קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם - שָׁלַח עִמָּהֶם נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

דַּע, כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ, כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים לְיוֹסֵף, שָׁלַח עִמָּהֶם נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. 

וְזֶה סוֹד: קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְכוּ' (בראשית מג'), בְּחִינַת זֶמֶר וְנִגּוּן, שֶׁשָּׁלַח עַל יָדָם לְיוֹסֵף, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: מִזִּמְרַת – לְשׁוֹן זֶמֶר וְכוּ'. 

כִּי דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם, כִּי כָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ. גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד. וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִגּוּן. כִּי כָל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב יֵשׁ לוֹ שִׁירָה שֶׁאוֹמֵר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת פֶּרֶק שִׁירָה, וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הָרוֹעֶה. וְזֶה סוֹד מַה שֶּׁכָּתוּב (שם ד): וַתֵּלֵד עָדָה אֶת יָבָל, הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה, וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל, הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב. כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁהָיָה בָּעוֹלָם רוֹעֵה מִקְנֶה, הָיָה תֵּכֶף כְּלֵי זֶמֶר כַּנַּ"ל. 

וְעַל כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה יֹדֵעַ נַגֵּן (שמואל א' טז), עַל כֵּן הָיָה רוֹעֶה (שם) כַּנַּ"ל. (גַּם מָצִינוּ בַּאֲבוֹת הָעוֹלָם כֻּלָּם, שֶׁהָיוּ רוֹעֵי מִקְנֶה). וְזֶה בְּחִינַת (ישעיה כד): מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירוֹת שָׁמַעְנוּ, הַיְנוּ שֶׁזְּמִירוֹת וְנִגּוּנִים יוֹצְאִים מִכְּנַף הָאָרֶץ, כִּי עַל יְדֵי הָעֲשָׂבִים הַגְּדֵלִים בָּאָרֶץ נַעֲשֶׂה נִגּוּן כַּנַּ"ל. וְעַל יְדֵי שֶׁהָרוֹעֶה יוֹדֵעַ הַנִּגּוּן, עַל יְדֵי זֶה הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בְּהָעֲשָׂבִים, וַאֲזַי יֵשׁ לַבְּהֵמוֹת לֶאֱכֹל. 

וְזֶה בְּחִינַת (שׁיר השירים ב'): הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, הַיְנוּ שֶׁהַנִּצָּנִים גְּדֵלִים בָּאָרֶץ עַל יְדֵי הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן הַשַּׁיָּךְ לָהֶם כַּנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁעַל יְדֵי הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן שֶׁהָרוֹעֶה יוֹדֵעַ, הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בָּעֲשָׂבִים, וְיֵשׁ מִרְעֶה לַבְּהֵמוֹת. 

גַּם הַנִּגּוּן הוּא טוֹבָה לְהָרוֹעֶה בְּעַצְמוֹ, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָרוֹעֶה הוּא תָּמִיד בֵּין בְּהֵמוֹת, הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיַּמְשִׁיכוּ וְיוֹרִידוּ אֶת הָרוֹעֶה מִבְּחִינַת רוּחַ הָאָדָם לְרוּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, עַד שֶׁיִּרְעֶה הָרוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ, בִּבְחִינַת (בראשית לז'): וַיֵּלְכוּ לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם וְכוּ', וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: שֶׁהָלְכוּ לִרְעוֹת אֶת עַצְמָן. וְעַל יְדֵי הַנִּגּוּן נִצּוֹל מִזֶּה, כִּי הַנִּגּוּן הוּא הִתְבָּרְרוּת הָרוּחַ, שֶׁמְּבָרְרִין רוּחַ הָאָדָם מִן רוּחַ הַבְּהֵמָה, בִּבְחִינַת (קהלת ג'): מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה, וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה, כִּי זֶהוּ עִקָּר הַנִּגּוּן – לְלַקֵּט וּלְבָרֵר הָרוּחַ טוֹבָה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל כֵּן עַל יְדֵי הַנִּגּוּן נִצּוֹל מֵרוּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, כִּי נִתְבָּרֵר רוּחַ הָאָדָם מֵרוּחַ הַבְּהֵמָה עַל יְדֵי הַנִּגּוּן כַּנַּ"ל.

וְיֵשׁ חִלּוּקִים רַבִּים בִּנְגִינָה, כִּי יֵשׁ נִגּוּן שָׁלֵם, וְיֵשׁ נִגּוּן שֶׁהוּא בְּכַמָּה בָּבוֹת, וִיכוֹלִים לְחַלְּקוֹ לְבָבוֹת וְעִנְיָנִים:

וְדַע, שֶׁהַמֶּלֶךְ יֵשׁ לוֹ כָּל הַנִּגּוּן כֻּלּוֹ בִּשְׁלֵמוּת, אֲבָל הַשָּׂרִים אֵין לָהֶם רַק אֵיזֶה חֵלֶק בַּנִּגּוּן, כָּל אֶחָד לְפִי מְקוֹמוֹ. וְעַל כֵּן אָמַר דָּנִיֵּאל לִנְבוּכַדְנֶצַּר (דניאל ד'): אַנְתְּ הוּא אִילָנָא וְכוּ' וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ. כִּי נְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁהָיָה מֶלֶךְ וְיֵשׁ לוֹ כָּל הַנִּגּוּן, עַל כֵּן עַל יָדוֹ נִמְשָׁךְ כָּל הַמָּזוֹן, כִּי הַמָּזוֹן נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי הַנִּגּוּן כַּנַּ"ל. 

וְעַל כֵּן יַעֲקֹב אָבִינוּ, אַף שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ אָז שֶׁהוּא יוֹסֵף, רַק כְּפִי מַה שֶּׁסִּפְּרוּ לוֹ הַשְּׁבָטִים הַנְהָגוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף, שָׁלַח לוֹ נִגּוּן הַשַּׁיָּךְ לְשַׂר כְּמוֹתוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁשָּׁמַע מִבָּנָיו דְּרָכָיו וְהַנְהָגוֹתָיו, כִּי יַעֲקֹב רָצָה לִפְעֹל אֶצְלוֹ עַל יְדֵי הַנִּגּוּן מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ, עַל כֵּן שָׁלַח לוֹ אוֹתוֹ הַנִּגּוּן שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לְבָנָיו: קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם; הַיְנוּ שֶׁיִּקְחוּ בְּחִינַת הַנִּגּוּן הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת זִמְרַת הָאָרֶץ כַּנַּ"ל, בַּכֵּלִים שֶׁלָּהֶם. וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה, מְעַט צֳרִי, מְעַט דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים – הֵם בְּחִינַת מִשְׁקוֹלוֹת וּמִדּוֹת הַנִּגּוּן, כִּי הַנִּגּוּן נַעֲשֶׂה מִגִּדּוּלֵי הָאָרֶץ כַּנַּ"ל.

(ליקוטי מוהר״ן תנינא - תורה סג')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

כָּל הַפַּרְנָסָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְקַבֵּל עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ

דַּע, שֶׁכָּל הַפַּרְנָסָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְקַבֵּל עַל יְדֵי הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמֶלֶךְ (דניאל ד): אִילָנָא דִּי חֲזַיְתָ דִּי רְבָה וּתְקֵף וְכוּ' וּמָזוֹן לְכֹלָּא בָּהּ אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא (האילן שראית שהוא גדול וחזק ומזון לכולם בו זהו אתה המלך). 

(ליקוטי תנינא - תורה טז')

נ נח נחמ נחמן מאמון בירושלים

תורה פח' - ליקוטי תנינא - עניין חודש אלול

צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל פְּרִי שֶׁלֹּא נִתְבַּשְּׁלָה כָּל צָרְכָּהּ. וּכְמוֹ שֶׁאָסוּר לָקֹץ אִילָן בְּלֹא זְמַנּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ב"ב כו), כֵּן אָסוּר לִתְלֹשׁ פְּרִי קֹדֶם בִּשּׁוּלָהּ, וְכֵן אָסוּר לְאָכְלָהּ. וְהָאוֹכֵל פְּרִי קֹדֶם גְּמַר בִּשּׁוּלָהּ, יְכוֹלָה לְהַזִּיק לוֹ מְאֹד לְנִשְׁמָתוֹ, כִּי יוּכַל לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ עַל־יְדֵי־זֶה. כִּי הַפְּרִי כָּל זְמַן שֶׁהִיא צְרִיכָה לְהִתְגַּדֵּל, יֵשׁ לָהּ כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, כִּי הִיא צְרִיכָה חִיּוּת לְהִתְגַּדֵּל, וְעַל־כֵּן בְּוַדַּאי יֵשׁ לָהּ כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, שֶׁמּוֹשֶׁכֶת יְנִיקָתָהּ וְחִיּוּתָהּ; וּכְשֶׁתּוֹלְשִׁין אוֹתָהּ קֹדֶם זְמַנָּהּ, קֹדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה עֲדַיִן כָּל צָרְכָּהּ, עֲדַיִן יֵשׁ לָהּ כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, כִּי כְּשֶׁמִּתְבַּשֶּׁלֶת כָּל צָרְכָּהּ, שׁוּב פָּסַק מִמֶּנָּה כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, כִּי אֵינָהּ צְרִיכָה עוֹד לִמְשֹׁךְ חִיּוּת, אֲבָל כְּשֶׁצְּרִיכָה לְהִתְבַּשֵּׁל עוֹד, עֲדַיִן יֵשׁ לָהּ הַכֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ. וְעַל־כֵּן זֶה הָאוֹכְלָהּ קֹדֶם גְּמַר בִּשּׁוּלָהּ, תּוּכַל הַפְּרִי לִמְשֹׁךְ לְעַצְמָהּ חִיּוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל זֶה הָאָדָם, מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ לְהַפְּרִי כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ כַּנַּ"ל, עַל־כֵּן תּוּכַל הַפְּרִי לִמְשֹׁךְ לְעַצְמָהּ חִיּוּת נַפְשׁוֹ, וְיוּכַל לְאַבֵּד נַפְשׁוֹ. וְעִם כָּל זֶה, אִם מְבָרֵךְ הַבְּרָכָה שֶׁל הַפְּרִי בְּכַוָּנָה וּבְיִרְאַת־שָׁמַיִם, אֲזַי יוּכַל לְהִנָּצֵל מִזֶּה, וְגַם אִם הוּא חָזָק בְּיוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת ה', יוּכַל גַם־כֵּן לְהוֹצִיא עוֹד חִיּוּת מֵהַפְּרִי, וְלִמְצֹא שָׁם אֲבֵדוֹת. כִּי יֵשׁ דְּבָרִים אֲבוּדִים, וְיֵשׁ בָּזֶה דְּבָרִים נִפְלָאִים, סוֹדוֹת נִסְתָּרִים וְנוֹרָאִים מְאֹד, רָזִין עִלָּאִין. וְהָעִקָּר, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִזָּהֵר מִזֶּה מְאֹד, הַיְנוּ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל פְּרִי קֹדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה כָּל צָרְכָּהּ. וְדַע, כִּי גַּם כֶּשֶׁמְּבַשְּׁלִין הַפֵּרוֹת בְּבֵיתוֹ אֵינוֹ מוֹעִיל לָזֶה, אֲבָל אִם הַפֵּרוֹת שֶׁלֹּא נִתְבַּשְּׁלוּ כָּל צָרְכָּן עַל הָאִילָן הֵם מֻנָּחִים אֵיזֶה זְמַן עַד שֶׁנַּעֲשִׂין מְבֻשָּׁלִין מֵאֲלֵיהֶן בְּתָלוּשׁ, זֶה מוֹעִיל, וּמֻתָּר לְאָכְלָן. וְזֶה דּוֹמֶה כְּמוֹ הָאָדָם שֶׁהוּא יָגֵע, וְהוּא מְרַחֵף רְחִיפוֹת הַרְבֵּה בְּפִיו (שֶׁקּוֹרִין סָאפֶּין), עַד אֲשֶׁר יָנוּחַ, כְּמוֹ־כֵן אֵלּוּ הַפֵּרוֹת שֶׁנִּתְלְשׁוּ, קֹדֶם שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ כָּל צָרְכָּן, צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּנוּחוּ מֵרְחִיפָתָן, וְאָז יֵשׁ הֶתֵּר לְאָכְלָן. וְהַדְּבָרִים סְתוּמִים.

וְדַע, שֶׁיֵּשׁ מַלְאָךְ, וְתַחְתָּיו כַּמָּה מְמֻנִּים, וְכֻלָּם אוֹחֲזִים בְּיָדָם שׁוֹפָרוֹת וְהֵם עוֹמְדִים וְחוֹפְרִים תָּמִיד, וּמְחַפְּשִׂים תָּמִיד אַחַר אֲבֵדוֹת, וְהֵם תּוֹקְעִים תְּקִיעָה תְּרוּעָה, וְאַחַר־כָּךְ חוֹזְרִים וְתוֹקְעִים תְּקִיעָה, וּכְשֶׁהֵם מוֹצְאִים אֵיזֶה אֲבֵדָה, נַעֲשֶׂה רַעַשׁ וְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה. כִּי יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים אֲבוּדִים, הַיְנוּ מַה שֶּׁאוֹבְדִים אֲבֵדוֹת הַרְבֵּה עַל־יְדֵי הַתַּאֲווֹת, בִּבְחִינַת (תהלים קי"ב): תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד. וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא צַדִּיק הוּא אוֹבֵד גַּם־כֵּן לִפְעָמִים, בִּבְחִינַת (קהלת ז): יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ. וַאֲפִלּוּ הַצַּדִּיקִים הַחוֹפְרִין וּמְבַקְּשִׁים אַחַר אֲבֵדוֹת, הֵם אוֹבְדִים גַּם־כֵּן לִפְעָמִים, בִּבְחִינַת (תהלים פ"ג): יַחְפְּרוּ וְיֹאבֵדוּ – שֶׁאֲפִלּוּ הַחוֹפְרִים אַחַר אֲבֵדוֹת חוֹזְרִים וְאוֹבְדִים לִפְעָמִים, וְזֶה בְּחִינַת (קהלת ג): עֵת לְאַבֵּד. וְזֶה: תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד – רָאשֵׁי תֵבוֹת: תְּקִיעָה, תְּרוּעָה, תְּקִיעָה, כִּי הַמַּלְאָכִים הַמְחַפְּשִׂים אַחַר הָאֲבֵדוֹת, שֶׁהֵם בְּחִינַת תַּאֲוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד, הֵם אוֹחֲזִים בְּיָדָם שׁוֹפָרוֹת וְתוֹקְעִים תַּרַ"ת כַּנַּ"ל.
וְאָמַר, שֶׁכָּל הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ עִנְיַן כַּוָּנַת אֱלוּל, שֶׁהֵם תִּקּוּן לִפְגַם הַבְּרִית, וְעִנְיַן הַפֵּרוֹת הַנַּ"ל, וְעִנְיָן זֶה שֶׁל הַמַּלְאָךְ וְכוּ' כַּנַּ"ל – הַכֹּל אֶחָד, וְיֵשׁ בָּזֶה רָזִין גְּדוֹלִים.
(ליקוטי תנינא - תורה פח')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

פורים הוא דרך לפסח - תורה ותפילה

אַחַר פּוּרִים קוֹרִין פָּרָשַׁת פָּרָה, שֶׁהִיא הֲכָנָה לְפֶסַח. 

כִּי פָּרָשַׁת פָּרָה קוֹרִין, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נִזְהָרִין לִטָּהֵר מִטֻּמְאַת מֵת, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח. וּבִתְחִלָּה הוּא בְּחִינַת פּוּר, כִּי פּוּרִים עַל־שֵׁם הַפֻּר (אסתר ט וע' בכונות האריז"ל בסוד הפיל פור ובסוד פרה אדומה), וְאַחַר־כָּךְ נַעֲשֶׂה פָּרָה, כִּי גַּם פּוּרִים הוּא בְּוַדַּאי הִלּוּךְ וְדֶרֶךְ לְפֶסַח. 

וְזֶהוּ בְּחִינַת (שה"ש ה): שִׂפְתוֹתָיו שׁוֹשַׁנִּים נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר. שִׂפְתוֹתָיו זֶה בְּחִינַת פֶּסַח – פֶּה סָח (כַּמּוּבָא). שׁוֹשַׁנָּה הִיא אֶסְתֵּר, (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל, וְשׁוֹשַׁנָּה גִּימַטְרִיָּא אֶסְתֵּר). 

נֹטְפוֹת מוֹר עֹבֵר זֶה בְּחִינַת מָרְדֳּכַי – מָר דְּרוֹר (חולין קלט:), לְשׁוֹן חֵרוּת, בְּחִינַת חֵרוּת שֶׁל פֶּסַח. 

וְעַל כֵּן צֵרוּף שֶׁל פּוּרִים מְרֻמָּז בְּפֶסַח, בַּפָּסוּק (שמות כ"ג): שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. מִמִּצְרָיִם וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם – רָאשֵׁי־תֵבוֹת פּוּרִים, כִּי פּוּרִים הוּא דֶּרֶךְ לְפֶסַח, שֶׁיִּהְיוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת נִזְהָרִין מֵחָמֵץ: (וּפָסַק בְּאֶמְצַע הָעִנְיָן וְלֹא גִּלָּה יוֹתֵר).

כִּי בַּתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח, וְעַל־כֵּן כָּל הַמִּצְווֹת הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם. וְעַכְשָׁו… (וְלֹא סִיֵּם).

(ליקוטי תנינא - תורה עד')
*
עַכְשָׁו הַהַתְחָלָה שֶׁל הַגְּאֻלָּה וְתִקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת הוּא מִפּוּרִים. כְּמוֹ שֶׁמּוּבָן מֵרִמְזֵי דִּבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. בְּעֵת שֶׁאָמַר הַתּוֹרָה עַל פָּסוּק מִ'מִּצְרַיִם וְ'לֹא יֵ'רָאוּ פָ'נַי רֵ'יקָם שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת פּוּרִים. שֶׁאָמַר אָז כִּי מִתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח שֶׁהוּא יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְעַכְשָׁו וְכוּ' וּפָסַק בְּאֶמְצַע וְלֹא סִיֵּם דְּבָרָיו. וּמִתּוֹךְ דְּבָרָיו הֵבַנְתִּי שֶׁעַכְשָׁו הַהַתְחָלָה מִפּוּרִים. שֶׁהוּא מְחִיַּת עֲמָלֵק שֶׁהִיא עִקַּר הַגְּאֻלָּה שֶׁל מָשִׁיחַ, כִּי רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וּמִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר עַד דּוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לְעֵיל שֶׁה' יִתְבָּרַךְ מַקְדִּים רְפוּאָה לַמַּכָּה. כִּי ה' יִתְבָּרַךְ רָאָה שֶׁבַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹן הַמַּר הַזֶּה שֶׁהוּא גָּלוּת אֱדוֹם שֶׁהוּא עֲמָלֵק לֹא הָיָה לָנוּ קִיּוּם חַס וְשָׁלוֹם, אִם לֹא שֶׁיַּמְשִׁיךְ עָלֵינוּ הֶאָרָה נִפְלָאָה וַעֲצוּמָה מִקֵּץ הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא גְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה שֶׁל מָשִׁיחַ, כִּי כָּל מַה שֶּׁהַחוֹלֶה גָּדוֹל בְּיוֹתֵר צְרִיכִין לְהַחֲיוֹתוֹ בִּרְפוּאוֹת וְחִיּוּת יְקָרִים בְּיוֹתֵר.
(ליקוטי הלכות - ברכת הריח הלכה ד' אות כה')
*
 לַמְּדֵנִי וְהוֹרֵנִי וְחָנֵנִי וְזַכֵּנִי שֶׁאֶזְכֶּה לְשִׂמְחַת פּוּרִים בִּשְׁלֵמוּת בֶּאֱמֶת, שֶׁאֶזְכֶּה לִשְׂמֹחַ מְאֹד מְאֹד בְּכָל לֵב וָנֶפֶשׁ בִּימֵי הַפּוּרִים הַקְּדוֹשִׁים בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּשִׂמְחָה שֶׁאֵין לָהּ קֵץ. עַד שֶׁאֶזְכֶּה עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁל פּוּרִים לְהַמְשִׁיךְ עָלַי וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל הַקְּדֻשָּׁה וְהַטָּהֳרָה הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהַפָּרָה־אֲדֻמָּה שֶׁמְּטַהֶרֶת מִטֻּמְאַת־מֵת, אֲשֶׁר צִוִּיתָ עָלֵינוּ לַעֲסֹק בִּקְרִיאַת הַפָּרָשָׁה הַזֹּאת שֶׁל פָּרָה־אֲדֻמָּה אַחַר פּוּרִים, וְגִלִּיתָ לָנוּ שֶׁעַל־יְדֵי פּוּרִים זוֹכִין לְטָהֳרַת הַפָּרָה־אֲדֻמָּה, לְמַעַן נִזְכֶּה לִהְיוֹת טְהוֹרִים לְקַבֵּל קְדֻשַּׁת הַקָּרְבַּן־פֶּסַח בִּזְמַנּוֹ:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבְּעֹצֶם יְרִידָתֵינוּ וּנְפִילָתֵנוּ בְּעֹמֶק הַגָּלוּת הַמַּר הַזֶּה, וְעֹצֶם וְרִבּוּי צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁעוֹבְרִים עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל וְעָלַי בִּפְרָטִיּוּת, וְעֹצֶם וְרִבּוּי הַמְּצוּלוֹת יָם הַשּׁוֹטְפִים עָלַי, וְרוֹדְפִים אוֹתִי מְאֹד מְאֹד מִכָּל הַצְּדָדִים, וּבְצָרָה גְדוֹלָה אֲנִי מְאֹד מְאֹד בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ, וְאֵינִי יוֹדֵעַ שׁוּם פֶּתַח תִּקְוָה לְתַקֵּן וּלְהִנָּצֵל מִכָּל זֶה, הֵן עַל כָּל אֵלֶּה אֲנִי צָרִיךְ עַתָּה נִסִּים נִפְלָאִים וִישׁוּעוֹת גְּדוֹלוֹת וְנוֹרָאוֹת, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִם כְּלָל יִשְׂרָאֵל לְדוֹרוֹת עוֹלָם נִסִּים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים אֲשֶׁר לֹא הָיוּ כְּמוֹתָם, בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע יִמַּח שְׁמוֹ וְזִכְרוֹ וְכוּ', אֲשֶׁר נֵס זֶה שֶׁל פּוּרִים גָּדוֹל מִכָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ מֵעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתָּ לָנוּ עַל־יְדֵי חֲכָמֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וְכָל הַמּוֹעֲדִים יִהְיוּ בְּטֵלִים וִימֵי הַפּוּרִים לֹא נִבְטָלִים. וּבַתְּחִלָּה הָיוּ כָּל הַהַתְחָלוֹת מִפֶּסַח, כִּי כָל הַמּוֹעֲדִים הֵם זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם, וְעַכְשָׁיו וְכוּ'.
(ליקוטי תפילות חלק ב' - תפילה לז')
(מתוך התפילה לתורה עד')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא יִזְכֶּה לְזֹאת הַתְּפִלָּה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אָז הַתְּפִילָּה בִּבְחִינַת דִּין וּמִשְׁפָּט, כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא (דברים א'), וְעַל יְדֵי זֶה מוֹצִיאִין כָּל הַחִיּוּת שֶׁל הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁיָּנַק מִדַּעַת וּמִתְּפִילּוֹת יִשְׂרָאֵל. 

כְּשֶׁזֶּה הַבַּעַל כֹּחַ מִתְפַּלֵּל תְּפִילָּה בִּבְחִינַת דִּין וַאֲזַי הַסִּטְרָא אָחֳרָא רוֹצֶה לִבְלֹעַ אוֹתָהּ כִּי הִיא בּוֹלַעַת תָּמִיד הַתְּפִילּוֹת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת דִּין כַּנַּ"ל וַאֲזַי כְּשֶׁהִיא רוֹצָה לִבְלֹעַ זֹאת הַתְּפִילָּה שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ שֶׁהִיא בִּבְחִינַת דִּין אֲזַי זֹאת הַתְּפִילָּה הִיא עוֹמֶדֶת בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלּוֹ בִּבְחִינַת: "בְּצַוָּארוֹ יָלִין עֹז" הַיְנוּ הַתְּפִילָּה שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת מַטֵּה עֹז הִיא עוֹמֶדֶת לוֹ בְּצַוָּארוֹ, בְּבֵית הַבְּלִיעָה שֶׁלּוֹ וַאֲזַי הוּא מֻכְרָח לִתֵּן הֲקָאוֹת הַיְנוּ שֶׁהַסִּטְרָא אָחֳרָא מֻכְרָח לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת שֶׁל הַדַּעַת וְהָרַחֲמָנוּת וְהַתְּפִילּוֹת שֶׁבָּלַע בִּבְחִינַת: "חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ" וְלא דַּי שֶׁהוּא מֵקִיא וּמוֹצִיא כָּל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּלַע אַף גַּם הוּא מֻכְרָח לְהָקִיא וּלְהוֹצִיא עַצְמוּת הַחִיּוּת שֶׁלּוֹ מַמָּשׁ בִּבְחִינַת: "מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנּוּ אֵל" הַיְנוּ שֶׁמּוֹצִיא וּמֵקִיא עַצְמוּת חִיּוּתוֹ מַמָּשׁ וְזֶהוּ בְּחִינַת גֵּרִים שֶׁמִּתְגַּיְּרִין שֶׁהֵם הָיוּ תְּחִלָּה מֵעַצְמוּת הַסִּטְרָא אָחֳרָא מַמָּשׁ וְעַכְשָׁו חוֹזְרִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה.

(ליקוטי תנינא- תורה ח')

*

"כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרַיִם" כִּי עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיָה עַל יְדֵי מַטֵּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁהֵם בְּחִינַת תְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין, בְּחִינַת (שמות ז') וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי פַּרְעֹה יְהִי לְתַנִּין וְכוּ' כַּנַּ"ל עַל כֵּן הָיָה עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, כִּי אָז מִתְעוֹרֵר כֹּחַ הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין כַּנַּ"ל וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ג'), מִכְדֵי מֹשֶׁה לֹא יָדַע חֲצוֹת אֵימַת דָּוִד הֵיכֵי יָדַע? אֶלָּא דָּוִד סִימָנָא הַוֵי לֵיהּ, כִּי כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד וְכוּ', כִּי בִּימֵי מֹשֶׁה עֲדַיִן לֹא נִשְׁלַם בִּשְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן שֶׁל הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין הַנַּ"ל. וְעַל כֵּן הָיָה עֲדַיִן אַחֲרֶיהָ גָּלוּת וְעַל כֵּן לֹא הָיָה יוֹדֵעַ עֲדַיִן לְכַוֵּן הֵיטֵב בְּחִינַת חֲצוֹת אֵימַת שֶׁנִּמְשַׁךְ מֵהַתְּפִלָּה הַנַּ"ל כַּנַּ"ל, אֲבָל דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא יִזְכֶּה לְזֹאת הַתְּפִלָּה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת.

שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (תהלים מה) חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר וְכוּ' עַד עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ וְכֵן הַפָּסוּק (שם קי), "מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן וְכוּ'" שֶׁמֵּבִיא שָׁם בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל לְעִנְיַן הַתְּפִלָּה הַנַּ"ל נֶאֱמַר עִקָּרוֹ עַל דָּוִד מָשִׁיחַ, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (שם), "נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדוֹם לְרַגְלֶיךָ מַטֵּה עֻזְּךָ וְכוּ'" כִּי הוּא יִגְמֹר הַגְּאֻלָּה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי הוּא יוֹשֵב לִימִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד יָשִׁית אוֹיְבָיו הֲדוֹם לְרַגְלָיו וְכוּ' וְעַל כֵּן דָּוִד הִשִֹּיג זְמַן חֲצוֹת שֶׁהוּא מִתְעוֹרֵר עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה הַנַּ"ל כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ בְּעַצְמוֹ מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם, דָּוִד כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ וְהָיָה מְנַגֵּן מֵאֵלָיו, הַיְנוּ בְּחִינַת הַנִּגּוּן הַנִּפְלָא הַמְבֹאָר שָׁם שֶׁהוּא נִמְשַׁךְ עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם וְעַל כֵּן הוּא מִתְעוֹרֵר עַל יְדֵי רוּחַ צְפוֹנִית דַּיְקָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, בִּבְחִינַת דִּין הַנַּ"ל וּמִשָּׁם הָיָה יוֹדֵעַ דָּוִד חֲצוֹת אֵימַת, כִּי עִקַּר בְּחִינַת חֲצוֹת, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַגְּאֻלָּה, כִּי הַגָּלוּת נִקְרָא שֵׁנָּה "חֶשְׁכַּת לַיְלָה". וְהַגְּאֻלָּה נִקְרָא הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם ע"ח), "וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן ה'", כָּל זֶה נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין הַנַּ"ל, שֶׁזֶּה הַכֹּחַ מִתְעוֹרֵר בַּחֲצוֹת לַיְלָה כַּנַּ"ל, שֶׁמִּשָּׁם מִתְעוֹרֵר קוֹל הַנִּגּוּן הַנַּ"ל בַּכִּנּוֹר שֶׁל דָּוִד עַל יְדֵי רוּחַ צְפוֹנִית דַּיְקָא וְעַל כֵּן עַל יְדֵי זֶה דַּוְקָא הָיָה יָדוּעַ חֲצוֹת אֵימַת וְהָיָה קָם וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כִּי הַכֹּל בְּחִינָה אַחַת כַּנַּ"ל.

(ליקוטי הלכות - השכמת הבוקר הלכה ה' אות יב')

רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך המשיח הראש השנה שלו עולה על הכל

ועיקר התקרבות משיח הוא על ידי התפילה הנ"ל שנתרבה ונתגדל מאד על ידי השכנים

ותקראה לו השכינות שם הנאמר בעובד אבי ישי אבי דוד, השכינות דייקא, כי עובד בחינת הגואל צדק שהוא משיח שיצא ממנו כמובא בסוף התורה הנ"ל (ליקוטי תנינא - תורה ח') כמו שכתוב ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום וקראנה שמו עובד. ועיקר התקרבות משיח הוא על ידי התפילה הנ"ל שנתרבה ונתגדל מאד על ידי השכנים כמבואר בהתורה הנ"ל עיין שם היטב כל הקשר של בנין התורה הזאת. ועל כן השכינות דייקא קראו לו שם. וזה הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה. כי על ידי ריבוי השכנים יתרבה הקטן והצעיר בריבוי עצום לאין קץ כנ"ל. כי אז יהיה קיבוץ גלויות ואפילו אומות העולם יתוספו על בית ישראל כמו שכתוב ונלוו גויים רבים אל ה' וכמבואר בפסוק והביאותים אל הר קדשי וכו' כי ביתי בית תפילה וכו' עוד אקבץ עליו לנקבציו.

(ליקוטי הלכות - הלכות נזקי שכנים הלכה ד' אות י')

*

וְעַל יְדֵי הַנִּגּוּן, בְּחִינַת שִׁיר חָדָשׁ, עַל יְדֵי זֶה נִתְתַּקֵּן הָרֵיחַ כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מָשִׁיחַ, בְּחִינַת (איכה ד): רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה'. וְזֶהוּ: וַיְהִי לְמַס עוֹבֵד זֶה בְּחִינַת מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (רות ד): בָּרוּך ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָך גֹּאֵל וְכוּ' וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד.  

(ליקוטי תנינא- תורה ח')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך ככה יהיה

ראש השנה של סבא המלך המשיח בירושלים בקודש הקודשים עולה על הכל

מפורסמים של שקר = ומזה באין שרפות בעולם

כשנתפרסם, חס ושלום, מי שאין בו שם ה' כלל וכשנתפרסם ונתגדל שמו של זה

כביכול נתמעט ונתעלם שם ה' ואזי נתגדלין בעולם בעלי שמות וקדריים, שקורין טאטירין...

שכל זה הפך שם ה' כי נתעלם שם ה' חס ושלום ואזי נסתלקין ונכנעין מאורי אור...

וכשנכנעין מאורי אור, אזי מתגברין מאורי אש ומזה באין שרפות בעולם, חס ושלום

על ידי שמתגברין ונתגדלין בשם אלו המפורסמים של שקר שעל ידי זה נתעלם שם ה' חס ושלום ונכנעים מאורי אור, ומתגברין מאורי אש בחינת: "ממרום שלח אש" שזה בחינת שרפת בית המקדש שנעשין גם כן על ידי הסתלקות מאורי אור שעל ידי זה נתגברו מאורי אש כנ"ל וזה בחינת: "ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה".

(ליקוטי תנינא - תורה סז')

נ נח נחמ נחמן בירושלים סבא המלך וכולם צריכים לקבל את זה

אנחנו היינו בבית הכנסת כשהים היה שמה כל הלילה...

כְּשֶׁהֶחָכָם מְגַלֶּה חָכְמָתוֹ לִפְעָמִים אוֹמֵר אֵיזֶה דִּבּוּר, שֶׁמְּרַמֵּז בּוֹ רְמָזִים לְתַלְמִידָיו דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בְּפִיו בְּפֵרוּשׁ רַק עַל יְדֵי הָרְמָזִים שֶׁיֵּשׁ בְּהַדִּבּוּר הֵם מְבִינִים כַּוָּנָתוֹ וְאֵלּוּ הָרְמָזִים הֵם בְּחִינַת יָדַיִם בְּחִינַת: נָטִיתִי יָדִי כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת הַיָּדַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּיָם הַחָכְמָה בִּבְחִינַת: "זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם".

...הַיְנוּ שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת בֵּן וְתַלְמִיד הָיוּ מְהַלְּכִין בְּיָם הַחָכְמָה, שֶׁשָּׁם מִתְגַּלִּין אוֹרוֹת הַמַּקִּיפִים.
(ליקוטי תנינא - תורה ז' - כי מרחמם ינהגם)
*
...ולמד איתי התורה הזו כל הלילה, וזכיתי לזה שכל ימי חיי לא הרגשתי טעם תורה, טעם יראת שמים, טעם... כמו הלילה הזו שלמד איתי התורה הזו, התורה הקדושה הזו "כי מרחמם ינהגם", אייי, אנחנו היינו בבית הכנסת כשהים היה שמה כל הלילה, ולא הרגשתי ש..., אתה צריך לישון.
(שיחות סבא ישראל המלך רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים)

"וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה"

יֵשׁ צַדִּיק, שֶׁהוּא הַיּפִי וְהַפְּאֵר וְהַחֵן שֶׁל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּבְחִינַת: "וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" בְּחִינַת: "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ" כִּי זֶה הַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת יוֹסֵף הוּא הַהִדּוּר וְהַיּפִי שֶׁל כָּל הָעוֹלָם וּכְשֶׁזֶּה הַיּפִי וְהַפְּאֵר נִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם דְּהַיְנוּ כְּשֶׁזֶּה הַצַדִּיק שֶׁהוּא הַיּפִי שֶׁל כָּל הָעוֹלָם נִתְפַּרְסֵם וְנִתְגַּדֵּל בָּעוֹלָם אֲזַי נִפְתָּחִין הָעֵינַיִם שֶׁל הָעוֹלָם.

וַאֲזַי כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה הַפְּאֵר וְהַיּפִי שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וְנִתְגַּדֵּל שְׁמוֹ שֶׁזֶּה בְּחִינַת הַגְדָּלַת שְׁמוֹ יִתְבָּרַך, כִּבְיָכוֹל, כַּנַּ"ל אֲזַי יֵשׁ לְהָעוֹלָם בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁהוּא מַשְׁגִּיחַ עַל הָעוֹלָם וְזֶה בְּחִינַת 'בְּרֵאשִׁי"ת רא"שׁ בַּיִ"ת' 'ראשׁ' זֶה בְּחִינַת מחִין 'בַּיִת' זֶה בְּחִינַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

אֲבָל יֵשׁ, חַס וְשָׁלוֹם, הַהֵפֶך מַמָּשׁ כְּשֶׁנִּתְפַּרְסֵם, חַס וְשָׁלוֹם, מִי שֶׁאֵין בּוֹ שֵׁם ה' כְּלָל וּכְשֶׁנִּתְפַּרְסֵם וְנִתְגַּדֵּל שְׁמוֹ שֶׁל זֶה כִּבְיָכוֹל נִתְמַעֵט וְנִתְעַלֵּם שֵׁם ה' וַאֲזַי נִתְגַּדְּלִין בָּעוֹלָם בַּעֲלֵי שֵׁמוֹת וְקֵדָרִיִּים, שֶׁקּוֹרִין טַאטֶירִין וּבָאִין לָעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם, דְּבָרִים שֶׁאֵין מוֹעִיל לָהֶם, כִּי אִם שְׁמוֹת הַטומְאָה, חַס וְשָׁלוֹם שֶׁכָּל זֶה הֵפֶך שֵׁם ה' כִּי נִתְעַלֵּם שֵׁם ה', חַס וְשָׁלוֹם וַאֲזַי נִסְתַּלְּקִין וְנִכְנָעִין מְאוֹרֵי אוֹר.

וּכְשֶׁנִּכְנָעִין מְאוֹרֵי אוֹר, אֲזַי מִתְגַּבְּרִין מְאוֹרֵי אֵשׁ וּמִזֶּה בָּאִין שְׂרֵפוֹת בָּעוֹלָם, חַס וְשָׁלוֹם עַל יְדֵי שֶׁמִּתְגַּבְּרִין וְנִתְגַּדְּלִין בְּשֵׁם אֵלּוּ הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִתְעַלֵּם שֵׁם ה', חַס וְשָׁלוֹם וְנִכְנָעִים מְאוֹרֵי אוֹר, וּמִתְגַּבְּרִין מְאוֹרֵי אֵשׁ בְּחִינַת: "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ" שֶׁזֶּה בְּחִינַת שְׂרֵפַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
(ליקוטי תנינא - תורה סז')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

                                שריפת קבר יוסף

כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים

וְזֶה פֵּרוּשׁ: תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר.
תִּקְעוּ - זֶה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד בְּחִינַת: וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן, וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד.
בַחֹדֶשׁ - זֶה בְּחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, בְּחִינַת שִׁיר חָדָשׁ הַנַּ"ל.
וְזֶהוּ בְּחִינַת שׁוֹפָר, בְּחִינַת הָרֵם כַּשֹּׁפָר קוֹלֶךָ כַּנַּ"ל. וְהָדַר מְפָרֵשׁ אֵיךְ זוֹכִין עַל יְדֵי הִתְגַּלּוּת הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּקְעוּ, לִבְחִינַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, בְּחִינַת שִׁיר חָדָשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת בַּחֹדֶשׁ שׁוֹפָר - וְזֶהוּ: בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ.
בַּכֶּסֶה - זֶה בְּחִינַת נְבוּאָה, בְּחִינַת (בראשית יח'): הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת נְבוּאָה, בְּחִינַת (עמוס ג'): כִּי לֹא יַעֲשֶׂה ה' אֱלהִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.
לְיוֹם חַגֵּנוּ - הוּא ראשׁ הַשָּׁנָה, זֶה בְּחִינַת אֱמוּנָה, שֶׁנִּתְתַּקֵּן עַל יְדֵי תִּקּוּן כּחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חַג, בִּבְחִינַת (ישעיה מד'): וּבַמְּחוּגָה יְתָאֳרֵהוּ. יְתָאֳרֵהוּ, הַיְנוּ תְּאָרִים וּשְׁבָחִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת כּחַ הַמְדַמֶּה.
(ליקוטי תנינא - תורה ח')

הַפצ' זֶה עִנְיַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל רַבֵּנוּ, נִזְכָּר בְּהַפֶּתֶק שֶׁאֲנִי יֵשׁ לִי יְדִיעוֹת בְּעִנְיַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה, רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁלִּי, יוֹתֵר מִכָּל הָעוֹלָם וְמָלֵא וְגָדִישׁ מִקַּו לְקַו, פ'צ'פ'צ'י'-ק' זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה עַל הַתְּקִיעוֹת, עַל הַתְּקִיעַת שׁוֹפָר.  

"וּבָזֶה אֲגַלֶּה לְךָ סוֹד", מַה הַסּוֹד? "פ'צ'פ'צ'י'-ק'" וְזֶה תְּקִיעַת שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
(שיחות סבא)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

מֵחֲמַת שֶׁנִּמְצָאִים צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים הַגְּדוֹלִים בְּמַעֲלָה מְאֹד וְהֵם דַּרְכָּם לְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת נִפְלָאוֹת, כִּי הֵם בֶּאֱמֶת יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת גְּדוֹלוֹת וְלַעֲבֹד ה' בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם אֲפִלּוּ בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְכַיּוֹצֵא. וְיֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁיְּכוֹלִין לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן עַל-יְדֵי אֲכִילָתָם. וּמֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים כָּאֵלּוּ עַל כֵּן נִמְצָאִים גַּם כֵּן שַׁקְרָנִים שֶׁמִּתְפָּאֲרִין גַּם כֵּן בִּגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת כָּאֵלּוּ. וְיֵשׁ שֶׁהֵם מַנְהִיגֵי הַדּוֹר וּמַטְעִים אֶת הָעוֹלָם כְּאִלּוּ אֵין שׁוּם דָּבָר נִמְנָע מֵהֶם וְהַכֹּל בְּיָדָם. וְכָל זֶה הוּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֶּאֱמֶת זֶה הַכֹּחַ, עַל כֵּן הֵם מִתְדַּמִּים אֲלֵיהֶם כְּקוֹף בִּפְנֵי אָדָם וְהֵם נִקְרָאִים נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר. אֲבָל בֶּאֱמֶת הֵם עוֹשִׂים טוֹבָה לְהַצַּדִּיקֵי אֱמֶת. כִּי יֵשׁ שֶׁנּוֹתְנִים צְדָקָה וְהֵם רְשָׁעִים וְנוֹאֲפִים וְהַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם הִיא מַזֶּקֶת לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת. וְעַל כֵּן הוּא טוֹבָה מַה שֶּׁנִּמְצָאִים הַשַּׁקְרָנִים הַנַּ''ל שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה הָרְשָׁעִים הַנַּ''ל פּוֹנִים אֲלֵיהֶם בְּצִדְקָתָם. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַכְשִׁיל אֶת הָרְשָׁעִים שֶׁיִּתְּנוּ הַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם לְהַשַּׁקְרָנִים הַנַּ''ל וְעַל-יְדֵי-זֶה נִצּוֹל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מֵהַצְּדָקָה שֶׁלָּהֶם.
(ליקוטי תנינא - תורה טו')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

 דַּע, שֶׁכָּל הַפַּרְנָסָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְקַבֵּל עַל יְדֵי הַמֶּלֶך כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמֶלֶך: "אִילָנָא דִּי חֲזַיתָ דִּי רְבָה וּתְקִף וְכוּ' וּמָזוֹן לְכלָּא בָּהּ אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא" (האילן שראית שהוא גדול וחזק ומזון לכולם בו זהו אתה המלך)

(ליקוטי תנינא - תורה טז')

 וְנִזְכֶּה לְבָרֵר הַפַּרְנָסָה בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה גְדוֹלָה בִּבְחִינַת קְטֹרֶת הַמְשַׂמֵּחַ אֶת הַלֵּב. וְתָבִיא לָנוּ אֶת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, וְיִמְלֹךְ עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְעַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וִיקֻיַּם בָּנוּ מְהֵרָה מִקְרָא שֶׁכָּתוּב, מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ תִּרְאֶינָה אֶרֶץ מַרְחַקִּים. בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:
(ליקוטי תפילות - תפילה לתורה טז')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך

כיצד הוא הבחירה?

הבחירה ביד האדם לעשות כרצונו, ואפילו כל הדברים, הכל ביד האיש הישראלי להתנהג הכל כרצונו כבחירתו. כי ביד ישראל יש בחירה בידם על כל דבר שבעולם, כי אצל אחרים יש דברים שהם מוכרחים בהם, אבל אצל איש הישראלי, כל דבר ודבר שהוא עושה, כגון לנסוע לאיזה מקום וכיוצא, יש בו עבודה, ועל-כן יש לו בחירה על הכל :
(ליקוטי מוהר"ן תנינא - נד)

 שמעתי, שאיש אחד שאל אותו: כיצד הוא הבחירה?
השיב לו בפשיטות, שהבחירה היא ביד האדם בפשיטות, אם רוצה - עושה, ואם אינו רוצה - אינו עושה. ורשמתי זאת, כי הוא דבר נצרך מאוד, כי כמה בני-אדם נבוכים בזה מאוד, מחמת שהם מורגלים במעשיהם ובדרכיהם מנעוריהם מאוד, על-כן נדמה להם  שאין להם בחירה, חס ושלום, ואינם יכולים לשנות מעשיהם. אבל באמת אינו כן, כי בוודאי יש לכל אדם בחירה תמיד על כל דבר, וכמו שהוא רוצה עושה. והבן הדברים מאוד :
(ליקוטי מוהר"ן תנינא - קי)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

על-ידי תפילה יכולין לבוא לכל

אחד שאל אותו בעניין הנהגת התקרבות להשם יתברך, וציוה לו ללמוד וכו'. ושאל אותו: הלא איני יכול ללמוד. השיב לו: על-ידי תפילה יכולין לבוא לכל, לכל טוב, לתורה ועבודה ולכל הקדושות ולכל העבודות ולכל הטובות שבכל העולמות:
(ליקוטי תנינא - קיא)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים