלים אותי: אם תלכו עימי לביתי לשתות עימי טייא או קאווע ביחד, ותודיעו להעולם שאתם חוזרים מדבריכם אשר אמרתם ואתם מתחרטים על המחלוקת, אסביר לכם טעמו ועניינו של דבר. השיב לו הזקן הנ"ל: אלך מקודם לביתי ואחר כך אלך אצלכם. וכשהלך לו הזקן מן רבינו ז"ל, שמע רבינו ז"ל איך שאמר: וכי איזה פנים יהיו לי בפני הנגידים אם אלך אצלו ואעשה שלו עימו וכו'. ואמר רבינו ז"ל: אם היה מתחילה הולך לביתי כאשר אמרתי לו אפשר היה לי שלום עימו אבל עכשיו לא יהיה לי שלום עימו ויחזיק במחלוקת רק אף על פי כן אין אני מתירא ממנו כלל, כי הלא כבר הראה לי שאין לו שיניים. (אמר המעתיק: עיין בהמעשה של הזבוב ועכביש, השייכה לענייננו כנ"ל, מבואר שם שהשונאים של ההר קודם שרצו לעלות על ההר היו נופלים להם השיניים ולא היו יכולים לעלות).
כשהתחיל הזקן הנ"ל לחלוק עליו אמר: ידעתי שיעמוד עליי הס"מ וחיילותיו אבל תמיה לי על שמסרו זאת לידו.....
*
ליקוטי תנינא - "ואת העורבים ציויתי"- תורה ד' אות יא':
וְזֶה בְּחִינַת מִלְחֶמֶת דָּוִד וְגָלְיַת (שמואל־א י"ז), כִּי גָּלְיַת הָיָה רוֹצֶה לְהַרְאוֹת בְּחָכְמָתוֹ, שֶׁהַכֹּל עַל פִּי הַטֶּבַע, כִּי הָיָה יוֹנֵק מִמֵּצַח הַנָּחָשׁ, בִּבְחִינַת: וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו, שֶׁתָּלָה כָּל הַסִּבּוֹת בְּחִיּוּב הַטֶּבַע, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹקִים חַיִּים (שם), כִּי הָיָה רוֹצֶה לְהַרְאוֹת, שֶׁהַכֹּל עַל־יְדֵי מַעֲרֶכֶת הַשָּׁמַיִם, כְּפִי חִיּוּב הַטֶּבַע, חַס וְשָׁלוֹם:
וְדָוִד הָיָה אִישׁ חַיִל, וְעָמַד כְּנֶגְדּוֹ וְאָמַר, שֶׁכְּבָר הָיָה לוֹ מַעֲשֶׂה כָּזוֹ:
וּבָא הָאֲרִי וְהַדּוֹב – דְּהַיְנוּ חַיּוֹת רָעוֹת הַנַּ"ל הַדּוֹרְסִים וְטוֹרְפִים, שֶׁהֵם חַכְמֵי הַטֶּבַע כַּנַּ"ל.
וְנָשָׂא זֶה מֵהָעֵדֶר – הַיְנוּ מֵהֶעְדֵר הַגָּמוּר, שֶׁנָּשָׂא וְסִלֵּק זֹאת מֵהֶעְדֵּר הַגָּמוּר, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּפַר בָּזֶה, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ אַחַר הֶעְדֵּר הַגָּמוּר, רַק שֶׁהַכֹּל עַל פִּי חִיּוּב הַטֶּבַע, חַס וְשָׁלוֹם.
וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו – הַיְנוּ שֶׁהָיִיתִי מִתְגַּבֵּר עָלָיו וְהִכְנַעְתִּי וְהִשְׁפַּלְתִּי אוֹתוֹ.
וַיָּקָם עָלַי – הַיְנוּ שֶׁאַחַר כָּךְ הִתְגַּבֵּר עוֹד כְּנֶגְדִּי.
וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ – הַיְנוּ שֶׁהֵבַנְתִּי, שֶׁכָּל כֹּחוֹ וִינִיקָתוֹ עַל־יְדֵי מֵצַח הַנָּחָשׁ, שֶׁיּוֹנֵק מִזִּקְנֵי הַדּוֹר שֶׁאֵינָם כָּרָאוּי כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן הֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ, שֶׁהֶחֱזַקְתִּי וְתָפַסְתִּי שָׁם בְּשֹׁרֶשׁ יְנִיקָתוֹ בְּזִקְנֵי הַדּוֹר.
וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו – שֶׁהִכְנַעְתִּי וְהִשְׁפַּלְתִּי אֶת חַכְמֵי הַטֶּבַע, חַיּוֹת רָעוֹת, עַל־יְדֵי שֶׁהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ, בְּשֹׁרֶשׁ יְנִיקָתָם כַּנַּ"ל.
וְעַל כֵּן: וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי כְּאֶחָד מֵהֶם – כִּי הוּא גַּם כֵּן בְּחִינָה זוֹ מַמָּשׁ, שֶׁכָּל כֹּחוֹ מִמֵּצַח הַנָּחָשׁ, בְּחִינַת: וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן גַּם הוּא כְּמוֹתָם, וְאוּכַל לְהַכְנִיעוֹ וּלְהַפִּילוֹ.
וְזֶה שֶׁכָּתוּב (שם): וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ – הַיְנוּ בְּמֵצַח הַנָּחָשׁ, שֶׁהִכְנִיעוֹ עַל־יְדֵי בְּחִינַת (משלי יא): אֶבֶן שְׁלֵמָה רְצוֹנוֹ, בְּחִינַת רָצוֹן כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת שֶׁהִזְהִיר יִשַׁי אֶת דָּוִד בְּלֶכְתּוֹ לְשָׁם: וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח. זֶה בְּחִינַת עוֹרֵב, בְּחִינַת צְדָקָה. כִּי עִקָּר עֲבוֹדַת הַצְּדָקָה – בִּבְחִינַת עוֹרֵב, בְּחִינַת: וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה הוּא מוֹצִיא הַחִיּוּת שֶׁל מֵצַח הַנָּחָשׁ, שֶׁיּוֹנֵק מִזִּקְנֵי הַדּוֹר כַּנַּ"ל.
*
ליקוטי הלכות - הלכות קדיש אות ד':
לָבָן הָאֲרַמִּי הוּא בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ שֹׁרֶשׁ חָכְמַת הַטֶּבַע שֶׁמִּתְגַּבֵּר אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן בְּחִינַת מֵצַח הָרָצוֹן וְעַל-כֵּן נִקְרָא לָבָן לְשׁוֹן לַבְנוּנִית כִּי מֵצַח הָרָצוֹן שֶׁמִּתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי זִקְנֵי הַדּוֹר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שְׁלֵמוּת כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל זֶה בְּחִינַת לֹבֶן הָעֶלְיוֹן כַּיָּדוּעַ שֶׁהוּא בְּחִינַת זִקְנָה וְשֵׂיבָה שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא תַּכְלִית הָרַחֲמִים בְּחִינַת לַבְנוּנִית הַזָּקֵן שֶׁבִּזְקֵנִים וְעַל-כֵּן לָבָן הָאֲרַמִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ נִקְרָא לָבָן בְּחִינַת לֹבֶן שֶׁבַּקְּלִפָּה, כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'.
וְעַל-כֵּן לָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת הַכֹּל כִּי רָצָה לְהַטִּיל פְּגָם חַס וְשָׁלוֹם בְּשֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בִּבְחִינַת רָצוֹן כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע לְגַמְרֵי כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ הוּא בְּחִינַת זָקֵן שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת זָקֵן נְשׂוּא פָּנִים בְּחִינַת מְבַקְּשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה וְעַל-כֵּן כְּשֶׁבָּרַח יַעֲקֹב מִפְּנֵי עֵשָׂו בָּרַח אֵצֶל לָבָן כִּי עֵשָׂו הוּא בְּחִינַת חֲזִיר הַיַּעַר כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרֵאשִׁית רַבָּה פֶּרֶק סה). בְּחִינַת חַיּוֹת רָעוֹת הַדּוֹרְסִים וְטוֹרְפִים בְּחִינַת חַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁהֵם בְּחִינַת אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁכֻּלָּם כְּלוּלִים בְּעֵשָׂו שֶׁהוּא עִקַּר מַלְכוּת הָרִשְׁעָה בִּבְחִינַת רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו וְכָל הַחַיּוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם אֻמּוֹת הָעוֹלָם חַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁכֻּלָּם כְּלוּלִים בְּעֵשָׂו עֲמָלֵק, מְקַבְּלִין כֹּחַ מִבְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת לָבָן הָאֲרַמִּי וְעַל-כֵּן יַעֲקֹב כְּשֶׁרָאָה שֶׁעֵשָׂו מִתְגַּבֵּר כְּנֶגְדּוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁחָכְמַת הַטֶּבַע מִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן כַּנַּ"ל עַל -כֵּן בָּרַח אֵצֶל לָבָן דַּיְקָא כִּי רָאָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ אֶת עֵשָׂו כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁיַּכְנִיעַ תְּחִלָּה אֶת שָׁרְשׁוֹ שֶׁהוּא לָבָן הָאֲרַמִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ חָכְמַת הַטֶּבַע כִּי כְּשֶׁיִּתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד לָבָן שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ, כָּשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזוּר כִּי מִמֵּילָא יִתְבַּטֵּל כֹּחַ שֶׁל עֵשָׂו הַיְנוּ בְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע עַל-יְדֵי שֶׁיְּבַטֵּל חָכְמַת הַטֶּבַע בְּשָׁרְשׁוֹ עַל-יְדֵי שֶׁיַּכְנִיעַ וְיִתְגַּבֵּר עַל לָבָן וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן כְּשֶׁיָּצָא מִבֵּית לָבָן וְזָכָה לְהַכְנִיעַ וּלְבַטְּלוֹ וְלָצֵאת מִמֶּנּוּ, עַל-כֵּן שָׁלַח אֶל עֵשָׂו עִם לָבָן גַּרְתִּי וְכוּ' הַיְנוּ שֶׁהוֹדִיעוֹ שֶׁכְּבָר זָכָה לַעֲמֹד כְּנֶגֶד לָבָן שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ חָכְמַת הַטֶּבַע, וְעַל-כֵּן מִמֵּילָא אֵין כֹּחַ לְעֵשָׂו בְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע כִּי כְּבָר הִכְנִיעוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל וְתַרְגּוּם הוּא לָשׁוֹן הָאֲרַמִּי, כִּי מִשָּׁם עִקַּר יְנִיקַת חָכְמַת הַטֶּבַע בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ לָבָן הָאֲרַמִּי וְכַנַּ"ל.
*
שיחות סבא המלך - קלטת 7 ב':
השם יתברך מוריד את הנשמה של רבינו בשבילנו, בשביל שלא יהיה חורבן העולם, השטן בא לפני הבית דין של מעלה, אמר: "אם זאת הנשמה תרד, אז אין לי מה לעשות, אז, אז אין בחירה, אין, לא יהיה לי שום שליטה, אני..., אני ילך!", נו, הוא, הוא היה לו טענה: "וכי לשווא בראתני, בשביל מה בראת אותי?, בשביל, בשביל שאני אומר מה שאני רוצה, ואם, אם הוא ירד אין לי עבודה, חבל, אין לי, אין לי כלום, אני לא יכול ללכת", אז אמרו לו: "הנשמה הזאת מוכרחה לל..., כי אי אפשר בלעדי הנשמה, ואתה אם רע לך? תחפש עצה!, תן, תן, תן לך עצה!", אז הוא הלך, הוא בא עם זקן, עם זקן אחד, ככה כפוף, זקן הוא היה כפוף, כן, ואמר: "הנשמה הזאת יכולה כבר לרדת, יש לי כבר עצה", להעלים, כן, להעלים, להסתיר, "יש לי עצה כבר!", ככה סיפר רבינו הקדוש המעשה, ב"סיפורי מעשיות", [ומי זה היה, מי זה היה הזקן, הזקן?] השפאלע!, כן!, הוא הסתיר את רבינו מן העולם, כן, הוא היה לו, הוא, הוא יקבל את שלו, הוא יסבול מה שיסבול על זה!, כל הצרות ישראל, היטלר וכל הצרות הכל, הכל הוא, הכל הוא חייב, הוא על ידו, כן!, הוא היה לו שם כזה (סבא צוחק), והוא היה מה שרבינו הקדוש גילה, בסוד, זיידע, זיידע, זיידע זה אבי אבות, אבי אבות הטומאה.
אני היה לי מכתב מרבינו רבי נחמן, מרבינו הקדוש, בכתב ידו, הוא אמר: "אגלה לכם סוד, על הזיידע, על השפאלע זיידע, כן, ויהיה כמוס, סוד, ויהיה כמוס ביניכם, שלא להרבות מחלוקת בין ישראל, אז הוא, זה היה סוד, ועכשיו הוא כבר... [עכשיו הוא כבר גלוי וידוע] כן, כבר אפשר, אפשר [אפשר לגלות, הוא כבר לא נמצא פה] (סבא צוחק) כן.
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
ודע שיש בידינו כתיבת יד רבינו ז"ל שכתב בעצמו, וזה לשונו: דעו אחי ורעי, אגלה לכם סוד ותצניעו את הסוד הזה להיות כמוס ביניכם, כדי שלא להרבות מחלוקת בישראל. דעו שהזיידע מעיר שפאלע שהוא יודא לייב בן ברוך המפורסם, תדעו שאני בקדושה, והוא כנגדי בטומאה, ואני הזקן האמיתי שבקדושה "זקן" ז'ה ק'נה ח'כמה, דברים של עתיק יומין, והוא זקן שבטומאה, ועל זה נקרא "זיידע", שהוא הזקן שבסטרא אחרא, היינו אבי אבות הטומאה. ובשביל זה עסק כל ימיו בצדקה, כדי לבטל כוח הצדקה של ישראל עם קדוש, שנותנים כדי להכניע כוח של אבי אבות הטומאה, שהוא טומאת מת, בחינת "צדקה תציל ממוות", והוא השתדל בצדקה כדי להתגבר בכוחו חס ושלום על צדקות ישראל עם קדוש.
מעניין הזקן הנ"ל, מרומז בהתורה "דע שיש אריך אנפין בקליפה" (ליקוטי מוהר"ן - סימן רמב'), ובהתורה "ואת העורבים ציויתי", (ליקוטי תנינא - סימן ד'), בעניין "והחזקתי בזקנו". ואמר אז בפרוש אחר אמירת התורה: (איך האב אים אן גינעמין פאר דעם זיידען) אני החזקתי אותו ב"זקנו". ובהתורה "וצדקה תהיה לנו" (ליקוטי מוהר"ן - סימן רנא'), ועוד בשאר מאמרים. גם עיין בהמעשה מזבוב ועכביש בסיפורי מעשיות, ואמר כבר שיהיה בעולם הבא שחוק נאה עם הזקן. ברוך השם אשר הבדילנו מן התועים, ולהיות בחלקו הקדוש של רבינו ז"ל.
(אמר המעתיק:) שמעתי שפעם אחד נתוודעו יחד רבינו ז"ל עם הזקן הנ"ל, כי העולם רצו לעשות שלום ביניהם, ואמר הזקן לרבינו ז"ל, היתכן שאיש זקן כמוני שאין לי שיניים ירצה במחלוקת?! ולקח אצבע של רבינו ז"ל והכניס לתוך פיו והראה לו שאין לו שיניים.
רק אשאל מכם כמה דברים אשר אמרתם: אמת הדבר שאמרתם שישי עיר זלאטיפאליע על השמיים? אמר לו רבינו ז"ל: הלא זה הוא מאמר רבותינו ז"ל בפרוש "ערים גדולות ובצורות בשמיים", כשם שיש ערים למטה, כך יש ערים למעלה. ואחר כך שאל את רבינו ז"ל: אמת שאמרתם שבזלאטיפאליע אתם מתקנים החטא של ירבעם בן נבט? השיב: אמת. ואמר לו העניין המבואר (בליקוטי תנינא - סימן סד'), שמדבר שם מתיקון חטא עבודה זרה, לכפר על "אלה אלוהיך ישראל" על ידי "אלה מסעי בני ישראל" וכו', ושם מובן זה ברמז.
אחר כך שאל לו עוד: אמת שאמרתם שהייתם בהיכל של משיח? השיב לו רבינו ז"ל: ומה בכך, וכי אתם הייתם שם ולא מצאתם אותי?! רק מחמת שאתם שואלים אותי: אם תלכו עימי לביתי לשתות עימי טייא או קאווע ביחד, ותודיעו להעולם שאתם חוזרים מדבריכם אשר אמרתם ואתם מתחרטים על המחלוקת, אסביר לכם טעמו ועניינו של דבר. השיב לו הזקן הנ"ל: אלך מקודם לביתי ואחר כך אלך אצלכם. וכשהלך לו הזקן מן רבינו ז"ל, שמע רבינו ז"ל איך שאמר: וכי איזה פנים יהיו לי בפני הנגידים אם אלך אצלו ואעשה שלו עימו וכו'. ואמר רבינו ז"ל: אם היה מתחילה הולך לביתי כאשר אמרתי לו אפשר היה לי שלום עימו אבל עכשיו לא יהיה לי שלום עימו ויחזיק במחלוקת רק אף על פי כן אין אני מתירא ממנו כלל, כי הלא כבר הראה לי שאין לו שיניים. (אמר המעתיק: עיין בהמעשה של הזבוב ועכביש, השייכה לענייננו כנ"ל, מבואר שם שהשונאים של ההר קודם שרצו לעלות על ההר היו נופלים להם השיניים ולא היו יכולים לעלות).
כשהתחיל הזקן הנ"ל לחלוק עליו אמר: ידעתי שיעמוד עליי הס"מ וחיילותיו אבל תמיה לי על שמסרו זאת לידו.....
*
ליקוטי תנינא - "ואת העורבים ציויתי"- תורה ד' אות יא':
וְזֶה בְּחִינַת מִלְחֶמֶת דָּוִד וְגָלְיַת (שמואל־א י"ז), כִּי גָּלְיַת הָיָה רוֹצֶה לְהַרְאוֹת בְּחָכְמָתוֹ, שֶׁהַכֹּל עַל פִּי הַטֶּבַע, כִּי הָיָה יוֹנֵק מִמֵּצַח הַנָּחָשׁ, בִּבְחִינַת: וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו, שֶׁתָּלָה כָּל הַסִּבּוֹת בְּחִיּוּב הַטֶּבַע, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹקִים חַיִּים (שם), כִּי הָיָה רוֹצֶה לְהַרְאוֹת, שֶׁהַכֹּל עַל־יְדֵי מַעֲרֶכֶת הַשָּׁמַיִם, כְּפִי חִיּוּב הַטֶּבַע, חַס וְשָׁלוֹם:
וְדָוִד הָיָה אִישׁ חַיִל, וְעָמַד כְּנֶגְדּוֹ וְאָמַר, שֶׁכְּבָר הָיָה לוֹ מַעֲשֶׂה כָּזוֹ:
וּבָא הָאֲרִי וְהַדּוֹב – דְּהַיְנוּ חַיּוֹת רָעוֹת הַנַּ"ל הַדּוֹרְסִים וְטוֹרְפִים, שֶׁהֵם חַכְמֵי הַטֶּבַע כַּנַּ"ל.
וְנָשָׂא זֶה מֵהָעֵדֶר – הַיְנוּ מֵהֶעְדֵר הַגָּמוּר, שֶׁנָּשָׂא וְסִלֵּק זֹאת מֵהֶעְדֵּר הַגָּמוּר, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּפַר בָּזֶה, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ אַחַר הֶעְדֵּר הַגָּמוּר, רַק שֶׁהַכֹּל עַל פִּי חִיּוּב הַטֶּבַע, חַס וְשָׁלוֹם.
וְיָצָאתִי אַחֲרָיו וְהִכִּתִיו – הַיְנוּ שֶׁהָיִיתִי מִתְגַּבֵּר עָלָיו וְהִכְנַעְתִּי וְהִשְׁפַּלְתִּי אוֹתוֹ.
וַיָּקָם עָלַי – הַיְנוּ שֶׁאַחַר כָּךְ הִתְגַּבֵּר עוֹד כְּנֶגְדִּי.
וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ – הַיְנוּ שֶׁהֵבַנְתִּי, שֶׁכָּל כֹּחוֹ וִינִיקָתוֹ עַל־יְדֵי מֵצַח הַנָּחָשׁ, שֶׁיּוֹנֵק מִזִּקְנֵי הַדּוֹר שֶׁאֵינָם כָּרָאוּי כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן הֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ, שֶׁהֶחֱזַקְתִּי וְתָפַסְתִּי שָׁם בְּשֹׁרֶשׁ יְנִיקָתוֹ בְּזִקְנֵי הַדּוֹר.
וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו – שֶׁהִכְנַעְתִּי וְהִשְׁפַּלְתִּי אֶת חַכְמֵי הַטֶּבַע, חַיּוֹת רָעוֹת, עַל־יְדֵי שֶׁהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ, בְּשֹׁרֶשׁ יְנִיקָתָם כַּנַּ"ל.
וְעַל כֵּן: וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי כְּאֶחָד מֵהֶם – כִּי הוּא גַּם כֵּן בְּחִינָה זוֹ מַמָּשׁ, שֶׁכָּל כֹּחוֹ מִמֵּצַח הַנָּחָשׁ, בְּחִינַת: וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת וְכוּ' כַּנַּ"ל, וְעַל כֵּן גַּם הוּא כְּמוֹתָם, וְאוּכַל לְהַכְנִיעוֹ וּלְהַפִּילוֹ.
וְזֶה שֶׁכָּתוּב (שם): וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ – הַיְנוּ בְּמֵצַח הַנָּחָשׁ, שֶׁהִכְנִיעוֹ עַל־יְדֵי בְּחִינַת (משלי יא): אֶבֶן שְׁלֵמָה רְצוֹנוֹ, בְּחִינַת רָצוֹן כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת שֶׁהִזְהִיר יִשַׁי אֶת דָּוִד בְּלֶכְתּוֹ לְשָׁם: וְאֶת עֲרֻבָּתָם תִּקָּח. זֶה בְּחִינַת עוֹרֵב, בְּחִינַת צְדָקָה. כִּי עִקָּר עֲבוֹדַת הַצְּדָקָה – בִּבְחִינַת עוֹרֵב, בְּחִינַת: וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי הַצְּדָקָה הוּא מוֹצִיא הַחִיּוּת שֶׁל מֵצַח הַנָּחָשׁ, שֶׁיּוֹנֵק מִזִּקְנֵי הַדּוֹר כַּנַּ"ל.
*
ליקוטי הלכות - הלכות קדיש אות ד':
לָבָן הָאֲרַמִּי הוּא בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ שֹׁרֶשׁ חָכְמַת הַטֶּבַע שֶׁמִּתְגַּבֵּר אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן בְּחִינַת מֵצַח הָרָצוֹן וְעַל-כֵּן נִקְרָא לָבָן לְשׁוֹן לַבְנוּנִית כִּי מֵצַח הָרָצוֹן שֶׁמִּתְגַּלֶּה עַל-יְדֵי זִקְנֵי הַדּוֹר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שְׁלֵמוּת כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל זֶה בְּחִינַת לֹבֶן הָעֶלְיוֹן כַּיָּדוּעַ שֶׁהוּא בְּחִינַת זִקְנָה וְשֵׂיבָה שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁהוּא תַּכְלִית הָרַחֲמִים בְּחִינַת לַבְנוּנִית הַזָּקֵן שֶׁבִּזְקֵנִים וְעַל-כֵּן לָבָן הָאֲרַמִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ נִקְרָא לָבָן בְּחִינַת לֹבֶן שֶׁבַּקְּלִפָּה, כִּי אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה וְכוּ'.
וְעַל-כֵּן לָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקֹר אֶת הַכֹּל כִּי רָצָה לְהַטִּיל פְּגָם חַס וְשָׁלוֹם בְּשֹׁרֶשׁ הָרָצוֹן שֶׁשָּׁם עִקַּר אֲחִיזַת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בִּבְחִינַת רָצוֹן כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם לְמַעְלָה מֵהַטֶּבַע לְגַמְרֵי כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ הוּא בְּחִינַת זָקֵן שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּחִינַת זָקֵן נְשׂוּא פָּנִים בְּחִינַת מְבַקְּשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה וְעַל-כֵּן כְּשֶׁבָּרַח יַעֲקֹב מִפְּנֵי עֵשָׂו בָּרַח אֵצֶל לָבָן כִּי עֵשָׂו הוּא בְּחִינַת חֲזִיר הַיַּעַר כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרֵאשִׁית רַבָּה פֶּרֶק סה). בְּחִינַת חַיּוֹת רָעוֹת הַדּוֹרְסִים וְטוֹרְפִים בְּחִינַת חַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁהֵם בְּחִינַת אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁכֻּלָּם כְּלוּלִים בְּעֵשָׂו שֶׁהוּא עִקַּר מַלְכוּת הָרִשְׁעָה בִּבְחִינַת רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו וְכָל הַחַיּוֹת רָעוֹת שֶׁהֵם אֻמּוֹת הָעוֹלָם חַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁכֻּלָּם כְּלוּלִים בְּעֵשָׂו עֲמָלֵק, מְקַבְּלִין כֹּחַ מִבְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת לָבָן הָאֲרַמִּי וְעַל-כֵּן יַעֲקֹב כְּשֶׁרָאָה שֶׁעֵשָׂו מִתְגַּבֵּר כְּנֶגְדּוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינָה שֶׁחָכְמַת הַטֶּבַע מִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד הִתְגַּלּוּת הָרָצוֹן כַּנַּ"ל עַל -כֵּן בָּרַח אֵצֶל לָבָן דַּיְקָא כִּי רָאָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַכְנִיעַ אֶת עֵשָׂו כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁיַּכְנִיעַ תְּחִלָּה אֶת שָׁרְשׁוֹ שֶׁהוּא לָבָן הָאֲרַמִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ חָכְמַת הַטֶּבַע כִּי כְּשֶׁיִּתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד לָבָן שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ, כָּשַׁל עוֹזֵר וְנָפַל עָזוּר כִּי מִמֵּילָא יִתְבַּטֵּל כֹּחַ שֶׁל עֵשָׂו הַיְנוּ בְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע עַל-יְדֵי שֶׁיְּבַטֵּל חָכְמַת הַטֶּבַע בְּשָׁרְשׁוֹ עַל-יְדֵי שֶׁיַּכְנִיעַ וְיִתְגַּבֵּר עַל לָבָן וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן כְּשֶׁיָּצָא מִבֵּית לָבָן וְזָכָה לְהַכְנִיעַ וּלְבַטְּלוֹ וְלָצֵאת מִמֶּנּוּ, עַל-כֵּן שָׁלַח אֶל עֵשָׂו עִם לָבָן גַּרְתִּי וְכוּ' הַיְנוּ שֶׁהוֹדִיעוֹ שֶׁכְּבָר זָכָה לַעֲמֹד כְּנֶגֶד לָבָן שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ חָכְמַת הַטֶּבַע, וְעַל-כֵּן מִמֵּילָא אֵין כֹּחַ לְעֵשָׂו בְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע כִּי כְּבָר הִכְנִיעוֹ בְּשָׁרְשׁוֹ כַּנַּ"ל וְתַרְגּוּם הוּא לָשׁוֹן הָאֲרַמִּי, כִּי מִשָּׁם עִקַּר יְנִיקַת חָכְמַת הַטֶּבַע בְּחִינַת מֵצַח הַנָּחָשׁ לָבָן הָאֲרַמִּי וְכַנַּ"ל.
*
שיחות סבא המלך - קלטת 7 ב':
השם יתברך מוריד את הנשמה של רבינו בשבילנו, בשביל שלא יהיה חורבן העולם, השטן בא לפני הבית דין של מעלה, אמר: "אם זאת הנשמה תרד, אז אין לי מה לעשות, אז, אז אין בחירה, אין, לא יהיה לי שום שליטה, אני..., אני ילך!", נו, הוא, הוא היה לו טענה: "וכי לשווא בראתני, בשביל מה בראת אותי?, בשביל, בשביל שאני אומר מה שאני רוצה, ואם, אם הוא ירד אין לי עבודה, חבל, אין לי, אין לי כלום, אני לא יכול ללכת", אז אמרו לו: "הנשמה הזאת מוכרחה לל..., כי אי אפשר בלעדי הנשמה, ואתה אם רע לך? תחפש עצה!, תן, תן, תן לך עצה!", אז הוא הלך, הוא בא עם זקן, עם זקן אחד, ככה כפוף, זקן הוא היה כפוף, כן, ואמר: "הנשמה הזאת יכולה כבר לרדת, יש לי כבר עצה", להעלים, כן, להעלים, להסתיר, "יש לי עצה כבר!", ככה סיפר רבינו הקדוש המעשה, ב"סיפורי מעשיות", [ומי זה היה, מי זה היה הזקן, הזקן?] השפאלע!, כן!, הוא הסתיר את רבינו מן העולם, כן, הוא היה לו, הוא, הוא יקבל את שלו, הוא יסבול מה שיסבול על זה!, כל הצרות ישראל, היטלר וכל הצרות הכל, הכל הוא, הכל הוא חייב, הוא על ידו, כן!, הוא היה לו שם כזה (סבא צוחק), והוא היה מה שרבינו הקדוש גילה, בסוד, זיידע, זיידע, זיידע זה אבי אבות, אבי אבות הטומאה.
אני היה לי מכתב מרבינו רבי נחמן, מרבינו הקדוש, בכתב ידו, הוא אמר: "אגלה לכם סוד, על הזיידע, על השפאלע זיידע, כן, ויהיה כמוס, סוד, ויהיה כמוס ביניכם, שלא להרבות מחלוקת בין ישראל, אז הוא, זה היה סוד, ועכשיו הוא כבר... [עכשיו הוא כבר גלוי וידוע] כן, כבר אפשר, אפשר [אפשר לגלות, הוא כבר לא נמצא פה] (סבא צוחק) כן.
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה