גמבה נ נח

...הם היו חכמים, הם שאלו אותו: "מה זה?, ברסלב וקרלין וכולם, הדתיים, נו, הם כולם יש להם בנים, וגם הברסלבים יש להם אישה ויש להם בנים, מה, איזה הפרש יש? אלו מתחתנים ויש להם בנים, ואלו גם כן מתחתנים ויש להם בנים, אז מה, מה החילוק, איזה, איזה חילוק איזה?", אז אמר להם רבי ישראל: "אלו מתחתנים, הם מתחתנים בשביל, בשביל תאוות הגוף, אז, זה גם כן יש להם ילדים, ממילא יש להם גם כן בנים, אבל העיקר אצלם התאוה, ואלו הצדיקים, צדיקים הם בשביל שהם רוצים ילדים בשביל זה הם מתחתנים", אז זה, היה להם קשה, היה להם, לא ידעו לענות על זה והוא נתן להם תירוץ מספיק, והם, הם, הם לא ענו על התירוץ, והם נתבטלו לרבי ישראל, ואהבו אותו, על כל מה שדיברו איתו, והוא ענה להם הכל, והם נתבטלו, והם נתקרבו, והם נתקרבו לרבינו, כן, הם תמכו אותו, פעם הראשון בחייהם, השלושה, זה השלושה חכמים הם, הם ראו פעם הראשון בחייהם, רעש כזה, אז כששמעו, אז באו ושאלו: "מה זה הרעש, מה, מה יש?"...

(שיחות סבא המלך - מתוך המעשה מרבי ישראל קרדונר והשלושה חכמים)

*

עִקַּר הַנִּאוּף נִמְשָׁךְ מִכְּפִירוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵעֲצַת הַנָּחָשׁ, שֶׁהֵם עֲצַת הָרְשָׁעִים הַמְהַפְּכִים הָאֱמֶת וְרוֹצִין לְהַעֲלִים הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה עַל-יְדֵי לְבוּשֵׁי אִישׁ שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵׂכֶל, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵין הַשֵּכֶל מְחַיֵּב כָּךְ. וְכֵן לְהֵפֶךְ, רוֹצִים לַהֲפֹךְ וּלְהַסְתִּיר הַשֵּכֶל הָאֱמֶת עַל-יְדֵי אֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת, שֶׁהֵם בִּחינַת לְבוּשֵׁי אִשָּׁה כַּנַּ"ל. 

וְזֶהוּ בְּחִינַת נִאוּף מַמָּשׁ, כִּי עִקַּר הַנִּאוּף נִמְשָׁךְ מִזֶּה, כִּי הָעֵצוֹת הֵם בְּחִינַת טִפֵּי הַשֵּכֶל כַּנַּ"ל. וּכְמוֹ שֶׁבְּעִנְיַן הַזִּוּוּג מִי שֶׁזִּוּוּגוֹ בְּהֶתֵּר וּבִקְדֻשָּׁה עַל-פִּי הַתּוֹרָה, הוּא מִצְוָה גְּדוֹלָה וְזוֹכֶה לְהוֹלִיד נְשָׁמוֹת בָּעוֹלָם, שֶׁהֵם מְגַלִּין אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּה עִקַּר הַמִּצְוָה לְהַעֲמִיד תּוֹלָדוֹת כְּדֵי לְגַלּוֹת אֲמִתָּתוֹ בָּעוֹלָם, בִּבְחִינַת דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וְכוּ' וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר, כִּי זִוּוּג דִּקְדֻשָּׁה הוּא בְּחִינַת הִתְחַבְּרוּת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה כַּנַּ"ל, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר יְדִיעַת אֲמִתַּת אֱלֹקוּתוֹ כַּנַּ"ל, אֲבָל לְהֵפֶךְ, עַל-יְדֵי נִאוּף, חַס וְשָׁלוֹם, בָּא לִכְפִירוֹת, כִּי כָּל תַּאֲוַת נִאוּף נִמְשָׁךְ מִכְּפִירוֹת כַּנַּ"ל, כִּי פּוֹגֵם בְּזֶרַע אֱמֶת וְנִמְשָׁךְ זֶרַע שֶׁקֶר בִּבְחִינַת יִלְדֵי פֶשַׁע זֶרַע שָׁקֶר וְנֶחֱלָף הָאֱמֶת בַּשֶּׁקֶר. וְהָאֱמוּנָה, בְּחִינַת אִשָּׁה יִרְאַת ה', נֶחֱלֶפֶת בְּאִשָּׁה זוֹנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת. 

וְזֶה בְּחִינַת חִלּוּף הַמַּלְבּוּשִׁים הַנַּ"ל מֵאִישׁ לְאִשָּׁה וּמֵאִשָּׁה לְאִישׁ, שֶׁהֵם בְּחִינַת נִאוּף כַּנַּ"ל, כִּי מַחֲלִיפִין וּמַעֲלִימִין הָאֱמֶת עַל-יְדֵי אֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת שֶׁלָּהֶם. וְכֵן מַעֲלִימִין הָאֱמוּנָה עַל-יְדֵי הָאֱמֶת שֶׁלָּהֶם, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת שֶׁקֶר וְכָזָב וְכַנַּ"ל, אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ הִבְדִּילָנוּ מֵהֶם וְהֵאִיר בָּנוּ נְקֻדַּת הָאֱמֶת עַל-יְדֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁמַּלְבִּישִׁין אֶת הָאֱמֶת וְהָאֱמוּנָה בִּבְחִינַת חֲלוּקָא דְּרַבָּנָן שֶׁהֵם חִדּוּשֵׁיהֶם הַנּוֹרָאִים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הֵם מַכְנִיסִין בָּנוּ אֱמֶת וֶאֱמוּנָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה אָנוּ זוֹכִין לְהִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת, לָסוּר עַל-יְדֵי-זֶה מֵאֱמוּנוֹת כּוֹזְבִיּוֹת וּלְהִתְחַזֵּק בָּאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה אַף-עַל-פִּי שֶׁאֵין מְבִינִים בַּשֵּכֶל כַּנַּ"ל.

(ליקוטי הלכות - הלכות גילוח הלכה ד' אות יג')