נִמְסַר הַחוֹתָם לְמָרְדְּכַי

וְעַל-כֵּן אַחַר-כָּךְ נִמְסַר הַחוֹתָם לְמָרְדְּכַי וְנַחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ לִמְחוֹת זֵכֶר עֲמָלֵק, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה שֶׁמַּכְנִיעַ דַּם נִדּוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲמָלֵק זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ כַּנַּ”ל, וְעַל-כֵּן בִּשְׁעַת הַגְּזֵרָה נֶאֱמַר (אסתר ד, ד): “וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה מְאֹד”, שֶׁפֵּרְסָה נִדָּה כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (מְגִלָּה טו.), הַיְנוּ כַּנַּ”ל שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהִתְגַּבֵּר אָז חוֹתָם הָמָן שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה, וְאָז נַעֲשָׂה חַס וְשָׁלוֹם מֵהַחוֹתָם נִדַּת כַּנַּ”ל, אֲבָל אַחַר-כָּךְ זָכוּ לְתַקֵּן חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה עַל-יְדֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, וְאָז נִמְסַר טַבַּעַת הַמֶּלֶךְ בְּחִינַת חוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה לְיַד מָרְדְּכַי, וַיַּחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ לִמְחוֹת הָמָן עֲמָלֵק וְכוּ’ כַּנַּ”ל, כִּי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר הֵם בְּחִינַת יָדִין וְרַגְלִין כַּמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (סימן י) בְּחִינַת חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם, וְזֶה בְּחִינַת (שיר השירים ה, ה) “וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעוֹתַי מוֹר עוֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל”, זֶה בְּחִינַת ‘מָרְדְּכַי מוֹר דְּרוֹר’, שֶׁהוּא חוֹתָם הַיָּדִין בְּחִינַת ‘וְיָדַי נוֹטְפוֹת מוֹר’ וְכוּ’. וְזֶהוּ: ‘עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל’, לָשׁוֹן חוֹתָם בְּחִינַת (שם ד, יב) “גַּן נָעוּל מַעֲיָן חָתוּם”:

מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁהוּא הַבֶּן מֶלֶךְ הָאֱמֶת וִיסַדֵּר הַכִּסֵּא כְּסֵדֶר

כְּפִי תִּקּוּן פְּגִימַת הַלְּבָנָה כְּמוֹ כֵן נִדְחֶה זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ וְהָעֶבֶד כַּנַּ"ל, וְנִתְבַּטֵּל הַשֶּׁקֶר שֶׁל הַחִלּוּף הַנַּ"ל וְנִתְגַּלֶּה הָאֱמֶת בָּעוֹלָם, עַד שֶׁנִּזְכֶּה שֶׁיָּבֹא מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, שֶׁהוּא הַבֶּן מֶלֶךְ הָאֱמֶת וִיגַלֶּה הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת בָּעוֹלָם וִיסַדֵּר הַכִּסֵּא כְּסֵדֶר, כִּי יֵדַע כָּל שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת בִּשְׁלֵמוּת הֵיכָן מְקוֹמָהּ וְתִקּוּנָהּ שֶׁל כָּל נְשָׁמָה וּנְשָׁמָה וִיתַקֵּן כָּל תִּקּוּנֵי הַשְּׁכִינָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִטָּה וְשֻׁלְחָן, כִּסֵּא וּמְנוֹרָה, וִיסַדֵּר הַכֹּל כָּרָאוּי וְאָז יִהְיֶה הַשֵּׁם שָׁלֵם וְכִסְאוֹ שָׁלֵם וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה.
*
מָרְדְּכַי הַצַּדִּיק בְּחִינַת מֹר דְּרוֹר בְּשָֹמִים רֹאשׁ שֶׁל שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁזֶּה הֵפֶךְ הָמָן שֶׁהָיָה מְבַזֶּה אֶת הַכֹּל כִּי הוּא מִשְׁתַּדֵּל לְהַעֲלוֹת אֶת כָּל אָדָם מִבִּזָּיוֹן לְכָבוֹד כַּנַּ"ל כִּי הוּא אוֹחֵז בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד עַל יְדֵי שֶׁהִתְגַּבֵּר לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר כָּל הַתַּאֲווֹת וּלְתַקֵּן כָּל הַקִּלְקוּלִים הַבָּאִים עַל יְדֵי קְלִפַּת הָמָן עֲמָלֵק כַּנַּ"ל עַד שֶׁזּוֹכֶה לִבְחִינַת כָבוֹד יַנְחִלֵם וְכוּ' שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא בִּבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְיָכוֹל לַעֲשֹוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָדוּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת.

מָרְדְּכַי שֶׁהוּא בְּחִינַת מָר דְּרוֹר מָרֵי דַּכְיָא. שֶׁהוּא בְּחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁיָּכוֹל לַעֲשֹוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא דָּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת

*

וְרָאִיתִי שָׁם שֶׁהָיָה חָקוּק עַל הַכִּסֵּא כָּל צוּרוֹת שֶׁל כָּל בְּרוּאֵי עוֹלָם, וְכָל אֶחָד הָיָה חָקוּק עִם בַּת זוּגוֹ אֶצְלוֹ וּבִשְׁבִיל זֶה נַעֲשִׂין תֵּכֶף שִׁדּוּכִים. כִּי כָּל אֶחָד מָצָא שָׁם וְרָאָה בַּת זוּגוֹ. וּמֵאַחַר שֶׁבַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים לָמַדְתִּי, נָפַל בְּדַעְתִּי שֶׁפָּסוּק (דָנִיֵאל ז'): "כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר" רָאשֵׁי תֵיבוֹת שַׁדְכָן כִּי עַל יְדֵי הַכִּסֵּא נַעֲשִׂין שִׁדּוּכִין כַּנַּ"ל, גַּם כָּרְסְיֵהּ רָאשֵׁי תֵיבוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹם כִּפּוּר סֻכּוֹת. וְעַל כֵּן בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת זִוּוּגָא דְמַטְרוֹנִיתָא. וְשָׁאַלְתִּי מַה יִּהְיֶה פַּרְנָסָתִי וְאָמְרוּ לִי שֶׁאֶהְיֶה שַׁדְכָן וְהָאֵשׁ הִקִּיף סְבִיבוֹ.

*

אַשְׁרֵינוּ שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אוֹהֵב נֶאֱמָן וְרַחֲמָן כָּזֶה הַכּוֹסֵף וְחוֹמֵד וְרוֹצֶה לְשַׁדֵּךְ אֶת יִשְׂרָאֵל עִם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַנַּחַל נוֹבֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַחֲזִיר כָּל בָּאֵי עוֹלָם לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְתַקֵּן כֻּלָּם בִּשְׁלֵמוּת אֵיךְ שֶׁהֵם אֵיךְ שֶׁהֵם.

הַשַּׁדְכָן הַזֶּה בִּשְׁלֵמוּת יִהְיֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁהוּא יְשַׁדֵּךְ וִיקַשֵּׁר אֶת עַם יִשְׂרָאֵל עִם ה' יִתְבָּרַךְ בְּקֶשֶׁר חָזָק וְאַמִּיץ בַּל יִמוֹט לְעוֹלָם, וּבְכֹחַ זֶה יְמַלֵּא כָּל הָאָרֶץ, כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל, דֵּעָה אֶת ה'. 

*

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ וְכוּ' וְרוּחַ אֱלֹקִים דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י כִּסֵּא הַכָּבוֹד עוֹמֵד וּמְרַחֵף בַּאֲוִיר וְכוּ'.

וְזֶה בְּחִינַת וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת וְכוּ' שֶׁהוּא בְּחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד בְּחִינַת רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁכָּלוּל מִכָּל הַנְּשָׁמוֹת, הַיְנוּ שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן עַל יְדֵי רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁאוֹחֵז בְּכִסֵּא הַכָּבוֹד שָׁרְשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁעַל יְדֵי זֶה הוּא יִתְבָּרַךְ דָּן אוֹתָנוּ לְכַף זְכוּת וּמְהַפֵּךְ חֹשֶׁךְ לְאוֹר, עֲוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת כַּנַּ"ל. 

(מתוך ליקוטי הלכות ואב"י הנחל)

מתוך סיפור ההתקרבות של סבא ישראל

...אחר כך הלכנו עד שבאנו לבית הכנסת של חסידי קרלין. לא ידענו היכן המפתח. אחר כך הלכנו לעוד בית כנסת, וגם שם היה סגור. והיה בית כנסת שבו היו מתפללים הצדיקים הגדולים רבי מנדל מויטפסק ז"ל ורבי אברהם קאליסקר ז"ל וכו', בית כנסת זה עמד ליד הים ובחורף היו המים גואים ונכנסים לתוך בית הכנסת, והשולחנות היו שקועים עד חצים במים. לאחר שהוציאו משם הספרים, נשאר בית הכנסת פתוח ומפקר. שנינו נכנסנו לבית כנסת זה, בתוך המים, ועלינו וישבנו על גבי השולחן.

רבי ישראל הניח ספריו, הטלית ותפילין, והוציא מכיסו נר וגפרורים שהיו עמו תמיד, אף שהדבר היה יקר מציאות עד מאד, פתח רבי ישראל את לקוטי מוהר"ן חלק ב' בסימן ז' "כי מרחמם ינהגם". ואף על פי שהיינו בתוך המים והרטיבות, הוא לא הרגיש, אף על פי שהיתה לו יד חולה, ולא אני הרגשתי במים. וכן ישבנו כל הלילה ועסקנו בתורה הזאת, עד הבוקר...

חלום הגלים - סבא ישראל

 ...אני זכיתי לצאת מן הים, מסכנה, מסכנות כאלה, ואני נמצא על הבנין, אני הגעתי להדלת של הבנין, אז פתחתי את הדלת ונכנסתי והיה פרוזדור, מצד אחד היה חלונות יפות ומצד שני, אני עליתי, פה היה דלת ומצד השני היה דלתות, היה קיר עם דלתות אז אני עברתי את הדלת הראשונה ורציתי לפתוח לראות מה מה יש שמה? לא פתחתי, לא בכוונה, לא פתחתי, אמרתי מה זה? מדוע לא פתחת? אז אני חשבתי עכשיו אני אפתח יש דלתות הרבה אז הלכתי וגם כן הגעתי לדלת, וגם כן לא פתחתי והייתי בכעס עלי מדוע לא פתחת? לא פתחתי, ועברתי את הדלת וגם וככה כל הדלתות עברתי ורציתי לפתוח ולא פתחתי, עד שהגעתי, כזה, זה היה חלום כזה, עד שהגעתי לדלת האחרונה של הבנין, זה כבר כל הבנין, אני עברתי כל הדלתות עד שהגעתי להדלת האחרונה של הבנין שהיה, כבר אני הגעתי להדלת האחרונה, אז פתחתי, פתחתי וראיתי חדר, פתחתי ראיתי חדר, יש שמה שולחן וכסא, ועל הכסא יושב זקן גדול, וזקן יופי כזה, לבן כזה, חן כזה, וגם הצורה שלו, הפנים שלו היה חן כזה שלא רואים בעולם הזה מן חן כזה, מן מתיקות כזה, אז התביישתי מאוד, ראיתי זקן כזה, ראיתי זקן כזה! וראיתי את הפנים שלו אז נתביישתי מאוד ונפלתי בדעתי, איך יש לי מקום פה להיות בחדר הזה ולראות זקן כזה, איך?, נתביישתי מאוד, רציתי לתת שלום להזקן, אבל לא, לא מצאתי עוז בנפשי, לתת לו שלום, איך? איך זה, אני רחוק כזה, אני איך יש לי חלק כזה לתת? איך יש לי העזות לתת שלום להזקן הזה? כן אז הזקן היה ככה, הזקן הזה הושיט את היד ונתן לי שלום ולקח לי את היד והחזיק את היד ובאהבה גדולה ובניענוע, כן ושלום עליכם!, הוא המשיך והחזיק אותי באהבה גדולה "שלום עליכם" התרגשות כזה, אני לא היה לי עזות כזה, אבל הוא עשה כזה, אז מה יכולתי לעשות, אז קיבלתי את זה ונתעוררתי...

חלום הבור - סבא ישראל

 ..החלקתי ליד הבור כמו שאני עמדתי בבור, ונפלתי להבור, נפלתי לבור , אז אינני יודע איך נשארתי בחיים, אני ראיתי שאני נפלתי בבור ואין, אין לי שום תקווה, בור כזה, עוד רגע יהיה לי גל, גל של עצמות, אבל... אני הרגשתי את הצער הזה מה שיהיה, מה יהיה ממני עוד, בעוד רגע, מה ש... היה לי צער כזה, פחד כזה, על-כל-פנים נפל, נפלתי בבור, אז נפלתי, נפלתי, נפלתי, נפלתי והגעתי, בבור היה מים , אני, ואני יודע לשוט, אז כמו שהצער היה גדול מה ש... מה שידעתי בעוד רגע מה יהיה ממני, גל של עצמות, אז כשראיתי את זה, בור כזה והייתי בסכנה כ... והייתי בסכנה כזו, הייתי... נו, אני ראיתי נפלתי למים ואני יודע... לא יודע לשוט, אז זה במים, אז זה כבר... , בור כזה, עמוק, עמקות כזה וחורבן כזה, שממה, זה דבר שמם, כן, ונפלתי למים אחרי כל הסכנה, אחרי כל הפחד, אחרי... {זה מפחיד} , אני לא ראיתי את המים, אבל נפלתי למים, נו, ראיתי את המוות ואת, ואת ההצלה איך, איך, איך בא לכאן מים? ו... על-כל-פנים ככה היה, אני נפלתי למים ולא היה שום סכנה, רק, חלילה חס ושלום, אם אף אחד לא יודע, לא ידע שאני נפלתי בבור, אז מה יהיה המים? כמה יכולים לחיות בלי, בלי, בלי אוכל? כמה ימים!, שבוע, אם לא יוציאו אותי, אז אם לא יודעים, אז אני חי, אבל עוד כמה ימים אני, אני ימות, אין, אין, אין, אין, אין אוכל בבור, כן, נו, אבל איך היה נדמה לי שאנשים ראו, יש אנשים שראו שאני נפלתי לבור, אז בוודאי יעשו תחבולות להוציא אותי, אז הייתי קצת, היה לי קצת נחת רוח, קצת בטחון שיבואו ויוציאו אותי והם יעשו כל מיני תחבולות להוציא אותי מהבור, כן, זה החלום...

הם למדו עם המלך המשיח דלעילא

 וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם וְכוּ', דָּא רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁמְּרַחֵף עַל אַנְפֵּי אוֹרַיְתָא (על פני התורה) שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה.

וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם; הַיְנוּ כְּשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה, כִּי מַיִם זוֹ תּוֹרָה, כַּיָּדוּעַ, אֲזַי: וְרוּחַ אֱלֹקִים, שֶׁהוּא רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, מְרַחֶפֶת וְחוֹפֵף עָלָיו וְשׁוֹאֵב רוּחַ חַיִּים.

(ליקוטי הלכות)

*

נוּ, אֲנִי הָלַכְתִּי עִם רַבִּי יִשְׂרָאֵל, הוּא אָמַר לִי שֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת בְּאֵיזֶה בֵּית הַכְּנֶסֶת...

אָז הָלַכְתִּי מִבֵּית כְּנֶסֶת לְבֵּית הַכְּנֶסֶת וְכֻלָּם סְגוּרִים, וְלֹא הָיָה לוֹ מָקוֹם, אָז נָפַל בְּדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָיוּ לִפְנֵי מֵאָה שָׁנָה, תַּלְמִידֵי הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, הֵם הָיוּ צַדִּיקִים קְדוֹשִׁים.

הֵם הִתְפַּלְּלוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הַזֶּה, וְהֵם בָּנוּ הַבֵּית הַכְּנֶסֶת, וְהִשְׁתַּדְּלוּ בְּמָקוֹם שֶׁקָרוֹב, שֶּׁיִּהְיֶה קָרוֹב לִהְיוֹת לְהַיָּם, כְּדֵי לִטְבֹּל וְלְהִתְפַּלֵל, אַחֲרֵי הַתְּפִלָּה לִטְבֹּל, אֲבָל בְּהַחֹרֶף כְּשֶׁהָיָה קָשָׁה, הָיָה, הָיָה הַמַּיִם מַגְבִּיהִים עַצְמָם לְמַעְלָה, הָיָה מַּיִם הַרְבֵּה, וְהָיָה הַיָּם הוּא הָיָה מַגְבִּיהַּ עַצְמוֹ, וְנִכְנַס הַיָּם לְתוֹךְ הַבֵּית הַכְּנֶסֶת, כָּכָה עַד הֵנָּה, אָז לֹא יָכְלוּ, לֹא יָכְלוּ לְהִתְפַּלֵּל, אָז הִשְׁאִירוּ עַל כַּמָּה, עַל חֹדֶשׁ, שְׁנֵי חוֹדָשִׁים, הִשְׁאִירוּ אֶת כֹּל הַשֻּׁלְחָנוֹת וְ..., כֵּן, וְהַבֵּית הַכְּנֶסֶת הַזֶּה הָיָה פָּתוּחַ, מַה יֵּשׁ שָׁמָּה?, לָקְחוּ הַסְּפָרִים וְהַכֹּל, רַק הַשֻּׁלְחָנוֹת. אָז נִכְנַסְנוּ לְבֵּית הַכְּנֶסֶת הַזֶּה לְתוֹךְ הַיָּם, וְיָשַׁבְנוּ כָּל הַלַּיְלָה, וְלָמַד אִתִּי תּוֹרָה מִלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן.

...אָז אֲנַחְנוּ נִכְנַסְנוּ לְבֵּית כְּנֶסֶת הַזּוֹ, וְעָלִינוּ עַל שֻׁלְחָן וְלָמַדְנוּ תּוֹרָה ז' חֵלֶק ב' 'כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם', וְלָמַד אִתִּי הַתּוֹרָה הַזּוֹ כָּל הַלַּיְלָה, וְזָכִיתִי לַזֶה שֶׁכָּל יְמֵי חַיָּי לֹא הִרְגַּשְׁתִּי טַעַם תּוֹרָה, טַעַם יִרְאַת שָׁמַיִם, טַעַם כְּמוֹ הַלַּיְלָה הַזּוֹ שֶׁלָּמַד אִתִּי הַתּוֹרָה הַזּוֹ, הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הַזּוֹ 'כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם'. אָיֱי נוּ, נוּ. 

...אֲנַחְנוּ הָיִינוּ בְּבֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁהַיָּם הָיָה שָׁמָּה כָּל הַלַּיְלָה, וְלֹא הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לִישֹׁן...

(סבא ישראל)

נחמן מאומן

קרבי זה הכי, אחי

 

מי שעם סבא נחמן שיתגייס לצה"ל

עטרת חן וכבוד וגדולה ונצחון יתן ה' לצה"ל ההולכים בתמים, בכל לב, באש ובמים, ומוסרים את נפשם ואת ביתם על עם ישראל וארץ ישראל, אשר ה' יתברך מתפאר בהם ועושה בשבילם ניסים, אוהב אותם בכל איבר ואיבר שלהם ומצילם. הראם ה' חסדך וישעך תתן להם להצילם מיד אויביהם. 

(אב"י הנחל - חלק ג' - מכתב שיז')

ז"למן יש לו מכנסיים

 

לְהִתְגַּלְגֵּל בְּכָל מִינֵי רֶפֶשׁ וָטִיט

הַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַחָכְמוֹת לִבְלִי לִהְיוֹת חָכָם כְּלָל, רַק לִהְיוֹת תָּם וְיָשָׁר בִּפְשִׁיטוּת.

אֲפִלּוּ מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ גָּדוֹל בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ לְהַשְׁלִיךְ כָּל הַחָכְמוֹת וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת, וְצָרִיךְ אֲפִלּוּ לְהִתְנַהֵג וְלַעֲשׂוֹת דְּבָרִים הַנִּרְאִים כְּשִׁגָּעוֹן כְּדֵי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי צְרִיכִין לְהִתְגַּלְגֵּל בְּכָל מִינֵי רֶפֶשׁ וָטִיט בִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת ה' וּמִצְווֹתָיו, וְלַאו דַּוְקָא בִּשְׁבִיל מִצְוָה מַמָּשׁ, אֶלָּא כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ נִקְרָא מִצְוָה, וְצָרִיךְ לְגַלְגֵּל עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי רֶפֶשׁ וָטִיט כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה רָצוֹן וְנַחַת לַה' יִתְבָּרַךְ.

וּכְשֶׁאַהֲבָתוֹ חֲזָקָה כָּל כָּךְ לַה' יִתְבָּרַך אָז הוּא בְּחִינַת בֶּן יַקִּיר וְחָבִיב מְאֹד לַה' יִתְבָּרַךְ.

(אב"י הנחל)

יָד הַמֶּלֶךְ

מִבֶּן מֶלֶךְ שֶׁנִּתְרַחֵק מֵאָבִיו וְכוּ' וְהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד מְאֹד וְכוּ' וְכוּ' וְהִגִּיעַ לוֹ כְּתָב מֵאָבִיו, וְהָיָה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בּוֹ מְאֹד מְאֹד וְהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ עֲדַיִן מְאֹד וְהָיָה מִתְגַּעְגֵּעַ עַל כָּל פָּנִים שֶׁיּוֹשִׁיט לוֹ יָד, וְאִם הָיָה מוֹשִׁיט לוֹ יָד, הָיָה מְחַבְּקָהּ וּמְנַשְּׁקָהּ. אַחַר-כָּךְ יִשֵּׁב עַצְמוֹ: הֲלֹא זֶה הַכְּתָב הוּא כְּתַב יַד הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ, וְאִם-כֵּן הוּא יַד הַמֶּלֶךְ.

(רבי נחמן)

הנקודות הם סודות גדולות (סבא ישראל) 🖐

נַ   

פתח - מלך קטן יותר מן הקמץ, מפני שהוא קל יותר ממנו בקריאתו, והפתח כלו דינו של הקב״ה, והיא כמו רומח, ובו עתיד הקב״ה לנקום נקמתו, כמו שנאמר ואת ארץ נמרוד בפתחיה (מיכה ה׳ ה׳), ובו בלשון מרחם על הארץ ועל הבריות, כמו שנאמר פותח את ידיך (תהילים קמ״ה:ט״ז). ומפני מה הפתח סמוך לקמץ? כדי שהקמץ מן העפר ימצא פתח פתוח לתשובתו.

נַחְ

והשו"א - הוא מלך על כולם, והוא משמש עם כולם, והוא זקוף באותה שעה, שנאמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד (תהילים כ״ד:ט׳), בשעה שיבא (דרש שוא כמו "שבא") הקב״ה למלחמת בניו, כמו שנאמרוּבָא ה׳ אֱלֹהַי כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ (זכריה י"ד ה׳). באותה שעה יאמרו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו (שה״ש ד' ט"ז).

נַחְמָ

קמץ - הוא מלך גדול, ודוגמא לזה הכהן כשמביאין לפניו המנחה קומץ ממנה מלא חפניו לכפר על החוטא, אפילו לא לקח מן הקמח אלא מועט נחשב כמו שהקמח כולו היה קרב, וכמו כן קמץ הקב״ה עפרו של אדם מן הארץ ועשהו קל, ומניין ידענו שהוא קל? מן קמץ תקח ק׳ קומצו - נשאר מ"ץ בגימטריא ק"ל, ועשיית הקמץ משקל (מאזנים) כזה: T והוא מהופך מלמטה למעלה, כמו אדם שראשו למעלה, ורגליו שהן ענפיו למטה, ואם יחטא האדם ולא ישוב ירד משקל המאזנים וגיהנם פתוח לו, לכך סמיך לו הפתח.

(אוצר מדרשים - טעם הנקודות)

נַחְמָן

בגלל הדבר הזה עשה ה" עמנו נסים ונפלאות גדולות ונוראות במלחמת ששת הימים עד היום הזה

ב"ה ז.ניסן תשכ"ט

לכבוד נשיא ישראל לבי ובשרי מר ז" שזר אשר מצא חן בעיני כל ישראל וכולם מתכבדים ומתברכים בו ומשבחין אותו בשבחים גדולים על אשר זכה לשתות מימי החכמה של הצדיק מלך ישראל וגואלם לדור דור אשריך שזכית לכך כי בגלל הדבר הזה עשה ה" עמנו נסים ונפלאות גדולות ונוראות במלחמת ששת הימים עד היום הזה אשר כל העמים תמהים ומתפלאים ואומרים אצבע אלקים הוא. אשריך שעל ידך נתגדל ונתיקר שם ה" ושם ישראל בכל העולם. חיים ארוכים חיים טובים נעימים ורעננים לך ולביתך בזכות הנחל נובע מקור חכמה

(אב"י הנחל - מכתב קיז')

*

דע אחי עצמי ונשמתי אשר עיני ולבי אצלך תמיד כל הימים לרבות הלילות בעת ההתבודדות והשיחות ותחינות ובקשות ביני לבין קוני, כי מן היום הראשון שהוא ט"ו בשבט תשי"ז אשר בו ביום אשר נתת את לבך ליכנוס בהיכל המלך משיח ה" החי וקים נחל נובע חפץ בך ה" לתת לך את כסא ממלכתך על ישראל, לאורך ימים ושנים טובים נעימים ובריאים. רק יהיו אזניך ועיניך פתוחות ללכת בדרכיו ולקיים באמת בלבב שלם את הדברים אשר צוה אותנו בספריו הנוראים. למען דעת כי ה" הוא האלקים.

ודע והאמין באמונה חזקה ונכונה כי רק בעבור זה זכינו לכל הנסים הנפלאים ונוראים אשר עשה ה" עמנו בחסדו הגדול לעיני כל העמים עד שנתעלה ונתגדל ונתייקר בכל העולם כבוד ה" וכבוד עמו ישראל עם הנבחר וכבוד ארץ ישראל הנבחר מכל הארצות, אלו היו ישראל יודעים רק מעט מן המעט מזה היו כולם כורעים ומשטתחים לפני הדרת ממלכתו ומנשקים כפות רגליו.

(אב"י הנחל - מכתב קכ')

עִגּוּלִים וְיֹשֶׁר

חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁעַל יָדָהּ מַשִּׂיגִין הַשָּׂגַת אֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הַשָּׂגַת אֱלֹהוּת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כִּי אִם עַל-יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים, מֵעִלָּה לְעָלוּל, מִשֵּׂכֶל עֶלְיוֹן לְשֵׂכֶל תַּחְתּוֹן, כְּמוֹ הַמְלַמֵּד וְכוּ', שֶׁזֶּה בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה וְכוּ'.

וְזֹאת הַבְּחִינָה, דְּהַיְנוּ בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ"ל, הוּא בְּחִינַת שַׂעֲרָא בְּעִגּוּלָא וְכוּ', כַּנַּ"ל, כִּי חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ"ל הִיא בְּחִינַת אֱמוּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת עִגּוּלִים, בְּחִינַת "וֶאֱמוּנָתְךָ סְבִיבוֹתֶיךָ". 

וּצְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת לְזֹאת הַחָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ"ל, וְהַחִיּוּת הוּא מְאוֹר הַפָּנִים הַמֵּאִיר בְּשָׁלֹשׁ רְגָלִים, וְזֹאת הַבְּחִינָה דְּהַיְנוּ הַחִיּוּת שֶׁמַּמְשִׁיךְ לְמַלְכוּת חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ"ל, מֵאוֹר הַפָּנִים כַּנַּ"ל, זֶה בְּחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר, בְּחִינַת 'יֵשְׁבוּ יְשָׁרִים אֶת פָּנֶיךָ', 'יְשָׁרִים' דַּיְקָא, בְּחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר. 

וְזֶה בְּחִינַת 'רֹאשׁוֹ אֶחָד כַּד וְרֹאשׁוֹ אֶחָד חַד', שֶׁהִיא בְּחִינַת עִגּוּלִים וְיֹשֶׁר.

מַלְכוּת, חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ"ל, הִיא בְּחִינַת הַשָּׂגַת אֱלֹהוּת כַּנַּ"ל, וְהַשָּׂגוֹת אֱלֹהוּת אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כִּי אִם עַל-יְדֵי שְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל שֶׁהֵם עִגּוּלִים וְיֹשֶׁר, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַשָּׂגָתוֹ יִתְבָּרַךְ. 

כִּי תְּחִלַּת הַצִּמְצוּם הוּא בְּחִינַת עִגּוּלִים, כִּי הָיָה בִּלְתִּי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיגוֹ כְּלָל כִּי אוֹר הַשָּׂגָתוֹ הָיָה אֵין סוֹף וְכוּ', וְהֻצְרַךְ כִּבְיָכוֹל, לְצַמְצֵם אוֹרוֹ לַצְּדָדִין וְנַעֲשֶׂה בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי שֶׁהוּא בְּחִינַת עִגּוּלִים וּבְתוֹךְ הֶחָלָל הַזֶּה הִמְשִׁיךְ לְתוֹכוֹ כִּבְיָכוֹל אוֹר הַיֹּשֶׁר שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר הַשֵּׂכֶל הַנִּמְשָׁךְ מֵאוֹר הַפָּנִים.

כִּי הַצִּמְצוּם הוּא בְּחִינַת צִמְצוּם הַשֵּׂכֶל, שֶׁזֶּה בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל פָּנוּי מֵאוֹרוֹ, דְּהַיְנוּ מֵהַשֵּׂכֶל עַל-יְדֵי הַצִּמְצוּם. וְאַחַר כָּךְ הִמְשִׁיךְ לְשָׁם אוֹר הַיֹּשֶׁר שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל וְכוּ', כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה הָיָה בְּעֵת בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת, [כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בְּעֵץ חַיִּים בִּתְחִלָּתוֹ]. וְכֵן בְּכָל עוֹלָם וְעוֹלָם וּבְכָל הַשָּׂגָה וְהַשָּׂגָה יֵשׁ בְּחִינָה זוֹ. 

וְזֶה עִקַּר הָאָמָּנוּת וְהַחָכְמָה שֶׁל צַדִּיק הַדּוֹר הָאֲמִתִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְלַמֵּד הַנַּ"ל שֶׁיָּכוֹל לְהַכְנִיס הַשָּׂגוֹת אֱלֹהוּת אֲפִילּוּ לִבְנֵי אָדָם קְטַנִּים בְּמַעֲלָה, כִּי הַשָּׂגָתוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כִּי אִם עַל-יְדֵי צִמְצוּמִים רַבִּים. 

וּכְמוֹ שֶׁבְּעֵת בְּרִיאַת הָעוֹלָמוֹת הָיוּ צִמְצוּמִים הַנַּ"ל, כְּמוֹ כֵן אֵצֶל כָּל הַשָּׂגָה וְהַשָּׂגָה, כִּי אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁנֶּעְלָם וְנִסְתָּר מִמֶּנּוּ הוּא בִּבְחִינַת אֵין סוֹף וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַשִּׂיג זֹאת מֵחֲמַת רִבּוּי הָאוֹר. וּצְרִיכִין לָזֶה רַבִּי גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד שֶׁיּוּכַל לְצַמְצֵם הָאוֹר, וְאַחַר כָּךְ לְהַמְשִׁיךְ לוֹ הָאוֹר בְּהַדְרָגָה וּבְמִדָּה.

וְזֶה בְּחִינַת חָכְמָה תַּתָּאָה הַנַּ"ל שֶׁעַל יָדָהּ מַשִּׂיגִין הַשָּׂגָתוֹ, שֶׁהִיא בִּבְחִינַת 'כַּד וְחַד', בִּבְחִינַת עִגּוּלִים וְיֹשֶׁר. 

כִּי בִּתְחִלָּה צְרִיכִין לְצַמְצֵם אוֹר הַהַשָּׂגָה לַצְּדָדִין שֶׁזֶּה בְּחִינַת עִגּוּלִים בְּחִינַת שַׂעֲרָא בְּעִגּוּלָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת צִמְצוּם הַשֵּׂכֶל, מַה שֶּׁהָרַב מְצַמְצֵם שִׂכְלוֹ וּמְסַבֵּב כַּמָּה סִבּוּבִים, וּמְדַבֵּר עִם הַתַּלְמִיד דֶּרֶךְ כַּמָּה צִמְצוּמִים מִן הַצַּד. וְאַחַר כָּךְ עַל-יְדֵי כָּל הַסִּבּוּבִים וְהַהַקְדָּמוֹת שֶׁהֵם צִמְצוּמֵי הַשֵּׂכֶל, בִּבְחִינַת שַׂעֲרָא בְּעִגּוּלָא, בְּחִינַת עִגּוּלִים כַּנַּ"ל, אַחַר כָּךְ מְגַלֶּה לוֹ עַל-יְדֵי-זֶה וּמַמְשִׁיךְ לוֹ אוֹר הַשֵּׂכֶל בְּיֹשֶׁר פָּנִים אֶל פָּנִים שֶׁזֶּה בְּחִינַת אוֹר הַיָּשָׁר כַּנַּ"ל.

(ליקוטי הלכות)

[מה הפירוש הסוד "מלא וגדיש מקו לקו" סבא?] 

זה אי אפשר, אי אפשר לדבר מזה, זה סוד, זה סוד, זה סוד, וגם כן... [עכשיו זמן ההתגלות] אבל זה לא סוד, סתם סוד, הוא סוד כזה שאי אפשר, אי אפשר לדבר מזה ואי אפשר להסביר, אבל, אבל גם כן, זה גם כן, וזה גם כן משמע בזה הסוד, שצריכים למלאות כל העולם בספרי רבינו, "מלא וגדיש מקו לקו", מסוף העולם ועד סופו, סוף סופו

(סבא ישראל)

*

וְזֶה שֶׁאָמַר רַבָּה בַּר בַּר־חָנָה: זִמְנָא חֲדָא הֲוֵי אָזְלִינַן בִּסְפִינְתָּא, וַחֲזָאִי לְהַאי צִפָּרְתָּא, דַּהֲוֵי קָאֵי עַד קַרְסֻלֵּהּ בְּמַיָּא, וְרֵישֵׁהּ בָּרָקִיעַ. 

(ליקוטי מוהר"ן- תורה יא')

תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁנִּקְרָא תָּמִים

אָסוּר לְעוֹנֵן וּלְנַחֵשׁ, דְּהַיְנוּ לוֹמַר עֵת פְּלוֹנִי יָפֶה עֵת פְּלוֹנִי וְכוּ'. מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר, "תָּמִים תִּהְיֶה וְכוּ'". 

כִּי כְּשֶׁאוֹמֵר עֵת פְּלוֹנִי יָפֶה עֵת פְּלוֹנִי רַע, נִמְצָא, שֶׁנּוֹתֵן כֹּחַ וּשְׁלִיטָה לְהָעֵת רָעָה. וְכָל זֶה תָּלוּי בִּפְגַם הַבְּרִית, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מִתְגַּבֵּר הָעֵת רָעָה, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר "הַאי מָאן וְכוּ'" בְּסִימָן כט. 

וְזֶה שֶׁנִּסְמָךְ לָזֶה הַפָּסוּק תָּמִים תִּהְיֶה, שֶׁהוּא הַהֵפֶךְ מִמְּעוֹנֵן, הַיְנוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁנִּקְרָא תָּמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהֱיֵה תָמִים". שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִכְנָע הָעֵת רָעָה, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מְעוֹנֵן כַּנַּ"ל. 

וְזֶהוּ תָּמִים תִהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ". 

ה' אֱלֹקֶיךָ זֶה בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, בְּחִינַת ה' הוּא הָאֱלֹקִים. וּבִבְחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי שָׁם נִתְבַּטֵּל הָעֵת רָעָה לְגַמְרֵי, כִּי עָלְמָא דְּאָתֵי הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְהַמִּדּוֹת וְהוּא כֻּלּוֹ טוֹב וְאֵין שָׁם בְּחִינַת הָעֵת רָעָה לְגַמְרֵי כְּלָל. 

וְזֶה זוֹכִין עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית שֶׁעַל יָדוֹ נִתְרוֹמֵם הַמֹּחִין שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדַּעַת, בְּחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי, כַּמּוּבָא בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי תִּקּוּן הַבְּרִית נִתְבַּטֵּל הָעֵת רָעָה, כִּי זוֹכִין לִבְחִינַת עָלְמָא דְּאָתֵי שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן כַּנַּ"ל. 

(ליקוטי הלכות - מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ א)

*

מָשִׁיחַ הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן 

(ליקוטי הלכות)

*

אני נקי לגמרי לגמרי, כמו ילד שנולד 

אני נקי לגמרי, כמו ילד שנולד עכשיו, אני נקי לגמרי 

*

בהפתק כתוב ממשיח שיבוא, "משיח יבוא", יהיה כל העולם שמח, כולם יהיו תמים.

*

כולם נהיה תמים ויהיה העולם מלא שמחה.

(ישראל סבא המלך)

וְיִהְיֶה נִמְשַׁךְ הָאוֹת "נוּן"

 וְתָבִיא לָנוּ אֶת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ מְהֵרָה וְיִגְאָלֵנוּ גְאֻלָּה שְׁלֵמָה, גְּאֻלַּת עוֹלָם, וְאָז יְתַקֵּן לָנוּ אֶת בְּחִינַת הַתֵּיק"וּ בְּתַכְלִית הַתִּקּוּ"ן בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְיִהְיֶה נִמְשַׁךְ הָאוֹת "נוּן" מֵהַקִּנּוֹ"ת לְתֵיק"וּ וְיִהְיֶה נַעֲשָׂה מִתֵּיק"וּ תִקּוּ"ן. וְיִתְבַּטְּלוּ כָּל הַקִּנּוֹת מִן הָעוֹלָם וְיִתְהַפְּכוּ הַקִּנּוֹ"ת לְתִקּוּ"ן.

רַחֵם עַל כְּלָל יִשְׂרָאֵל וְעָלַי וּשְׁלַח לָנוּ הֶאָרָה נִפְלָאָה מֵעוֹלָם הַתִּקּוּן שֶׁנִּמְשַׁךְ עַל־יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, בְּאֹפֶן שֶׁיִּתְתַּקֵּן הַתֵּיק"וּ בְּתִקּוּן נִפְלָא וֶאֱמֶת, וְיוּפְשְׁטוּ כָּל הָאִיבָּעְיוֹת וְיִתְבָּרְרוּ עַל נָכוֹן כָּל הַסְּפֵקוֹת וְכָל הַסְּפֵק סְפֵקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְנִזְכֶּה תָמִיד לְעֵצָה שְׁלֵמָה וְטוֹבָה בֶּאֱמֶת בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם.

(ליקוטי תפילות)

*

הניגון, הניגון הוא בא מגן עדן, הניגון, ניגון כזה 

אתה נגלית (סבא צוחק), זה רבינו הקדוש הוא יביא את עם ישראל אל להשם יתברך בניגון הזה 

הניגון, הניגון הוא בא מגן עדן, הניגון, ניגון כזה

עולם התיקון, זה הניגון זה העולם התיקון

(ישראל בער אודסר)

הַשֶּׁקֶר מְדַמֶּה עַצְמוֹ לְהָאֱמֶת - וההבדל עכשיו דק מאוד מאוד בבחינות ומדרגות רבות

עָנָה וְאָמַר הַבֶּן מֶלֶךְ הָאֱמֶת, שֶׁנַּעֲשָׂה עַתָּה מֶלֶךְ, אֶל בֶּן הַשִּׁפְחָה הָאֱמֶת הַנַּ"ל: עַתָּה אֲנִי מֵבִין, שֶׁאֲנִי בֶּן הַמֶּלֶךְ בֶּאֱמֶת, וְאַתָּה בֶּן הַשִּׁפְחָה בֶּאֱמֶת!

*

דַּע שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי פָּלָטִין, וּשְׁנֵי הַפָּלָטִין דּוֹמִין זֶה לָזֶה בְּאֶחָד דָּר בּוֹ מֶלֶךְ, וּבְהַשֵּׁנִי דָּר עֶבֶד וּבְוַדַּאי, בֶּאֱמֶת הוּא חִלּוּק גָּדוֹל בֵּין הַפָּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ לְפָלָטִין שֶׁל עֶבֶד רַק אַף עַל-פִּי כֵן, אֶפְשָׁר לִטְעוֹת בֵּינֵיהֶם 

כִּי יֵשׁ קֶשֶׁר שֶׁמִּתְקַשְּׁרִין הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהֶם בַּיִת וּפָלָטִין כִּי מִתְקַשְּׁרִין אֶחָד בְּאֶחָד וְאֶחָד בְּאֶחָד עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהֶם יְסוֹד וְאַחַר-כָּךְ נַעֲשֶׂה אהֶל, עַד שֶׁנִּבְנֶה מֵהֶם בַּיִת וּמָדוֹר וְזֶה הַמָּדוֹר הוּא מָדוֹר לָאֱמֶת וּכְשֶׁצְּרִיכִין לְבַקֵּשׁ אֱמֶת מוֹצְאִין שָׁם בְּאוֹתוֹ הַמָּדוֹר הַיְנוּ, בְּתוֹךְ הַקֶּשֶׁר שֶׁל הַנְּפָשׁוֹת הַנַּ"ל, שֶׁמֵּהֶם נַעֲשֶׂה מָדוֹר לְהָאֱמֶת כַּנַּ"ל 

וְעַל-כֵּן צִוְּתָה הַתּוֹרָה (שְׁמוֹת כג): "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטּוֹת" כִּי מֵאַחַר שֶׁרַבִּים נִתְקַשְּׁרוּ כְּאֶחָד בְּוַדַּאי שָׁם הָאֱמֶת כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת (בְּרֹאשׁית מו): "כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְבֵית יַעֲקב" הַיְנוּ שֶׁמֵּהַנְּפָשׁוֹת נַעֲשֶׂה בֵּית יַעֲקב הַיְנוּ בֵּית מָדוֹר לָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת יַעֲקב כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִיכָה כ): "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקב" 

אֲבָל דַּע, שֶׁיֵּשׁ כְּנֶגֶד זֶה קֶשֶׁר שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁמִּתְקַשְּׁרִין יַחַד הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת שֶׁל רְשָׁעִים וְנַעֲשֶׂה מֵהֶם בַּיִת וּמָדוֹר לַשֶּׁקֶר וְעַל זֶה הִזְהִיר הַנָּבִיא (יְשְׁעַיָּה ח): "לא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכָל אֲשֶׁר יאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר" כִּי קֶשֶׁר רְשָׁעִים אֵינוֹ מִן הַמִּנְיָן וְעַל זֶה כְּתִיב (שְׁמוֹת כג): "לא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת" 

וְהִנֵּה, בֵּין שְׁנֵי הַבָּתִּים הַנַּ"ל אֶפְשָׁר לִטְעוֹת הַיְנוּ, בֵּין הָאֱמֶת וְהַשֶּׁקֶר כִּי הַשֶּׁקֶר מְדַמֶּה עַצְמוֹ לְהָאֱמֶת, כִּי גַּם שָׁם יֵשׁ קֶשֶׁר מִנְּפָשׁוֹת רַבִּים, וְאֶפְשָׁר לָאָדָם לִטְעוֹת וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן הָאֱמֶת וּלְהֵיכָן יְקָרב עַצְמוֹ 

וְדַע, שֶׁעַל-יְדֵי מִצְוַת פִּדְיוֹן שְׁבוּיִים זוֹכֶה לְהָבִין בֵּין שְׁנֵי הַבָּתִּים הַנַּ"ל, בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר, בֵּין מֶלֶךְ לְעֶבֶד כִּי הַשֶּׁקֶר הוּא בְּחִינַת עֶבֶד, בְּחִינַת אָרוּר, בְּחִינַת (בְּרֹאשׁית ט): "אָרוּר כְּנַעַן עֶבֶד עֲבָדִים" וְכוּ'

(המעתיק)

*

...וְהַבָּחוּר הַנַּ"ל, כְּשֶׁשְּׁלָחוֹ הַשֵּׁנִי, חָרָה לוֹ גַּם- כֵּן, וְהָלַךְ אֶל הַשְּׁלִישִׁי וְסִפֵּר לוֹ גַּם- כֵּן כַּנַּ"ל, וּמָסַר לוֹ עוֹד יוֹתֵר סִימָנִים מֻבְהָקִים בְּיוֹתֵר וְלִפְנֵי הַשְּׁלִישִׁי סִפֵּר כָּל לִבּוֹ בַּאֲשֶׁר שֶׁהָיָה לוֹ כְּתָב, שֶׁהָיָה מְצֻיָּר בּוֹ הַמְּקוֹמוֹת כַּנַּ"ל, בְּכֵן יְצַיֵּר לְעַצְמוֹ גַּם-כֵּן עַל נְיָר כָּל אוֹתָן הַמְּקוֹמוֹת וְיָבִיא אֵלֶיהָ 

וְהַשְּׁלִישִׁי נִתְיַשֵּׁב גַּם-כֵּן כַּנַּ"ל, שֶׁאֵין טוֹב לְפָנָיו, שֶׁיָּבִיא אוֹתָהּ לְכָאן, וְזֶה הַבָּחוּר יִהְיֶה כָּאן וְשִׁלַּח גַּם-כֵּן אֶת הַבָּחוּר עוֹד לְמֵרָחוֹק יוֹתֵר מָאתַיִם פַּרְסָאוֹת וְזֶה הַמֶּלֶךְ הַשְּׁלִישִׁי רָץ גַּם-כֵּן לְשָׁם (דְּהַיְנוּ לִקַּח אֶת הַיְפַת-תּאַר) 

וּבָא לְשָׁם, וְהִגִּידוּ לוֹ, שֶׁכְּבָר יֵשׁ כָּאן שְׁנֵי הַנַּ"ל, וְהֵשִׁיב: אַף עַל-פִּי- כֵן, כִּי יֵשׁ לוֹ דָּבָר, שֶׁבְּוַדַּאי יִפְעַל וְהָעוֹלָם לא הָיוּ יוֹדְעִים כְּלָל מִפְּנֵי מָה הִיא נִתְרַצָּה לְאֵלּוּ יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים 

וּבָא גַּם הַשְּׁלִישִׁי וְהִגִּיד שִׁירוֹ בְּסִימָנִים מֻבְהָקִים יוֹתֵר, וְהֶרְאָה הַכְּתָב עִם צִיּוּר הַמְּקוֹמוֹת וְנִבְהֲלָה מְאֹד, אַךְ לא יָכְלָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר מֵחֲמַת שֶׁגַּם הָרֹאשׁוֹן נִרְאָה שֶׁזֶּהוּ וְאַחַר-כָּךְ הַשֵּׁנִי, עַל-כֵּן אָמְרָה, שֶׁלֹּא תַּאֲמִין, עַד שֶׁיָּבִיאוּ לָהּ כְּתַב יָדָהּ בְּעַצְמוֹ

 אַחַר-כָּךְ נִתְיַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ הַבָּחוּר הַנַּ"ל: עַד מָתַי יִהְיוּ מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם לְהַלָּן יוֹתֵר? 

עַל-כֵּן יִשֵּׁב עַצְמוֹ, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יַנִּיחַ עַצְמוֹ לֵילֵךְ לְשָׁם, אוּלַי יִפְעל הוּא וְהָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב, עַד שֶׁבָּא לְשָׁם וְאָמַר, שֶׁהוּא יֵשׁ לוֹ דָּבָר וְכוּ' וּבָא וְהִגִּיד שִׁירוֹ וְנָתַן עוֹד יוֹתֵר וְיוֹתֵר סִימָנִים מֻבְהָקִים, וְהִזְכִּיר אוֹתָהּ, שֶׁלָּמַד עִמָּהּ בְּחֶדֶר אֶחָד וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, וְסִפֵּר לָהּ הַכֹּל שֶׁהוּא שָׁלַח הַמְּלָכִים הַנַּ"ל וְשֶׁטָּמַן הַכְּתָב בָּאִילָן וְכָל מַה שֶּׁעָבַר עָלָיו אֲבָל הִיא לא הִשְׁגִּיחָה כְּלָל עַל זֶה (וּבְוַדַּאי גַּם הָרֹאשׁוֹנִים הַמְּלָכִים הַנַּ"ל אָמְרוּ אֵיזֶה טְעָמִים עַל מַה שֶּׁאֵין בְּיָדָם הַכְּתָב) 

וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ בְּוַדַּאי אִי- אֶפְשָׁר, כִּי כְּבָר עָבַר זְמַן רֹב, וְלא רָצְתָה לְהַשְׁגִּיחַ עוֹד עַל סִימָנִים כְּלָל, עַד שֶׁיָּבִיאוּ לָהּ הַכְּתָב, כִּי גַּם עַל הָרֹאשׁוֹן סָבְרָה שֶׁזֶּהוּ בְּוַדַּאי וְכֵן עַל הַשֵּׁנִי וְכוּ', עַל-כֵּן לא רָצְתָה וְכוּ' כַּנַּ"ל 

וְנִתְיַשֵּׁב הַבָּחוּר, שֶׁכָּאן אִי-אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שְׁהִיּוֹת כְּלָל, וְנִתְיַשֵּׁב לָשׁוּב וְלַחֲזר לִמְקוֹמוֹ, אֶל הַמִּדְבָּר שֶׁהָיָה בּוֹ, וְשָׁם יְבַלֶּה יְמֵי חַיָּיו וְהָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב לְהַגִּיעַ לַמִּדְבָּר הַנַּ"ל, וְהִגִּיעַ לְשָׁם, אֶל הַמִּדְבָּר הַנַּ"ל בְּתוֹךְ כָּל הַנַּ"ל עָבְרוּ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ כַּמָּה שָׁנִים, וְנִסְכַּם אֵצֶל הַבָּחוּר הַנַּ"ל שֶׁיֵּשֵׁב שָׁם בַּמִּדְבָּר, וִיבַלֶּה שָׁם יְמֵי חַיָּיו כְּפִי מַה שֶּׁעָרַךְ בְּדַעְתּוֹ חַיּוּת הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה נֶחְקַר בְּדַעְתּוֹ, שֶׁטּוֹב לְבַלּוֹת כָּאן מִסְפַּר יָמָיו, וְיָשַׁב שָׁם וְאָכַל וְכוּ' כַּנַּ"ל...

(סיפורי מעשיות - מתוך מבערגיר ועני)

בָּעִנְיָן הַמְבֹאָר בְּמַעֲשֶׂה זוֹ, שֶׁכָּל אֶחָד בָּא עִם שִׁיר שֶׁל חֵשֶׁק, וְלִקְצָתָם וְכוּ', הַנִּמְשָׁל מוּבָן, שֶׁכְּמוֹ כֵן כַּמָּה גְּדוֹלִים עוֹשִׂים מַה שֶּׁעוֹשִׂים, וְכָל אֶחָד אוֹמֵר שִׁירִים וְכַיּוֹצֵא וְרוֹצִים לְהַשִּׂיג תַּכְלִית הַמְבֻקָּשׁ, וְאֵין מִי שֶׁזּוֹכֶה לְעִקַּר הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּי בִּשְׁלֵמוּת, כִּי אִם הָרָאוּי לָזֶה, וְלִקְצָתָם מְשִׁיבִים עַל-יְדֵי שָׁלִיחַ אוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַכּתֶל אוֹ שֶׁמַּרְאִים לָהֶם פָּנִים וְכוּ', כַּמְבֹאָר בְּהַמַעֲשֶׂה הַנַּ"ל, אַךְ לַסּוֹף, הַיְנוּ כְּשֶׁמִּסְתַּלְּקִים, מְשִׁיבִים לָהֶם, שֶׁעֲדַיִן לא עָשׂוּ כְּלוּם וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּמַּעֲשֶׂה סוֹף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁמְּשִׁיבָה הַיְפַת- תּאַר, עַיֵּן שָׁם, עַד שֶׁיָּבוֹא הַמַּנְהִיג הַנָּכוֹן וְכוּ'.

הצילו - הנותנים להם תוקף ועוז הם עתידים ליתן דין וחשבון

יש מנהיגים שנקראים בשם רבי, ובוודאי אינם יכולים להנהיג אפילו את עצמן, מכל שכן אחרים, ואף על פי כן הם נוטלים גדולה לעצמן ורודפים אחר ההתנשאות להנהיג העולם. 

צריך כל אחד לראות שלא להסמיך אותם שלא ליתן להם שום תוקף ועוז, כי הם עצמן אינם חייבים כל כך כי יש להם יצר הרע גדול להנהיג העולם, אך אלו הנותנים להם תוקף ועוז נסמכים על ידם שיהיו נקראים בשם "רבי", הם עתידים ליתן דין וחשבון!

ועל ידי זה גוזרין לגרש בני ישראל ממקום הישוב שנתישבו שם ישראל מכבר, אל מקומות שלא היה שם ישוב מעולם. אבל כשהחכם הראוי לסמיכה נסמך בשם "רבי", על ידי זה נתקדש האויר בבחינת אוירא דארץ ישראל, ועל ידי זה נתקן הכל.

בזה הזמן אין בנמצא שירצה אחד התנשאות לשם שמים, על כן עכשיו אסור לרדוף אחר ההתנשאות, אלא יברח מן הכבוד וההתנשאות בתכלית באמת! אם היה לאדם ישוב הדעת, היה רואה שכל ענייני העולם הזה הכל שטות והבל, ובפרט התאווה של כבוד ומנהיגות להיות מפורסם ולנסוע על פני המדינה, הכל הבל ורעות רוח, והוא שטות גדול באמת!

אמר על אנשי שלומו שקשה להם שירימו עצמן להנהיג ברבנות והתנשאות מחמת שהכנסתי בהם אמת הרבה יותר מדי. הפחות שבאנשי אני מוליך אותו בדרך של צדיק גדול מאד וכו'. מי שיתקרב לאנשי שלומי ואפילו מי שרק יגע בהם בוודאי יהיה איש כשר באמת, ולא איש כשר בלבד כי אם אפילו צדיק גדול מאד יהיה מי שיזכה להתקרב לאנשים שלי. אמר אני נהר המטהר מכל הכתמים.

חוס וחמול עלי אבי, אב הרחמן, עשה עימי פלאות ושמרנו והצילנו ברחמיך הרבים ממנהיגים של שקר, ותשמרנו שלא נתקרב אליהם, ולא ניתן להם תוקף ולא נסמוך אותם בשם רבי, ונתרחק מהם בכל מיני התרחקות, ולא יזיקו לנו בשום דבר לא בגשמיות ולא ברוחניות, כי אתה יודע את עוצם הפגמים והקילקולים שגורמים בעולם אלו המפורסמים והמנהיגים של שקר הנקראים בשם רבי ונסמכו שלא כדין, כי הם בעצמם אינם יכולים לתת עצה לנפשם, ואינם יודעים להוציא משפטי אמת והנהגות ישרות להם בעצמן, ואיך יוכלו להנהיג אחרים!

(אב"י הנחל הקדוש)

עיני ולבי אצלך תמיד יום ולילה

עוצם אהבתינו הגדולה והחזקה הוא פלא גדול וחידוש נורא. כי היא רק אמת לבד בלי שום תערובות כלל. אהבת אמת כזה אין כמוה בעולם עיני ולבי אצלך תמיד יום ולילה כוסף ומשתוקק בכלות הנפש טובתך וישועתך בגוף ובנפש.

(המעתיק)

מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ

...סִפֵּר אֶחָד מֵהַגִּבּוֹרִים הַנַּ"ל לְהַבַּעַל-תְּפִלָּה, וְסִפֵּר לוֹ שֶׁהֵם (דְּהַיְנוּ אֵלּוּ הַגִּבּוֹרִים שֶׁנִּתְחַבְּרוּ עִם הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל) הֵם מִן הַכַּת שֶׁל בַּעֲלֵי הָאֵיבָרִים, שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ בַּעַל אֵיבָרִים כַּנַּ"ל 

וַיְהִי הַיּוֹם, וְהָלְכוּ מַחֲנֶה אַחַת מֵהֶם עִם הָעֲגָלוֹת שֶׁהוֹלְכִין אַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה, (שֶׁקּוֹרִין אִיבַּאז), שֶׁמּוֹלִיכִין אַחֲרֵיהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְכַיּוֹצֵא וְאֵלּוּ הַבַּעֲלֵי אֵיבָרִים הָיְתָה בְּוַדַּאי אֵימָתָן מֻטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, כִּי הָיוּ אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים וְגִבּוֹרִים, וּבְוַדַּאי מִי שֶׁפָּגַע בָּהֶם נָטָה מֵהֶם מִן הַדָּרֶךְ 

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָלְכוּ הַמַּחֲנֶה הַנַּ"ל, בָּא כְּנֶגְדָּם גִּבּוֹר אֶחָד (וְהוּא הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל, שֶׁהוֹלֵךְ עַתָּה עִמָּהֶם כַּנַּ"ל), וְהַגִּבּוֹר הַזֶּה כְּשֶׁבָּא כְּנֶגֶד הַמַּחֲנֶה לא נָטָה מִן הַדֶּרֶךְ, וְנִכְנַס בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה וּפִזֵּר אוֹתָם לְכָאן וּלְכָאן, וְנִתְיָרְאוּ אַנְשֵׁי הַמַּחֲנֶה מִלְּפָנָיו וְהוּא נִכְנַס לְתוֹךְ הָעֲגָלוֹת הַנַּ"ל שֶׁהוֹלְכִין אַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה וְאָכַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה שָׁם 

וְנִפְלָא הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד מְאֹד (עַל גּדֶל גְּבוּרָתוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה מִתְיָרֵא מִן הַמַּחֲנֶה כְּלָל, וְנִכְנַס בְּתוֹכָם וְאָכַל כָּל מַה שֶּׁהָיָה עַל הָעֲגָלוֹת כַּנַּ"ל) 

וְתֵכֶף וּמִיָּד נָפְלוּ לְפָנָיו וְאָמְרוּ לוֹ: יְחִי הַמֶּלֶךְ כִּי יָדְעוּ שֶׁגִּבּוֹר כָּזֶה בְּוַדַּאי רָאוּי לִמְלךְ, לְפִי דַעְתָּם שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא מִי שֶׁהוּא בַּעַל אֵיבָרִים כַּנַּ"ל, וּבְוַדַּאי יִמְחֹל לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְּלוּכָה, מֵאַחַר שֶׁנִּמְצָא גִבּוֹר בַּעַל אֵיבָרִים כָּזֶה, כִּי לוֹ רָאוּי הַמְּלוּכָה וְכֵן הֲוָה, שֶׁנִּתְקַבֵּל (זֶה הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל שֶׁבָּא כְּנֶגְדָּם) לְמֶלֶךְ עַל הַכַּת הַזֹאת (שֶׁנֶּחְקַר אֶצְלָם שֶׁעִקָּר הוּא בַּעַל אֵיבָרִים כַּנַּ"ל) 

וְהוּא הוּא הַגִּבּוֹר שֶׁאָנוּ הוֹלְכִין עַתָּה עִמּוֹ לִכְבּשׁ הָעוֹלָם וְהוּא אוֹמֵר (הַיְנוּ זֶה הַגִּבּוֹר שֶׁנַּעֲשָׂה עַתָּה מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם), שֶׁיֶּשׁ לוֹ בָּזֶה כַּוָּנָה אַחֶרֶת בַּמֶּה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לִכְבּשׁ אֶת הָעוֹלָם, כִּי אֵין כַּוָּנָתוֹ כְּלָל לָזֶה שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם כָּבוּשׁ תַּחְתָּיו, רַק שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּוָּנָה אַחֶרֶת בָּזֶה (כָּל זֶה הֵם דִּבְרֵי אֶחָד מֵהַגִּבּוֹרִים, שֶׁסִּפֵּר כָּל זֶה לְהַבַּעַל- תְּפִלָּה, שֶׁשָּׁאַל לוֹ אֵיךְ נִתְחַבְּרוּ עִם הַגִּבּוֹר כַּנַּ"ל, הֵשִׁיב לוֹ כָּל זֶה)

שָׁאַל לוֹ הַבַּעַל-תְּפִלָּה: וּמָה עִנְיַן גְּבוּרָתוֹ שֶׁל זֶה הַגִּבּוֹר הַנַּ"ל, שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ שֶׁלָּכֶם, הֵשִׁיב לוֹ: הֱיוֹת שֶׁמְּדִינָה אַחַת לא רָצוּ לְהַכְנִיעַ עַצְמָן תַּחְתָּיו, וְלָקַח הַגִּבּוֹר הַזֶּה הַחֶרֶב שֶׁיֶּשׁ לוֹ, וְהַחֶרֶב שֶׁלּוֹ יֶשׁ לָהּ ג' כּחוֹת: כְּשֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתָהּ בּוֹרְחִין כָּל שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְכוּ' (הַיְנוּ שְׁלשָׁה כּחוֹת הַמְבֹאָרים לְמַעְלָה) כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הַבַּעַל-תְּפִלָּה, הֵבִין שֶׁזֶּהוּ בְּוַדַּאי הַגִּבּוֹר שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל...

(חתיכה מבעל תפילה)

*

וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ.

(בראשית לח')

מה פרצת - רמז שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין ממחין בידו. 

פרץ בא"ת ב"ש עולה י"ד והוא בגימטריא דוד.

(פירוש בעל הטורים)

*

דוד המלך הוא רבינו

(סבא ישראל)

*

דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "מְשִׁיחַ אֱלֹקֵי יַעֲקֹב".

דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי וְקַיָּם, כִּי דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ.

דָּוִד הוּא מָשִׁיחַ שֶׁעַל יָדוֹ תִּהְיֶה הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ גָּלוּת.

(ליקוטי הלכות)

*

 מְשִׁיחַ ה' הֶחָי וְקַיָּם נַחַל נוֹבֵעַ

(אב"י הנחל)