כְּשֶׁהָאָדָם בָּרִיא בְּוַדַּאי אֵין הַמֶּלֶךְ בָּא אֶל הָאָדָם לְהַרְאוֹת לוֹ פָּנָיו, רַק כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְקַבֵּל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְהִתְעַדֵּן מֵאוֹר פָּנָיו הוּא צָרִיךְ לְנַקּוֹת וּלְטַהֵר עַצְמוֹ יָפֶה יָפֶה וּלְקַשֵּׁט עַצְמוֹ כָּרָאוּי וְלִשְׁקֹד עַל דַּלְתֵי הַמֶּלֶךְ וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵת רוֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁיְּקַבְּלוּ רְשׁוּת שֶׁיִּכְנוֹס וְלַעֲשׂוֹת כָּל הַתַּחְבּוּלוֹת שַׁיָּכִים לָזֶה עַד שֶׁיִּזְכֶּה לָבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כְּפִי מַדְרֵגָתוֹ אִם לִכְנֹס לַחֲצַר הַמֶּלֶךְ אוֹ לַבַּיִת אוֹ לַהֵיכָל וְכוּ' כְּדֵי שֶׁיָּאִיר בּוֹ הַמֶּלֶךְ פָּנָיו הַמְּאִירוֹת, אֲבָל כְּשֶׁאֶחָד מֵאֲנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ חוֹלֶה וּמֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוָי, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אֲזַי כְּשֶׁנִּתְעוֹרְרִין רַחֲמֵי הַמֶּלֶךְ לְהַחֲיוֹתוֹ מֵאוֹר פָּנָיו, אֲזַי מֻכְרָח הַמֶּלֶךְ לֵילֵךְ אֶצְלוֹ לְבֵיתוֹ לְהָאִיר בּוֹ פָּנָיו וּלְהַחֲיוֹתוֹ וְזֶה בְּחִינַת שְׁכִינָה לְמַעְלָה מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל חוֹלֶה וְכַנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות - השכמת הבוקר ד' אות יד')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה