יש הרבה שמתפלאים: "מה הוא עושה כאן? הוא צריך להיות שמה, מה מה הוא עושה כאן?", נו, אז זה התירוץ, בהמכתב של רבינו כתוב עד ביאת המשיח, אני מחכה עד ביאת המשיח, בשביל זה אני פה, לא שמה
מה אני עושה פה?, "לך כבר, לך כבר, אתה לא משלנו, אתה שמה המקום שלך", אבל בפתק כתוב עד ביאת המשיח, נו, אז אני מוכרח לחכות עד ביאת המשיח
"מה אתה עושה פה?", רבינו הקדוש כותב לי עליך אמרתי עד ביאת המשיח, אני מוכרח לחכות
יש הרבה שהם פלא בעיניהם, מה אני עושה כאן?, אני צריך להיות שמה, לא כאן, אבל רבינו הקדוש כותב במכתב עליך אמרתי עד ביאת המשיח, נו, אני מוכרח לחכות
(סבא ישראל)
*
...פַּעַם אַחַת הָיָה חָכָם אֶחָד, וְהַקֵּיסָר מֵהַמְּדִינָה הָיָה אֶפִּיקוֹרְס גָּדוֹל, וְעָשָׂה אֶת כָּל הַמְּדִינָה לְאֶפִּיקוֹרְסִים וְהָלַךְ הֶחָכָם וְקָרָא אֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ עָנָה וְאָמַר לָהֶם: הֲלא אַתֶּם רוֹאִים שֶׁהַקֵּיסָר הוּא אֶפִּיקוֹרְס גָּדוֹל, וְעָשָׂה אֶת כָּל הַמְּדִינָה אֶפִּיקוֹרְסִים, וּקְצָת מִמִּשְׁפַּחְתֵּנוּ עָשָׂה גַּם-כֵּן לְאֶפִּיקוֹרְסִים בְּכֵן נִפְרשׁ אֶל הַמִּדְבָּר, כְּדֵי שֶׁנִּשָּׁאֵר בְּהָאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהִסְכִּימוּ עִמּוֹ וְאָמַר הֶחָכָם שֵׁם (הַיְנוּ שֶׁהִזְכִּיר אֵיזֶה שֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת), וְהֵבִיא אוֹתָם אֶל הַמִּדְבָּר, וְלא הוּטַב בְּעֵינָיו אוֹתוֹ הַמִּדְבָּר, וְאָמַר שֵׁם וְנָשָׂא אוֹתָם אֶל מִדְבָּר אַחֵר, וְלא הוּטַב בְּעֵינָיו גַּם-כֵּן וְאָמַר עוֹד שֵׁם, וְהֵבִיא אוֹתָם אֶל מִדְבָּר אַחֵר, וְהוּטַב בְּעֵינָיו וְאוֹתוֹ הַמִּדְבָּר הָיְתָה סְמוּכָה אֶל הַשְּׁנֵי אֶלֶף הָרִים, וְהָלַךְ (אוֹתוֹ הֶחָכָם הַנַּ"ל) וְעָשָׂה עִגּוּל סְבִיבוֹתָם, שֶׁלֹּא יוּכַל שׁוּם אֶחָד לְהִתְקָרֹב אֲלֵיהֶם
וְיֵשׁ אִילָן, שֶׁאִם הָיָה אוֹתוֹ הָאִילָן נִשְׁקֶה, לא הָיָה נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ (הַיְנוּ מִן הַשֵּׁדִים) כְּלוּם עַל-כֵּן עוֹמְדִים יוֹם וָלַיְלָה מֵאִתָּנוּ, שֶׁחוֹפְרִים וְאֵינָם מַנִּיחִים מַיִם לְהָאִילָן וְשָׁאַל אוֹתוֹ: לָמָּה עוֹמְדִים יוֹם וָלַיְלָה? כֵּיוָן שֶׁחוֹפְרִים פַּעַם אַחַת לִמְנעַ הַמַּיִם, דַּי הֵשִׁיב לוֹ: שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ מְדַבְּרִים, וְאֵלּוּ הַמְדַבְּרִים הוֹלְכִים וְעוֹשִׂים מַחֲלקֶת בֵּין מֶלֶךְ זֶה לְמֶלֶךְ אַחֵר, וְעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה מִלְחָמָה, וְעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה רְעִידַת הָאָרֶץ, וְנוֹפֵל הָאֲדָמָה שֶׁסְּבִיבוֹת הַחֲפִירָה, וְיוּכַל לָבוֹא מַיִם לְהָאִילָן עַל-כֵּן עוֹמְדִים תָּמִיד לַחְפּר כַּנַּ"ל, וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה מֶלֶךְ בֵּינֵינוּ, עוֹשִׂים לְפָנָיו כָּל הַלֵּיצָנוּת וּשְׂמֵחִים זֶה מִתְלוֹצֵץ אֵיךְ הִזִּיק תִּינוֹק, וְהַיּוֹלֶדֶת מִתְאַבֶּלֶת עָלָיו, וְזֶה מַרְאֶה לֵיצָנוּת אֲחֵרוֹת, וְכֵן כַּמָּה מִינֵי לֵיצָנוּת, וּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ בָּא בְּתוֹךְ הַשִּׂמְחָה, הוּא הוֹלֵךְ וּמְטַיֵּל עִם הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁלּוֹ, וּמְנַסֶּה עַצְמוֹ לַעֲקר הָאִילָן, כִּי אִם לא הָיָה הָאִילָן כְּלָל, הָיָה טוֹב לָנוּ מְאֹד וּמְחַזֵּק לִבּוֹ מְאֹד כְּדֵי לַעֲקר הָאִילָן כֻּלּוֹ, וּכְשֶׁבָּא אֶל הָאִילָן, אֲזַי הָאִילָן צוֹעֵק מְאֹד, וַאֲזַי נוֹפֵל עָלָיו פַּחַד וְחוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו
פַּעַם אַחַת נַעֲשָׂה מֶלֶךְ חָדָשׁ בֵּינֵיהֶם, וְעָשׂוּ לְפָנָיו לֵיצָנוּת גְּדוֹלוֹת כַּנַּ"ל, וּבָא בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְעָשָׂה לְעַצְמוֹ אַבִּירוּת לֵב מְאֹד, וְאָמַר לַעֲקר אֶת הָאִילָן כֻּלּוֹ לְגַמְרֵי, וְיָצָא לְטַיֵּל עִם שָׂרָיו וְחִזֵּק לִבּוֹ מְאֹד, וְרָץ לַעֲקר הָאִילָן לְגַמְרֵי, וּכְשֶׁבָּא אֵלָיו, נָתַן קוֹל גָּדוֹל, וְנָפַל עָלָיו פַּחַד, וְחָזַר לַאֲחוֹרָיו וּבָא בְּכַעַס גָּדוֹל וְחָזַר וְהָיָה הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ כָּךְ נִסְתַּכֵּל וְרָאָה בְּנֵי-אָדָם יוֹשְׁבִים (הַיְנוּ הַכַּת אֲנָשִׁים שֶׁל הֶחָכָם הַנַּ"ל), וְשָׁלַח אֵיזֶה אֲנָשִׁים מֵאֲנָשָׁיו לַעֲשׂוֹת לָהֶם כָּרָאוּי, כְּדַרְכָּם תָּמִיד (הַיְנוּ שֶׁזֶּה הַמֶּלֶךְ שָׁלַח לְהַזִּיקָם כְּדַרְכָּם), וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָם אוֹתָהּ הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל בְּנֵי-אָדָם הַנַּ"ל, נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד וְאָמַר לָהֶם הַזָּקֵן הַנַּ"ל: אַל תִּפְחֲדוּ
וּכְשֶׁנִּתְקָרַבּוּ הַשֵּׁדִים לְשָׁם, לא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְקָרֹב אֲלֵיהֶם מֵחֲמַת הָעִגּוּל הַנַּ"ל שֶׁהָיָה סְבִיבוֹתָם, וְשָׁלַח שְׁלוּחִים אֲחֵרִים, וְלא הָיוּ יְכוֹלִים גַּם-כֵּן, וּבָא בְּכַעַס גָּדוֹל, וְהָלַךְ בְּעַצְמוֹ, וְלא הָיָה יָכוֹל גַּם הוּא לִקְרֹב אֲלֵיהֶם, וּבִקֵּשׁ מֵהַזָּקֵן שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ לִכָּנֵס לְשָׁם וְאָמַר לוֹ: מֵאַחַר שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ, אַנִּיחַ אוֹתְךָ לִכָּנֵס, אֲבָל אֵין דֶּרֶךְ שֶׁיֵּלֵךְ הַמֶּלֶךְ יְחִידִי, וְאַנִּיחַ אוֹתְךָ עִם עוֹד אֶחָד לִכָּנֵס, וּפָתַח לָהֶם פֶּתַח וְנִכְנְסוּ, וְחָזַר וְסָגַר הָעִגּוּל
אָמַר הַמֶּלֶךְ לְהַזָּקֵן: אֵיךְ אַתָּה בָּא לֵישֵׁב עַל מָקוֹם שֶׁלָּנוּ? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מַה הוּא מְקוֹמְךָ? הוּא מָקוֹם שֶׁלִּי! אָמַר לוֹ: אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא מִמֶּנִּי? הֵשִׁיב לוֹ: לָאו! אָמַר לוֹ: אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא? וּפָשַׁט עַצְמוֹ וְנַעֲשָׂה גָּדוֹל מְאֹד עַד הַשָּׁמַיִם, וְרָצָה לְבָלְעוֹ אָמַר הַזָּקֵן: אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינִי מִתְיָרֵא כְּלָל, אַךְ אִם אֲנִי רוֹצֶה, תִּהְיֶה אַתָּה מִתְיָרֵא מִמֶּנִּי וְהָלַךְ וְהִתְפַּלֵּל קְצָת, וְנַעֲשָׂה עָב וְעָנָן גָּדוֹל, וְהָיוּ רְעָמִים גְּדוֹלִים, וְהָרַעַם הוֹרֵג אוֹתָם, וְנֶהֶרְגוּ כָּל הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁלּוֹ שֶׁהָיוּ עִמּוֹ, וְלא נִשְׁאֲרוּ כִּי אִם הוּא עִם הָאֶחָד שֶׁהָיָה עִמּוֹ שָׁם בְּתוֹךְ הָעִגּוּל, וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיִּפְסֹק הָרַעַם, וּפָסַק...
(סיפורי מעשיות - מחיגר)
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה