כל ימי חיי לא יספיקו לרננן ולזמר ולהלל לה" על גודל נוראות חסדו ונפלאותיו שעשה עמדי, אשר נתן לי חן אמת ואהבת אמת ורחמים גדולים בלבו החם והנעים לעמוד בעזרי וללחום בעדי בחירוף נפש מלחמה חזקה עם חבר הכנסת מ" פרוש. עד שעזרו ה" לנצחו ולהכניעו שיהיה לי מקום מקדש לעבוד בו עבודת הקודש תורה ותפלה והתבודדות ושיחה ביני לבין קוני וכו'.
ועתה אחרי כל הטוב והחסד הנורא הזה אשר עשית עמדי, אשמחה ואעלצה לבשרך בשורה טובה ומזל טוב מהישועה החדשה והפליאה מאד שנולדה לנו בטבריא בליל פורים לפני קריאת המגילה, כי הרב הראשי מטבריא חכם מאיר וועקנין עשה בקשתו ורצונו בשלימות ובלב שמח, הוא הזמין אותי לביתו וכיבד אותי ביותר, ואמר לי דע שאני נותן לך מתנה לכל ימי חייך חדר הכי נאה ויפה בקומה ג" בבנין החדש של הישיבה על ציון התנא רמבע"הנ, גם מטה ומזרון חדש וארון ספרים, והוא ברך את כבוד הנשיא יר"ה בהתעוררות והתלהבות גדול על שזיכה אותו בטוב כזה ואמר ברתת הפסוק "אשרי העם שככה לו" שיש להם נשיא איש חסד כזה בעל נשמה נעימה וחסידה כזאת.
מי יוכל למלל ולבאר גודל הפלגת ערך מצוה אצילה ונחמדה זו שעל ידה נתגדל ונתייקר כבוד ה" ונעשה ממנה שעשועים נוראים ונחת גדול להשי"ת בכל העולמות. אלמלא לא באת לעלמא אלא בשביל זה די. הדבר הפלא הזה נתוודע ונתפרסם ועשה רעש גדול בכל העיר טבריא, וכולם מפליאים ומברכים את כבוד הנשיא יר"ה בכל לב.
{אב"י הנחל השלם - מכתב קכו'}
*
מַה שֶּׁאָמַר אַדְמוֹ"ר זַ"ל שֶׁפּוּרִים מְרֻמָּז בְּסוֹד הַפָּסוּק "וְאִם "מִפְּאַת "פָּנָיו "יִמָּרֵט "רֹאשׁוֹ וְכוּ' שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת פּוּרִי"ם, כִּי פָּסוּק זֶה מְדַבֵּר מִבְּחִינַת נְגָעִים וּנְגָעִים בָּאִים עַל גַּסּוּת הָרוּחַ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י בְּפָרָשַׁת מְצֹרָע עַל פָּסוּק, וְעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלַעַת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינוֹת פּוּרִים, כִּי כָּל בְּחִינוֹת פּוּרִים הוּא לְהַכְנִיעַ קְלִפַּת הָמָן עֲמָלֵק שֶׁהוּא בְּחִינַת גֵּאוּת וְגַסּוּת כַּנַּ"ל.
אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַתּוֹרָה כִּי אִם עַל-יְדֵי עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה נִבְרָא הָאָדָם בָּאַחֲרוֹנָה וְכַנַּ"ל. וְזֶהוּ שֶׁנִּסְמָךְ לָזֶה הִלְכוֹת נְגָעִים שֶׁבָּאִין עַל גַּסּוּת וְכַנַּ"ל: וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שָׁם אַדְמוֹ"ר זַ"ל שֶׁפּוּרִים הוּא תִּקּוּן חֵטְא קֹרַח שֶׁמְּרֻמָּז בַּפָּסוּק וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו הַנַּ"ל. כִּי כָּל פְּגַם קֹרַח הָיָה מַחֲלֹקֶת שֶׁחָלַק עַל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא מֹשֶׁה עַל-יְדֵי גַּסּוּת רוּחוֹ וְגַאֲוָתוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל. וְעַל-כֵּן הַתִּקּוּן בְּפוּרִים שֶׁאָז מַכְנִיעִין קְלִפַּת הַמָּן עֲמָלֵק שֶׁהוּא הַגֵּאוּת. וְעַל-יְדֵי-זֶה נִתְבַּטֵּל הַמַּחֲלֹקֶת וְנִמְשָׁךְ שָׁלוֹם. בְּחִינַת וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ שֶׁמְּסַיֶּמֶת הַמְּגִלָּה בָּזֶה, כִּי זֶה עִקַּר הַתִּקּוּן וְכַנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות - ערלה ה' אות יט')
*
עַכְשָׁיו הַהַתְחָלָה שֶׁל הַגְּאֻלָּה וְתִקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת הוּא מִפּוּרִים.
כְּמוֹ שֶׁמּוּבָן מֵרִמְזֵי דִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. בְּעֵת שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה עַל פָּסוּק מִ'מִּצְרַיִם וְ'לֹא יֵ'רָאוּ פָ'נַי רֵ'יקָם שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת פּוּרִים. שֶׁאָמַר אָז כִּי מִתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח שֶׁהוּא יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְעַכְשָׁיו וְכוּ' וּפָסַק בְּאֶמְצַע וְלֹא סִיֵּם דְּבָרָיו. וּמִתּוֹךְ דְּבָרָיו הֵבַנְתִּי שֶׁעַכְשָׁיו הַהַתְחָלָה מִפּוּרִים. שֶׁהוּא מְחִיַּת עֲמָלֵק שֶׁהִיא עִקַּר הַגְּאֻלָּה שֶׁל מָשִׁיחַ, כִּי רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וּמִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר עַד דּוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מַקְדִּים רְפוּאָה לַמַּכָּה. כִּי ה' יִתְבָּרַךְ רָאָה שֶׁבַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹן הַמַּר הַזֶּה שֶׁהוּא גָּלוּת אֱדוֹם שֶׁהוּא עֲמָלֵק לֹא הָיָה לָנוּ קִיּוּם חַס וְשָׁלוֹם, אִם לֹא שֶׁיַּמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הֶאָרָה נִפְלָאָה וַעֲצוּמָה מִקֵּץ הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא גְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁל מָשִׁיחַ, כִּי כָּל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה גָּדוֹל בְּיוֹתֵר צְרִיכִין לְהַחֲיוֹתוֹ בִּרְפוּאוֹת וְחִיּוּת יְקָרִים בְּיוֹתֵר.
(ליקוטי הלכות - הלכות ברכת הריח הלכה ד' אות כה')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה