לוּלֵא שֶׁאֲנִי לֹא אוֹכֵל לִפְנֵי הַתְּפִלָּה לֹא הָיָה הַפֶּתֶק

הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל כְּשֶׁנִּכְשָׁל בְּאֵיזֶה שְׁגִיאָה דַּקָּה הִיא לְטוֹבָתֵנוּ כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּבוּ עַל יְדֵי זֶה בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה כְּדַרְכָּם הַקָּדוֹשׁ שֶׁעַל שְׁגִיאָה פְּחוּתָה מִחוּט הַשַּעֲרָה עוֹשִֹים תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה וְרָבָה מְאֹד וְעַל יְדֵי זֶה מְזַכִּים אוֹתָנוּ בִּתְשׁוּבָה בִּבְחִינַת אֵלּוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁאֵין אָדָם עוֹמֵד עֲלֵיהֶם אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשַׁל בָּהֶם. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לְעִנְיַן דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לֹא הָיָה דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶֹה אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה וְכוּ' (וְכַמּוּבָא בְּהַתּוֹרָה חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם סִימָן כב) מִכָּל שֶׁכֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַל כֵּן עַתָּה כָּל תִּקּוּנֵינוּ וְכָל תִּקְוָתֵנוּ לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה הוּא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַתָּה הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים וְלֹא בִּבְחִינַת קֶבַע וּגְזֵלָה וְכַנַּ"ל. וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשָׁךְ הִתְעוֹרְרוּת לְכָל הַפּוֹגְמִים וּלְכָל בַּעֲלֵי עֲבֵרוֹת שֶׁנִּקְרָאִים אַנְשֵׁי חָמָס וְגַזְלָנִים כַּנַּ"ל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין הַצַּדִּיקִים בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים שֶׁהִוא בְּחִינַת תִּקּוּן הַגְּזֵלָה וְכוּ' וְכַנַּ"ל. עַל כֵּן מְרֻמָּז תִּקּוּן הַתְּשׁוּבָה בַּהֲשָׁבַת הַגְּזֵלָה וְכַנַּ"ל.

(ליקוטי הלכות - הלכות גזילה - הלכה ה' אות ד')

*

וְזֶה הַפֶּתֶק נִבְרָא, בָּא לָעוֹלָם עַל יְדֵי מַּכְשֵׁלָה, עַל יְדֵי מִכְשוֹל, כָּתוּב וְהַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת, כָּתוּב בַּפָּסוּק בַּתּוֹרָה: "וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ", עַל יְדֵי הַמַּכְשֵׁלָה נַעֲשִׂים פְּלָאוֹת, בִּפְרָט רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הוּא מַכְנִיס, הוּא מְהַפֵּךְ כָּל הָרְחוֹקִים וְכָל הַפּוֹשְׁעִים וְכָל, וְכָל הָעוֹלָם, מְהַפֵּךְ כֻּלָּם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

(שיחות סבא - קלטת 21 ב' 14:37)

*

לוּלֵא י"ז בְּתַמּוּז אֵין, אֵין שׁוּם דָּבָר, לוּלֵא הָאֹכֶל, אַחֲרֵי אָכַלְתִּי לִפְנֵי הַתְּפִלָּה בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז, לֹא הָיָה הַפֶּתֶק פֶּתֶק וְלֹא הָיָה שׁוּם דָּבָר, אֲנִי יָכוֹל לִגְווֹעַ, אֲנִי אָכַלְתִּי לִפְנֵי הַתְּפִלָּה בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמֻּז אִם אֲנִי חָי זֶה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, אֲנִי כְּבָר הָיִיתִי יָכוֹל לָמוּת מֵרֹב צַעַר.

לוּלֵא שֶׁאֲנִי אוֹכֵל, שֶׁאֲנִי לֹא אוֹכֵל לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, לֹא הָיָה הַפֶּתֶק, וְלֹא הָיָה כְּלוּם.

(שיחות סבא - קלטת 60 ב' 29:59)