עֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֵין לָהֶם שְׁלִיטָה כְּלָל

הָלַכְתִּי בָּרַגְלַיִם, בְּרַגְלַיִם חוֹלִים! הָלַכְתִּי, עֲכְשָׁיו אֲנִי גַּם כֵּן, גַּם כֵּן חוֹלֶה רַגְלַיִם [עֲכְשָׁיו אַתָּה הַבֶּעטְלֶר, הַבֶּעטְלֶר הַשְּׁבִיעִי סַּבָּא] (סַּבָּא צוֹחֵק) [אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁאֵין לִי רַגְלַיִם? יֵשׁ לִי רַגְלַיִם טוֹבוֹת מְאֹד, רַק אֲנִי לֹא מִשְׁתַּמֵּשׁ אִיתָּם בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲכְשָׁיו, זֶה סִּפּוּר!] (סַּבָּא צוֹחֵק) אֲנִי, אֲנִי צָרִיךְ אוֹתָם לְעֲכְשָׁיו [אֶת הַרַגְלַיִם, לְעֲכְשָׁיו] כֵּן, בְּכָל יוֹם וְיוֹם נֵלֵךְ מִבַּיִת לְבַיִת.

(שיחות סבא - קלטת 37 ב' 03:47)

*

[מְחַכִּים כְּבָר הַיְּהוּדִים, מְחַכִּים כְּבָר לַגְּאֻלָּה], כֵּן כֵּן, [רוֹצִים כְּבָר לִרְאוֹת תָמָשִׁיחַ, צָרִיךְ סַבְלָנוּת נָכוֹן בִּשְׁבִיל הַמָּשִׁיחַ?, אֲבָל אֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁזְּמַן הַגְּאֻלָּה קָרוֹב מְאֹד], זֶה הַסּוֹף, [זֶה הַסּוֹף?], כֵּן עֶרֶב שַׁבָּת, בְּקָרוֹב בְּשַׁבָּת, "הַאֶלֶף הַשְּׁבִיעִי" זֶה עַל שַׁבָּת, עֶרֶב שַׁבָּת וַדַּאי, חֵלֶק שֶׁל כָּל הַיְּהוּדִים הוּא הַשַּׁבָּת, רַק סַבְלָנוּת, אֱמוּנָה, לְצַפּוֹת לְחַכּוֹת, מְצַפִּים לִישׁוּעָה.

(וידאו סבא - הנסיעה מירושלים לחיפה - 33:20)

*

הִנֵּה יָדוּע,ַ כִּי בִּימֵי הַחֹל הוּא שְׁלִיטַת הַחִיצוֹנִים, וְעֶרֶב שַׁבָּת קֹדֶשׁ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת אֵין לָהֶם שְׁלִיטָה כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: כַּד אִתְקַדַּשׁ יוֹמָא כְּדֵין יִתְפָּרְדוּ כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן. וְעִקַּר שְׁלִיטָה שֶׁלָּהֶן בִּימֵי הַחֹל הוּא בִּבְחִינוֹת רַגְלִין, שֶׁאֵין מַנִּיחִין לָאָדָם לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. 

דְּאִיתָא בַּגְּמָרָא (ברכות ו): הַנֵי בִּרְכֵּי דְּרַבָּנָן דְּשָׁלְהִי מִנַּיְהוּ (אותם הברכיים של החכמים שמתעייפים הוא מן המזיקים), וּבְשַׁבַּת קֹדֶשׁ חוֹזְרִין לָהֶם כֹּחַ הַהֲלִיכָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נח): אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ; הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁבְּשַׁבַּת קֹדֶשׁ יָכוֹל לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. 

אַךְ לְמָשָׁל, תִּינוֹק כְּשֶׁמַּתְחִיל לֵילֵךְ, עֲדַיִן צָרִיךְ סַעַד לְתָמְכוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ בִּמְרוּצָה, רַק פְּסִיעוֹת קְטַנּוֹת, וּצְרִיכִין לְחַזֵּק אוֹתוֹ. כָּךְ כְּשֶׁאָדָם מַתְחִיל בְּשַׁבָּת לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ עוֹד סַעַד לְתָמְכוֹ, וְהַסַּעַד הַזֶּה הוּא בְּחִינַת אֱמֶת. 

וּבְחִינַת אֱמֶת הַזֶּה הוּא בְּחִינַת רֶגֶל שְׁלִישִׁי, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא (שבת קד): קֻשְׁטָא קָאֵי (האמת עומדת), וְשַׁבָּת הוּא בְּחִינַת אֱמֶת, כִּדְאִיתָא (במסכת דמאי פ"ד): אֲפִלּוּ עַם הָאָרֶץ יָרֵא לְשַׁקֵּר בְּשַׁבָּת. 

וּכְשֶׁמְּדַבֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּמִדָּה זוֹ, הוּא סַעַד לְתָמְכוֹ, וּבְחִינַת רֶגֶל שְׁלִישִׁי. אַךְ עֲדַיִן צְרִיכִין לְבָרֵךְ אֶת הַשָּׁלֹשׁ רַגְלַיִם הַנַּ"ל, וְלִתֵּן כֹּחַ בָּהֶם, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לֵילֵךְ הֵיטֵב. וְהוּא עַל־יְדֵי צְדָקָה שֶׁעוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת, הַיְנוּ שֶׁנּוֹתֵן לְאָדָם עַל שַׁבָּת, אוֹ שֶׁמְּאַכְסֵן עָנִי עַל שֻׁלְחָנוֹ.

(ליקוטי מוהר״ן - תורה פו')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים