וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת כִּי אַשְׁרֵי לְמִי שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב בְּעוֹדוֹ בְּחַיִּים חִיּוּתוֹ לַצַּדִּיק הָאֱמֶת אַשְׁרֵי לוֹ, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ [כִּי אַחַר כָּך [הַיְנוּ לְאַחַר מִיתָה] קָשֶׁה אָז מְאֹד לְהִתְקָרֵב וּצְרִיכִין מְאֹד לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים מְאֹד שֶׁיִּזְכֶּה בְּחַיִּים חִיּוּתוֹ לְהִתְקָרֵב לְצַדִּיקֵי אֱמֶת] כִּי הַבַּעַל דָּבָר שָׂם לִבּוֹ עַל זֶה מְאֹד עַכְשָׁו, לְבַלְבֵּל אֶת הָעוֹלָם כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם עַכְשָׁו קְרוֹבִים אֶל הַקֵּץ מְאֹד וְיֵשׁ עַכְשָׁו לְיִשְׂרָאֵל גַּעְגּוּעִים גְּדוֹלִים וּכִסּוּפִין גְּדוֹלִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך אֲשֶׁר לא הָיְתָה כָּזאת בִּימֵי קֶדֶם וְכָל אֶחָד נִכְסָף מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך עַל כֵּן הֶעֱרִים הַבַּעַל דָּבָר וְהִכְנִיס מַחֲלקֶת בֵּין הַצַּדִּיקִים וְהֵקִים בָּעוֹלָם מְפֻרְסָמִים הַרְבֵּה שֶׁל שֶׁקֶר וְגַם בֵּין הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים הִכְנִיס מַחֲלקֶת גָּדוֹל עַד שֶׁאֵין אֶחָד יוֹדֵעַ הֵיכָן הָאֱמֶת עַל כֵּן צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת.
(ליקוטי תנינא - תורה עח')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה