יָד הַמֶּלֶךְ

מִבֶּן מֶלֶךְ שֶׁנִּתְרַחֵק מֵאָבִיו וְכוּ' וְהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד מְאֹד וְכוּ' וְכוּ' וְהִגִּיעַ לוֹ כְּתָב מֵאָבִיו, וְהָיָה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ מְאֹד מְאֹד וְהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ עֲדַיִן מְאֹד וְהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ עַל כָּל פָּנִים שֶׁיּוֹשִׁיט לוֹ יָד, וְאִם הָיָה מוֹשִׁיט לוֹ יָד, הָיָה מְחַבְּקָהּ וּמְנַשְּׁקָהּ. אַחַר-כָּךְ יִשֵּׁב עַצְמוֹ: הֲלֹא זֶה הַכְּתָב הוּא כְּתַב יַד הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ, וְאִם-כֵּן הוּא יַד הַמֶּלֶךְ.

(רבי נחמן)

אולי יש עוד בן אדם

וְזְהִ סוֹד (תהלים קד) מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְגוֹ'. זוֹ בְּהֵמָה שֶׁרוֹבֶצֶת עַל אֶלֶף הָרִים, וּמְגַדְּלִים לָהּ בְּכָל יוֹם אוֹתוֹ חָצִיר...

(זוהר)

*

...עָנְתָה הַלְּבָנָה וְאָמְרָה: אַתָּה דּוֹאֵג דְּאָגוֹת אֲחֵרִים, אֲנִי אֲסַפֵּר לְךָ עֵסֶק שֶׁלִּי הֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי אֶלֶף הָרִים, וּסְבִיבוֹת הָאֶלֶף הָרִים יֵשׁ עוֹד אֶלֶף הָרִים, וְשָׁם מְקוֹם שֵׁדִים...

...אַחַר-כָּךְ יִשֵּׁב עַצְמוֹ הַבֵּן הַנַּ"ל לֵילֵךְ אֶל הַשְּׁנֵי אֶלֶף הָרִים (הַנַּ"ל) לְהִסְתַּכֵּל מַה נַּעֲשֶׂה שָׁם כְּשֶׁבָּא לְשָׁם, עָמַד מֵרָחוֹק מֵהַשְּׁנֵי אֶלֶף הָרִים וְרָאָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם כַּמָּה וְכַמָּה אֶלֶף אֲלָפִים וְרֹבי רֹבבוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל שֵׁדִים, כִּי הֵם פָּרִים וְרֹבים כִּבְנֵי-אָדָם...

(סיפורי מעשיות - מחיגר)

*

התורה לומדת אותנו, איך זוכים להיות יהודי, אבל הגויים לא יודעים כלל, כמו חמורים, חמורים יודעים? חמור, החמור הוא עומד כסדר תמיד, ואוכל, אוכל תבן, הוא יש לו בעיה אחד, איך לוקחים תבן? כבר, שכבר אין, אני צריך תבן, תתן לי לאכול.

רק הגויים יהיה כמו, כמו בעלי חיים, כמו נמלים ו..., הם ידעו לעמוד כל היום ולאכול תבן.

(סבא ישראל)

*

וְעֵשֶׂב לַעֲבוֹדַת הָאָדָם - עֵשֶׂב זֶה הָאוֹפַנִּים הָאֵלֶּה וְחַיּוֹת וּכְרוּבִים, שֶׁכֻּלָּם מְתַקְנִים תּוֹךְ תִּקּוּנֵיהֶם וְעוֹמְדִים לְהִתְתַּקֵּן בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם בָּאִים לַעֲבוֹדַת רִבּוֹנָם בְּקָרְבְּנֵיהֶם וּבִתְפִלָּה, שֶׁזּוֹהִי עֲבוֹדַת הָאָדָם. וְעֵשֶׂב זֶה מְזֻמָּן וּמוּכָן לַעֲבוֹדַת הָאָדָם לְהִתְתַּקֵּן בְּתִקּוּנוֹ כָּרָאוּי. וּכְשֶׁהֵם מִתְתַּקְּנִים בְּאוֹתָהּ עֲבוֹדַת הָאָדָם, אַחַר כָּךְ יוֹצְאִים מֵהֶם מְזוֹנוֹת וְטֶרֶף לָעוֹלָם, שֶׁכָּתוּב (שם) לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. 

וְזֶהוּ עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע, שֶׁהֲרֵי 

חָצִיר: לֹא מַזְרִיעַ זֶרַע, אֶלָּא מִזְדַּמֵּן לְמַאֲכָל שֶׁל אֵשׁ קְדוֹשָׁה. 

וְעֵשֶׂב: לְתִקּוּן הָעוֹלָם.

(זוהר)

מי הם העכו"ם(עובדי כוכבים ומזלות)?

עכו"ם - עובדי *כוכבים ומזלות

עכו"ם - עובדי כבוד וממון

כוכב = כבוד

מזל = ממון

(על פי דעת רבינו)

*

גַּם נִסְכַּם אֶצְלָם, שֶׁהֵם רוֹצִים, שֶׁיִּהְיוּ אֶצְלָם *כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת גַּם-כֵּן, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּל-כָּךְ מָמוֹן כְּפִי הַסְּכוּם שֶׁקָּצְבוּ עַל זֶה הוּא יִהְיֶה *כּוֹכָב, כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל-כָּךְ מָמוֹן יֵשׁ לוֹ הַכֹּחַ שֶׁל אוֹתוֹ הַכּוֹכָב, כִּי הַכּוֹכָב מְגַדֵּל הַזָּהָב, כִּי מַה שֶּׁיֵּשׁ עָפָר, שֶׁעוֹשִׂין מִמֶּנָּה זָהָב, זֶהוּ מֵחֲמַת הַכּוֹכָב שֶׁמְּגַדֵּל בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם עַפְרוֹת זָהָב נִמְצָא שֶׁהַזָּהָב הוּא נִמְשָׁךְ מִן הַכּוֹכָבִים, וּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לְאֶחָד כָּל-כָּךְ זָהָב, נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ אוֹתוֹ הַכּוֹכָב, וְעַל-כֵּן הוּא בְּעַצְמוֹ כּוֹכָב וְכֵן אָמְרוּ, שֶׁיִּהְיוּ אֶצְלָם *מַזָּלוֹת גַּם כֵּן, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיִּהְיֶה לְאֶחָד כָּךְ וְכָךְ כְּפִי הַסְּכוּם שֶׁקָּצְבוּ עַל זֶה הוּא יִהְיֶה *מַזָּל וְכֵן עָשׂוּ לָהֶם מַלְאָכִים, הַכֹּל כְּפִי רַבּוּי *הַמָּמוֹן כַּנַּ"ל, עַד שֶׁהִסְכִּימוּ בֵּינֵיהֶם, שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם גַּם- כֵּן אֱלקוּת, שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רַבּוּי מָמוֹן הַרְבֵּה כָּךְ וְכָךְ אֲלָפִים וּרֹבבוֹת כְּפִי מַה שֶּׁקָּצְבוּ עַל זֶה הוּא יִהְיֶה אֱלוֹקַ, כִּי מֵאַחַר שֶׁהָאֱלקִים שׁוֹפֵעַ בּוֹ כָּל-כָּךְ מָמוֹן, עַל-כֵּן הוּא בְּעַצְמוֹ אֱלוֹקַּ וְכֵן קִיְּמוּ וְעָשׂוּ כְּכָל הַנַּ"ל...

...אָמְרוּ, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהוּא אֱלוֹקַ (דְּהַיְנוּ הֶעָשִׁיר בַּעַל הַמָּמוֹן הוּא אֱלוֹקַ), הוּא יִשְׁמר מִגְּזֵלוֹת וּרְצִיחוֹת וְתִקְּנוּ עֲבוֹדוֹת וְקָרֹבנוֹת, שֶׁיִּהְיוּ מַקְרִיבִים וּמִתְפַּלְּלִים אֶל הָאֱלקוּת הַנַּ"ל גַּם הָיוּ מַקְרִיבִים בְּנֵי-אָדָם, וְהָיוּ מַקְרִיבִין אֶת עַצְמָן אֶל הָאֱלקוּת הַנַּ"ל...

(סיפורי מעשיות - הבעל תפילה)

*

עושים עצמם כצדיקים, שהם צדיקים, שהם יודעים לעזור לנו.

הם יגידו עלינו מה שיגידו, אבל הם לא רוצים להכניע עצמם, הם לא מחפשים אמת, הם מחפשים כסף וכבוד, כן, וגאוה, זהו.

(סבא ישראל)

יין עולה שבעים כמנין סוד

'יַיִן' הוּא דָּבָר יָקָר וְגָבֹהַּ מְאֹד בְּחִינַת שְׁמִירַת הַבְּרִית (כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ כַּמָּה פְּעָמִים), כִּי 'יַיִן' עוֹלֶה שִׁבְעִים כְּמִנְיַן 'סוֹד'

(ליקוטי הלכות)

*

בְּכֵן תָּשׁוּב לִבְחֹר לְךָ מָקוֹם, וְתֵשֵׁב גַּם-כֵּן שָׁנָה, כַּנַּ"ל, וּבַיּוֹם הָאַחֲרוֹן תִּהְיֶה רַשַּׁאי לֶאֱכֹל, רַק שֶׁלֹּא תִּישַׁן וְלא תִּשְׁתֶּה יַיִן כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּישַׁן, כִּי הָעִקָּר הוּא הַשֵּׁנָה וְהָלַךְ וְעָשָׂה כֵּן.

בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן הָיָה הוֹלֵךְ לְשָׁם וְרָאָה מַעְיָן הוֹלֵךְ וְהַמַּרְאֶה-אָדם וְהָרֵיחַ-שֶׁל יַיִן וְשָׁאַל אֶת הַמְשָׁרֵת: הֲרָאִיתָ שֶׁזֶּה מַעְיָן, וְרָאוּי שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ מַיִם וְהַמַּרְאֶה-אַדְמוּמִית וְהָרֵיחַ-שֶׁל יַיִן? וְהָלַךְ וְטָעַם מֵהַמַּעְיָן וְנָפַל וְיָשַׁן מִיָּד כַּמָּה שָׁנִים עַד שִׁבְעִים שָׁנָה

(מאבידת בת מלך)

*

וגם כן בא על מחשבתי הדבר הזה: "פצ פצ" זה עולה 140 תראה פצ' זה 70 אז 70 ועוד 70 זה 140.

*

[מה הפירוש הסוד "מלא וגדיש מקו לקו"?] 

זה אי אפשר, אי אפשר לדבר מזה, זה סוד, זה סוד, זה סוד, וגם כן... [עכשיו זמן ההתגלות] אבל זה לא סוד, סתם סוד, הוא סוד כזה שאי אפשר, אי אפשר לדבר מזה 

(סבא ישראל)

איכה ומאבידת בת מלך

אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי, אֶת-בַּת-צִיּוֹן--הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ, תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל; וְלֹא-זָכַר הֲדֹם-רַגְלָיו, בְּיוֹם אַפּוֹ.

יעיב באפו - וְנַעֲשָׂה בְּרגֶז עָלֶיהָ

את בת ציון - מאבידת בת מלך

השליך משמים ארץ - וְנִזְרְקָה מִפִּיו דִּבּוּר: שֶׁהַלּא טוֹב יִקַּח אוֹתָךְ

הדום רגליו- הארץ הדום רגליו

גָּדַע בָּחֳרִי-אַף, כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל--הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ, מִפְּנֵי אוֹיֵב; וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה, אָכְלָה סָבִיב.

 

שִׁכַּח יְהוָה בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת

חיה חדשה שאינה יראה מבני אדם

...היה אנשים שמצא, שמוצא בבית, ברחוב, כמה אנשים, כמה מהם אמרו לי, פחד גדול, זה חיה שאינה יראה מבני אדם, זה חדש זה, היא אוכלת, הולכת ואוכלת בני אדם חיים, אה, אוי, אוי, אוי, אוי [זה חיה שלא היה קודם] לא, נתגלה חיה חדש, חיה חדשה שאינה יראה מבני אדם, אוי, אוי וי, אוי וי...גדול...

[החיה הזאת היא בדמות אדם, או שהיא מופיעה בדמות חיה?] אינני יודע, מה ששמעתי, מה שאמרו לי אני אומר.

[איך יכולים לדעת איזו היא החיה, איזו היא החיה?] אינני יודע כלום...

[בשוק, הוא אומר היא הולכת בשוק ואוכלת בני אדם]

*

...אַחַר-כָּךְ יִשֵּׁב עַצְמוֹ הַבֵּן הַנַּ"ל לֵילֵךְ אֶל הַשְּׁנֵי אֶלֶף הָרִים (הַנַּ"ל) לְהִסְתַּכֵּל מַה נַּעֲשֶׂה שָׁם כְּשֶׁבָּא לְשָׁם, עָמַד מֵרָחוֹק מֵהַשְּׁנֵי אֶלֶף הָרִים וְרָאָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם כַּמָּה וְכַמָּה אֶלֶף אֲלָפִים וְרֹבי רֹבבוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל שֵׁדִים, כִּי הֵם פָּרִים וְרֹבים כִּבְנֵי-אָדָם, וְהֵם רֹבים מְאֹד, וְרָאָה הַמַּלְכוּת שֶׁלָּהֶם יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא שֶׁשּׁוּם יְלוּד אִשָּׁה אֵינוֹ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא כָּזוֹ, וְרָאָה אוֹתָם שֶׁעוֹשִׁים לֵיצָנוּת: זֶה מְסַפֵּר שֶׁהִזִּיק לְזֶה תִּינוֹק, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁהִזִּיק לְזֶה יָד, וְזֶה מְסַפֵּר שֶׁהִזִּיק רֶגֶל, וְכֵן שְׁאָר לֵיצָנוּת...

(מחיגר)

הַשֶּׁקֶר מְדַמֶּה עַצְמוֹ לְהָאֱמֶת - וההבדל עכשיו דק מאוד מאוד בבחינות ומדרגות רבות

עָנָה וְאָמַר הַבֶּן מֶלֶךְ הָאֱמֶת, שֶׁנַּעֲשָׂה עַתָּה מֶלֶךְ, אֶל בֶּן הַשִּׁפְחָה הָאֱמֶת הַנַּ"ל: עַתָּה אֲנִי מֵבִין, שֶׁאֲנִי בֶּן הַמֶּלֶךְ בֶּאֱמֶת, וְאַתָּה בֶּן הַשִּׁפְחָה בֶּאֱמֶת!

*

דַּע שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי פָּלָטִין, וּשְׁנֵי הַפָּלָטִין דּוֹמִין זֶה לָזֶה בְּאֶחָד דָּר בּוֹ מֶלֶךְ, וּבְהַשֵּׁנִי דָּר עֶבֶד וּבְוַדַּאי, בֶּאֱמֶת הוּא חִלּוּק גָּדוֹל בֵּין הַפָּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ לְפָלָטִין שֶׁל עֶבֶד רַק אַף עַל-פִּי כֵן, אֶפְשָׁר לִטְעוֹת בֵּינֵיהֶם 

כִּי יֵשׁ קֶשֶׁר שֶׁמִּתְקַשְּׁרִין הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהֶם בַּיִת וּפָלָטִין כִּי מִתְקַשְּׁרִין אֶחָד בְּאֶחָד וְאֶחָד בְּאֶחָד עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהֶם יְסוֹד וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשֶׂה אהֶל, עַד שֶׁנִּבְנֶה מֵהֶם בַּיִת וּמָדוֹר וְזֶה הַמָּדוֹר הוּא מָדוֹר לָאֱמֶת וּכְשֶׁצְּרִיכִין לְבַקֵּשׁ אֱמֶת מוֹצְאִין שָׁם בְּאוֹתוֹ הַמָּדוֹר הַיְנוּ, בְּתוֹךְ הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַנְּפָשׁוֹת הַנַּ"ל, שֶׁמֵּהֶם נַעֲשֶׂה מָדוֹר לְהָאֱמֶת כַּנַּ"ל 

וְעַל-כֵּן צִוְּתָה הַתּוֹרָה (שְׁמוֹת כג): "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת" כִּי מֵאַחַר שֶׁרַבִּים נִתְקַשְּׁרוּ כְּאֶחָד בְּוַדַּאי שָׁם הָאֱמֶת כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת (בְּרֹאשׁית מו): "כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְבֵית יַעֲקב" הַיְנוּ שֶׁמֵּהַנְּפָשׁוֹת נַעֲשֶׂה בֵּית יַעֲקב הַיְנוּ בֵּית מָדוֹר לָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִיכָה כ): "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב" 

אֲבָל דַּע, שֶׁיֵּשׁ כְּנֶגֶד זֶה קֶשֶׁר שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁמִּתְקַשְּׁרִין יַחַד הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת שֶׁל רְשָׁעִים וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם בַּיִת וּמָדוֹר לַשֶּׁקֶר וְעַל זֶה הִזְהִיר הַנָּבִיא (יְשְׁעַיָּה ח): "לא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכָל אֲשֶׁר יאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר" כִּי קֶשֶׁר רְשָׁעִים אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן וְעַל זֶה כְּתִיב (שְׁמוֹת כג): "לא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת" 

וְהִנֵּה, בֵּין שְׁנֵי הַבָּתִּים הַנַּ"ל אֶפְשָׁר לִטְעוֹת הַיְנוּ, בֵּין הָאֱמֶת וְהַשֶּׁקֶר כִּי הַשֶּׁקֶר מְדַמֶּה עַצְמוֹ לְהָאֱמֶת, כִּי גַּם שָׁם יֵשׁ קֶשֶׁר מִנְּפָשׁוֹת רַבִּים, וְאֶפְשָׁר לָאָדָם לִטְעוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הָאֱמֶת וּלְהֵיכָן יְקָרב עַצְמוֹ 

וְדַע, שֶׁעַל-יְדֵי מִצְוַת פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים זוֹכֶה לְהָבִין בֵּין שְׁנֵי הַבָּתִּים הַנַּ"ל, בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר, בֵּין מֶלֶךְ לְעֶבֶד כִּי הַשֶּׁקֶר הוּא בְּחִינַת עֶבֶד, בְּחִינַת אָרוּר, בְּחִינַת (בְּרֹאשׁית ט): "אָרוּר כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים" וְכוּ'

(המעתיק)

*

...וְהַבָּחוּר הַנַּ"ל, כְּשֶׁשְּׁלָחוֹ הַשֵּׁנִי, חָרָה לוֹ גַּם- כֵּן, וְהָלַךְ אֶל הַשְּׁלִישִׁי וְסִפֵּר לוֹ גַּם- כֵּן כַּנַּ"ל, וּמָסַר לוֹ עוֹד יוֹתֵר סִימָנִים מֻבְהָקִים בְּיוֹתֵר וְלִפְנֵי הַשְּׁלִישִׁי סִפֵּר כָּל לִבּוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁהָיָה לוֹ כְּתָב, שֶׁהָיָה מְצֻיָּר בּוֹ הַמְּקוֹמוֹת כַּנַּ"ל, בְּכֵן יְצַיֵּר לְעַצְמוֹ גַּם-כֵּן עַל נְיָר כָּל אוֹתָן הַמְּקוֹמוֹת וְיָבִיא אֵלֶיהָ 

וְהַשְּׁלִישִׁי נִתְיַשֵּׁב גַּם-כֵּן כַּנַּ"ל, שֶׁאֵין טוֹב לְפָנָיו, שֶׁיָּבִיא אוֹתָהּ לְכָאן, וְזֶה הַבָּחוּר יִהְיֶה כָּאן וְשִׁלַּח גַּם-כֵּן אֶת הַבָּחוּר עוֹד לְמֵרָחוֹק יוֹתֵר מָאתַיִם פַּרְסָאוֹת וְזֶה הַמֶּלֶךְ הַשְּׁלִישִׁי רָץ גַּם-כֵּן לְשָׁם (דְּהַיְנוּ לִקַּח אֶת הַיְפַת-תּאַר) 

וּבָא לְשָׁם, וְהִגִּידוּ לוֹ, שֶׁכְּבָר יֵשׁ כָּאן שְׁנֵי הַנַּ"ל, וְהֵשִׁיב: אַף עַל-פִּי- כֵן, כִּי יֵשׁ לוֹ דָּבָר, שֶׁבְּוַדַּאי יִפְעַל וְהָעוֹלָם לא הָיוּ יוֹדְעִים כְּלָל מִפְּנֵי מָה הִיא נִתְרַצָּה לְאֵלּוּ יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים 

וּבָא גַּם הַשְּׁלִישִׁי וְהִגִּיד שִׁירוֹ בְּסִימָנִים מֻבְהָקִים יוֹתֵר, וְהֶרְאָה הַכְּתָב עִם צִיּוּר הַמְּקוֹמוֹת וְנִבְהֲלָה מְאֹד, אַךְ לא יָכְלָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר מֵחֲמַת שֶׁגַּם הָרֹאשׁוֹן נִרְאָה שֶׁזֶּהוּ וְאַחַר-כָּךְ הַשֵּׁנִי, עַל-כֵּן אָמְרָה, שֶׁלֹּא תַּאֲמִין, עַד שֶׁיָּבִיאוּ לָהּ כְּתַב יָדָהּ בְּעַצְמוֹ

 אַחַר-כָּךְ נִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ הַבָּחוּר הַנַּ"ל: עַד מָתַי יִהְיוּ מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם לְהַלָּן יוֹתֵר? 

עַל-כֵּן יִשֵּׁב עַצְמוֹ, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יַנִּיחַ עַצְמוֹ לֵילֵךְ לְשָׁם, אוּלַי יִפְעל הוּא וְהָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב, עַד שֶׁבָּא לְשָׁם וְאָמַר, שֶׁהוּא יֵשׁ לוֹ דָּבָר וְכוּ' וּבָא וְהִגִּיד שִׁירוֹ וְנָתַן עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר סִימָנִים מֻבְהָקִים, וְהִזְכִּיר אוֹתָהּ, שֶׁלָּמַד עִמָּהּ בְּחֶדֶר אֶחָד וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְסִפֵּר לָהּ הַכֹּל שֶׁהוּא שָׁלַח הַמְּלָכִים הַנַּ"ל וְשֶׁטָּמַן הַכְּתָב בָּאִילָן וְכָל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו אֲבָל הִיא לא הִשְׁגִּיחָה כְּלָל עַל זֶה (וּבְוַדַּאי גַּם הָרֹאשׁוֹנִים הַמְּלָכִים הַנַּ"ל אָמְרוּ אֵיזֶה טְעָמִים עַל מַה שֶּׁאֵין בְּיָדָם הַכְּתָב) 

וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ בְּוַדַּאי אִי- אֶפְשָׁר, כִּי כְּבָר עָבַר זְמַן רֹב, וְלא רָצְתָה לְהַשְׁגִּיחַ עוֹד עַל סִימָנִים כְּלָל, עַד שֶׁיָּבִיאוּ לָהּ הַכְּתָב, כִּי גַּם עַל הָרֹאשׁוֹן סָבְרָה שֶׁזֶּהוּ בְּוַדַּאי וְכֵן עַל הַשֵּׁנִי וְכוּ', עַל-כֵּן לא רָצְתָה וְכוּ' כַּנַּ"ל 

וְנִתְיַשֵּׁב הַבָּחוּר, שֶׁכָּאן אִי-אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שְׁהִיּוֹת כְּלָל, וְנִתְיַשֵּׁב לָשׁוּב וְלַחֲזר לִמְקוֹמוֹ, אֶל הַמִּדְבָּר שֶׁהָיָה בּוֹ, וְשָׁם יְבַלֶּה יְמֵי חַיָּיו וְהָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב לְהַגִּיעַ לַמִּדְבָּר הַנַּ"ל, וְהִגִּיעַ לְשָׁם, אֶל הַמִּדְבָּר הַנַּ"ל בְּתוֹךְ כָּל הַנַּ"ל עָבְרוּ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ כַּמָּה שָׁנִים, וְנִסְכַּם אֵצֶל הַבָּחוּר הַנַּ"ל שֶׁיֵּשֵׁב שָׁם בַּמִּדְבָּר, וִיבַלֶּה שָׁם יְמֵי חַיָּיו כְּפִי מַה שֶּׁעָרַךְ בְּדַעְתּוֹ חַיּוּת הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה נֶחְקַר בְּדַעְתּוֹ, שֶׁטּוֹב לְבַלּוֹת כָּאן מִסְפַּר יָמָיו, וְיָשַׁב שָׁם וְאָכַל וְכוּ' כַּנַּ"ל...

(סיפורי מעשיות - מתוך מבערגיר ועני)

בָּעִנְיָן הַמְבֹאָר בְּמַעֲשֶׂה זוֹ, שֶׁכָּל אֶחָד בָּא עִם שִׁיר שֶׁל חֵשֶׁק, וְלִקְצָתָם וְכוּ', הַנִּמְשָׁל מוּבָן, שֶׁכְּמוֹ כֵן כַּמָּה גְּדוֹלִים עוֹשִׂים מַה שֶּׁעוֹשִׂים, וְכָל אֶחָד אוֹמֵר שִׁירִים וְכַיּוֹצֵא וְרוֹצִים לְהַשִּׂיג תַּכְלִית הַמְבֻקָּשׁ, וְאֵין מִי שֶׁזּוֹכֶה לְעִקַּר הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם הָרָאוּי לָזֶה, וְלִקְצָתָם מְשִׁיבִים עַל-יְדֵי שָׁלִיחַ אוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַכּתֶל אוֹ שֶׁמַּרְאִים לָהֶם פָּנִים וְכוּ', כַּמְבֹאָר בְּהַמַעֲשֶׂה הַנַּ"ל, אַךְ לַסּוֹף, הַיְנוּ כְּשֶׁמִּסְתַּלְּקִים, מְשִׁיבִים לָהֶם, שֶׁעֲדַיִן לא עָשׂוּ כְּלוּם וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּמַּעֲשֶׂה סוֹף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁמְּשִׁיבָה הַיְפַת- תּאַר, עַיֵּן שָׁם, עַד שֶׁיָּבוֹא הַמַּנְהִיג הַנָּכוֹן וְכוּ'.

מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ

...סִפֵּר אֶחָד מֵהַגִּבּוֹרִים הַנַּ"ל לְהַבַּעַל-תְּפִלָּה, וְסִפֵּר לוֹ שֶׁהֵם (דְּהַיְנוּ אֵלּוּ הַגִּבּוֹרִים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ עִם הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל) הֵם מִן הַכַּת שֶׁל בַּעֲלֵי הָאֵיבָרִים, שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ בַּעַל אֵיבָרִים כַּנַּ"ל 

וַיְהִי הַיּוֹם, וְהָלְכוּ מַחֲנֶה אַחַת מֵהֶם עִם הָעֲגָלוֹת שֶׁהוֹלְכִין אַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה, (שֶׁקּוֹרִין אִיבַּאז), שֶׁמּוֹלִיכִין אַחֲרֵיהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְכַיּוֹצֵא וְאֵלּוּ הַבַּעֲלֵי אֵיבָרִים הָיְתָה בְּוַדַּאי אֵימָתָן מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, כִּי הָיוּ אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וְגִבּוֹרִים, וּבְוַדַּאי מִי שֶׁפָּגַע בָּהֶם נָטָה מֵהֶם מִן הַדָּרֶךְ 

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ הַמַּחֲנֶה הַנַּ"ל, בָּא כְּנֶגְדָּם גִּבּוֹר אֶחָד (וְהוּא הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל, שֶׁהוֹלֵךְ עַתָּה עִמָּהֶם כַּנַּ"ל), וְהַגִּבּוֹר הַזֶּה כְּשֶׁבָּא כְּנֶגֶד הַמַּחֲנֶה לא נָטָה מִן הַדֶּרֶךְ, וְנִכְנַס בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה וּפִזֵּר אוֹתָם לְכָאן וּלְכָאן, וְנִתְיָרְאוּ אַנְשֵׁי הַמַּחֲנֶה מִלְּפָנָיו וְהוּא נִכְנַס לְתוֹךְ הָעֲגָלוֹת הַנַּ"ל שֶׁהוֹלְכִין אַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה וְאָכַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה שָׁם 

וְנִפְלָא הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד מְאֹד (עַל גּדֶל גְּבוּרָתוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה מִתְיָרֵא מִן הַמַּחֲנֶה כְּלָל, וְנִכְנַס בְּתוֹכָם וְאָכַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה עַל הָעֲגָלוֹת כַּנַּ"ל) 

וְתֵכֶף וּמִיָּד נָפְלוּ לְפָנָיו וְאָמְרוּ לוֹ: יְחִי הַמֶּלֶךְ כִּי יָדְעוּ שֶׁגִּבּוֹר כָּזֶה בְּוַדַּאי רָאוּי לִמְלךְ, לְפִי דַעְתָּם שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא מִי שֶׁהוּא בַּעַל אֵיבָרִים כַּנַּ"ל, וּבְוַדַּאי יִמְחֹל לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְּלוּכָה, מֵאַחַר שֶׁנִּמְצָא גִבּוֹר בַּעַל אֵיבָרִים כָּזֶה, כִּי לוֹ רָאוּי הַמְּלוּכָה וְכֵן הֲוָה, שֶׁנִּתְקַבֵּל (זֶה הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל שֶׁבָּא כְּנֶגְדָּם) לְמֶלֶךְ עַל הַכַּת הַזֹאת (שֶׁנֶּחְקַר אֶצְלָם שֶׁעִקָּר הוּא בַּעַל אֵיבָרִים כַּנַּ"ל) 

וְהוּא הוּא הַגִּבּוֹר שֶׁאָנוּ הוֹלְכִין עַתָּה עִמּוֹ לִכְבּשׁ הָעוֹלָם וְהוּא אוֹמֵר (הַיְנוּ זֶה הַגִּבּוֹר שֶׁנַּעֲשָׂה עַתָּה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם), שֶׁיֶּשׁ לוֹ בָּזֶה כַּוָּנָה אַחֶרֶת בַּמֶּה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִכְבּשׁ אֶת הָעוֹלָם, כִּי אֵין כַּוָּנָתוֹ כְּלָל לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם כָּבוּשׁ תַּחְתָּיו, רַק שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּוָּנָה אַחֶרֶת בָּזֶה (כָּל זֶה הֵם דִּבְרֵי אֶחָד מֵהַגִּבּוֹרִים, שֶׁסִּפֵּר כָּל זֶה לְהַבַּעַל- תְּפִלָּה, שֶׁשָּׁאַל לוֹ אֵיךְ נִתְחַבְּרוּ עִם הַגִּבּוֹר כַּנַּ"ל, הֵשִׁיב לוֹ כָּל זֶה)

שָׁאַל לוֹ הַבַּעַל-תְּפִלָּה: וּמָה עִנְיַן גְּבוּרָתוֹ שֶׁל זֶה הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל, שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּכֶם, הֵשִׁיב לוֹ: הֱיוֹת שֶׁמְּדִינָה אַחַת לא רָצוּ לְהַכְנִיעַ עַצְמָן תַּחְתָּיו, וְלָקַח הַגִּבּוֹר הַזֶּה הַחֶרֶב שֶׁיֶּשׁ לוֹ, וְהַחֶרֶב שֶׁלּוֹ יֶשׁ לָהּ ג' כּחוֹת: כְּשֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתָהּ בּוֹרְחִין כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְכוּ' (הַיְנוּ שְׁלשָׁה כּחוֹת הַמְבֹאָרים לְמַעְלָה) כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הַבַּעַל-תְּפִלָּה, הֵבִין שֶׁזֶּהוּ בְּוַדַּאי הַגִּבּוֹר שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל...

(חתיכה מבעל תפילה)

*

וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ.

(בראשית לח')

מה פרצת - רמז שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו. 

פרץ בא"ת ב"ש עולה י"ד והוא בגימטריא דוד.

(פירוש בעל הטורים)

*

דוד המלך הוא רבינו

(סבא ישראל)

*

דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "מְשִׁיחַ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב".

דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם, כִּי דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ.

דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ שֶׁעַל יָדוֹ תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת.

(ליקוטי הלכות)

*

 מְשִׁיחַ ה' הֶחָי וְקַיָּם נַחַל נוֹבֵעַ

(אב"י הנחל)

דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם בַּמִּדְבָּר

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בְּהַפְטָרַת שַׁבָּת נַחֲמוּ, "קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹקֵינוּ" 

כִּי זֶה עִקַּר הַנֶּחָמָה וְהַתִּקְוָה עַל יְדֵי כֹּחַ הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִים שֶׁעוֹשִׂים דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם בַּמִּדְבָּר וּבָעֲרָבָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּקַדְּשִׁים כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מְאֹד מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מִדְבָּרִיּוֹת שְׁמָמוֹת וַעֲרָבוֹת וְחֻרְבּוֹת, כֻּלָּם הֵם מְקַדְּשִׁים אוֹתָם בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַחֶסֶד חִנָּם שֶׁמַּמְשִׁיכִין שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְדֵי זֶה יֵשׁ לָנוּ תִּקְוָה לָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ בְּקָרוֹב.

כִּי עִקַּר תִּקְוָתֵנוּ הוּא עַל יְדֵי הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל, שֶׁהוּא הַדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ בְּקָרוֹב וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי שֶׁמְּקַדְּשִׁין מְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ ה' יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹקֵינוּ שֶׁצְּרִיכִין לְפַנּוֹת דֶּרֶךְ ה' בְּמִדְבָּרִיּוֹת שְׁמָמוֹת וּלְיַשֵּׁר מְסִלָּה לֵאלֹקֵינוּ בָּעֲרָבָה, דְּהַיְנוּ בְּכָל מְקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַחֶסֶד חִנָּם הַנַּ"ל שֶׁעַל יְדֵי זֶה נָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ וְעַל כֵּן קוֹרִין זֹאת בְּשַׁבָּת נַחֲמוּ וְכַנַּ"ל. 

(ליקוטי הלכות)

*

וְהַשֵּׁנִי לְמֶלֶךְ הוּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ וְהָלַךְ בְַּשָּׂדוֹת וּבְּמִדְבָּרִיוֹת לְחַפֵּשׂ אֶת הַבַּת מֶלֶךְ. 

(סבא ישראל)

*

...וְהָלַךְ לְבַדּוֹ לְבַקְּשָׁהּ, וְהָלַךְ כַּמָּה שָׁנִים לְבַקְּשָׁהּ, וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ, שֶׁבְּוַדַּאי בַּיִּשּׁוּב לֹא נִמְצָא הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת, כִּי הוּא בָּקִי בְּמַפַּת הָעוֹלָם (שֶׁקּוֹרִין לַאנְד קַארְט) וְעַל כֵּן אֵלֵךְ אֶל הַמִּדְבָּרִיּוֹת. וְהָלַךְ לְבַקְּשָׁהּ בַּמִּדְבָּרִיּוֹת כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים...

(מאבידת בת מלך)

*

...וְנִתְיַשֵּׁב לָשׁוּב וְלַחֲזר לִמְקוֹמוֹ, אֶל הַמִּדְבָּר שֶׁהָיָה בּוֹ, וְשָׁם יְבַלֶּה יְמֵי חַיָּיו וְהָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב לְהַגִּיעַ לַמִּדְבָּר הַנַּ"ל, וְהִגִּיעַ לְשָׁם, אֶל הַמִּדְבָּר הַנַּ"ל, וְנִסְכַּם אֵצֶל הַבָּחוּר הַנַּ"ל שֶׁיֵּשֵׁב שָׁם בַּמִּדְבָּר, וִיבַלֶּה שָׁם יְמֵי חַיָּיו כְּפִי מַה שֶּׁעָרַךְ בְּדַעְתּוֹ חַיּוּת הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה נֶחְקַר בְּדַעְתּוֹ, שֶׁטּוֹב לְבַלּוֹת כָּאן מִסְפַּר יָמָיו, וְיָשַׁב שָׁם וְאָכַל וְכוּ' כַּנַּ"ל...

...וְהָיָה הוֹלֵךְ וְהוֹלֵךְ הַקֵּיסָר וּבָא עַל הַיָּם וְנָשָׂא גַּם-כֵּן הָרוּחַ אֶת הַסְּפִינָה וּבָא גַּם-כֵּן אֶל הַמִּדְבָּר הַנַּ"ל, עַד שֶׁבָּא אֶל הַמָּקוֹם שֶׁיּוֹשְׁבִים שָׁם אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם הַנַּ"ל (הַיְנוּ הַבָּחוּר בֶּן הַבֶּערְגֶיר וּבִתּוֹ הַיְפַת-תּאַר, שֶׁלְּבוּשָׁהּ בְּבִגְדֵי זָכָר כַּנַּ"ל) וְלא הִכִּירוּ זֶה אֶת זֶה, כִּי כְּבָר נִתְגַּדֵּל הַקֵּיסָר בִּשְׂעָרוֹת וּכְבָר עָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים וְכֵן הֵם גַּם-כֵּן כְּבָר נִתְגַּדְּלוּ בִּשְׂעָרוֹת, כַּנַּ"ל וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: מֵאַיִן בָּאתָ לְכָאן? וְהֵשִׁיב לָהֶם: עַל-יְדֵי סוֹחֵר וְכוּ', וְכֵן הֵם הֵשִׁיבוּ לוֹ וְכוּ' וְיָשְׁבוּ שָׁם אֵלּוּ הַנַּ"ל יַחַד, וְהָיוּ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים כַּנַּ"ל וְהָיוּ מְנַגְּנִים בִּכְלֵי-שִׁיר...

...וְהוּא, הַבָּחוּר הַנַּ"ל, הָיָה הַבֶּרְיֶה [זריז ומוצלח] בֵּינֵיהֶם, כִּי כְּבָר הָיָה שָׁם מִכְּבָר וְהָיָה מֵבִיא לָהֶם בָּשָׂר וְאָכְלוּ וְהָיוּ שׂוֹרְפִים שָׁם עֵצִים, שֶׁהָיוּ יְקָרִים מִן זָהָב בַּיִּשּׁוּב...

(מבערגיר ועני)

*

בעוצם שיפלותנו בדור היתום הזה, בגודל עומק תכלית תכלית הירידה בכפירות ואמונות כזביות, וכולנו כצאן תעינו, עד שבאנו אצל הקצה והסוף של ישראל, במקום שגבול ישראל כלה, ששם מסיים קדושת ישראל, שמשם ולהלאה אין מתפשט קדושת ישראל.

(אב"י הנחל)

הַמֶּלֶךְ שֶׁל כָּל הָעוֹלָם

...וְהִנֵּה עַתָּה חָזְרוּ וְנִתְקַבְּצוּ כָּל הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ יַחַד, וְשָׁלְחוּ אֶת הַבַּעַל-תְּפִלָּה אֶל הַמְּדִינוֹת הַנַּ"ל (הַיְנוּ הַמְּדִינוֹת שֶׁל הַכִּתּוֹת הַנַּ"ל, שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם מִדּוֹת רָעוֹת הַנַּ"ל לְתַכְלִית) לְתַקֵּן אוֹתָם וּלְטַהֵר אוֹתָם לַהֲשִׁיבָם מִשְּׁטוּתָם, כָּל מְדִינָה וּמְדִינָה מִשְּׁטוּת וְטָעוּת שֶׁלָּהּ, כִּי כֻּלָּם תָּעוּ וְנָבוֹכוּ כַּנַּ"ל, וְעַתָּה הָיָה בְּוַדַּאי כֹּחַ בְּיַד הַבַּעַל-תְּפִלָּה לֵילֵךְ אֲלֵיהֶם וְלַהֲשִׁיבָם, כִּי קִבֵּל כֹּחַ וּרְשׁוּת מִן הַמְּלָכִים שֶׁל כָּל הַמְּדִינוֹת הַנַּ"ל, כִּי כָּאן הָיוּ כָּל הַמְּלָכִים שֶׁלָּהֶם, כַּנַּ"ל (כִּי הַקִּבּוּץ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁחָזְרוּ עַתָּה וְנִתְקַבְּצוּ, כֻּלָּם הָיוּ מְלָכִים עַל כָּל הַמְּדִינוֹת שֶׁל הַכִּתּוֹת הַנַּ"ל כַּנַּ"ל) וְהָלַךְ הַבַּעַל-תְּפִלָּה בְּכחָם לְטַהֲרָם וּלְהַחֲזִירָם בִּתְשׁוּבָה...

(סיפורי מעשיות - מתוך הבעל תפילה)

*

כָּל הָעוֹלָם, כֻּלָּם יָסִירוּ אֶת הַכֶּתֶר מְלוּכָה שֶׁלָּהֶם וְיִתְּנוּ לְרַבֵּנוּ, "אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ", הוּא יַגִּיד לָהֶם, הֵם יַגִּידוּ לוֹ "אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ אֲנַחְנוּ לֹא, אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ", כָּל הַגְּדוֹלִים, כָּל הַחֲכָמִים כֻּלָּם יָסִירוּ כָּל הַמַּטְמוֹן שֶׁלָּהֶם וְיָבִיאוּ לְרַבֵּנוּ, "אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ אַתָּה הוּא מוֹשִׁעֵנוּ, אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ", כָּל הַגּוֹיִים כָּל הָעוֹלָם כָּל הַמְּלָכִים יָסִירוּ אֶת הַכֶּתֶר מְלוּכָה שֶׁלָּהֶם וְיִתְּנוּ לְרַבֵּנוּ וְיֹאמְרוּ לוֹ: "אַתָּה, אֲנַחְנוּ לֹא כְּלוּם, אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ!", יִתְחַנְּנוּ נֶגֶד רַבֵּנוּ וְיֹאמְרוּ לוֹ: "אֲנַחְנוּ לֹא כְּלוּם אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ, כֵּן! כָּל כָּל הַמְּלָכִים יֹאמְרוּ לְרַבֵּנוּ: "אֲנַחְנוּ לֹא כְּלוּם אַתָּה תִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ", הַמֶּלֶךְ שֶׁל כָּל הָעוֹלָם, כֻּלָּם יִתְּנוּ לוֹ הַמְּלוּכָה שֶׁלָּהֶם לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַכֶּתֶר הַמְלוּכָה לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, "אַתָּה הוּא הַמֶּלֶךְ אֲנַחְנוּ לֹא כְּלוּם".

(שיחות סבא - קלטת 110 ב' 34:09)

מה אתה עושה פה? - אתה לא משלנו

יש הרבה שמתפלאים: "מה הוא עושה כאן? הוא צריך להיות שמה, מה מה הוא עושה כאן?", נו, אז זה התירוץ, בהמכתב של רבינו כתוב עד ביאת המשיח, אני מחכה עד ביאת המשיח, בשביל זה אני פה, לא שמה

מה אני עושה פה?, "לך כבר, לך כבר, אתה לא משלנו, אתה שמה המקום שלך", אבל בפתק כתוב עד ביאת המשיח, נו, אז אני מוכרח לחכות עד ביאת המשיח

"מה אתה עושה פה?", רבינו הקדוש כותב לי עליך אמרתי עד ביאת המשיח, אני מוכרח לחכות 

יש הרבה שהם פלא בעיניהם, מה אני עושה כאן?, אני צריך להיות שמה, לא כאן, אבל רבינו הקדוש כותב במכתב עליך אמרתי עד ביאת המשיח, נו, אני מוכרח לחכות 

(סבא ישראל)

*

...פַּעַם אַחַת הָיָה חָכָם אֶחָד, וְהַקֵּיסָר מֵהַמְּדִינָה הָיָה אֶפִּיקוֹרְס גָּדוֹל, וְעָשָׂה אֶת כָּל הַמְּדִינָה לְאֶפִּיקוֹרְסִים וְהָלַךְ הֶחָכָם וְקָרָא אֶת כָּל בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ עָנָה וְאָמַר לָהֶם: הֲלא אַתֶּם רוֹאִים שֶׁהַקֵּיסָר הוּא אֶפִּיקוֹרְס גָּדוֹל, וְעָשָׂה אֶת כָּל הַמְּדִינָה אֶפִּיקוֹרְסִים, וּקְצָת מִמִּשְׁפַּחְתֵּנוּ עָשָׂה גַּם-כֵּן לְאֶפִּיקוֹרְסִים בְּכֵן נִפְרשׁ אֶל הַמִּדְבָּר, כְּדֵי שֶׁנִּשָּׁאֵר בְּהָאֱמוּנָה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְהִסְכִּימוּ עִמּוֹ וְאָמַר הֶחָכָם שֵׁם (הַיְנוּ שֶׁהִזְכִּיר אֵיזֶה שֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת), וְהֵבִיא אוֹתָם אֶל הַמִּדְבָּר, וְלא הוּטַב בְּעֵינָיו אוֹתוֹ הַמִּדְבָּר, וְאָמַר שֵׁם וְנָשָׂא אוֹתָם אֶל מִדְבָּר אַחֵר, וְלא הוּטַב בְּעֵינָיו גַּם-כֵּן וְאָמַר עוֹד שֵׁם, וְהֵבִיא אוֹתָם אֶל מִדְבָּר אַחֵר, וְהוּטַב בְּעֵינָיו וְאוֹתוֹ הַמִּדְבָּר הָיְתָה סְמוּכָה אֶל הַשְּׁנֵי אֶלֶף הָרִים, וְהָלַךְ (אוֹתוֹ הֶחָכָם הַנַּ"ל) וְעָשָׂה עִגּוּל סְבִיבוֹתָם, שֶׁלֹּא יוּכַל שׁוּם אֶחָד לְהִתְקָרֹב אֲלֵיהֶם 

וְיֵשׁ אִילָן, שֶׁאִם הָיָה אוֹתוֹ הָאִילָן נִשְׁקֶה, לא הָיָה נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ (הַיְנוּ מִן הַשֵּׁדִים) כְּלוּם עַל-כֵּן עוֹמְדִים יוֹם וָלַיְלָה מֵאִתָּנוּ, שֶׁחוֹפְרִים וְאֵינָם מַנִּיחִים מַיִם לְהָאִילָן וְשָׁאַל אוֹתוֹ: לָמָּה עוֹמְדִים יוֹם וָלַיְלָה? כֵּיוָן שֶׁחוֹפְרִים פַּעַם אַחַת לִמְנעַ הַמַּיִם, דַּי הֵשִׁיב לוֹ: שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ מְדַבְּרִים, וְאֵלּוּ הַמְדַבְּרִים הוֹלְכִים וְעוֹשִׂים מַחֲלקֶת בֵּין מֶלֶךְ זֶה לְמֶלֶךְ אַחֵר, וְעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה מִלְחָמָה, וְעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה רְעִידַת הָאָרֶץ, וְנוֹפֵל הָאֲדָמָה שֶׁסְּבִיבוֹת הַחֲפִירָה, וְיוּכַל לָבוֹא מַיִם לְהָאִילָן עַל-כֵּן עוֹמְדִים תָּמִיד לַחְפּר כַּנַּ"ל, וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה מֶלֶךְ בֵּינֵינוּ, עוֹשִׂים לְפָנָיו כָּל הַלֵּיצָנוּת וּשְׂמֵחִים זֶה מִתְלוֹצֵץ אֵיךְ הִזִּיק תִּינוֹק, וְהַיּוֹלֶדֶת מִתְאַבֶּלֶת עָלָיו, וְזֶה מַרְאֶה לֵיצָנוּת אֲחֵרוֹת, וְכֵן כַּמָּה מִינֵי לֵיצָנוּת, וּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ בָּא בְּתוֹךְ הַשִּׂמְחָה, הוּא הוֹלֵךְ וּמְטַיֵּל עִם הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁלּוֹ, וּמְנַסֶּה עַצְמוֹ לַעֲקר הָאִילָן, כִּי אִם לא הָיָה הָאִילָן כְּלָל, הָיָה טוֹב לָנוּ מְאֹד וּמְחַזֵּק לִבּוֹ מְאֹד כְּדֵי לַעֲקר הָאִילָן כֻּלּוֹ, וּכְשֶׁבָּא אֶל הָאִילָן, אֲזַי הָאִילָן צוֹעֵק מְאֹד, וַאֲזַי נוֹפֵל עָלָיו פַּחַד וְחוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו

פַּעַם אַחַת נַעֲשָׂה מֶלֶךְ חָדָשׁ בֵּינֵיהֶם, וְעָשׂוּ לְפָנָיו לֵיצָנוּת גְּדוֹלוֹת כַּנַּ"ל, וּבָא בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְעָשָׂה לְעַצְמוֹ אַבִּירוּת לֵב מְאֹד, וְאָמַר לַעֲקר אֶת הָאִילָן כֻּלּוֹ לְגַמְרֵי, וְיָצָא לְטַיֵּל עִם שָׂרָיו וְחִזֵּק לִבּוֹ מְאֹד, וְרָץ לַעֲקר הָאִילָן לְגַמְרֵי, וּכְשֶׁבָּא אֵלָיו, נָתַן קוֹל גָּדוֹל, וְנָפַל עָלָיו פַּחַד, וְחָזַר לַאֲחוֹרָיו וּבָא בְּכַעַס גָּדוֹל וְחָזַר וְהָיָה הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ כָּךְ נִסְתַּכֵּל וְרָאָה בְּנֵי-אָדָם יוֹשְׁבִים (הַיְנוּ הַכַּת אֲנָשִׁים שֶׁל הֶחָכָם הַנַּ"ל), וְשָׁלַח אֵיזֶה אֲנָשִׁים מֵאֲנָשָׁיו לַעֲשׂוֹת לָהֶם כָּרָאוּי, כְּדַרְכָּם תָּמִיד (הַיְנוּ שֶׁזֶּה הַמֶּלֶךְ שָׁלַח לְהַזִּיקָם כְּדַרְכָּם), וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתָם אוֹתָהּ הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל בְּנֵי-אָדָם הַנַּ"ל, נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד וְאָמַר לָהֶם הַזָּקֵן הַנַּ"ל: אַל תִּפְחֲדוּ

 וּכְשֶׁנִּתְקָרַבּוּ הַשֵּׁדִים לְשָׁם, לא הָיוּ יְכוֹלִים לְהִתְקָרֹב אֲלֵיהֶם מֵחֲמַת הָעִגּוּל הַנַּ"ל שֶׁהָיָה סְבִיבוֹתָם, וְשָׁלַח שְׁלוּחִים אֲחֵרִים, וְלא הָיוּ יְכוֹלִים גַּם-כֵּן, וּבָא בְּכַעַס גָּדוֹל, וְהָלַךְ בְּעַצְמוֹ, וְלא הָיָה יָכוֹל גַּם הוּא לִקְרֹב אֲלֵיהֶם, וּבִקֵּשׁ מֵהַזָּקֵן שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ לִכָּנֵס לְשָׁם וְאָמַר לוֹ: מֵאַחַר שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ, אַנִּיחַ אוֹתְךָ לִכָּנֵס, אֲבָל אֵין דֶּרֶךְ שֶׁיֵּלֵךְ הַמֶּלֶךְ יְחִידִי, וְאַנִּיחַ אוֹתְךָ עִם עוֹד אֶחָד לִכָּנֵס, וּפָתַח לָהֶם פֶּתַח וְנִכְנְסוּ, וְחָזַר וְסָגַר הָעִגּוּל 

אָמַר הַמֶּלֶךְ לְהַזָּקֵן: אֵיךְ אַתָּה בָּא לֵישֵׁב עַל מָקוֹם שֶׁלָּנוּ? אָמַר לוֹ: מִפְּנֵי מַה הוּא מְקוֹמְךָ? הוּא מָקוֹם שֶׁלִּי! אָמַר לוֹ: אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא מִמֶּנִּי? הֵשִׁיב לוֹ: לָאו! אָמַר לוֹ: אֵין אַתָּה מִתְיָרֵא? וּפָשַׁט עַצְמוֹ וְנַעֲשָׂה גָּדוֹל מְאֹד עַד הַשָּׁמַיִם, וְרָצָה לְבָלְעוֹ אָמַר הַזָּקֵן: אַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינִי מִתְיָרֵא כְּלָל, אַךְ אִם אֲנִי רוֹצֶה, תִּהְיֶה אַתָּה מִתְיָרֵא מִמֶּנִּי וְהָלַךְ וְהִתְפַּלֵּל קְצָת, וְנַעֲשָׂה עָב וְעָנָן גָּדוֹל, וְהָיוּ רְעָמִים גְּדוֹלִים, וְהָרַעַם הוֹרֵג אוֹתָם, וְנֶהֶרְגוּ כָּל הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁלּוֹ שֶׁהָיוּ עִמּוֹ, וְלא נִשְׁאֲרוּ כִּי אִם הוּא עִם הָאֶחָד שֶׁהָיָה עִמּוֹ שָׁם בְּתוֹךְ הָעִגּוּל, וּבִקֵּשׁ אוֹתוֹ שֶׁיִּפְסֹק הָרַעַם, וּפָסַק...

(סיפורי מעשיות - מחיגר)

יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה - עץ חיים למחזיקים בו

...פַּעַם אֶחָד בָּא לְעֵשֶׂב אֶחָד שֶׁעֲדַיִן לא אָכַל עֵשֶׂב כָּזֶה וְהוּטַב בְּעֵינָיו אוֹתוֹ הָעֵשֶׂב, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה אוֹכֵל זְמַן רֹב עֲשָׂבִים, וְהָיָה מַכִּיר בָּהֶם, וַעֲדַיִן לא רָאָה עֵשֶׂב כָּזֶה, וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ לְעָקְרוֹ עִם שָׁרְשׁוֹ, וְהָיָה תַּחַת הַשּׁרֶשׁ דּוּמִיט [אבן טובה], וְהַדּוּמִיט הָיָה מְרֹבע, וְכָל צַד הָיָה לוֹ סְגֻלָּה אַחֶרֶת וּבְצַד אֶחָד הָיָה כָּתוּב שֶׁמִּי שֶׁיּאחֵז אוֹתוֹ צַד, יִשָּׂא אוֹתוֹ לְמָקוֹם שֶׁיּוֹם וָלַיְלָה נִתְקַבְּצִים בְּיַחַד, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ נִתְקַבְּצִים שָׁם בְּיַחַד, וּכְשֶׁעָקַר הָעֵשֶׂב עִם הַשּׁרֶשׁ שֶׁהָיָה שָׁם הַדּוּמִיט, נִזְדַּמֵּן שֶׁאָחַז בְּאוֹתוֹ הַצַּד (הַמְסֻגָּל לִשָּׂא אוֹתוֹ לְמָקוֹם שֶׁיּוֹם וָלַיְלָה מִתְקַבְּצִים כַּנַּ"ל), וְנָשָׂא אוֹתוֹ, וּבָא לְמָקוֹם שֶׁיּוֹם וָלַיְלָה נִתְוַעֲדִים יַחַד וְהִסְתַּכֵּל וְהִנֵּה הוּא שָׁם בַּמָּקוֹם שֶׁשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ בָּאִים בְּיַחַד כַּנַּ"ל וְשָׁמַע שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עִם הַיָּרֵחַ מְדַבְּרִים...

(סיפורי מעשיות - מתוך המעשה מחיגר)

תם ונשלם עץ החיים - הכל מתוקן

הַשֵּׁם שֶׁל רַבֵּנוּ בַּתְּחִלָּה נוּן וּבַסּוֹף נוּן

יִנּוֹן שְׁמוֹ  - נוּן

 זֶה שַּׁעַר הַחֲמִשִּׁים, 'נַ נַחְ'

(סבא המלך)

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹרֵק חֵץ וּמַחֲזִירָהּ

מְבֹאָר בְּהַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל (מֵהַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס), שֶׁזֶּה הָיָה לוֹ כֹּחַ כָּזֶה בְּיָדָיו, שֶׁכְּשֶׁזּוֹרֵק חֵץ הוּא יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ וְכוּ', וְעַל-יְדֵי-זֶה הָיָה לוֹ כֹּחַ לְרַפְּאוֹת אֶת הַבַּת מַלְכָּה וְכוּ', עַיֵּן שָׁם.

וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, לָמָּה הִזְכִּיר בְּהִתְפָּאֲרוּתוֹ זְרִיקַת הַחִצִּים שֶׁזּוֹרֵק חֵץ וּמַחֲזִירָהּ, לֹא הָיָה לוֹ לְהַזְכִּיר כִּי אִם מַה שֶּׁיָּכוֹל לְהַחֲזִיר וּלְהוֹצִיא הַחִצִּים, שֶׁזֶּה עִקַּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הוּא רוֹפֵא אֶת הַבַּת מַלְכָּה, כִּי מוֹצִיא מִמֶּנָּה אֶת כָּל הַחִצִּים שֶׁזָּרַק בָּהּ הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל. אֲבָל מַה הַתּוֹעֶלֶת מִזְּרִיקַת הַחִצִּים שֶׁמַזְכִּיר שֶׁיָּכוֹל לִזְרֹק חִצִּים וּלְהַחֲזִירָם, הֲלֹא טוֹב יוֹתֵר שֶׁלֹּא יִזְרֹק אוֹתָם כְּלָל. אַךְ גַּם בְּחִינַת זְרִיקַת הַחִצִּים צְרִיכִים בִּשְׁבִיל הָרְפוּאָה, וְזֶה סוֹד הַמְתָּקַת הַדִּינִים בְּשָׁרְשָׁן.

 וְעַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא הַחִצִּים שֶׁזָּרַק בָּהּ הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל, כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁהוּא יִזְרֹק בָּהּ חִצִּים וְיַחֲזִירָם, וְעַל-יְדֵי-זֶה מִמֵּילָא יוֹצִיא וִיבַטֵּל כָּל הַחִצִּים הָרָעִים שֶׁזָּרַק בָּהּ הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל. 

וְעַל-כֵּן זֶה הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל שֶׁעוֹסֵק בִּרְפוּאַת הַבַּת מֶלֶךְ הַנַּ"ל, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְרַפְּאוֹתָהּ כִּי אִם עַל-יְדֵי שֶׁהוּא יִזְרֹק לָהּ חִצִּים, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הַדִּינִים, אֲבָל אֵלּוּ הַחִצִּים בְּחִינַת דִּינִים, אֵינָם מַזִּיקִים לָהּ, אַדְּרַבָּא, עַל-יְדֵי-זֶה דַּיְקָא הוּא מַמְתִּיק כָּל הַדִּינִים בְּשָׁרְשָׁן, וּמוֹצִיא מִמֶּנָּהּ כָּל הַחִצִּים שֶׁנִּזְרְקוּ לָהּ וְרוֹפֵא אוֹתָהּ.

 בַּקְּדֻשָּׁה אֵצֶל ה' יִתְבָּרַךְ כְּתִיב (דְּבָרִים לב, מא): "אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: 'בָּשָׂר וָדָם זוֹרֵק חֵץ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִירָהּ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹרֵק חֵץ וּמַחֲזִירָהּ'. וְרַבֵּינוּ זַ"ל הֵבִיא שָׁם זֶה הַפָּסוּק לְעִנְיַן הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל.

(ליקוטי הלכות - תולעים ד' אות ז')

*

רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ הוּא כָּל הַבֶּעטְלֶירְס!. 

(שיחות סבא - קלטת 79 ב' 28:24)

*

יֵּשׁ בַּסּוֹף הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס, בַּסּוֹף הַמַּעֲשֶׂה הַזּוֹ אוֹמֵר הַבֶּעטְלֶיר הַשִּׁשִּׁי, הַבֶּעטְלֶיר הַשִּׁשִּׁי סִפֵּר מַעֲשֶׂה וְהוּא אָמַר: "הַבַּת מַלְכָּה קִבְּלָה כָּל הַכַּדּוּרִים עִם כָּל הַאַרְסִיִּים, כֵּן, וְהִיא נָפְלָה חֲלָשׁוּת, נוּ, "וְאֲנִי...", כָּכָה אוֹמֵר הַבֶּעטְלֶיר: "וַאֲנִי רוֹפֵא אוֹתָהּ".

זֶה הוֹלֵךְ עַל כָּל עַם יִשְׂרָאֵל, עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, "וַאֲנִי רוֹפֵא אוֹתָהּ", הִיא נָפְלָה חֲלָשׁוּת,  כְּבָר נָפְלָה, קִבְּלָה כָּל הַכַּדּוּרִים וְהִיא נָפְלָה, "וַאֲנִי רוֹפֵא אוֹתָהּ", רַק אֲנִי רוֹפֵא אוֹתָהּ, אֵין מִי שֶׁיָּכוֹל לְרַפְּאוֹת אֶת זֶה, זֶה רַק אֲנִי, רַק...

אָז רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, אָז הַבֶּעטְלֶיר אָמַר: "וַאֲנִי רוֹפֵא אוֹתָהּ", אָז רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא הַבֶּעטְלֶיר הַזֶּה, שֶׁהוּא רוֹפֵא אוֹתָהּ, "וַאֲנִי רוֹפֵא אוֹתָהּ", הוּא אָמַר עַל עַצְמוֹ, כֵּן, 'אֲנִי' כֵּן, כֵּן. 

(שיחות סבא - קלטת 101 ב' 16:31)

*

עַצְמִי וּבְשָׂרִי, שֶׁחִדֵּד אֶת אָזְנָיו וּלְבָבוֹ לִשְׁמֹעַ נִפְלָאוֹת נוֹרָאוֹת הַשִּׁיר וְהַנִּגּוּן הָעֶלְיוֹן וְרֹאשׁ לְכָל הַשִּׁירִים שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁעַל יָדוֹ הוּא מוֹצִיא מִלִּבֵּנוּ כָּל מִינֵי חִיצִים אַרְסִיִּים שֶׁהֵם הַטָּעֻיּוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁל כְּפִירוֹת וֶאֱמוּנוֹת כָּזְבִיוֹת, וְרוֹפֵא אוֹתָנוּ בִּשְׁלֵמוּת. מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יְנַגֵּן זֶה הַנִּגּוּן וְעַל יְדֵי זֶה יְקָרֵב כָּל הָעוֹלָם לַה' יִתְבָּרַךְ וִימַלֵּא אֶת כָּל הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'.

(אב"י הנחל)

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו נ נח נחמ נחמן סבא המלך מלכי המלכים

ואני רופא אותה

מעשה הפלומפ (מעשה לצים)

וְסִפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה אִישׁ אֶחָד שֶׁלּא הֶאֱמִין בַּמֶּה שֶּׁאוֹמְרִים הָעוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ לֵצִים מִסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁבָּאִים לִפְעָמִים וּמַטְעִין בְּנֵי אָדָם, כְּמוֹ שֶׁאֵרַע כַּמָּה פְּעָמִים וְהוּא לא הֶאֱמִין בָּזֶה. 

פַּעַם אֶחָד בַּלַּיְלָה בָּא אֶצְלוֹ לֵץ אֶחָד, וּקְרָאוֹ אֶל הַחוּץ שֶׁיֵּצֵא וְיָצָא לַחוּץ, וְהֶרְאָה לוֹ הַלֵּץ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סוּס נָאֶה לִמְכּר וַיַּרְא, וְהִנֵּה הוּא סוּס נָאֶה מְאד וּשְׁאָלוֹ: כַּמָּה אַתָּה רוֹצֶה? הֵשִׁיב הַלֵּץ: אַרְבָּעָה אֲדוּמִים וְרָאָה שֶׁהוּא שָׁוֶה בְּשׁפִי שְׁמוֹנָה אֲדוּמִים, כִּי הוּא סוּס מֻבְחָר וְטוֹב מְאד. וְקָנָה אֶצְלוֹ הַסּוּס בְּעַד אַרְבָּעָה אֲדוּמִים וְהָיָה אֶצְלוֹ מְצִיאָה גְּדוֹלָה.

לְמָחָר הוֹצִיא הַסּוּס לִמְכּר וְעָמְדוּ עַל הַמִּקָּח, וְרָצוּ לִתֵּן לוֹ אֵיזֶה סַךְ אָמַר: מִסְּתָמָא אִם נוֹתְנִין לִי סַךְ כָּזֶה הוּא שָׁוֶה כִּפְלַיִם! וְלא נִתְרַצָּה וְהוֹלִיךְ הַסּוּס לְהַלָּן וְרָצוּ לִתֵּן לוֹ גַּם כִּפְלַיִם כִּרְצוֹנוֹ אָמַר: מִסְּתָמָא שָׁוֶה יוֹתֵר כִּפְלַיִם מִזֶּה הַסַּךְ וְכֵן הוֹלִיךְ הַסּוּס לְהַלָּן, עַד שֶׁנִּכְנַס סַךְ מְכִירַת הַסּוּס לַאֲלָפִים, וְלא נִתְרַצָּה עִם אֶחָד לְמָכְרוֹ כִּי כָּל מַה שֶּׁרָצוּ לִתֵּן לוֹ- אָמַר: מִסְּתָמָא שָׁוֶה יוֹתֵר בְּכִפְלַיִם עַד שֶׁלּא נִמְצָא מִי שֶׁיִּקָּחֵהוּ, רַק הַמֶּלֶךְ וְהוֹלִיכוֹ לְהַמֶּלֶךְ וְרָצָה לִתֵּן לוֹ הַמֶּלֶךְ סַךְ עָצוּם, כִּי הַסּוּס הוּטַב מְאד מְאד בְּעֵינֵי כָּל, וְלא נִתְרַצָּה עִם הַמֶּלֶךְ גַּם-כֵּן כִּי אָמַר: מִסְּתָמָא שָׁוֶה יוֹתֵר עַד שֶׁגַּם הַמֶּלֶךְ לא קָנָה הַסּוּס.

וְהָלַךְ מֵהַמֶּלֶךְ עִם הַסּוּס לְהַשְׁקוֹתוֹ וְהָיָה שָׁם פְּלוֹמְפְּ [משאבה] שֶׁמִּשָּׁם מַשְׁקִין וְקָפַץ הַסּוּס לְתוֹךְ הַפְּלוֹמְפְּ, וְנִתְעַלֵּם וְאֵינֶנּוּ (הַיְנוּ שֶׁנִּדְמֶה לוֹ כָּךְ כִּי הָיָה מַעֲשֵׂה לֵצִים כָּל הָעִנְיָן שֶׁל הַסּוּס) וְצָעַק מְאד עַל זֶה וְנִתְקַבְּצוּ אֵלָיו בְּנֵי הָעוֹלָם לְקוֹל זַעֲקָתוֹ, וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: מָה אַתָּה צוֹעֵק? הֵשִׁיב, שֶׁהַסּוּס שֶׁלּוֹ קָפַץ לְתוֹךְ הַפְּלוֹמְפְּ וְהִכּוּ אוֹתוֹ הַכֵּה וּפָצוֹעַ, כִּי נִדְמָה לִמְשֻׁגָּע כִּי נֶקֶב הַפְּלוֹמְפְּ צַר מְאד, וְאֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּקְפּץ הַסּוּס לְשָׁם?! וְרָאָה שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ וְהוּא נִרְאֶה כִּמְשֻׁגָּע, וְרָצָה לֵילֵךְ מִשָּׁם בְּתוֹךְ שֶׁרָצָה לֵילֵךְ מִשָּׁם-וְהִנֵּה הַסּוּס מַתְחִיל לְהוֹשִׁיט ראשׁוֹ מִתּוֹךְ הַפְּלוֹמְפְּ וְהִתְחִיל לִצְעק שֵׁנִית: אֲהָהּ אֲהָהּ! מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁיֵּשׁ שָׁם סוּסוֹ וְנִתְקַבְּצוּ שׁוּב אֶצְלוֹ בְּנֵי הָעוֹלָם, וְהִכּוּ אוֹתוֹ שֵׁנִית, כִּי הוּא מְשֻׁגָּע כַּנַּ"ל וְרָצָה שׁוּב לֵילֵךְ מִשָּׁם כֵּיוָן שֶׁרָצָה לֵילֵךְ-וְהִנֵּה מוֹשִׁיט שׁוּב הַסּוּס אֶת ראשׁוֹ מִן הַפְּלוֹמְפְּ וְהִתְחִיל לִצְעק עוֹד כַּנַּ"ל, וְנִתְקַבְּצוּ שׁוּב אֵלָיו וְהִכּוּהוּ כַּנַּ"ל.

כָּךְ הַסִּטְרָא אָחֳרָא מַטְעָה אֶת הָאָדָם בְּכָל פַּעַם, עַל לא דָּבָר, בְּשֶׁקֶר גָּמוּר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ וְהוּא נִסָּת אַחֲרֶיהָ, וְהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ וְנִדְמֶה לוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁיַּרְוִיחַ יוֹתֵר וִימַלֵּא תַּאֲוָתוֹ יוֹתֵר וְרָץ אַחֲרֵיהֶם כַּמָּה עִתִּים, וּפִתְאם נִתְעַלְּמוּ, וּבוֹרְחִים וּמִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ כָּל הַתַּאֲווֹת כַּאֲשֶׁר מִזְדַּמֵּן לִפְעָמִים, שֶׁהַתַּאֲווֹת מִסְתַּלְּקִים קְצָת וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם רוֹצֶה לִפָּרֵד מֵהֶם, אֲזַי חוֹזְרִים וּמוֹשִׁיטִים ראשָׁם, וְהוּא חוֹזֵר וְרוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם וְכֵן מִתְנַהֵג לְהַלָּן- שֶׁתֵּכֶף שֶׁמּוֹשִׁיטִים ראשָׁם הוּא חוֹזֵר לִרְדּף אַחֲרֵיהֶם וְלא בִּאֵר הָעִנְיָן יוֹתֵר וְהָבֵן הֵיטֵב.

(שיחות שאחר סיפורי מעשיות)

נ נח נחמ נחמן

הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

וְנָתַן טַעַם לָזֶה שֶׁחוֹלְקִין עָלָיו כִּי הַצַּדִּיק נִקְרָא אִילָן, וְיֵשׁ לוֹ שָׁרָשִׁים וַעֲנָפִים וְכוּ' וְכָל צַדִּיק קדֶם שֶׁמַּגִּיעַ לְמַדְרֵגָתוֹ יֵשׁ עָלָיו מַחֲלקֶת. 

כִּי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַאי תִּגְרָא דַּמְיָא לְבִדְקָא דְמַיָּא (המחלוקת דומה לסדק של מים) נִמְצָא שֶׁהַמַּחֲלקֶת הוּא בְּחִינַת מַיִם וְהַמַּיִם הַיְנוּ הַמַּחֲלקֶת מְרִימִין אוֹתוֹ. 

אֲבָל אֲנִי צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה עָלַי מַחֲלקֶת תָּמִיד כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ בְּכָל פַּעַם וּבְכָל רֶגַע מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַכְשָׁו כְּמוֹ בַּשָּׁעָה הַקּוֹדֶמֶת לא הָיִיתִי רוֹצֶה אֶת עַצְמי כְּלָל בְּזֶה הָעוֹלָם.

פַּעַם אַחַת הָיוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ קוֹבְלִים לְפָנָיו שֶׁקָּשָׁה לָהֶם לִסְבּל עִנְיַן הַמַּחֲלקֶת וְהָרְדִיפוֹת וְכוּ' עָנָה וְאָמַר לָהֶם תַּאֲמִינוּ לִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי כּחַ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם עִם כָּל הָעוֹלָם שֶׁלּא יִהְיֶה שׁוּם חוֹלֵק עָלַי אֲבָל מַה אֶעֱשֶׂה שֶׁיֵּשׁ מַדְרֵגוֹת וְהֵיכָלוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבא אֲלֵיהֶם רַק עַל יְדֵי מַחֲלקֶת. 

וּכְתִיב: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה", וְעֵץ הַשָּׂדֶה כָּל מַה שֶּׁשּׁוֹפְכִין מַיִם סְבִיבוֹ בְּיוֹתֵר, הוּא גָּדֵל בְּיוֹתֵר.

*

שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בִּימֵי חֲנוּכָּה תקס"ג עָנָה וְאָמַר אֲנִי אִילָן נָאֶה וְנִפְלָא מְאד עִם עֲנָפִים נִפְלָאִים מְאד וּלְמַטָּה אֲנִי מֻנָּח בָּאָרֶץ מַמָּשׁ.

(חיי מוהר"ן)

*

...וְיֵשׁ אִילָן, שֶׁאִם הָיָה אוֹתוֹ הָאִילָן נִשְׁקֶה, לא הָיָה נִשְׁאָר מִמֶּנּוּ (הַיְנוּ מִן הַשֵּׁדִים) כְּלוּם עַל-כֵּן עוֹמְדִים יוֹם וָלַיְלָה מֵאִתָּנוּ, שֶׁחוֹפְרִים וְאֵינָם מַנִּיחִים מַיִם לְהָאִילָן.

וְשָׁאַל אוֹתוֹ: לָמָּה עוֹמְדִים יוֹם וָלַיְלָה? כֵּיוָן שֶׁחוֹפְרִים פַּעַם אַחַת לִמְנעַ הַמַּיִם, דַּי הֵשִׁיב לוֹ: שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵינוּ מְדַבְּרִים, וְאֵלּוּ הַמְדַבְּרִים הוֹלְכִים וְעוֹשִׂים מַחֲלקֶת בֵּין מֶלֶךְ זֶה לְמֶלֶךְ אַחֵר, וְעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה מִלְחָמָה, וְעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשֶׂה רְעִידַת הָאָרֶץ, וְנוֹפֵל הָאֲדָמָה שֶׁסְּבִיבוֹת הַחֲפִירָה, וְיוּכַל לָבוֹא מַיִם לְהָאִילָן עַל-כֵּן עוֹמְדִים תָּמִיד לַחְפּר כַּנַּ"ל.

וּכְשֶׁנַּעֲשֶׂה מֶלֶךְ בֵּינֵינוּ, עוֹשִׂים לְפָנָיו כָּל הַלֵּיצָנוּת וּשְׂמֵחִים זֶה מִתְלוֹצֵץ אֵיךְ הִזִּיק תִּינוֹק, וְהַיּוֹלֶדֶת מִתְאַבֶּלֶת עָלָיו, וְזֶה מַרְאֶה לֵיצָנוּת אֲחֵרוֹת, וְכֵן כַּמָּה מִינֵי לֵיצָנוּת, וּכְשֶׁהַמֶּלֶךְ בָּא בְּתוֹךְ הַשִּׂמְחָה, הוּא הוֹלֵךְ וּמְטַיֵּל עִם הַשָּׂרֵי מְלוּכָה שֶׁלּוֹ, וּמְנַסֶּה עַצְמוֹ לַעֲקר הָאִילָן, כִּי אִם לא הָיָה הָאִילָן כְּלָל, הָיָה טוֹב לָנוּ מְאֹד וּמְחַזֵּק לִבּוֹ מְאֹד כְּדֵי לַעֲקר הָאִילָן כֻּלּוֹ, וּכְשֶׁבָּא אֶל הָאִילָן, אֲזַי הָאִילָן צוֹעֵק מְאֹד, וַאֲזַי נוֹפֵל עָלָיו פַּחַד וְחוֹזֵר לַאֲחוֹרָיו.

פַּעַם אַחַת נַעֲשָׂה מֶלֶךְ חָדָשׁ בֵּינֵיהֶם, וְעָשׂוּ לְפָנָיו לֵיצָנוּת גְּדוֹלוֹת כַּנַּ"ל, וּבָא בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְעָשָׂה לְעַצְמוֹ אַבִּירוּת לֵב מְאֹד, וְאָמַר לַעֲקר אֶת הָאִילָן כֻּלּוֹ לְגַמְרֵי, וְיָצָא לְטַיֵּל עִם שָׂרָיו וְחִזֵּק לִבּוֹ מְאֹד, וְרָץ לַעֲקר הָאִילָן לְגַמְרֵי, וּכְשֶׁבָּא אֵלָיו, נָתַן קוֹל גָּדוֹל, וְנָפַל עָלָיו פַּחַד, וְחָזַר לַאֲחוֹרָיו וּבָא בְּכַעַס גָּדוֹל...

...וְזֶה הַבֵּן הַנַּ"ל (הַיְנוּ זֶה שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ כֹּחַ בְּרַגְלָיו בִּתְחִלָּה) הָיָה הוֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם וְשׁוֹמֵעַ...

...וְאָז חָזַר הַבֵּן שֶׁל הַשֵּׁדִים הַנַּ"ל כַּנַּ"ל, וּבָא מְיֻסָּר מְאֹד בְּלא כֹּחַ, כִּי עִנּוּ אוֹתוֹ מְאֹד שָׁם, וְחָרָה לוֹ מְאֹד עַל הַמְכַשֵּׁף שֶׁעִנָּה אוֹתוֹ כָּל-כָּךְ, וְצִוָּה לְבָנָיו וּמִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁיִּהְיוּ אוֹרֹבים תָּמִיד עַל הַמְכַשֵּׁף הַנַּ"ל, וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם מְדַבְּרִים, וְהָלְכוּ וְהִגִּידוּ לְהַמְכַשֵּׁף שֶׁיִּשְׁמר עַצְמוֹ, כִּי הֵם אוֹרֹבים עָלָיו, וְעָשָׂה הַמְכַשֵּׁף תַּחְבּוּלוֹת, וְקָרָא עוֹד מְכַשְּׁפִים שֶׁיּוֹדְעִים מִשְׁפָּחוֹת כְּדֵי לִשְׁמר מֵהֶם, וְחָרָה מְאֹד לְהַבֵּן הַנַּ"ל וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ עַל הַמְדַבְּרִים עַל שֶׁגִּלּוּ סוֹדוֹ לְהַמְכַשֵּׁף פַּעַם אַחַת נִזְדַּמֵּן שֶׁהָלְכוּ יַחַד מִמִּשְׁפָּחָה שֶׁל הַבֵּן הַנַּ"ל וּמֵהַמְדַבְּרִים עַל הַמִּשְׁמָר אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, וְהָלְכוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַנַּ"ל וְעָשׂוּ עֲלִילָה עַל הַמְדַבְּרִים, וְהָרַג הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְדַבְּרִים, וְחָרָה לְהַמְדַבְּרִים הַנִּשְׁאָרִים, וְהָלְכוּ וְעָשׂוּ מְרִידָה בֵּין כָּל הַמְּלָכִים, וְהָיָה בֵּין הַשֵּׁדִים רָעָב וְחֻלְשׁוֹת וְחֶרֹב וְדֶבֶר, וְנַעֲשָׂה מִלְחָמוֹת בֵּין כָּל הַמְּלָכִים, וְעַל-יְדֵי-זֶה נַעֲשָׂה רְעִידַת הָאָרֶץ וְנָפְלָה הָאָרֶץ כֻּלָּהּ וְנִשְׁקָה הָאִילָן כֻּלּוֹ, וְלא נִשְׁאַר מֵהֶם כְּלָל, וְנַעֲשׂוּ כְּלא הָיוּ אָמֵן.

(סיפורי מעשיות - מתוך מעשה ג' מחיגר)

ובחרו להם הבעל תפילה למלך

הכל מוכרחים להודות שכל מי שהוא משתדל ביותר וסמוך יותר אל התכלית הוא ראוי להיות ראש ומלך על הכל. 

כי הכל מודים שהעיקר הוא התכלית אך מעת שהרוח סערה הגדולה בלבל והפך את העולם לגמרי מים ליבשה ומיבשה לים וממדבר לישוב וכו' והמלך והמלכה וכו' וכל אנשיו נתפרדו ונתפזרו וכל אנשי העולם נתבלבלו ונתפרדו ונחלקו לכתות כתות לענין החקירה מה הוא התכלית קצת מהם אמרו שעיקר התכלית הוא כבוד להיות רודף ביותר ח"ו אחרי הכבוד ולהשיגו והיה להם הוכחות וראיות וסברות על זה.

וקצת אמרו שעיקר התכלית הוא רציחה וכעס ואכזריות ואבירות הלב.

וקצת אמרו שעיקר התכלית הוא משגל.

וכן כל הכתות אשר נבוכו מאד ונשתבשו בענין התכלית כמבואר כל זה בפנים, וכל כת מהם בכל מידה או תאווה שבחרו להם להתכלית בוודאי היו משוקעים בה מאד כי מלבד שטבע האדם בעצמו נמשך אחר תאוות ומדות רעות מלבד זה היה הדבר אצלם כמו אמונה שזה הוא התכלית כפי מה שבחרו כל כת מהם לעצמם לפי דעתם הנבוכה.

וביותר מכולם נשתבשו ונבוכו מאד הכת שבחרו להם שהממון הוא התכלית עד שעשו להממון לעבודה זרה ואלוקות גמור ח"ו והיו מקריבין עצמם לקרבנות להעבודה זרה של ממון. 

ובאמת אף על פי שמכל התאוות רעות קשה מאד להוציא את האדם המשוקע בהם, בפרט כשמושרש בהם כל-כך עד שנעשו אצלו כמו אמונה ותכלית, אך יותר קשה מכולם הוא להוציא ולתקן את אלו הנופלים ומשוקעים ביותר בתאוות ממון, כי משם קשה מאד להוציאם וכמבואר בפנים.

ובאמת אף על פי שכמעט רוב בני אדם כל אחד מהם כלול מהרע של כל הכתות ודעתו משובשת ומבולבלת מכל מיני שיבושים הנ"ל ופעם מתגרה בו מדה זו ותאווה זאת ביותר ופעם אחר מתגרה בו תאווה ומדה אחרת אף על פי גם בכלל בני אדם יש גם כן חילוקים גדולים בין אדם לחבירו זה לוהט אחרי רדיפת הכבוד ביותר וזה מתגבר בו בטבעו הכעס והרציחה ביותר וכיוצא בכל המידות הנ"ל.

ואשרי להכת הקדושה שהסכימה דעתם לתכלית האמת באמת, ואמרו שעיקר התכלית הוא רק לעסוק בתפילה ולהיות עניו ושפל ברך וכו', על דרך שאמרו רז"ל תפילת השפל אינה נמאסת (סוטה י"ד), ובחרו להם הבעל תפילה למלך שהוא היה צדיק גדול וקדוש מאד, וע"י הבעל תפילה והכת שלו הנ"ל ובזכות ריבוי תפילותיהם הקדושות נתקבצו המלך ואנשיו, וכל הכתות הנ"ל יצאו מהשטות והטעות שלהם וחזרו בתשובה וחזר כל העולם כולו לתכלית תיקונו בשלימות.

(לקוטי עצות - מהדורא בתרא - יראה ועבודת ה' מ')

הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת, שָׁם תִּמְצָאֵנִי

...וְהִתְחִיל לִרְאוֹת הָאוֹתִיּוֹת, וְקָרָא מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם כָּל קָבְלָתָהּ וְצַעֲקָתָהּ, כַּנַּ"ל, וְשֶׁכָּעֵת אֵינֶנָּהּ שָׁם בַּמִּבְצָר הַנַּ"ל, כִּי אִם שֶׁיְּבַקֵּשׁ הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת, שָׁם תִּמְצָאֵנִי.

וְהִשְׁאִיר אֶת הַמְשָׁרֵת וְהִנִּיחוֹ, וְהָלַךְ לְבַדּוֹ לְבַקְּשָׁהּ. וְהָלַךְ כַּמָּה שָׁנִים לְבַקְּשָׁהּ, וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ, שֶׁבְּוַדַּאי בַּיִּשּׁוּב לֹא נִמְצָא הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת, כִּי הוּא בָּקִי בְּמַפַּת הָעוֹלָם (שֶׁקּוֹרִין לַאנְד קַארְט) וְעַל כֵּן אֵלֵךְ אֶל הַמִּדְבָּרִיּוֹת. וְהָלַךְ לְבַקְּשָׁהּ בַּמִּדְבָּרִיּוֹת כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים...

(סיפורי מעשיות - מתוך המעשה א' מאבידת בת מלך)

*

סַבָּא יִשְׂרָאֵל מְדַבֵּר עַל הַפֶּתֶק הַקָּדוֹשׁ:

יִהְיֶה רַעַשׁ בְּכָל הָעוֹלָם, יִהְיֶה רַעַשׁ, זֶה כֻּלָּם, כָּל הָעוֹלָם יִקְנוּ אֶת זֶה, בְּכָל בַּיִת בְּכָל מָקוֹם, יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת פֹּה, פֹּה מִזָהָב, הֲרֵי זֶה זָהָב, פֹּה זָהָב וּפֹּה זָהָב, כַּמָּה זֶה עוֹלֶה?, הַדְּפוּס וְהַצִּלּוּם כַּמָּה זֶה עוֹלֶה?, יִתְמַלֵּא כָּל הָעוֹלָם, כֻּלָּם יִקְנוּ, כָּל בַּיִת, כָּל מָקוֹם, כֻּלָּם יִקְנוּ, לֹא צְרִיכִים זָהָב זֶה בְּעַצְמוֹ זָהָב.

(שיחות סבא - קלטת 90 א' 24:37)

*

לִבִּי לִבִּי נְהוֹרָא דְּעֵינִי, מַר ז.שַׁזַר, הַמָּתוֹק וְנָעִים, הַמִּתְגַּעְגֵּעַ וּמִתְאַוֶּה לָגוּר בְּאֹהֶל הָאֱמֶת הַנִּמְצָא בְּהַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִית, אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ.

שָׁלוֹם רַב לוֹ וּלְבֵיתוֹ וּלְכָל הַנִּלְוִים אֵלָיו לְאֹרֶך יָמִים אֲמִתִּיִּים וְנִצְחִיִּים, אָמֵן.

(אב"י הנחל)

המעשיות מגלים את רבינו

וְגַם הַמְּדִינָה הָיוּ נֶהֱנִים מִזֶּה שֶׁמּוֹסֵר הַמְּלוּכָה לִבְנוֹ בְּחַיָּיו

מַעֲשֶׂה פַּעַם אַחַת הָיָה מֶלֶךְ, וְהָיָה לוֹ בֵּן יָחִיד וְרָצָה הַמֶּלֶךְ לִמְסֹר הַמְּלוּכָה לִבְנוֹ בְּחַיָּיו וְעָשָׂה מִשְׁתֶּה גָּדוֹל (שֶׁקּוֹרִין בַּאל) וּבְוַדַּאי בְּכָל פַּעַם שֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹשֶׂה בַּאל הוּא שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד, בִּפְרָט עַתָּה, שֶׁמָּסַר הַמְּלוּכָה לִבְנוֹ בְּחַיָּיו, בְּוַדַּאי הָיָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד. 

וְהָיוּ שָׁם כָּל הַשָּׂרֵי מְלוּכָה, וְכָל הַדֻּכָּסִים וְהַשָּׂרִים, וְהָיוּ שְׂמֵחִים מְאֹד עַל הַמִּשְׁתֶּה וְגַם הַמְּדִינָה הָיוּ נֶהֱנִים מִזֶּה שֶׁמּוֹסֵר הַמְּלוּכָה לִבְנוֹ בְּחַיָּיו, כִּי הוּא כָּבוֹד גָּדוֹל לַמֶּלֶךְ.

וְהָיָה שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מְאֹד וְהָיָה שָׁם כָּל מִינֵי שִׂמְחָה: קַאפֶּעלְיֶישׂ וְקָאמֶעדְיֶישׂ וְכַיּוֹצֵא מִזֶּה, כָּל מִינֵי שִׂמְחָה, הַכֹּל הָיָה שָׁם עַל הַמִּשְׁתֶּה וּכְשֶׁנַּעֲשׂוּ שְׂמֵחִים מְאֹד עָמַד הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לִבְנוֹ: 

הֱיוֹת שֶׁאֲנִי חוֹזֶה בַּכּוֹכָבִים, וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתָּה עָתִיד לֵירֵד מִן הַמְּלוּכָה, בְּכֵן תִּרְאֶה שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ עַצְבוּת כְּשֶׁתֵּרֵד מִן הַמְּלוּכָה רַק תִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה וּכְשֶׁתִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה גַּם אֲנִי אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה גַּם כְּשֶׁיִּהְיֶה לְךָ עַצְבוּת, אַף עַל-פִּי כֵן אֲנִי אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה עַל שֶׁאֵין אַתָּה מֶלֶךְ כִּי אֵינְךָ רָאוּי לִמְלוּכָה, מֵאַחַר שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לְהַחֲזִיק עַצְמְךָ בְּשִׂמְחָה כְּשֶׁאַתָּה יוֹרֵד מִן הַמְּלוּכָה אֲבָל כְּשֶׁתִּהְיֶה בְּשִׂמְחָה אֲזַי אֶהְיֶה בְּשִׂמְחָה יְתֵרָה מְאֹד...

(סיפורי מעשיות - מתוך המעשה משבעה בעטלירס)

הצדיק האמת הגדול במעלה עליונה ומופלגת, וגבוה מאד מאד בתכלית המעלה שאין מעלה אחריו יכול להוריד את עצמו מאד מאד להגביה אפילו הרחוקים בתכלית הריחוק המונחים בשפל המדריגה התחתונה ביותר עד שירדו לבחינת מיתה ממש, וזהו עיקר שלימות מעלתו הגבוה, כי אי אפשר לעלות למעלה למעלה כי אם כשיכולים לירד למטה למטה להעלות ולקבץ גם כל הנדחים והרחוקים לגמרי ביותר ולקשר גם אותם להשם יתברך בשלימות.

(אב"י הנחל)