אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִשְׁמֹר עַצְמֵנוּ מְאֹד מִקִלְקוּל הָאַהֲבָה וּמִפֵּרוּד לְבָבוֹת חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְרַבָּא לְהִשְׁתַּדֵּל לְהוֹסִיף וּלְהַרְבּוֹת אַהֲבָה וְאַחְדוּת זֶה לָזֶה, כְּגוּף אֶחָד מַמָּשׁ, שֶׁנּוּכַל לְהִתְחַבֵּר וּלְהִצְטָרֵף יַחַד תָּמִיד, כְּדֵי שֶׁעַל יָדֵינוּ יִתְגַּדֵּל וְיִתְרַבֶּה מְאֹד מְאֹד בְּלִי קֵץ עַד אֵין מִסְפָּר בִּנְיְנֵי הַבָּתִּים הַנִּפְלָאִים שֶׁבּוֹנֶה הַצַּדִּיק הָאֱמֶת עַד שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יִתְקַבְּצוּ וְיִתְאַסְּפוּ יַחַד לִכְנֹס בָּהֶם, וַאֲפִלּוּ הַשּׁוֹכְבִים בַּחוּץ וַאֲפִלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם יִתְקַבְּצוּ וִיכָּנְסוּ לְתוֹךְ הַבָּתִּים שֶׁלּוֹ, שֶׁבָּזֶה תָּלוּי כָּל הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֵיה גָּלוּת.
(אב"י הנחל)
*
עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה
(בראשית - פרשת ויחי מט' אות י')
פירוש רש"י:
עד כי יבא שילה: מלך המשיח שהמלוכה שלו.
*
עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְהַת עַמִּים, שֶׁכָּל הָעַמִּים, שֶׁהֵם הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, יִתְהַפְּכוּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְיִתְאַסְּפוּ כֻּלָּם אֶל מֹשֶׁה מָשִׁיחַ.
עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה דָּא מָשִׁיחַ, כִּי עַל יְדֵי רִבּוּי הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, עַל יְדֵי חָכְמַת הַדְּפוּס לֹא תִּשְׁתַּכַּח הַתּוֹרָה עַד שֶׁיָּבוֹא שִׁילֹה דָּא מֹשֶׁה מָשִׁיחַ. וְזֶה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְכוּ' כִּבֵּס בַּיַּיִן וְכוּ' חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וְכוּ', כִּי לֶעָתִיד כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אָז יֻכְלְלוּ מֹשֶׁה וְדָוִד בְּיַחַד בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת, כִּי שִׁילֹה דָּא מֹשֶׁה, שֶׁהוּא מָשִׁיחַ. וְכֵן דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "מְשִׁיחַ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב", כִּי נִשְׁמַת מָשִׁיחַ יִהְיֶה כָּלוּל מִשְּׁנֵיהֶם, מִמֹּשֶׁה וְדָוִד וְאָז תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת, כִּי נִזְכֶּה לִזְכֹּר הָאַזְהָרוֹת שֶׁל מֹשֶׁה וּלְקַיְּמָם בִּשְׁלֵמוּת עַל יְדֵי בְּחִינַת דָּוִד, כִּי שְׁנֵיהֶם, מֹשֶׁה וְדָוִד, יֻכְלְלוּ בְּיַחַד.
(ליקוטי הלכות - הלכות יין נסך הלכה ג' אות ו')
*
עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה
(בראשית - פרשת ויחי מט' אות י')
פירוש רש"י:
עד כי יבא שילה: מלך המשיח שהמלוכה שלו.
*
עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְהַת עַמִּים, שֶׁכָּל הָעַמִּים, שֶׁהֵם הַשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, יִתְהַפְּכוּ אֶל הַקְּדֻשָּׁה וְיִתְאַסְּפוּ כֻּלָּם אֶל מֹשֶׁה מָשִׁיחַ.
עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה דָּא מָשִׁיחַ, כִּי עַל יְדֵי רִבּוּי הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים, עַל יְדֵי חָכְמַת הַדְּפוּס לֹא תִּשְׁתַּכַּח הַתּוֹרָה עַד שֶׁיָּבוֹא שִׁילֹה דָּא מֹשֶׁה מָשִׁיחַ. וְזֶה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְכוּ' כִּבֵּס בַּיַּיִן וְכוּ' חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וְכוּ', כִּי לֶעָתִיד כְּשֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ אָז יֻכְלְלוּ מֹשֶׁה וְדָוִד בְּיַחַד בְּתַכְלִית הָאַחְדוּת, כִּי שִׁילֹה דָּא מֹשֶׁה, שֶׁהוּא מָשִׁיחַ. וְכֵן דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "מְשִׁיחַ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב", כִּי נִשְׁמַת מָשִׁיחַ יִהְיֶה כָּלוּל מִשְּׁנֵיהֶם, מִמֹּשֶׁה וְדָוִד וְאָז תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת, כִּי נִזְכֶּה לִזְכֹּר הָאַזְהָרוֹת שֶׁל מֹשֶׁה וּלְקַיְּמָם בִּשְׁלֵמוּת עַל יְדֵי בְּחִינַת דָּוִד, כִּי שְׁנֵיהֶם, מֹשֶׁה וְדָוִד, יֻכְלְלוּ בְּיַחַד.
(ליקוטי הלכות - הלכות יין נסך הלכה ג' אות ו')
*
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם.
(בראשית - פרשת ויחי מט' אות א')
*
וְזֶה בְּחִינַת וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְכוּ'. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּמוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י; שֶׁבִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת קֵץ הַגְּאֻלָּה וְנִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ שְׁכִינָה וְכוּ', וְהִתְחִיל לְדַבֵּר דְּבָרִים אֲחֵרִים. וּבְוַדַּאי מַה שֶּׁדִּבֵּר אַחַר כָּךְ הָיָה מֵעֵין זֶה שֶׁהֶעֱלִים וְהִסְתִּיר בְּתוֹךְ דְּבָרָיו סוֹד הַקֵּץ.
הַיְנוּ כִּי יַעֲקֹב רָאָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה וְכֻלָּם צַדִּיקִים גְּמוּרִים, סָבַר שֶׁכְּבָר יוּכַל לְגַלּוֹת קֵץ הַגְּאֻלָּה, הוּא קֵץ הַפְּלָאוֹת וְסָתוּם מֵעֵין כֹּל, וְאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹתוֹ וּלְקָרְבוֹ כִּי אִם עַל יְדֵי קִבּוּץ הָרְחוֹקִים דַּיְקָא, כִּי הָעִקַּר הַמַּעֲלָה הִיא כְּשֶׁנִּתְוַסֵּף אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ נֶפֶשׁ חָדָשׁ שֶׁהָיָה מִתְּחִלָּה רָחוֹק כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָחוֹק, וְעַכְשָׁו קֵרְבוּהוּ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּתְוַסֵּף וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה שָׁכֵן אֶל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ, זֶהוּ עִקַּר שַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ, וְעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא נִתְרַבִּין הַבָּתִּים עַד אֵין קֵץ וְכוּ'.
וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ: "הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְכוּ'", וּבִתְחִלָּה אָמַר "הֵאָסְפוּ", וְהַחִלּוּק בֵּין אֲסֵפָה לְקִבּוּץ הוּא, כִּי אֲסֵפָה נֶאֱמָר עַל אֲסֵפַת הַקָּהָל שֶׁאֵינָם רְחוֹקִים מְאֹד זֶה מִזֶּה, כְּמוֹ "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכוּ'". וְכֵן, "לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכוּ'", אֲבָל שֵׁם קִבּוּץ נֶאֱמָר עַל קִבּוּץ הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד בִּקְצֵה הָאָרֶץ וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' וְכוּ'", וְכֵן "מְקַבֵּץ נִדְּחֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד אֲקַבֵּץ עָלָיו לְנִקְבָּצָיו".
וְעַל כֵּן בִּתְחִלָּה אָמַר יַעֲקֹב לְשׁוֹן אֲסֵפָה "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם וְכוּ'", שֶׁסָּבַר שֶׁעַל יְדֵי הָאֲסֵפָה לְבַד שֶׁל בָּנָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁכֻּלָּם צַדִּיקִים, עַל יְדֵי זֶה יוּכַל לְגַלּוֹת וּלְקָרֵב קֵץ הַגְּאֻלָּה, אֲבָל הַשְּׁכִינָה נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ, וְאָז הֵבִין שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִיא הַגְּאֻלָּה עַל יְדֵי בְּחִינַת אֲסֵפָה לְבַד, דְּהַיְנוּ שֶׁיֶּאֱסֹף הַצַּדִּיקִים לְבַד, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חוֹשֵׁב לְבַל יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, וְכָל עִכּוּב הַגְּאֻלָּה וַאֲרִיכַת הַגָּלוּת הוּא מֵחֲמַת רִבּוּי רַחֲמָנוּתוֹ עַל כָּל הָרְחוֹקִים וְהַנִּדָּחִים מְאֹד שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְמַהְמֵהַּ וּלְחַכּוֹת עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָרְחוֹקִים וְיָבוֹאוּ וְיִתְוַסְּפוּ עַל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְכוּ', וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ לְשׁוֹן קִבּוּץ, "הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ וְכוּ'", שֶׁאָמַר, עַתָּה אֲנִי מֵבִין שֶׁעִקַּר הַגְּאֻלָּה תְּלוּיָה עַל יְדֵי בְּחִינַת הִקָּבְצוּ וְכוּ', דְּהַיְנוּ עַל יְדֵי שֶׁיִּקָּבְצוּ הָרְחוֹקִים מְאֹד הַנִּקְרָאִים נִדָּחִים, בְּחִינַת מְקַבֵּץ נִדְּחֵי יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים וְכוּ' וְהַנִּדָּחִים וְכוּ', עַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא יִתְגַּדֵּל וְיִתְרַבֶּה הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ בְּתוֹסְפוֹת שְׁכֵנִים הַרְבֵּה שֶׁהָיוּ מִתְּחִלָּה רְחוֹקִים שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִתְרַבּוּ הַבָּתִּים עַד אֵין קֵץ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִכְמְרוּ רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ וְיָחִישׁ לְגָאֳלֵנוּ כַּנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות - הלכות פריה ורביה ואישות הלכה ה' אות ד')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה