כָל הַמַּחֲלֹקֶת נִמְשָׁךְ מֵהַהִתְנַגְּדוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ עַל יְדֵי שֶׁלּוֹמְדִים שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ רַק בִּשְׁבִיל מָמוֹן וְכָבוֹד עַד שֶׁרוֹאִים בְּהַתּוֹרָה רַק בְּחִינַת הַשְּמֹאל וְכוּ' עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה לָהֶם פֶּה לְדַבֵּר עָתָק בְּגַאֲוָה עַל הַצַּדִּיקֵי אֱמֶת וּכְשֵׁרֵי הַדּוֹר.
וְעַל כֵּן טָרַח יַעֲקֹב לְבָרֵר כָּל הָעֲשִׁירוּת מִלָּבָן דַּיְקָא, כִּי כָּל נְפִילָתוֹ שֶׁל הַחוֹלֵק וְהַמִּתְנַגֵּד בְּחִינַת לָבָן הוּא מֵחֲמַת הָעֲשִׁירוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשְּמֹאל שֶׁל הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל. וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר הַסִּטְרָא אָחֳרָא מִתְגַּבֶּרֶת עַד שֶׁהַחוֹלְקִים בְּחִינַת לָבָן מַמְשִׁיכִים הָעֲשִׁירוּת אֶצְלָם וְרֹב הָעֲשִׁירִים כְּרוּכִים אֶצְלָם. מֵחֲמַת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת שְׂמֹאל שֶׁמִּשָּׁם הָעֲשִׁירוּת וּבֶאֱמֶת כָּל הָעֲשִׁירוּת וְהַפַּרְנָסָה שֶׁל כָּל הָעוֹלָם נִמְשָׁךְ רַק מִבְּחִינַת יַעֲקֹב שֶׁהוּא אִישׁ אֱמֶת, בְּחִינַת יַעֲקֹב אִישׁ תָּם שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ וְתוֹרָתוֹ זַכָּה בְּלִי פְּסֹלֶת כְּלָל, רַק לְטוֹבַת הָעוֹלָם נוֹטֶה לְאֵיזֶה בְּחִינָה דַּקָּה שֶׁל שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה וַעֲשִׁירוּת לָעוֹלָם וְשָׁם בְּשֹׁרֶשׁ שֶׁפַע הָעֲשִׁירוּת שֶׁמַּמְשִׁיךְ הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שָׁם הָעֲשִׁירוּת זַךְ וְנָקִי מֵאֲחִיזַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, אֲבָל כְּשֶׁהַלַּמְדָן שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לוֹמֵד תּוֹרַת הַתַּנָּא וְנוֹטֶה רַק לִבְחִינַת שְׂמֹאל שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ הַגַּשְׁמִי וְהַפָּגוּם מְאֹד לְהִתְיַהֵר וּלְקַנְטֵר וּלְהִקָּרֵא בְּשֵׁם רַבִּי וְרַב בִּשְׁבִיל עֲשִׁירוּת וּמָמוֹן לְבַד וְעוֹשֶׂה מֵהַתּוֹרָה קַרְדֹּם וַעֲטָרָה וְכוּ', אֲזַי יוֹרֵד הָעֲשִׁירוּת חַס וְשָׁלוֹם וְנוֹפֵל לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא וּמַגִּיעַ הָעֲשִׁירוּת עַל פִּי רֹב לְאוֹתָם שֶׁהֵם בַּחוּץ בִּבְחִינַת שְׂמֹאל שֶׁהוּא הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהֵם הָעַכּוּ"ם וְהָרְשָׁעִים וְכוּ'.
(ליקוטי הלכות - ראשית הגז הלכה ה' אות ג')
*
היה הרב פסח פרנק, הרב פרנק, הוא ראה אותי ואמר לי בוא איתי לבית שלי הוא גר בבתי מחסה ויש לו דירה יפה מאוד, והיה לו עוד מקום, הוא אמר לי אתה תלך איתי בבית יש לי באיזה מקום חצי לירה, אני אתן לך על חג הפסח.
אני מחכה על החצי לירה, הוא בא ואמר לי "שבא אחד לבקש עזרה בשביל אחד שהוא למדן גדול בתורה בירושלים, אז הוא לקח ממני כל הכסף שהיה לי ואין לי מה לתת לך".
אני הלכתי ממנו ריק לגמרי מכל וכל, הוא לא נתן לי כלום על חג הפסח, רב פרנק כן, כמו גוי, כל ירושלים היה בידו, כל הדירות היה הקדש והוא היה בעל הבית והוא לא תמך אותי כלל כמו גוי, נו, אבל השם יתברך שילם לו, והוא גם כן נעשה חולה, והוא היה לו לויה יפה מאוד, אבל הוא נפטר והלך, כן, הרב של כל הרבנים שבירושלים.
בכל ירושלים לא היה עני כמו אני, בכל ירושלים, כי כל אחד הלך אצל העשירים והיה מביא כסף, ואני כלום, והוא היה לו אכזריות כזה, לא נתן לי כלום.
אני נכנסתי לבית, הוא אמר לי "בבית יש לי בגד יש לי שמה חצי לירה, בוא איתי ואני אוציא ואני אתן לך", אני חשבתי שהוא יתן תיכף, מחכה מחכה מחכה, אח"כ הוא בא אלי והוא אמר לי "בא אלי זה וזה ולקח כל מה שנשאר לי, הוא לקח את כל הכסף, אין לי מה לתת לך", אין לו חצי לירה מה לתת לי, אני הלכתי ריק בלי שום פרוטה.
(שיחות סבא המלך - קלטת 86 ב' 16:12)
*
בפסח נתתקן תאות ממון כמו שכתוב: "וה' נתן את חן העם בעיני מצריים וישאילום" "בעל כרחם" כי הם לא רצו כלל כי אז נתתקן תאות ממון.
(ליקוטי תנינא - תורה א' אות ה')
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה