כְּשֶׁזּוֹכִין לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה אֵין צָרִיךְ לָצוּם

וְזֶה בְּחִינַת אַרְבַּע צוֹמוֹת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁנִּמְשַׁךְ עַל יְדֵי חֵטְא הַמְרַגְּלִים שֶׁבָּכוּ בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁפָּגְמוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם מִתְגַּלֶּה אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם. וְהֵם שֶׁפָּגְמוּ בָּזֶה עַל יְדֵי זֶה הִתְגַּבֵּר חַס וְשָׁלוֹם, זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ מְזוֹנָא דְּגוּפָא כַּנַּ"ל. עַל כֵּן צְרִיכִין לָצוּם כְּדֵי לְהַכְנִיעַ מְזוֹנָא דְּגוּפָא, כִּי כְּשֶׁזּוֹכִין לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה אֵין צָרִיךְ לָצוּם. כִּי עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה אֲזַי הָאֲכִילָה בִּבְחִינַת מְזוֹנָא דְּנִשְׁמְתָא שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אֲכִילַת יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים בְּחִינַת אֲכִילַת שַׁבָּת. כִּי עַל יְדֵי אֱמוּנָה עִקַּר בֵּרוּר הָאֲכִילָה כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר בְּחִינַת וּרְעֵה אֱמוּנָה. אֲבָל עַל יְדֵי שֶׁפָּגְמוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּפָגְמוּ בָּאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, עַל כֵּן צְרִיכִין לָצוּם לְהַכְנִיעַ מְזוֹנָא דְּגוּפָא עַל יְדֵי הַצּוֹם.  
(ליקוטי הלכות - הלכות נטילת ידים הלכה ד' אות ה')
*
בְּיוֹם שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, זֶה יוֹם תַּעֲנִית קָשֶׁה מְאֹד כְּמוֹ תִּשְׁעָה בְּאָב, "בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז יֹאמְרוּ שֶׁאֵינְךָ מִתְעַנֶּה", שׁוֹין, נוּ, וזֶה הַסִּימָן אֲנִי יָדַעְתִּי טוֹב (סַּבָּא צוֹחֵק), י"ז בְּתַמּוּז, אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶׁהָיָה י"ז בְּתַמּוּז אָכַלְתָּ לִפְנֵי הַתְּפִלָּה.
"וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי מַיין פַיֶיערִיל וֶועט טְלִיֶען בִּיז מָשִׁיחַ וֶועט קוּמֶען, וְסִימָן י"ז בְּתַמּוּז", אַתָּה יוֹדֵעַ מַה שֶׁהָיָה י"ז בְּתַמּוּז (סַּבָּא צוֹחֵק), "וְסִימָן י"ז  בְּתַמּוּז יֹאמְרוּ שֶׁאֵינְךָ מִתְעַנֶּה", לֹא שֶׁלֹּא הָיִיתִי מִתְעַנֶּה, "שֶׁאֵינְךָ מִתְעַנֶּה", יֹאמְרוּ תָּמִיד שֶׁאַתָּה לֹא מִתְעַנֶּה בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז.
(שיחות סבא - קלטת 51 ב' 05:27)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים