קדושת יום הילולת רבי שמעון בר יוחאי בחינת אהבה ושלום

וְזֶה בְּחִינַת הִלּוּלָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי בְּלַ"ג בָּעֹמֶר, כִּי תַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא נִסְתַּלְּקוּ עַד לַ"ג בָּעֹמֶר מֵחֲמַת מַחֲלֹקֶת, שֶׁלֹּא הָיָה בֵּינֵיהֶם שָׁלוֹם, שֶׁעַל יְדֵי זֶה אֵין הַדִּבּוּר נִשְׁמָע לְמֵרָחוֹק. וְעַל כֵּן נִסְתַּלְּקוּ בִּימֵי הַסְּפִירָה דַּיְקָא, מֵחֲמַת שֶׁאָז עִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי בְּחִינַת הָאֲוִיר הַנָּח וְהַזַּךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת שָׁלוֹם כַּנַּ"ל. וְהֵם פָּגְמוּ בָּזֶה עַל כֵּן נִסְתַּלְּקוּ אָז כַּנַּ"ל. 

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי וַחֲבֵרָיו שֶׁהָיוּ הַתִּקּוּן שֶׁלָּהֶם, עַל כֵּן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, אֲנַן בַּחֲבִיבוּתָא תַּלְיָא. 'בַּחֲבִיבוּתָא' דַּיְקָא בְּחִינַת אַהֲבָה וְשָׁלוֹם, שֶׁצְּרִיכִין הַחֲבֵרִים לִזָּהֵר מְאֹד מְאֹד שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם אַהֲבָה וְשָׁלוֹם גָּדוֹל כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהַשְׁמִיעַ לְמֵרָחוֹק הַדִּבּוּרִים קְדוֹשִׁים שֶׁמְּקַבְּלִין מֵרַבָּן בְּכָל פַּעַם שֶׁהֵם דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה.

וְעַל כֵּן נִסְתַּלֵּק רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי בְּלַ"ג בָּעֹמֶר, שֶׁאָז כְּבָר נִזְדַּכֵּךְ הָאֲוִיר הַרְבֵּה עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת הַמִּצְוָה שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר כַּנַּ"ל, עַד שֶׁעוֹלֶה הַטּוֹב מֵהָרַגְלַיִן. וְעַל כֵּן אָז מֵאִיר קְדֻשַּׁת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי שֶׁהוּא בְּחִינַת אַהֲבָה וְשָׁלוֹם, שֶׁזֶּה עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל הַסְּפִירָה שֶׁמִּתְגַּלֶּה בְּיוֹתֵר בְּלַ"ג בָּעֹמֶר כַּנַּ"ל. 

וְעַל כֵּן נִסְתַּלֵּק אָז רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי וְאָז הוּא יוֹם הִלּוּלָא רַבָּא דִּילֵהּ, כִּי גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם, כִּי יְמֵי חַיֵּיהֵם שֶׁל הַצַּדִּיקִים כָּל יְגִיעָתָם וְטִרְחָתָם לְגַלּוֹת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בָּעוֹלָם, לְהוֹדִיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ, אֲבָל מֵעֹצֶם הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, וּבִפְרָט עֹצֶם הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ עַל הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ וַאֲנָשָׁיו, עַל יְדֵי זֶה נִתְבַּלְבֵּל הָאֲוִיר שֶׁל הָעוֹלָם וְאֵין שׁוֹמְעִין וְאֵין רוֹאִין כְּלָל דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְהַנּוֹרָאִים וְהַנִּפְלָאִים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, רַק זְעִירִין אִנּוּן אֲשֶׁר נִשְׁמָע לְאָזְנֵיהֶם מְעַט מִנְּעִימַת דִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים. 
אֲבָל הַצַּדִּיק מִתְיַגֵּעַ בְּכַמָּה יְגִיעוֹת לְטוֹבַת יִשְֹרָאֵל וּמִתְגַּלְגֵּל עִמָּנוּ בְּכַמָּה גִּלְגּוּלִים וּמִשְׁתַּדֵּל בְּכַמָּה עֵצוֹת וְתִקּוּנִים בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכּוּ כָּל יִשְֹרָאֵל וְכָל הַטּוֹב הַנִּמְשָׁךְ מִנִּשְׁמַת יִשְֹרָאֵל שֶׁנָּפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, שֶׁכֻּלָּם יִשְׁמְעוּ דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים וְיָשׁוּבוּ לַה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת. וְאֵינָם מִסְתַּלְּקִים מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁזּוֹכִין בְּיוֹם הִסְתַּלְּקוּתָם לְקַדֵּשׁ אֶת אֲוִיר הָעוֹלָם בִּקְדֻשָּׁה נִפְלָאָה כָּזֹאת עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֹּחַ לְשׁוּם מַחֲלֹקֶת וּלְשׁוּם רוּחַ סְעָרָה לְבַלְבֵּל הָאֲוִיר, רַק דִּבּוּרֵיהֶם יֵלְכוּ וְיִתְפַּשְּׁטוּ בָּעוֹלָם לַמֶּרְחַקִּים בִּבְחִינַת יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה. 
(ליקוטי הלכות - בהמה וחיה טהורה הלכה ד' אות ו')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

אין תגובות :