אִם הוּא בֵּין הַחַיִּים אֲנִי הוּא

מֻכְרָחִים וְצְרִיכִים לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, אֲנִי לֹא יָכוֹל לָלֶכֶת מִכָּאן קֹדֶם, אֲנִי לֹא יָכוֹל לָלֶכֶת מִכָּאן רַק עַד עַד עַד שֶׁיָּבוֹא מָשִׁיחַ, מַה, מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים, "מְאֹד הָיָה קָשֶׁה לִי לָרֶדֶת אֵלֶיךָ תַּלְמִידִי הַיָּקָר לְהַגִּיד לְךָ כִּי נֶהֱנֵיתִי מְאֹד מֵעֲבוֹדָתֶךָ וְעָלֶיךָ אָמַרְתִּי מַיין פַייעֶרִיל, הָאֵשׁ שֶׁלִּי תּוּקַד עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ נַ נַחְ נַחְמָן מאומן"...

(שיחות סבא - קלטת 59 א' 01:50)

*

לֹא עַל חִנָּם חִכִּינוּ כָּל כָּךְ זְמַן עַל מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ יִהְיֶה תַּלְמִיד רַבֵּנוּ. 

(שיחות סבא- קלטת 110 א' 21:40)

*

הָעִקָּר שֶׁהִתְנַבְּאוּ כָּל הַנְּבִיאִים עַל יָמִים הָאֵלֶּה עַל חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, אֲשֶׁר כַּמָּה תַּנָּאִים אָמְרוּ יֵיתֵי וְלָא אַחְמִינֵיה (יָבוֹא וְלֹא אֶרְאֵהוּ). 

(ליקוטי הלכות - הלכות גביית חוב מהיתומים הלכה ג' אות ה')

*

שִׂיחָה בֵּין רַבִּי נָתָן לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ:

אֶפְשָׁר כָּךְ הוּא הַפֵּרוּשׁ: "אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּהֶסַּח הַדַּעַת" הַיְנוּ שֶׁלֹּא יָבוֹא עַל דַּעְתָּם שֶּׁכְּבָר הוּא, וּבֶאֱמֶת כְּבָר הוּא בָּא וְהִנֵּה הוּא וְכוּ', וְהוֹדָה לִדְבָרָי וְאָמַר שֶׁכָּךְ כָּתוּב (יִרְמְיָה ל') וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ, אַחַר כָּךְ נִתְעוֹרֵר וְאָמַר: זֶה אָמַר רַב נַחְמָן בְּמַסֶּכֶת סַּנְהֶדְרִין "אִי מִן חַיֵּי אֲנָא הוּא" (אִם הוּא בֵּין הַחַיִּים אֲנִי הוּא) שֶּׁנֶּאֱמַר וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ, אָמֵן. 

(חיי מוהר"ן עם השמטות - סעיף ערב')

*

כְּפִי אֲשֶׁר נּוֹדַע הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעֵת שֶּׁגִּלָּה אֶת הַמַּאֲמָר שֶׁבְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן כ"ח, דַּע שֶׁיֵּשׁ חִלּוּקִים בֵּין הַתּוֹרוֹת וְכוּ', וּמוֹהַרֲנַ"ת זַ"ל מֵעֹצֶם הֶרְגֵּשׁוֹ בְּזַכּוּת לְבָבוֹ אֶת עֹמֶק נוֹרָאוֹת דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, עַד כִּי בָּעֲרוּ בְּקִרְבּוֹ כְּלַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת מַמָּשׁ, לֹא יָכוֹל לְהִתְאַפֵּק, וְנָתַן אֶת קוֹלוֹ בִּפְנֵי כָּל הַנִּצָּבִים עָלָיו, אוּלַי כָּךְ הוּא הַפֵּרוּשׁ מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל "אֵין בֶּן דָּוִד בָּא אֶלָּא בְּהֶסַּח הַדַּעַת", הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹלָם וְלֹא יֵדְעוּ כִּי כְּבָר הוּא. 

(וּבְּבֵאוּר יוֹתֵר שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זַ"ל שֶׁאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: (מֶע וֶועט שְׁמִיסֶען מָשִׁיחַ מָשִׁיחַ, צוּם סוֹף הָאט אִיז עֶר) יְשׂוֹחֲחוּ מָשִׁיחַ מָשִׁיחַ, וּלְבַסּוֹף הִנֵּה הוּא). וְרַבֵּנוּ זַ"ל גִּלָּה אֶת עֵינָיו וְהֶרְאָה לוֹ כִּי גַם רַב נַחְמָן אָמַר כֵּן, "אִי מִן חַיֵּי אֲנָא" (בְּסַּנְהֶדְרִין פֶּרֶק חֵלֶק אִיתָא "כְּגוֹן אֲנָא", אֲבָל כִּמְדֻמֶּה לִי מֵאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאָבִי זַ"ל שֶׁרַבֵּנוּ זַ"ל סִיֵּם אָז אֲנָא הוּא). 

(כוכבי אור - שיחות וסיפורים לו')

*

וְכָל אֵלּוּ הַצָּרוֹת וְהַמַּחֲלֹקֶת וּבִלְבּוּל הַדַּעַת שֶׁאֵין יוֹדְעִין הֵיכָן הָאֱמֶת הֵם הֵם חֶבְלֵי שֶׁל מָשִׁיחַ אֲשֶׁר כָּל קַדְמוֹנֵנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָיוּ מִתְיָרְאִים וּמִתְפַּחֲדִים מְאֹד מִזֶּה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יֵּיתֵי וְלָא אַחְמִינֵיה וְכוּ' (יָבוֹא וְלֹא אֶרְאֵהוּ). 

(ליקוטי הלכות - הלכות שלוחין הלכה ג')