וְדַע, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ. כִּי כָל אֶחָד כְּפִי קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ, כֵּן יֵשׁ לוֹ בְּחִינַת מָשִׁיחַ, וְצָרִיךְ לִשְׁמֹר מְאֹד, שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל בְּחִינַת מָשִׁיחַ שֶׁלּוֹ. וְעִקָּר הַדָּבָר שֶׁבּוֹ תָּלוּי בְּחִינוֹת מָשִׁיחַ הוּא שְׁמִירָה מִנִּאוּף. כִּי מָשִׁיחַ הוּא בְּחִינוֹת חֹטֶם, בִּבְחִינוֹת (איכה ד'): רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'; וְנִאוּף תָּלוּי בַּחֹטֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ'): לֹא תִנְאָף.
(ליקוטי תנינא - תורה לב')
*
אֵין לִי שׁוּם תַּאֲוָה, תַּאֲוַת אִשָּׁה, יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא חָי, יָכוֹל לִחְיוֹת בְּלֹא תַּאֲוָה?, אֲנִי צוֹחֵק מֵהַתַּאֲוָה, צוֹחֵק מִמֶּנָּהּ, "לֵךְ, לֵךְ, אֲנִי לֹא צָרִיךְ אוֹתוֹ, לֵךְ לֵךְ, רַק לֵךְ, לֹא צָרִיךְ לִצְעֹק אֲפִלּוּ, הִיא בּוֹרַחַת לְבַדָּהּ.
אֲנִי לֹא יָכוֹל אֲפִלּוּ לְדַבֵּר מִזֶּה הַתַּאֲוָה, כְּלָל כְּלָל, זֶה מַסְרִיחַ כְּמוֹ, כְּמוֹ נְבֵלָה, אֲנִי לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל הָרֵיחַ שֶׁל הַתַּאֲוָה, שֶׁל תַּאֲוָה.
אֲנִי נָקִי לְגַמְרֵי כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁנּוֹלָד עַכְשָׁיו, אֲנִי נָקִי לְגַמְרֵי!.
(שיחות סבא - קלטת 61 ב' 25:05)
*
הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', בִּבְחִינַת: מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה', בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב (משלי יח'). וְאִיתָא בַּזֹּהַר (בראשית דף לז'): שֵׁם ה' – דָּא סֵפֶר, כִּי סֵפֶר בְּמִסְפַּר שֵׁם, כַּמּוּבָא. כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, וְנִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם וְעוֹשֶׂה שֵׁם.
וּבְחִינַת מָשִׁיחַ הוּא שׁוֹרֶה עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא, דְּהַיְנוּ הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמְּגַלִּין הַפָּנִים שֶׁל תּוֹרָה, וְשָׁם מְרָחֵף רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, בִּבְחִינַת (בראשית א'): וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.
רוּחַ אֱלֹקִים – דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ (זוהר ויחי דף רמ.), שֶׁמְּרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וּמַיִם הוּא הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא.
וְדַע, שֶׁבְּחִינַת רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נַעֲשֶׂה רוּחַ־קִנְאָה, שֶׁהוֹלֵךְ וּמְקַנֵּא, בְּכָל מָקוֹם שֶׁמּוֹצֵא שָׁם נִאוּף, הוּא נַעֲשֶׂה רוּחַ־קִנְאָה וּמְקַנֵּא עַל זֶה לְגֹדֶל קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ. וּפְעָמִים מְקַנֵּא וְהִיא נִטְמָאָה, אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְכוּ' וְהִיא לֹא נִטְמָאָה (במדבר ה'), כִּי לְגֹדֶל עֹצֶם קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִטְמְאָה, הוּא מְקַנֵּא עַל הַסְּתִירָה לְבַד, כִּי נֶחֱשָׁב פְּגָם כְּנֶגֶד עֹצֶם טָהֳרָתוֹ שֶׁל הָרוּחַ־קִנְאָה, וְנַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה לִפְעָמִים גֵּט. וְעַל כֵּן נִקְרָא הַגֵּט סֵפֶר כְּרִיתוּת (דברים כד'), כִּי נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַסֵּפֶר, שֶׁשָּׁם שׁוֹרָה רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא הָרוּחַ־קִנְאָה כַּנַּ"ל.
וְדַע, שֶׁיֵּשׁ יִחוּדָא תַּתָּאָה שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּכַשְׁרוּת גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה. שֶׁהַזּוּג, דְּהַיְנוּ הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה, כְּשֵׁרִים כָּל כָּךְ, שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה מְאֹד וְאֵין בָּהּ שׁוּם שֶׁמֶץ פְּסוּל, וְגַם הוּא כָּשֵׁר מְאֹד, וְזִוּוּגָם בְּכַשְׁרוּת וּבִקְדֻשָּׁה כָּל כָּךְ, שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה. כִּי אִישׁ וְאִשָּׁה, זָכוּ – שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם (כשרז"ל סוטה יז'), כִּי יֵשׁ בּוֹ יוּ"ד וּבָהּ הֵ"א, שֶׁזֶּהוּ יִחוּדָא עִלָּאָה. וְזֶה הַזִּוּוּג וְהַיִּחוּדָא תַּתָּאָה הוּא יָקָר מְאֹד מְאֹד, מֵאַחַר שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם נַעֲשֶׂה יִחוּדָא תַּתָּאָה בִּקְדֻשָּׁה כָּזוֹ, שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה. וְהִנֵּה הָרוּחַ־קִנְאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא מְקַנֵּא עַל נִאוּף, מַה הוּא עוֹשֶׂה כָּאן, מֵאַחַר שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים מְאֹד, אַךְ דַּע, שֶׁכָּאן בָּא הָרוּחַ־קִנְאָה בִּשְׁבִיל אַהֲבָה.
אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאַף עַל פִּי כֵן זֶה הַיִּחוּדָא תַתָּאָה הוּא בְּזֶה הָעוֹלָם, יוּכַל לְהִתְקַלְקֵל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי הָרוּחַ־קִנְאָה. כִּי הַקִּנְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בִּשְׁבִיל אַהֲבָה, יְכוֹלָה לְהַטִּיל מַחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי שֶׁמְּקַנֵּא לָהּ וְכוּ'.
(ליקוטי תנינא - תורה לב')
*
אֲנִי אֵין לִי שׁוּם תַּאֲוַת נָשִׁים, כְּאִלּוּ לֹא נִבְרָא נָשִׁים בָּעוֹלָם, אֵין לִי שׁוּם פְּגָם שֶׁל תַּאֲוָה בִּפְגַם הַבְּרִית, אֲנִי נָקִי בָּזֶה.
אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהִיא מְקוֹרֶבֶת אֵלַי, כֵּן, הַבַּעַל שֶׁלָּהּ הָיָה מִתְקוֹטֵט אִיתִּי, בְּמִלְחָמָה, מִלְחָמָה הַגְּדוֹלָה, "מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי, אֲנִי צָרִיךְ תַּאֲווֹת, מַה זֶּה שֶׁהִיא, אִשָּׁה בְּלִי תַּאֲוָה?", הוּא הָיָה: "לֵךְ, לֵךְ מִמֶּנִּי, אַל תָּבוֹא עוֹד לְהֵנָּה, אֲנִי צָרִיךְ תַּאֲוָה, אֲנִי צָרִיךְ אִשָּׁה עִם תַּאֲוָה", הוּא הָיָה לוֹ עָלַי, הָיָה נוֹרָא מְאֹד, הָיָה מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל, הוּא אָמַר: "אִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת, צְרִיכִים לְהִתְגָּרֵשׁ, אִי אֶפְשָׁר כָּכָה", הַבַּעַל שֶׁלָּהּ הוּא יֵשׁ לוֹ שִׂנְאָה עָלַי, "מַה זֶּה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי?", אֲבָל הַיּוֹם הוּא מָלֵא תַּאֲווֹת וְבְּשָׁלוֹם, נַעֲשָׂה שָׁלוֹם.
(שיחות סבא - קלטת 77 א' 00:30)
*
וְעַל כֵּן דַּע, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים לְהַעֲלִים תּוֹרָתָם, לְשָׂרְפָן וּלְהַאֲבִידָן כַּנַּ"ל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִסְתַּלֵּק הָרוּחַ־קִנְאָה, שֶׁלֹּא יְקַלְקֵל, חַס וְשָׁלוֹם, שְׁלוֹם הַזּוּג הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל. כִּי יִחוּדָא תַּתָּאָה שֶׁלָּהֶם יָקָר מְאֹד, וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל שָׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶם עַל יְדֵי הָרוּחַ־קִנְאָה כַּנַּ"ל, הוּא הֶפְסֵד גָּדוֹל מְאֹד. וְעַל כֵּן מֻכְרָחִין שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱבָדִין הַתּוֹרוֹת וְהַסְּפָרִים הַנַּ"ל, כְּדֵי לְסַלֵּק הָרוּחַ־קִנְאָה. כִּי הָרוּחַ־קִנְאָה הוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא שׁוֹרֶה עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא, דְּהַיְנוּ הַסְּפָרִים כַּנַּ"ל. נִמְצָא, כְּשֶׁנִּשְׂרָפִין וְנֶאֱבָדִין הַסְּפָרִים, מִמֵילָא נִסְתַּלֵּק הָרוּחַ־קִנְאָה, שֶׁהוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁשּׁוֹרֶה עַל הַסְּפָרִים כַּנַּ"ל.
וְזֶהוּ סוֹד שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה יִמָּחֶה, כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וְאָמְרָה תּוֹרָה, שֶׁיִּמָּחֶה וְיֵאָבֵד כְּדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, דְּהַיְנוּ זוּג הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל, שֶׁבִּשְׁבִיל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶן נִמְחִין וְנֶאֱבָדִין הַסְּפָרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וַאֲזַי נוֹשְׂאִין קַל וָחֹמֶר לְמַעְלָה (כשארז"ל שבת קטז'): וּמָה שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל, אָמְרָה תּוֹרָה יִמָּחֶה בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם וְכוּ', סִפְרֵי הַמִּינִין שֶׁהֵם מַטִּילִין שִׂנְאָה וְתַחֲרוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל וְכוּ', עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּמָּחוּ וְיֵאָבְדוּ וְיֵעָקְרוּ מִן הָעוֹלָם, שֶׁיִּמַח וְיֵעָקֵר זִכְרָם מִן הָעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי אֲבֵדַת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים בָּא טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱבָדִין וְנֶעֱקָרִין סִפְרֵי הַמִּינִין, וַאֲזַי יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אָמֵן.
(ליקוטי תנינא - תורה לב')
נ נח נחמ נחמן מאומן ירושלים
(ליקוטי תנינא - תורה לב')
*
אֵין לִי שׁוּם תַּאֲוָה, תַּאֲוַת אִשָּׁה, יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא חָי, יָכוֹל לִחְיוֹת בְּלֹא תַּאֲוָה?, אֲנִי צוֹחֵק מֵהַתַּאֲוָה, צוֹחֵק מִמֶּנָּהּ, "לֵךְ, לֵךְ, אֲנִי לֹא צָרִיךְ אוֹתוֹ, לֵךְ לֵךְ, רַק לֵךְ, לֹא צָרִיךְ לִצְעֹק אֲפִלּוּ, הִיא בּוֹרַחַת לְבַדָּהּ.
אֲנִי לֹא יָכוֹל אֲפִלּוּ לְדַבֵּר מִזֶּה הַתַּאֲוָה, כְּלָל כְּלָל, זֶה מַסְרִיחַ כְּמוֹ, כְּמוֹ נְבֵלָה, אֲנִי לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל הָרֵיחַ שֶׁל הַתַּאֲוָה, שֶׁל תַּאֲוָה.
אֲנִי נָקִי לְגַמְרֵי כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁנּוֹלָד עַכְשָׁיו, אֲנִי נָקִי לְגַמְרֵי!.
(שיחות סבא - קלטת 61 ב' 25:05)
*
הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', בִּבְחִינַת: מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה', בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב (משלי יח'). וְאִיתָא בַּזֹּהַר (בראשית דף לז'): שֵׁם ה' – דָּא סֵפֶר, כִּי סֵפֶר בְּמִסְפַּר שֵׁם, כַּמּוּבָא. כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, וְנִתְפַּשֵּׁט בָּעוֹלָם וְעוֹשֶׂה שֵׁם.
וּבְחִינַת מָשִׁיחַ הוּא שׁוֹרֶה עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא, דְּהַיְנוּ הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁמְּגַלִּין הַפָּנִים שֶׁל תּוֹרָה, וְשָׁם מְרָחֵף רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, בִּבְחִינַת (בראשית א'): וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.
רוּחַ אֱלֹקִים – דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ (זוהר ויחי דף רמ.), שֶׁמְּרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וּמַיִם הוּא הַתּוֹרָה, כַּמּוּבָא.
וְדַע, שֶׁבְּחִינַת רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נַעֲשֶׂה רוּחַ־קִנְאָה, שֶׁהוֹלֵךְ וּמְקַנֵּא, בְּכָל מָקוֹם שֶׁמּוֹצֵא שָׁם נִאוּף, הוּא נַעֲשֶׂה רוּחַ־קִנְאָה וּמְקַנֵּא עַל זֶה לְגֹדֶל קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ. וּפְעָמִים מְקַנֵּא וְהִיא נִטְמָאָה, אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְכוּ' וְהִיא לֹא נִטְמָאָה (במדבר ה'), כִּי לְגֹדֶל עֹצֶם קְדֻשָּׁתוֹ וְטָהֳרָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִטְמְאָה, הוּא מְקַנֵּא עַל הַסְּתִירָה לְבַד, כִּי נֶחֱשָׁב פְּגָם כְּנֶגֶד עֹצֶם טָהֳרָתוֹ שֶׁל הָרוּחַ־קִנְאָה, וְנַעֲשֶׂה עַל יְדֵי זֶה לִפְעָמִים גֵּט. וְעַל כֵּן נִקְרָא הַגֵּט סֵפֶר כְּרִיתוּת (דברים כד'), כִּי נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַסֵּפֶר, שֶׁשָּׁם שׁוֹרָה רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא הָרוּחַ־קִנְאָה כַּנַּ"ל.
וְדַע, שֶׁיֵּשׁ יִחוּדָא תַּתָּאָה שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּכַשְׁרוּת גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה. שֶׁהַזּוּג, דְּהַיְנוּ הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה, כְּשֵׁרִים כָּל כָּךְ, שֶׁהִיא כְּשֵׁרָה מְאֹד וְאֵין בָּהּ שׁוּם שֶׁמֶץ פְּסוּל, וְגַם הוּא כָּשֵׁר מְאֹד, וְזִוּוּגָם בְּכַשְׁרוּת וּבִקְדֻשָּׁה כָּל כָּךְ, שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה. כִּי אִישׁ וְאִשָּׁה, זָכוּ – שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם (כשרז"ל סוטה יז'), כִּי יֵשׁ בּוֹ יוּ"ד וּבָהּ הֵ"א, שֶׁזֶּהוּ יִחוּדָא עִלָּאָה. וְזֶה הַזִּוּוּג וְהַיִּחוּדָא תַּתָּאָה הוּא יָקָר מְאֹד מְאֹד, מֵאַחַר שֶׁבְּזֶה הָעוֹלָם נַעֲשֶׂה יִחוּדָא תַּתָּאָה בִּקְדֻשָּׁה כָּזוֹ, שֶׁבּוֹ תָּלוּי יִחוּדָא עִלָּאָה. וְהִנֵּה הָרוּחַ־קִנְאָה שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא מְקַנֵּא עַל נִאוּף, מַה הוּא עוֹשֶׂה כָּאן, מֵאַחַר שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים מְאֹד, אַךְ דַּע, שֶׁכָּאן בָּא הָרוּחַ־קִנְאָה בִּשְׁבִיל אַהֲבָה.
אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאַף עַל פִּי כֵן זֶה הַיִּחוּדָא תַתָּאָה הוּא בְּזֶה הָעוֹלָם, יוּכַל לְהִתְקַלְקֵל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי הָרוּחַ־קִנְאָה. כִּי הַקִּנְאָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בִּשְׁבִיל אַהֲבָה, יְכוֹלָה לְהַטִּיל מַחֲלֹקֶת, חַס וְשָׁלוֹם, עַל יְדֵי שֶׁמְּקַנֵּא לָהּ וְכוּ'.
(ליקוטי תנינא - תורה לב')
*
אֲנִי אֵין לִי שׁוּם תַּאֲוַת נָשִׁים, כְּאִלּוּ לֹא נִבְרָא נָשִׁים בָּעוֹלָם, אֵין לִי שׁוּם פְּגָם שֶׁל תַּאֲוָה בִּפְגַם הַבְּרִית, אֲנִי נָקִי בָּזֶה.
אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהִיא מְקוֹרֶבֶת אֵלַי, כֵּן, הַבַּעַל שֶׁלָּהּ הָיָה מִתְקוֹטֵט אִיתִּי, בְּמִלְחָמָה, מִלְחָמָה הַגְּדוֹלָה, "מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי, אֲנִי צָרִיךְ תַּאֲווֹת, מַה זֶּה שֶׁהִיא, אִשָּׁה בְּלִי תַּאֲוָה?", הוּא הָיָה: "לֵךְ, לֵךְ מִמֶּנִּי, אַל תָּבוֹא עוֹד לְהֵנָּה, אֲנִי צָרִיךְ תַּאֲוָה, אֲנִי צָרִיךְ אִשָּׁה עִם תַּאֲוָה", הוּא הָיָה לוֹ עָלַי, הָיָה נוֹרָא מְאֹד, הָיָה מַחֲלֹקֶת גָּדוֹל, הוּא אָמַר: "אִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת, צְרִיכִים לְהִתְגָּרֵשׁ, אִי אֶפְשָׁר כָּכָה", הַבַּעַל שֶׁלָּהּ הוּא יֵשׁ לוֹ שִׂנְאָה עָלַי, "מַה זֶּה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי?", אֲבָל הַיּוֹם הוּא מָלֵא תַּאֲווֹת וְבְּשָׁלוֹם, נַעֲשָׂה שָׁלוֹם.
(שיחות סבא - קלטת 77 א' 00:30)
*
וְעַל כֵּן דַּע, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה צְרִיכִין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים לְהַעֲלִים תּוֹרָתָם, לְשָׂרְפָן וּלְהַאֲבִידָן כַּנַּ"ל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִסְתַּלֵּק הָרוּחַ־קִנְאָה, שֶׁלֹּא יְקַלְקֵל, חַס וְשָׁלוֹם, שְׁלוֹם הַזּוּג הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל. כִּי יִחוּדָא תַּתָּאָה שֶׁלָּהֶם יָקָר מְאֹד, וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל שָׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶם עַל יְדֵי הָרוּחַ־קִנְאָה כַּנַּ"ל, הוּא הֶפְסֵד גָּדוֹל מְאֹד. וְעַל כֵּן מֻכְרָחִין שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱבָדִין הַתּוֹרוֹת וְהַסְּפָרִים הַנַּ"ל, כְּדֵי לְסַלֵּק הָרוּחַ־קִנְאָה. כִּי הָרוּחַ־קִנְאָה הוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא שׁוֹרֶה עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא, דְּהַיְנוּ הַסְּפָרִים כַּנַּ"ל. נִמְצָא, כְּשֶׁנִּשְׂרָפִין וְנֶאֱבָדִין הַסְּפָרִים, מִמֵילָא נִסְתַּלֵּק הָרוּחַ־קִנְאָה, שֶׁהוּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁשּׁוֹרֶה עַל הַסְּפָרִים כַּנַּ"ל.
וְזֶהוּ סוֹד שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה יִמָּחֶה, כִּי הַסֵּפֶר הוּא בְּחִינַת שֵׁם ה', בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וְאָמְרָה תּוֹרָה, שֶׁיִּמָּחֶה וְיֵאָבֵד כְּדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, דְּהַיְנוּ זוּג הַקָּדוֹשׁ הַנַּ"ל, שֶׁבִּשְׁבִיל הַשָּׁלוֹם שֶׁבֵּינֵיהֶן נִמְחִין וְנֶאֱבָדִין הַסְּפָרִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וַאֲזַי נוֹשְׂאִין קַל וָחֹמֶר לְמַעְלָה (כשארז"ל שבת קטז'): וּמָה שְׁמִי שֶׁנִּכְתַּב בִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ"ל, אָמְרָה תּוֹרָה יִמָּחֶה בִּשְׁבִיל לְהַטִּיל שָׁלוֹם וְכוּ', סִפְרֵי הַמִּינִין שֶׁהֵם מַטִּילִין שִׂנְאָה וְתַחֲרוּת בֵּין יִשְׂרָאֵל וְכוּ', עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּמָּחוּ וְיֵאָבְדוּ וְיֵעָקְרוּ מִן הָעוֹלָם, שֶׁיִּמַח וְיֵעָקֵר זִכְרָם מִן הָעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי אֲבֵדַת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים בָּא טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱבָדִין וְנֶעֱקָרִין סִפְרֵי הַמִּינִין, וַאֲזַי יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אָמֵן.
(ליקוטי תנינא - תורה לב')
נ נח נחמ נחמן מאומן ירושלים
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה