עַל הַכָּתוּב 'וְאָנֹכִי לֹא אֶרְאֶנּוּ', וּמַשְׁלִים וּמּוֹסֵר מִדַּת הַמַּלְכוּת לְהָאָדָם, שֶׁיִּהְיֶה לְמֶלֶךְ וּמוֹשֵׁל גַּם לְמַעְלָה [מִי מוֹשֵׁל וְכוּ']. וְכַאֲשֶׁר לֹא יִּזְכֶּה לָזֶה בִּשְׁלֵמוּת רַק בֶּן דָּוִד.

(ביאור הליקוטים - אשרי תמימי דרך מאמר א' - אות א')

בֶּאֱמוּנָה לְבַד

שֶׁיִּתְגַּלֶּה פְּרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת, בְּחָכְמַת הַשָּׁלוֹם, לְבֵרוּר הָעֵצוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים מִתַּכְלִית הָאַחְדוּת שֶׁבְּמַלְכוּת בֶּן דָּוִד בְּעַצְמוֹ [וְלֹא יֵחָצוּ לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד], כִּי חָכְמַת אֱלֹקִים בְּקִרְבּוֹ, לְהוֹצִיא הַדִּינִים וְהַמִּשְׁפָּטִים לְמַטָּה וּלְמַעְלָה, לְאוֹר הַשִֹּמְחָה הַנִתְגַּלֶּה מֵאַחְדוּת הַשָּׁלוֹם, שֶׁבְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הַנַּ"ל אֲשֶׁר יִבְנֶה. 

כִּי הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' אֲשֶׁר עָלָיו, לְהַשְֹכִּיל וּלְהַשְׁפִּיעַ אוֹר יְדֵי הַסְּמִיכָה, לִכְלָלִיּוּת אַבְנֵי אוֹתִיּוֹת יָד הַכְּתָב שֶׁבִּשְׁאָר נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל תַּלְמִידָיו, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב, וְהָיְתָה יָדוֹ עַל הַנְּבִיאִים הַחוֹזִים שָׁוְא וְכוּ', לִזְרוֹק גַּם עֲלֵיהֶם מֵימָיו הַטְּהוֹרִים, לִהְיוֹת הָעֵצָה בְּלֵב כָּל אִישׁ וָאִישׁ, לְהִתְנַהֵג בִּבְחִירָתוֹ כִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמִלְכּוֹ וַעֲצָתוֹ אֲשֶׁר יִשְׁפַּר עָלָיו לְבַד, בְּמֵימֵי חָכְמָתוֹ הַעֲמֻקִּים בְּלִי סוֹף, שֶׁזּוֹכֶה לָהֶם הֶחָכָם הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל, שֶׁמֵעֹצֶם הַפְלָאַת וְעֹמֶק חָכְמָתוֹ [לְמַעְלָה מֵחָכְמוֹת וּתְבוּנוֹת כָּל אֶחָד כַּנַ"ל], אֵין בִּיכָלְתָּם בְּשׁוּם אֹפֶן לְקַבְּלָם, כִּי אִם בֶּאֱמוּנָה לְבַד [אֲפִילּוּ נִדְמֶה לָהֶם בָּרוּר בְּדַעְתָּם וְחָכְמָתָם הַעַצְמִי שֶׁאוֹמֵר לָהֶם בְּהֵפֶךְ, עַל יָמִין שְׂמֹאל]. 

וְכָל הַדַּעַת וְהַתְּבוּנָה שֶׁנָּתַן לָהֶם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, הוּא לְהַכִּיר וְלֵידַע שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לְהִתְבַּטֵּל כְּנֶגֶד דְּבָרָיו וּתְבוּנָתוֹ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, כִּי גַּם כָּל תְּבוּנוֹתֵיהֶם וְהַשְּׂגוֹתֵיהֶם הָאֲמִתִּיוֹת שֶׁלֶּעָתִיד, לֹא יִהְיוּ רַק עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה וְהַכְּלָלִיּוּת וְהַבִּטּוּל לִתְבוּנָת הֶחָכָם וְהַמַּנְהִיג הַכּוֹלֵל, בֶּן דָּוִד הַנַּ"ל.

(ביאור הליקוטים - חדי רבי שמעון סימן ס"א - כתב יד)

לָבוֹא אֵלַי עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁבִיל תִּקּוּן

[הָאָדָם, אֲנָשִׁים יְכוֹלִים לְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה, זֶה לֹא רַק בִּידֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַד?]

זֶה, זֶה בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַד, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁנִּתְפַּלֵּל, שֶׁאֲנַחְנוּ, שֶׁאֲנַחְנוּ נַמְשִׁיךְ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַגְּאֻלָּה, שֶׁאֲנַחְנוּ (סַבָּא צוֹחֵק), רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא יֵשׁ לוֹ נַחַת רוּחַ מִתְּפִלָּתֵנוּ, מֵהַאֱמוּנָה, מֵהַתְּפִלָּתֵנוּ, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר שֶׁהָעִקַּר הָעִנְיָן שֶׁלִּי הִיא תְּפִלָּה, "עִקַּר הָעִנְיָן שֶׁלִּי הִיא רֹאשׁ הַשָּׁנָה", זֶה עִקַּר הָעִנְיָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עוֹסְקִים רַק בִּתְפִלָּה, כָּל הַיּוֹם, כֵּן, "עִקַּר הָעִנְיָן שֶׁלִּי הִיא תְּפִלָּה", אוֹי, וְ"עִקַּר הָעִנְיָן שֶׁלִּי הִיא רֹאשׁ הַשָּׁנָה", מַה זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה?, לָבוֹא אֵלַי עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁבִיל תִּקּוּן, וְזֶה הַדָּבָר נִמְשָׁךְ גַּם עַכְשָׁו, לֹא רַק בְּחַיֵּי רַבֵּנוּ שֶׁהוּא אָמַר: "הָעִקַּר רֹאשׁ...", זֶה הָעִנְיָן זֶה נִמְשָׁךְ, הוּא לֹא נִפְסָק, זֶה עִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ זֶה דָּבָר חָדָשׁ שֶׁלֹּא נִפְסַק לְעוֹלָם, כֵּן, הוּא וְעַל כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ, וְכָל עִנְיָן שֶׁלּוֹ הוּא לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע וְהוּא נִצְחִי, וְהוּא תָּמִיד בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כָּכָה הוּא אָמַר, שֶׁהוּא הַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּכָל דּוֹר, זֶה לֹא נִפְסָק, הוּא, הוּא הַמַּנְהִיג שֶׁלָּנוּ, כֵּן, בְּכָל תּוֹרָה, בְּכָל שִׂיחָה, בְּכָל מַעֲשָׂיו.

(שיחות סבא - קלטת 20 ב' 24:52)

*

מָשִׁיחַ הַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי שֶׁאָנוּ מְחַכִּים אֵלָיו.

(ביאור הליקוטים - תקעו אמונה סימן ה' - אות צב')

*

יָבוֹאוּ כָּל הָעוֹלָם, כֻּלָּם יָבוֹאוּ לְמָשִׁיחַ: "תֵּן לִי תִּקּוּן, אֲנִי רוֹצֶה תִּקּוּן!", תִּקּוּן?! מוּכָן לִתֵּן תֵּכֶף, דִּבּוּר אֶחָד זֶה עוֹשֶׂה זֶה, אָז יֵשׁ לָהֶם עִנְיָן אַחֵר, עִנְיָן חָדָשׁ, יֵשׁ כְּבָר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן, נוּ, כֻּלָּם יֵשׁ לָהֶם תִּקּוּן, יֵשׁ כְּבָר לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן בָּעוֹלָם, אֲנִי! אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן, נוּ, אֲנִי רָאשֵׁי תֵבוֹת נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן, זֶה כְּבָר כֻּלּוֹ, כָּלוּל כָּל הָעוֹלָם, עִם, עִם כָּל, עִם כָּל הַחֲטָאִים, עִם כָּל, הַכֹּל!, תִּקּוּן, תִּקּוּן, תִּקּוּן, תִּקּוּן, אֲנִי רַבִּי נַחְמָן! זֶה נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן.

(קלטת 24 ב' 07:03)

נחמן מאומן סבא ישראל

וּצְבָא הַשָּׁמַיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים

וְזֶה: וּ'צְבָא הַ'שָּׁמַיִם לְ'ךָ מִ'שְׁתַּחֲוִים - רָאשֵׁי תֵבוֹת "מַלְוֶה", כִּי כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת לוֹוִין זֶה מִזֶּה וְזֶה מִזֶּה, עַד הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַבַּעַל תְּפִילָּה, שֶׁהוּא הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל, כִּי הוּא בִּבְחִינַת הַשּׁרֶשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא דְבַר ה' כַּנַּ"ל.

וְעַל כֵּן יָכוֹל לְהַכִּיר בְּהַמְפֻרְסָמִים שֶׁהֵם רַק עַל יְדֵי עַזּוּת, כִּי אֵין אָדָם מֵעֵז פָּנִים בִּפְנֵי בַּעַל חוֹבוֹ (ב"מ ג),  וְעַל כֵּן עַזּוּתָם נוֹפֵל לִפְנֵי הַבַּעַל תְּפִילָּה, שֶׁהוּא הַמַּלְוֶה הַגָּדוֹל כַּנַּ"ל, כִּי כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת לוֹוִין מִמֶּנּוּ כַּנַּ"ל. 

(ליקוטי תנינא - תורה א' אותיות ג', יג')

*

 "אֲנִי הַמֶּלֶךְ וְכֻּלָּם צְרִיכִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת." 

(שיחות סבא - קלטת 117 צד ב')

*

בְּדִבְרֵי הָרַב בְּעַצְמוֹ, נִמְצָאִים מַדְרֵגוֹת לְמַעְלָה מִמַדְרֵגוֹת. כִּי גַּם אַהֲרֹן, שֶׁמֵּאִתּוֹ כָּל מְנוֹרַת [תוֹרַת] זָהָב, [הַמּוּבָא שָּׁם בְּפֵרוּשׁ הַכָּתוּב רָאִיתִי וְכוּ' (ליקוטי מוהר"ן - תורה ח' - ראיתי מנורת זהב)], לֹא הִגִּיעַ בְּמַדְרֵגָתוֹ לְמַדְרֵגַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, [שֶׁלֹּא קָם כָּמוֹהוּ], אֲשֶׁר אֵלָיו לְבַד נִתְגַּלּוּ כָּל הַי"ג מִדּוֹת בִּתְפִלָּתוֹ. וְשֶׁגַּם הוּא עֲדַיִן לֹּא נִתְעַלָּה בַּעֲלִיָתוֹ שֶׁלֶּעָתִיד, בְּהִתְלַבְּשׁוּתוֹ בְּבֶן דָּוִד [שֶׁבְּעֶצֶם הַתְּפִלָּה], לְהִתְגָּרוֹת עִם הַאַדְמוֹנִי, וְלִמְחוֹת זֵכֶר הָאַלּוּף עֲמָלֵק.

(ביאור הליקוטים - ראיתי מנורת זהב סימן ח')

*

בֶּן דָּוִד מָשִׁיחַ לְבַד, יָבוֹא בִּתְפִלָּה וּתְהִלָּה [עֵדֶן עַיִן לֹא רָאֲתָה הַנַּ"ל], לְהִתְגָּרוֹת וּלְהַשְׁפִּיל אֶת אַלּוּפֵי עֵשָֹו הַאַדְמוֹנִי.

(ביאור הליקוטים - ראיתי מנורת זהב סימן ח' - אות י"ד)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

זֶה עִנְיָן שֶׁל מְלוּכָה

הָרַב הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בֶּן דָּוִד בְּעַצְמוֹ שֶׁאָנוּ מְחַכִּים אֵלָיו.

(כוכבי אור - שיחות וסיפורים - באור הליקוטים ח')

*

מִמֵּילָא מוּבָן, שֶׁכְּמוֹ שֶׁכָּל נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל מֻכְרָחִים לְהִתְקַשֵּׁר לְהָרַב דִּקְדֻשָּׁה, לְקַבֵּל אֶת הָרוּחַ חַיִּים, כְּמוֹ כֵן כָּל הָרַבָּנִים בְּעַצְמָם מֻכְרָחִים לְהִתְקַשֵּׁר לָרַב הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל, שֶׁמֵּאִתּוֹ לְבַד נִמְשַׁךְ כָּל הַתִּקּוּן. 

(ביאור הליקוטים - ראיתי מנורת זהב סימן ח')

*

כֹּל הָעִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ הוּא לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע, כָּל דִּבּוּר שֶׁגִּלָּה, אֲפִלּוּ מַה שֶּׁכְּבָר יֵשׁ גְּמָרָא, אֲבָל שֶׁזֶּה שֶׁיָּצָא מִפִּיו זֶה..., הַתּוֹרוֹת שֶׁלּוֹ, הָעוֹלָם לֹא יוֹדְעִים, הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה..., 'נֹעַם אֱלִימֶלֶךְ' זֶה..., 'קְדֻשַּׁת לֵוִי' מֵהָרַב מִבַּרְדִיטְשׁוֹב, "מַה מַה הוּא הָיָה יוֹתֵר מִ'קְדֻשַּׁת לֵוִי'?", כֵּן, הָעוֹלָם לֹא..., כֵּן, "נוּ אֲזַי יֵשׁ עוֹד סֵפֶר, יֵשׁ לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן גַּם כֵּן, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ 'קְדֻשַּׁת לֵוִי', 'נֹעַם אֱלִימֶלֶךְ', כָּכָה יֵשׁ לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן".
אֲבָל זֶה עִנְיָן שֶׁל מְלוּכָה, זֶה הָעִנְיָן, כֵּן (סַבָּא צוֹחֵק), רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר: "אֲנִי, אֲנִי סוֹד מִן הָעוֹלָם, מִכָּל הָעוֹלָם", אֲפִלּוּ הָרַב מִבַּרְדִיטְשׁוֹב הָיָה גָּאוֹן וְצַדִּיק, כֵּן, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ שִׁבַּח אוֹתוֹ, אֲבָל, אֲבָל אִם הָיָה יוֹדֵעַ מֵרַבֵּנוּ, לֹא הָיָה סוֹד, אִם הָיָה יוֹדֵעַ מֵרַבֵּנוּ, הוּא הָיָה כְּמוֹ רַבִּי נָתָן, תַּלְמִיד, תַּלְמִיד רַבֵּנוּ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, כֵּן, אֲבָל כָּכָה הוּא הָיָה אֶצְלוֹ, כֵּן, שֶׁהוּא גָּדוֹל הַדּוֹר, שֶׁהוּא פְּאֵר הַדּוֹר, כֵּן, אֲבָל יֵשׁ עִנְיָן, נֶעֱלָמִים, רוּחָנִיִּים, יֵשׁ עִנְיָנִים פְּלָאִים נֶעֱלָמִים מֵהָעוֹלָם, כֵּן, כֵּן, זֶה עִנְיָן רַבֵּנוּ, כָּל נֶפֶשׁ שֶׁזּוֹכֶה לְהִתְקָרֵב לְרַבֵּנוּ בֶּאֱמֶת זֶה עִנְיָן פֶּלֶא.

(שיחות סבא - קלטת 5 א' 07:30)

*

לִכְבוֹד מַחְמַד עֵינִי וְלִבִּי, אֲשֶׁר עָשָׂה מַאֲמַצִּים כַּבִּירִים לִהְיוֹת רָשׁוּם בְּתוֹךְ בְּנֵי הֵיכַל הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת שֶׁמֵּאִיר יְדִיעַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם שֶׁזֶּהוּ כָּל עִקַּר יְסוֹד הַיַּהֲדוּת וְעוֹלֶה עַל כָּל הַמִּצְווֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר וּלְסַפֵּר בְּשֶׁבַח מִצְוָה זוֹ כִּי אֵין לְךָ מִצְוָה מִכָּל מִצְווֹת הַתּוֹרָה כְּמוֹ מִצְוָה זוֹ שֶׁל הַהִתְדַּבְּקוּת וְהִתְקַשְּׁרוּת בְּהַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיָּכוֹל לְקָרֵב כָּל הָעוֹלָם לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּלִי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת אֵין יַהֲדוּת וְאֵין אֱמוּנָה וְקִיּוּם הַתּוֹרָה בֶּאֱמֶת.

(אב"י הנחל)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

משבא אדמו"ר ז"ל לעולם והתחיל להאיר המידה השמינית שהיא בינה עילאה

נראה לפי עניות דעתי לרמז במאמרו הקדוש שלאחר התורה "אחוי לן מנא" בליקוטי מוהר"ן סימן כ"ה, שצריכין לכנות להיצר הרע שם אחר, שלא לקרותו עוד בשם יצר הרע רק בשם כוח המדמה עיין שם על פי מה שאמרו חכמינו ז"ל שבעה שמות יש לו ליצר הרע וכו'. וידוע ליודעי חן שהם כנגד השבע מידות דסטרא אחרא, כי זה לעומת זה עשה אלוקים כנגד שבע מידות הנמצאים בהקדושה כמובן כל זה בספרי אמת.

והנה עד הנה לא היה בעולם כי אם הארת השבע מידות האלה שהשיגו אותם השבעה רועים להמשיכם ולהאירם עלינו. על כן לא היה כנגד זה כי אם שבעה כוחות היצר הרע שהם בחינת שבעה שמות שיש לו, אבל משבא אדמו"ר ז"ל לעולם והתחיל להאיר ולהופיע עלינו המידה השמינית שהיא בינה עילאה, שהשיגה בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו וכו', על כן זה לעומת זה גברה ועצמה מאד גם המידה השמינית של הסטרא אחרא שהיא בחינת מדמה, כי בינה דקדושה היא בחינת מבין דבר מתוך דבר, וזה לעומת זה בינה דסטרא אחרא הוא בחינת מדמה דבר לדבר בשווא והבל.

(כוכבי אור חכמה ובינה אות לו' - ביאור הליקוטים על התורה כ"ה 'אחוי לן מנא')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

[המשכת המצח] הרצון לתיקון זעיר אנפין [כמבואר] בהמאמר ואת העורבים וכו' [סימן ד' ח"ב] וכפי המובן (ד' נומ') מהתגלות מצח האדם שבמנחת שבת, שבאתערותא דלתתא אתער לעילא, תבין נפלאות בשם הכינוי של מוהרנ"ת ז"ל שטערין וכו', וגם בתואר פניו היה מצחו נפלא ומשונה בגדלו.

(ביאור הליקוטים - השמטות - שם משפחת מוהרנ"ת זי"ע )

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

רגל הוא רפואה להריאה

מקושר היטב מה שמובא שם שכל יניקת הסטרא אחרא הוא מהרגלין של הקדושה, למה שמובא שם למעלה שהסטרא אחרא היא בחינת מחלוקת, וכל השתלשלותה ואחיזתה הוא מהמחלוקת שבקדושה. גם יש לרמז שעל כן בחטא אדם הראשון, שנתן על ידי זה כוח להנחש שהיא הסטרא אחרא לינק מרגלין, נאמר אז ואתה תשופנו עקב. 

רגל הוא רפואה להריאה. נראה לעניות דעתי, שבזה מביא ראיה וטעם למנהג ישראל לאכול רגל בשבת, מחמת שכל ענין האכילה של שבת הוא בשביל תיקון הרגל, והוא רפואה לה'ר'י'א'ה', אותיות י'ר'א'ה [כמובא בדבריו ז"ל במקום אחר], שזה בחינת הש"ך דינים כידוע, בחינת המחלוקת והרגל דקדושה כנ"ל, שעל ידי זה נתתקן בחינת המחלוקת דסטרא אחרא, ונתעלים היראות הנפולות, ונתרפאה ונתחזקה הריאה, שיהיה ביכולתה לשכך חמימות הלב כידוע, בחינת וחמת המלך שככה, בחינת המתקת הש"ך דינים כמובא. 

(ביאור הליקוטים - מאמר רעז')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

וְזֶהוּ: רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב – הִיא הַתּוֹרָה, הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב. וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ – פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: מַעְיָן, הוּא הַמַּעְיָן הַיּוֹצֵא מִבֵּית ה', הוּא הַתְּפִלָּה. וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ – הֵם הַנְּשָׁמוֹת דְּאִתְרְבִיאוּ בַּגָּן, הַנֶּחֱלָקִים לְשֶׁבַע כִּתּוֹת*). שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת – הֵם מ"ט אוֹרוֹת, שֶׁהוּא אוֹר הַגָּנוּז לֶעָתִיד (כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם), בְּחִינַת: עֵדֶן עַיִן לֹא רָאֲתָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל. וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ – פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: שְׁנֵי אִילָנוֹת, הַיְנוּ אִילָנָא דְּחַיֵּי וְאִילָנָא דְּמוֹתָא, הַיְנוּ טוֹב וָרָע כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל, כַּנַּ"ל. וּמִשָּׁם יִפָּרֵד, שֶׁנִּפְרָד הָרָע מֵהַטּוֹב, זֶה לְיָמִין וְזֶה לִשְׂמֹאל. וָאֹמַר אֶל הַמַּלְאָךְ: מָה אֵלֶּה. וַיַּעַן וְכוּ' לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי – הַיְנוּ בְּחִינַת הָרוּחַ־חַיִּים הַנַּ"ל, בְּחִינַת: כֹּה אָמַר ה' מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי עַל־יְדֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מְבָרְרִין הַטּוֹב מִן הָרָע כַּנַּ"ל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת כָּל מַרְאֵה הַמְּנוֹרָה כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְרוּחַ הַחַיִּים וְנִשְׁלָם כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת כַּנַּ"ל. 
(ליקוטי מוהר"ן - תורה ח' אות ח')
*
על פי התורה ראיתי מנורת זהב - ליקוטי מוהר"ן תורה ח':

בביאורו לדבר הכתוב ושניים זיתים, אילנא דחיי ואילנא דמותא, היינו טוב ורע וכו', ומשם יפרד וכו'. נראה שמבואר על אודות העץ החיים, ועץ הדעת [וגזירת המות] מטוב ורע, שבתוך הגן [שהוא התורה, שהוא] עניין הכתוב [ונהר וכו'] ומשם יפרד הנ"ל. 

גם לפי זה נראה מבואר, שנמצא בעניין זה בירורים אחר בירורים. כי גם אחר שבאתערותא דלעילא מהשם יתברך בעצמו, נתברר בתחילת הבריאה עץ החיים והטוב להיות מימין, לאילן בפני עצמו, ונחלק ונשאר לשמאל, אילנא דמותא הנ"ל, עדיין היה גם הוא מעורב מטוב ורע יחדיו. והבירור והפלת הרע שבו, היה תלוי ועומד באתערותא דלתתא מהאדם בעצמו, ואם היה מכניע את הרע שבתאוותו לזה, שהוא בעצמו מעין הרע שבעץ הנ"ל, [כי נפש האדם, היא מעץ וגידולי השדה דאתרביאו שם] (היה מתברר הטוב מן הרע בתכלית השלימות והיה אז תיקון העולם לגמרי על דרך שיהיה לעתיד ע"י משיח צדקנו). 

שגם לפי הנ"ל תבין מרחוק, שבדבר העדן [עין לא ראתה הנ"ל], יכפיל לבאר בהפלאת הצדיק לבוא בהמידה רעה המובא בפנים. כי באמת, לא ימוש הצדיק העליון הזה מאוהלו ומדרגתו שבעדן הזה אפילו כרגע אחת, כי בהפלאת העדן הזה בעצמו, נחשב ונתהווה כביכול לנכנס ויורד בהרע שנמשך משם. ובאמת, אין בו שום אחיזה מהרע בפשיטות, וכל ירידתו לא תהיה, רק להעלות מאתה בעצמה, כסוד הכתוב ויעל אברם וכו' המובא בפנים. כי אף על פי שבאמת ובשלימות לא יזכה לזה רק משיח צדקינו כנ"ל. אבל בכל זאת, נמצא מבחינת משיח בעצמו, גם בכל יחידי הדורות והצדיקים העליונים שהיו מעולם. 

(ביאור הליקוטים - ראיתי מנורת זהב סימן ח' אות כא'-כב')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

כל הרבנים בעצמם, מוכרחים להתקשר לרב העליון

ממילא מובן, שכמו שכל נפשות ישראל מוכרחים להתקשר להרב דקדושה, לקבל את הרוח חיים. כמו כן כל הרבנים בעצמם, מוכרחים להתקשר לרב העליון הנ"ל, שמאיתו לבד נמשך כל התיקון. ושגם בדברי הרב בעצמו, נמצאים מדריגות למעלה ממדריגות. כי גם אהרון, שמאיתו כל מנורת [תורת] זהב, [המובא שם בפירוש הכתוב ראיתי וכו'], לא הגיע במדריגתו למדריגת משה רבינו ע"ה, [שלא קם כמוהו], אשר אליו לבד נתגלו כל הי"ג מידות בתפילתו. ושגם הוא עדיין לא נתעלה בעלייתו שלעתיד, בהתלבשותו בבן דוד [שבעצם התפילה], להתגרות עם האדמוני, ולמחות זכר האלוף עמלק.

(ביאור הליקוטים - ראיתי מנורת זהב סימן ח')

*

הָרַב הָעֶלְיוֹן שֶׁהוּא בֶּן דָּוִד בְּעַצְמוֹ שֶׁאָנוּ מְחַכִּים אֵלָיו.

(כוכבי אור - שיחות וסיפורים - באור הליקוטים ח')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

[סַבָּא] נוּ?, [הָאָדָם, אֲנָשִׁים יְכוֹלִים לְקָרֵב אֶת הַגְּאֻלָּה, זֶה לֹא רַק בִּידֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַד?] זֶה, זֶה בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבַד, אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה שֶׁנִּתְפַּלֵּל, שֶׁאֲנַחְנוּ, שֶׁאֲנַחְנוּ נַמְשִׁיךְ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְהַגְּאֻלָּה, שֶׁאֲנַחְנוּ (סַבָּא צוֹחֵק), רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא יֵשׁ לוֹ נַחַת רוּחַ מִתְּפִלָּתֵנוּ, מֵהַאֱמוּנָה, מֵהַתְּפִלָּתֵנוּ, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר שֶׁהָעִקַּר הָעִנְיָן שֶׁלִּי הִיא תְּפִלָּה, "עִקַּר הָעִנְיָן שֶׁלִּי הִיא רֹאשׁ הַשָּׁנָה", זֶה עִקַּר הָעִנְיָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עוֹסְקִים רַק בִּתְפִלָּה, כָּל הַיּוֹם, כֵּן, "עִקַּר הָעִנְיָן שֶׁלִּי הִיא תְּפִלָּה", אוֹי, וְ"עִקַּר הָעִנְיָן שֶׁלִּי הִיא רֹאשׁ הַשָּׁנָה", מַה זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה?, לָבוֹא אֵלַי עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁבִיל תִּקּוּן, וְזֶה הַדָּבָר נִמְשָׁךְ גַּם עַכְשָׁו, לֹא רַק בְּחַיֵּי רַבֵּנוּ שֶׁהוּא אָמַר: "הָעִקַּר רֹאשׁ...", זֶה הָעִנְיָן זֶה נִמְשָׁךְ, הוּא לֹא נִפְסָק, זֶה עִנְיָן שֶׁל רַבֵּנוּ זֶה דָּבָר חָדָשׁ שֶׁלֹּא נִפְסַק לְעוֹלָם, כֵּן, הוּא וְעַל כָּל דִּבּוּר שֶׁלּוֹ, וְכָל עִנְיָן שֶׁלּוֹ הוּא לְמַעְלָה מִן הַטֶּבַע וְהוּא נִצְחִי, וְהוּא תָּמִיד בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, כָּכָה הוּא אָמַר, שֶׁהוּא הַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר, בְּכָל דּוֹר, זֶה לֹא נִפְסָק, הוּא, הוּא הַמַּנְהִיג שֶׁלָּנוּ, כֵּן, בְּכָל תּוֹרָה, בְּכָל שִׂיחָה, בְּכָל מַעֲשָׂיו.

(שיחות סבא - קלטת 20 ב' 24:52)

*

מָשִׁיחַ הַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי שֶׁאָנוּ מְחַכִּים אֵלָיו.

(ביאור הליקוטים - תקעו אמונה סימן ה' - אות צב')

*

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה מָתַי שֶׁיִּהְיֶה בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ, כֵּן, דָּבָר שֶׁלּא, הָיָה בְּסוֹד, זֶה לֹא הָיָה מְפֻרְסָם, לֹא הָיָה, רַק רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה זֶה בְּסֵפֶר, וְשׁוּם אָדָם לֹא יוֹדֵעַ, רַק רַבֵּנוּ וְרַבִּי נָתָן. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיִיתָ בְּאוּמַן? [אֲנִי הָיִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם] אַה? [הָיִינוּ מִנְיָן בִּירוּשָׁלַיִם סַבָּא, מִנְיָן שֶׁל חֲבֵרִים] הָעִיקָּר הִיא אוּמַן, רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר "מִי שֶׁיָּבוֹא אֵלַי", זֶה אוּמַן.

(שיחות סבא - קלטת 112 ב' 07:17)

בֶּאֱמוּנָה לְבַד

שֶׁיִּתְגַּלֶּה פְּרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת, בְּחָכְמַת הַשָּׁלוֹם, לְבֵרוּר הָעֵצוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים מִתַּכְלִית הָאַחְדוּת שֶׁבְּמַלְכוּת בֶּן דָּוִד בְּעַצְמוֹ [וְלֹא יֵחָצוּ לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד], כִּי חָכְמַת אֱלֹקִים בְּקִרְבּוֹ, לְהוֹצִיא הַדִּינִים וְהַמִּשְׁפָּטִים לְמַטָּה וּלְמַעְלָה, לְאוֹר הַשִֹּמְחָה הַנִתְגַּלֶּה מֵאַחְדוּת הַשָּׁלוֹם, שֶׁבְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הַנַּ"ל אֲשֶׁר יִבְנֶה. כִּי הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' אֲשֶׁר עָלָיו, לְהַשְֹכִּיל וּלְהַשְׁפִּיעַ אוֹר יְדֵי הַסְּמִיכָה, לִכְלָלִיּוּת אַבְנֵי אוֹתִיּוֹת יָד הַכְּתָב שֶׁבִּשְׁאָר נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל תַּלְמִידָיו, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב, וְהָיְתָה יָדוֹ עַל הַנְּבִיאִים הַחוֹזִים שָׁוְא וְכוּ', לִזְרוֹק גַּם עֲלֵיהֶם מֵימָיו הַטְּהוֹרִים, לִהְיוֹת הָעֵצָה בְּלֵב כָּל אִישׁ וָאִישׁ, לְהִתְנַהֵג בִּבְחִירָתוֹ כִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמִלְכּוֹ וַעֲצָתוֹ אֲשֶׁר יִשְׁפַּר עָלָיו לְבַד, בְּמֵימֵי חָכְמָתוֹ הַעֲמֻקִּים בְּלִי סוֹף, שֶׁזּוֹכֶה לָהֶם הֶחָכָם הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל, שֶׁמֵעֹצֶם הַפְלָאַת וְעֹמֶק חָכְמָתוֹ [לְמַעְלָה מֵחָכְמוֹת וּתְבוּנוֹת כָּל אֶחָד כַּנַ"ל], אֵין בִּיכָלְתָּם בְּשׁוּם אֹפֶן לְקַבְּלָם, כִּי אִם בֶּאֱמוּנָה לְבַד [אֲפִילּוּ נִדְמֶה לָהֶם בָּרוּר בְּדַעְתָּם וְחָכְמָתָם הַעַצְמִי שֶׁאוֹמֵר לָהֶם בְּהֵפֶךְ, עַל יָמִין שְׂמֹאל]. וְכָל הַדַּעַת וְהַתְּבוּנָה שֶׁנָּתַן לָהֶם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, הוּא לְהַכִּיר וְלֵידַע שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לְהִתְבַּטֵּל כְּנֶגֶד דְּבָרָיו וּתְבוּנָתוֹ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, כִּי גַּם כָּל תְּבוּנוֹתֵיהֶם וְהַשְּׂגוֹתֵיהֶם הָאֲמִתִּיוֹת שֶׁלֶּעָתִיד, לֹא יִהְיוּ רַק עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה וְהַכְּלָלִיּוּת וְהַבִּטּוּל לִתְבוּנָת הֶחָכָם וְהַמַּנְהִיג הַכּוֹלֵל, בֶּן דָּוִד הַנַּ"ל.

 (ביאור הליקוטים - חדי רבי שמעון סימן ס"א - כתב יד)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

הרי זה זהב

סַבָּא יִשְׂרָאֵל מְדַבֵּר עַל הַפֶּתֶק הַקָּדוֹשׁ:

יִהְיֶה רַעַשׁ בְּכָל הָעוֹלָם, יִהְיֶה רַעַשׁ, זֶה כֻּלָּם כָּל הָעוֹלָם יִקְנוּ אֶת זֶה בְּכָל בַּיִת בְּכָל מָקוֹם, יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת פֹּה, פֹּה מִזָהָב, הֲרֵי זֶה זָהָב, פֹּה זָהָב וּפֹּה זָהָב, כַּמָּה זֶה עוֹלֶה?, הַדְּפוּס וְהַצִּלּוּם כַּמָּה זֶה עוֹלֶה?, יִתְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם, כֻּלָּם יִקְנוּ, כָּל בַּיִת, כָּל מָקוֹם, כֻּלָּם יִקְנוּ, לֹא צְרִיכִים זָהָב זֶה בְּעַצְמוֹ זָהָב.

(שיחות סבא - קלטת 90 א' 24:37)

*

...וְהִתְחִיל לִרְאוֹת הָאוֹתִיּוֹת, וְקָרָא מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם כָּל קָבְלָתָהּ וְצַעֲקָתָהּ, כַּנַּ"ל, וְשֶׁכָּעֵת אֵינֶנָּהּ שָׁם בַּמִּבְצָר הַנַּ"ל, כִּי אִם שֶׁיְּבַקֵּשׁ הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת, שָׁם תִּמְצָאֵנִי, וְהִשְׁאִיר אֶת הַמְשָׁרֵת וְהִנִּיחוֹ, וְהָלַךְ לְבַדּוֹ לְבַקְּשָׁהּ וְהָלַךְ כַּמָּה שָׁנִים לְבַקְּשָׁהּ, וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ, שֶׁבְּוַדַּאי בַּיִּשּׁוּב לֹא נִמְצָא הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת, כִּי הוּא בָּקִי בְּמַפַּת הָעוֹלָם (שֶׁקּוֹרִין לַאנְד קַארְט) וְעַל כֵּן אֵלֵךְ אֶל הַמִּדְבָּרִיּוֹת וְהָלַךְ לְבַקְּשָׁהּ בַּמִּדְבָּרִיּוֹת כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים...

(סיפורי מעשיות - מעשה א' - מאבידת בת מלך)

*

בְּהַמְבֹאָר מִצֵרוּפֵי הַתּוֹרָה וְהַמַּעֲשֶֹה הַנַּ"ל (סיפורי מעשיות - מעשה א' - מאבדת בת מלך), עַל אוֹדוֹת נֶּפֶשׁ הַתְּבוּנָה וּמַלְכוּת בֶּן דָּוִד הַנַּ"ל, שֶׁיָּרְדָה מִיּוֹם הַבְּרִיאָה לִמְקוֹם הַקְּלִפּוֹת, בִּסְדוֹם הַנַּ"ל, וְנִסְתְּרָה וְנִתְעַלְּמָה בֵּינֵיהֶם, עַד שֶׁלֹּא נוֹדַע כְּלָל מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵיזֶה מְקוֹם אֲבָנִים הַטוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְעַפְרוֹת הַר הַזָהָב שֶׁבְּמִשְׁכָּנָהּ. כִּי לֹא תִּמָּצֵא כְּלָל, בְּיִשּׁוּב אֶרֶץ הַחַיִּים, וְכָל עוֹשֶׁר הַמַרְגָּלִיּוֹת וְהַפְּנִינִים הַנַּ"ל, אֵינָם נֶחֱשָׁבִים כְּנֶגְדָּהּ, רַק לְהַקְדָּמוֹת וּפְּסֹלֶת. וְגַם כָּל חַיַּת הָאָרֶץ, וְעוֹף הַשָּׁמַיִם, הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ, שֶׁלֹּא דָּרְכוּ בָּהּ, וְלֹא רָאוּ אוֹתָהּ, וְאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מֵאִתָּה. [זוּלָת בְּאֲסֵיפַת הָרוּחוֹת, שֶׁאָז נּוֹדַע בְּרוּחַ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר הִגִּיעַ אֵלָיו בַּקֵּץ הָאַחֲרוֹן, בְּרוֹב הִתְחַזְּקוּת אֱמוּנָתוֹ, אֲשֶׁר אִיבֵּד וְהֵמִית עַצְמוֹ בְּרוֹב יְגִיעָתוֹ וְהִתְחַזְּקוּתוֹ לְחַפֵּשׂ אַחֲרֶיהָ]. [כִּי זֶה עִקַּר הַפְלָאַת מְצִיאָתָהּ, לַהֲפֹךְ קִּלְקוּל אֲבֵידָתָהּ, וּשֵׁינַת הַמָּוֶת בְּעַצְמוֹ, לְתִקּוּן וְהִתְגַּלּוּת מְצִיאָתָהּ כַּנַּ"ל]

(ביאור הליקוטים - פתח רבי שמעון סימן ס' - אות ס"ז')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך המשיח

הֶחָכָם וְהַמַּנְהִיג הַכּוֹלֵל, בֶּן דָּוִד

שֶׁיִּתְגַּלֶּה פְּרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת, בְּחָכְמַת הַשָּׁלוֹם, לְבֵרוּר הָעֵצוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים מִתַּכְלִית הָאַחְדוּת שֶׁבְּמַלְכוּת בֶּן דָּוִד בְּעַצְמוֹ [וְלֹא יֵחָצוּ לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד], כִּי חָכְמַת אֱלֹקִים בְּקִרְבּוֹ, לְהוֹצִיא הַדִּינִים וְהַמִּשְׁפָּטִים לְמַטָּה וּלְמַעְלָה, לְאוֹר הַשִֹּמְחָה הַנִתְגַּלֶּה מֵאַחְדוּת הַשָּׁלוֹם, שֶׁבְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הַנַּ"ל אֲשֶׁר יִבָּנֶה. כִּי הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' אֲשֶׁר עָלָיו, לְהַשְֹכִּיל וּלְהַשְׁפִּיעַ אוֹר יְדֵי הַסְּמִיכָה, לִכְלָלִיּוּת אַבְנֵי אוֹתִיּוֹת יָד הַכְּתָב שֶׁבִּשְׁאָר נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל תַּלְמִידָיו, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב, וְהָיְתָה יָדוֹ עַל הַנְּבִיאִים הַחוֹזִים שָׁוְא וְכוּ', לִזְרוֹק גַּם עֲלֵיהֶם מֵימָיו הַטְּהוֹרִים, לִהְיוֹת הָעֵצָה בְּלֵב כָּל אִישׁ וְאִישׁ, לְהִתְנַהֵג בִּבְחִירָתוֹ כִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמָלְכוֹ וַעֲצָתוֹ אֲשֶׁר יִשְׁפַּר עָלָיו לְבַד, בְּמֵימֵי חָכְמָתוֹ הַעֲמֻקִּים בְּלִי סוֹף, שֶׁזּוֹכֶה לָהֶם הֶחָכָם הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל, שֶׁמֵעֹצֶם הַפְלָאַת וְעֹמֶק חָכְמָתוֹ [לְמַעְלָה מֵחָכְמוֹת וּתְבוּנוֹת כָּל אֶחָד כַּנַ"ל], אֵין בִּיכָלְתָּם בְּשׁוּם אֹפֶן לְקַבְּלָם, כִּי אִם בֶּאֱמוּנָה לְבַד [אֲפִילּוּ נִדְמֶה לָהֶם בֵּרוּר בְּדַעְתָּם וְחָכְמָתָם הַעַצְמִי שֶׁאוֹמֵר לָהֶם בְּהֵפֶךְ, עַל יָמִין שְׂמֹאל]. וְכָל הַדַּעַת וְהַתְּבוּנָה שֶׁנָּתַן לָהֶם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, הוּא לְהַכִּיר וְלֵידַע שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לְהִתְבַּטֵּל כְּנֶגֶד דְּבָרָיו וּתְבוּנָתוֹ בְּתַכְלִית הַבִּטּוּל, כִּי גַּם כָּל תְּבוּנוֹתֵיהֶם וְהַשְּׂגוֹתֵיהֶם הָאֲמִתִּיוֹת שֶׁלֶּעָתִיד, לֹא יִהְיוּ רַק עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה וְהַכְּלָלִיּוּת וְהַבִּטּוּל לִתְבוּנָת הֶחָכָם וְהַמַּנְהִיג הַכּוֹלֵל, בֶּן דָּוִד הַנַּ"ל.

 (ביאור הליקוטים - כתב יד)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

רוּחַ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר הִגִּיעַ אֵלָיו בַּקֵּץ הָאַחֲרוֹן

בְּהַמְבֹאָר מִצֵרוּפֵי הַתּוֹרָה וְהַמַּעֲשֶֹה הַנַּ"ל (סיפורי מעשיות - מעשה א' - מאבדת בת מלך), עַל אוֹדוֹת נֶּפֶשׁ הַתְּבוּנָה [וּמַלְכוּת בֶּן דָּוִד] הַנַּ"ל, שֶׁיָּרְדָה מִיּוֹם הַבְּרִיאָה לִמְקוֹם הַקְּלִפּוֹת, בִּסְדוֹם הַנַּ"ל, וְנִסְתְּרָה וְנִתְעַלְּמָה בֵּינֵיהֶם, עַד שֶׁלֹּא נוֹדַע כְּלָל מֵאַיִן תִּמָּצֵא, וְאֵיזֶה מְקוֹם אֲבָנִים הַטוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְעַפְרוֹת הַר הַזָהָב שֶׁבְּמִשְׁכָּנָהּ. כִּי לֹא תִּמָּצֵא כְּלָל, בְּיִשּׁוּב אֶרֶץ הַחַיִּים, וְכָל עוֹשֶׁר הַמַרְגָּלִיּוֹת וְהַפְּנִינִים הַנַּ"ל, אֵינָם נֶחֱשָׁבִים כְּנֶגְדָּהּ, רַק לְהַקְדָּמוֹת וּפְּסֹלֶת. וְגַם כָּל חַיַּת הָאָרֶץ, וְעוֹף הַשָּׁמַיִם, הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ, שֶׁלֹּא דָּרְכוּ בָּהּ, וְלֹא רָאוּ אוֹתָהּ, וְאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל מֵאִתָּה. [זוּלָת בְּאֲסֵיפַת הָרוּחוֹת, שֶׁאָז נּוֹדַע בְּרוּחַ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר הִגִּיעַ אֵלָיו בַּקֵּץ הָאַחֲרוֹן, בְּרוֹב הִתְחַזְּקוּת אֱמוּנָתוֹ, אֲשֶׁר אִיבֵּד וְהֵמִית עַצְמוֹ בְּרוֹב יְגִיעָתוֹ וְהִתְחַזְּקוּתוֹ לְחַפֵּשׂ אַחֲרֶיהָ]. [כִּי זֶה עִקַּר הַפְלָאַת מְצִיאָתָהּ, לַהֲפֹךְ קִּלְקוּל אֲבֵידָתָהּ, וּשֵׁינַת הַמָּוֶת בְּעַצְמוֹ, לְתִקּוּן וְהִתְגַּלּוּת מְצִיאָתָהּ כַּנַּ"ל]

(ביאור הליקוטים - פתח רבי שמעון סימן ס' - אות ס"ז)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

באנחה ולב נשבר שבתפלה, מוכרח האדם להזהר, שלא יבוא ויגיע לאנחה ויגון לגמרי, [שאז נחשבים חס ושלום בתכלית ההיפוך, כמובא בדבריו הקדושים במקום אחר]. 

כי כמו שנתבטלים על ידם הצער והחיסרון, כן גם להיפוך, נאחזים ונשתלשלים מהם, עד שאין ביכולת לעסוק בעבודה הזאת כל היום [זולת במדריגת אדמו"ר ז"ל]. וכל אשר זולתו, גם אם יעבור עליהם מה שיעבור חס ושלום, אין להם לעסוק יותר מדאי בבכיה ואנחה [וכעין מה שאמרו חז"ל על אודות האבילות וכו', שעל מת אחר הוא בוכה], זולת בשעה אחת ביום לבד, וכל היום לא יהיה כל עסק התפלה, זולת בשמחה, ובתהלה, ובשיר. 

שיש לבאר על אודות התהלה והשיר הנ"ל, שזה זה ענין התורה שבנסתר הנ"ל, אשר בה לבד, תתגלה לנצח, גדולתו של יוצר בראשית. וזה לבד, יהיה כל התהלה והשיר, שיתער לעתיד [בנבל וכנור דבן דוד, כמובא במקום אחר].  

(ביאור הליקוטים - ביאור הליקוטים הארוך על מאמר ח' - אות ס"ו-ס"ז) 

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

על הכתוב 'ואנכי לא אראנו', ומשלים ומוסר מדת המלכות להאדם, שיהיה למלך ומושל גם למעלה [מי מושל וכו']. וכאשר לא יזכה לזה בשלימות רק בן דוד, מבאר יותר לפי זה בענין הכתוב הנ"ל ינון שמו, שנאמר בבקשה על זרע דוד.

(ביאור הליקוטים - אשרי תמימי דרך מאמר א' - אות א')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

כמו שאין ביכולת לקבל מאדמו"ר ז"ל זולת באמצעות מוהרנ"ת ז"ל, כי בו לבד נשפע מנשמת ודעת רבינו ז"ל להיות ביכולת לקבל מאתו. כן בענין ארץ ישראל, כי בה לבד נשפע וניתן מאור ודעת אדמו"ר ז"ל, להיות ביכולת לקבל מאתו.

(ביאור הליקוטים - גדולת ארץ ישראל ומוהרנ"ת זי"ע)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

שֶׁכַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה לָבוֹא בִּידִיעַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ זוּלָת בְּבוֹאוֹ אֶל הָאָרֶץ, כֵּן [לָבוֹא] לְהַיְדִיעָה וְהַכָּרָה בְּמֹשֶׁה מָשִׁיחַ וְתוֹרָתוֹ בְּעַצְמוֹ, מֻכְרָח קְּדוּשַׁת הָאָרֶץ בְּעַצְמוֹ. 

(ביאור הליקוטים - נשמת משיח)

[הנני להציג לפניך הקורא, גם ראשי פרקים מהמכתב אשר הכנתי בענין זה, לשלוח להמופלג בתורה וביראה וכו']: 

על אודות הנסיעה לארץ ישראל שדברנו בהיותי אצלו, אין ביכלתי ועניות דעתי לברר ולקבוע גם ההלכה כמותו, כי מה נעשה בבוא הגאולה הכלליות לנסוע לארץ ישראל, האם נחשב על ידי זה חס ושלום לנפרדים ונרחקים מאדמו"ר ז"ל, על אשר אמר אני רוצה להשאר ביניכם וכו'?!-הס מלהזכיר ולאמר דבר כזה שאין לו שחר!!! כי הלא נודע שדיברה התורה כלשון בני אדם, וכן גם המה דבריו הקדושים האלה. 

כי כל זה דיבר ואמר, מחמת שמעוצם הסכנה שנסתכנו אז מאד רובם ככולם של הנוסעים לארץ ישראל, ידע ברור כיום, שלא יתעורר גם אחד מעיר לנסוע לשם על קברו הקדוש. כי גם כשנשאר במדינה הזאת, נתפרדו מאד הרבה מאנשיו אחר הסתלקותו הקדושה, כי בהראש השנה בימי חייו הקדושים באו אליו לאומן על ראש השנה האחרון לערך חמש או שש מאות אנשים [ובלשון בני אדם בדרך אומדנא היה מרגלא (ל)[ב]פומייהו לומר, שבאו אליו אז בערך אלף אנשים, כן שמעתי מאבי ז"ל בשם מוהרנ"ת ז"ל]. 

ואחר כך בראש השנה הראשון שאחר הסתלקותו הקדושה, באו למספר ולא היו רק ערך ששים אנשים ולא יותר. ואלפי אלפים קל וחומר שאם היה נוסע לארץ ישראל להסתלק שם, שבוודאי לא היו נמצאים רק יחידים מיחידים מגדולי אנשיו שהיו נוסעים לשם, וברבות הזמן היה נשכח הדבר לגמרי. 

אבל בנידון דידן, ובאלה הימים, שכבר זכינו לשמוע קול הקורא במדבר, פנו דרך ה', כל גיא ינשא, וכל הר וגבעה ישפלו וכו', ובמים עזים נתן לנו השם יתברך את הדרך ונתיבה בנפלאות שלא היו מעולם, וכל מחיר הנסיעה לבעל הספינה ברצוא ושוב הוא בכ"ה רובל כסף, והדרך כבוש ותמידי, עד שיש ביכולתו לנסוע ולבוא ברצוא ושוב גם משם לאומאן לימי ראש השנה הקדושים. 

ואיך נכנה ונקרא בשם פירוד והרחקה מאדמו"ר הקדוש ז"ל, להיושב בארץ עיר אלקינו?! ובתכלית ההיפך נכנה ונקרא בשם קירוב ודביקות לאדמו"ר ז"ל, להיושב בארץ העממים?! ויש שגם במקומו ממדינת רוסיה, רחוק וכבד עליו הדבר כמארצינו ממש כנודע.... ...וכמבואר מדבריו הקדושים גם במקום אחר, שבית ה' הוא העדן העליון עין לא ראתה וכו'. 

ונזכרתי מכל זה במאמר מורנ"ת ז"ל, שבפטירת אדמו"ר ז"ל בלילה האחרונה, חשב כל הלילה, הכתוב ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך וכו', [כפי עמדו אז בחידושיו בהלכות בשר בחלב הלכה ב'], ושאחר כך עלה בדעתו שמבואר בכתבי האריז"ל שזה סוד הסתלקות והתעלות גדולי הנשמות וכו'... כי מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית ה' ומשיחו [הרשום בשם מ'ש'ה' הנמצא באותיות ש'למ'ה'] בן דוד, שעליו יסובב הכתוב כי בית יעשה לך ה', שמזה מבואר שגם אדמו"ר ז"ל בעצמו הוא בעיקר בית אלהותו וחכמתו יתברך. [ומיושב לפי זה פליאות המאמר חז"ל על אודות הכתוב כי על אפי וחמתי וכו', שבסיבת קלקולו בפרטיות שחטא בבת פרעה נתעורר ויצא הקלקול והחורבן בכלליות לכל נפשות ישראל, יען כי נשמתו וחכמתו [כנבואת משה] שלמעלה מכל האדם, היתה העיקר בבית ובנין הכללי אשר בנה]. 

כי כל מה אשר תהיה ציון למשכן כבוד הבורא יתברך, וזאת שכינתו ומנוחתו וכסא כבודו (עד) [על] הכל, הוא רק בסיבת רצונו ותאותו כביכול להיות שכינתו בנשמות ישראל שלמטה, הגדלים מעדן בית אלקינו, והעיקר בהמובחר והראש לכולם, שהוא ראש הבית כמבואר כל זה מצירופי דברי אדמו"ר ז"ל. ולאשר גם הצדיק בעצמו מוכרח לחפש ולמצוא בכל עת חלקי רוחו ונשמתו [כמבואר גם זה מדבריו ודברי מהרנ"ת ז"ל שמבאר בהם], הוכרח גם אדמו"ר ז"ל בעצמו למסור את נפשו לנסוע ולבוא ולקבוע שם מקומו לנצח, וכל אשר יצא משם לא היתה זולת על דעת לחזור ולבא לשם עם כל נפשות ישראל המוכרחים לכל זה, ולא להשתקע בחוץ לארץ בתמידות, כמבואר מדבריו הקדושים [ליקוטי הלכות, הלכות נטילת ידים לסעודה הלכה ד' אות ו' ובהלכות דברים הנוהגים בסעודה הלכה ד' אות ו'] ובחיי מהר"ן בסיפור נסיעתו לנאווריטש, שלפי שעה לבד הוא רועה בברסלב ושאר מקומות, אבל מקומו האמיתי והנצחי הוא בארצו ועירו לבד וכו' וכו'. וכן נשמע מפי מורנ"ת ז"ל, שגם כל פטירתו לא היתה זולת בסיבת הדחיה מפני השעה וכו' וכו'. קדש' קדשים' תהיה' סופי תיבת מ'ש'ה', כי נשמת משה משיח נמצא בארץ ישראל ובחוץ לארץ, ועיקר מקומו, במקום הקודש. ובארץ ישראל אותיות ר'ב'י', ובחוץ לארץ ר'י'ב', אבל העיקר, הוא לבוא מאותיות ריב לאותיות רבי.

(ביאור הליקוטים - אריכות אפיים סימן קנ"ה - אות א')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים