הכל מוכרחים להודות שכל מי שהוא משתדל ביותר וסמוך יותר אל התכלית הוא ראוי להיות ראש ומלך על הכל.
כי הכל מודים שהעיקר הוא התכלית אך מעת שהרוח סערה הגדולה בלבל והפך את העולם לגמרי מים ליבשה ומיבשה לים וממדבר לישוב וכו' והמלך והמלכה וכו' וכל אנשיו נתפרדו ונתפזרו וכל אנשי העולם נתבלבלו ונתפרדו ונחלקו לכתות כתות לענין החקירה מה הוא התכלית קצת מהם אמרו שעיקר התכלית הוא כבוד להיות רודף ביותר ח"ו אחרי הכבוד ולהשיגו והיה להם הוכחות וראיות וסברות על זה.
וקצת אמרו שעיקר התכלית הוא רציחה וכעס ואכזריות ואבירות הלב.
וקצת אמרו שעיקר התכלית הוא משגל.
וכן כל הכתות אשר נבוכו מאד ונשתבשו בענין התכלית כמבואר כל זה בפנים, וכל כת מהם בכל מידה או תאווה שבחרו להם להתכלית בוודאי היו משוקעים בה מאד כי מלבד שטבע האדם בעצמו נמשך אחר תאוות ומדות רעות מלבד זה היה הדבר אצלם כמו אמונה שזה הוא התכלית כפי מה שבחרו כל כת מהם לעצמם לפי דעתם הנבוכה.
וביותר מכולם נשתבשו ונבוכו מאד הכת שבחרו להם שהממון הוא התכלית עד שעשו להממון לעבודה זרה ואלוקות גמור ח"ו והיו מקריבין עצמם לקרבנות להעבודה זרה של ממון.
ובאמת אף על פי שמכל התאוות רעות קשה מאד להוציא את האדם המשוקע בהם, בפרט כשמושרש בהם כל-כך עד שנעשו אצלו כמו אמונה ותכלית, אך יותר קשה מכולם הוא להוציא ולתקן את אלו הנופלים ומשוקעים ביותר בתאוות ממון, כי משם קשה מאד להוציאם וכמבואר בפנים.
ובאמת אף על פי שכמעט רוב בני אדם כל אחד מהם כלול מהרע של כל הכתות ודעתו משובשת ומבולבלת מכל מיני שיבושים הנ"ל ופעם מתגרה בו מדה זו ותאווה זאת ביותר ופעם אחר מתגרה בו תאווה ומדה אחרת אף על פי גם בכלל בני אדם יש גם כן חילוקים גדולים בין אדם לחבירו זה לוהט אחרי רדיפת הכבוד ביותר וזה מתגבר בו בטבעו הכעס והרציחה ביותר וכיוצא בכל המידות הנ"ל.
ואשרי להכת הקדושה שהסכימה דעתם לתכלית האמת באמת, ואמרו שעיקר התכלית הוא רק לעסוק בתפילה ולהיות עניו ושפל ברך וכו', על דרך שאמרו רז"ל תפילת השפל אינה נמאסת (סוטה י"ד), ובחרו להם הבעל תפילה למלך שהוא היה צדיק גדול וקדוש מאד, וע"י הבעל תפילה והכת שלו הנ"ל ובזכות ריבוי תפילותיהם הקדושות נתקבצו המלך ואנשיו, וכל הכתות הנ"ל יצאו מהשטות והטעות שלהם וחזרו בתשובה וחזר כל העולם כולו לתכלית תיקונו בשלימות.
(לקוטי עצות - מהדורא בתרא - יראה ועבודת ה' מ')
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה