אֲבַקֵּשׁ וְאֶתְחַנֵּן מִכְּבוֹד מַעֲלָתוֹ הָרָם שֶׁיִּתְנַהֵג עִמִּי גַּם עַכְשָׁו בְּמִדַּת טוּבוֹ וְעַנְוְתָנוּתוֹ לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין וְיָדִין אוֹתִי לְכַף זְכוּת וְיִמְחֹל וְיִסְלַח לִי מְחִילָה גְּמוּרָה עַל כָּל אַשְׁמוֹתַי, וְלֹא יֵרַע בְּעֵינָיו וְלֹא יֶחֱרֶה אַפּוֹ עָלַי כְּלָל עַל שׁוּם דְּבַר אַשְׁמָה, רַק לְקַיֵּם בִּי בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכֹּר, כִּי אֵין אָדָם נִתְפָּס עַל צַעֲרוֹ, כִּי מֵעֵת שֶׁעָבַרְתִּי הַנִּתּוּחַ אֲנִי חוֹלֶה גָּדוֹל בְּיוֹתֵר בְּכָל גּוּפִי בְּכָל אֵיבָרַי, וּמְיֻסָּר בְּיִסּוּרִים וּכְאֵבִים קָשִׁים וּמָרִים בְּלִי שִׁעוּר, לֹא עָלֶיךָ. אֲנִי שׁוֹכֵב כִּמְעַט תָּמִיד בַּמִּטָּה וְאֵין לִי שׁוּם קֶשֶׁר עִם הָעוֹלָם, רַק אֲנִי שׁוֹפֵךְ אֶת לִבִּי לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ בְּהִתְבּוֹדְדוּת בְּדִבּוּרִים חַמִּים שֶׁיְּרַחֵם עָלֵינוּ וְיוֹשִׁיעֵנוּ בְּתוֹךְ כְּלַל יִשְׂרָאֵל.
נָא וְנָא הִתְגַּבֵּר בְּכֹחַ חָכְמָתְךָ וְשִׂכְלְךָ הַיָּשָׁר לִלְחֹם וּלְהַכְנִיעַ הַשָּׂטָן הַמְקַטְרֵג, שֶׁלֹּא יוּכַל לְקַטְרֵג וְלִמְשֹׁל עָלֵינוּ, לְהַפְרִיד בֵּינֵינוּ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי זֶה נֵזֶק גָּדוֹל לָנוּ וְכוּ', כִּי כָּל תִּקּוּנֵנוּ וְתִקְוָתֵנוּ וְתִקּוּן הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת תָּלוּי בָּזֶה.
דִּבְרֵי עַבְדּוֹ וְאוֹהֲבוֹ הַנֶּאֱמָן הַמְשָׁרְתוֹ בִּמְסִירוּת בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ.
יִשְׂרָאֵל בֶּער אוֹדִיסֶר
(אב"י הנחל)
*
וְדַע, שֶׁהַתַּכְלִית שֶׁל הַבְּרִיאָה הוּא שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא וְאִי אֶפְשָׁר לְקָרֵב זאת הַתַּכְלִית לְמַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם כִּי זאת הַתַּכְלִית עָלָיו נֶאֱמַר: "עַיִן לא רָאָתָה וְכוּ'" אֲבָל הַצַּדִּיקִים בֶּאֱמֶת גַּם הֵם יְכוֹלִים לִתְפּס בְּמַחֲשַׁבְתָּם תַּכְלִית עוֹלָם הַבָּא וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְפִי שָׁרְשׁוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּתוֹךְ נִשְׁמַת הַצַּדִּיק כֵּן מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ גַּם כֵּן זאת הַתַּכְלִית כְּפִי הֲפָרַת הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת הַיְנוּ כְּשֶׁבָּא אָדָם לִכְלַל כַּעַס לא יִפְעל בְּכַעְסוֹ שׁוּם אַכְזָרִיּוּת וְאַדְּרַבָּא, יַמְתִּיק הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת בִּבְחִינַת: "בְּרגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר" וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה עֲטָרָה לָעֲנָוִים הַבּוֹרְחִים מִכָּבוֹד וּשְׂרָרָה וְעוֹשִׂין עַצְמָן כְּשִׁירַיִם.
עַל יְדֵי שֶׁנִּמְתָּק הָרגֶז וְהַחֲרוֹן אַף עַל יְדֵי רַחֲמָנוּת כַּנַּ"ל אָז נִמְתָּק הַחֲרוֹן אַף שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הַצַּדִּיקִים עַל יְדֵי הָרַחֲמָנוּת וְאָז הָרַחֲמָנוּת גּוֹבֵר עֲלֵיהֶם וּמְרַחֲמִים עַל הָעוֹלָם וְנִתְרַצִּים בְּהַנְהָגָתוֹ וּמְקַבְּלִים עַל עַצְמָן הַשְּׂרָרָה שֶׁל הַהַנְהָגָה וּבְזאת הָרַחֲמָנוּת הֵם מַנְהִיגִים אֶת הָעוֹלָם בִּבְחִינַת: "כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם" נִמְצָא שֶׁזּאת הָרַחֲמָנוּת הִיא עֲטַרְתָּם שֶׁמְּעַטֵּר אוֹתָם בְּמִדַּת מַלְכוּת וּמַנְהִיג.
(ליקוטי מוהר"ן - תורה יח')
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה