על ידי השמחה של שבת זוכה לחרות ואז הדעת בשלמות

על ידי השמחה של שבת זוכה לחרות ואז הדעת בשלמות ואינו מבולבל. ועל ידי זה יזכה ליראה עם דעת בלי כסילות. ומעלה כל היראות הנפולות שלא יהא מתירא משום דבר לא מאיזה שר ואדון וכיוצא רק מהשם יתברך לבדו וצריך לזהר מאד להיות אך שמח וטוב לב בשבת. כי מעלת וקדושת שבת גדולה ויקרה מאד, כי עקר מצוות כבוד שבת קודש הוא השמחה להיות שמח מאד בשבת קודש ולבלי להראות חס ושלום שום עצבות ודאגה כלל בשבת ולהרבות בתענוגי שבת בכל מיני תענוג הן אכילה ושתיה הן מלבושים כפי מה שיוכל, כי אכילת שבת הוא כולו קודש כולו רוחניות כולו אלהות ועולה למקום אחר לגמרי מאכילת חול. אשרי המשתדל לשמוח בשבת. כי עיקר כבוד שבת הוא השמחה כנ"ל.

(קיצור ליקוטי מוהר"ן - ח"ב - יז')

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן ♥ בִּירוּשָׁלָיִם

אֵין רָאוּי לַחֲשׁוֹב לְקַבֵּל שָׂכָר עַל שׁוּם דָּבָר, כִּי כָּל הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁלָּנוּ וְכָל הַתְּפִלּוֹת הַכּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ: עַל כֵּן אֲפִלּוּ אִם הָאָדָם זוֹכֶה לִפְעָמִים לְאֵיזֶה יְשׁוּעָה וְהִתְקָרְבוּת קְצָת, אַל יַחֲשֹׁב שֶׁזָּכָה לָזֶה עַל יְדֵי תּוֹרָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים כִּי הַכּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל, וְלוּלֵא חַסְדּוֹ הַגָּדוֹל כְּבָר הָיָה נִטְבָּע חַס וְשָׁלוֹם בַּמֶּה שֶׁהָיָה נִטְבָּע רַחֲמָנָא לִצְלָן:

(קיצור ליקוטי מוהר"ן - תורה ב')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

לקשר עצמו להצדיק שבדור ולקבל דבריו

הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁהַכּל תָּלוּי בּוֹ הוּא לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר וּלְקַבֵּל דְּבָרָיו עַל כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה, דָּבָר קָטָן וְדָבָר גָּדוֹל וְלִבְלִי לִנְטוֹת מִדְּבָרָיו חַס וְשָׁלוֹם יָמִין וּשְׂמֹאל, וְצָרִיךְ לְהַשְׁלִיךְ מֵאִתּוֹ כָּל הַחָכְמוֹת וּלְסַלֵּק דַּעְתּוֹ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם שֵׂכֶל בִּלְעֲדֵי אֲשֶׁר יְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיק וְהָרַב הָאֱמֶת, וְכָל זְמַן שֶׁנִּשְׁאָר אֶצְלוֹ שׁוּם שֵׂכֶל עַצְמוֹ אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת וְאֵינוֹ מְקֻשָּׁר עֲדַיִן לְהַצַּדִּיק, וְכֵן עִקַּר קַבָּלַת הַתּוֹרָה הָיָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל הִשְׁלִיכוּ מֵאִתָּם כָּל הַחָכְמוֹת וְהֶאֱמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ בִּבְחִינַת: "עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" (דְּבָרִים ל"ב ו) וְתַרְגּוּמוֹ: 'עַמָּא דְּקַבִּילוּ אוֹרַיְתָא וְלָא חַכִּימוּ' וְכֵן עִקַּר קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם הוּא עַל יְדֵי שֶׁמַּשְׁלִיכִין וּמְבַטְּלִין כָּל הַחָכְמוֹת, רַק לֵילֵךְ בִּתְמִימוּת וּפְשִׁיטוּת כִּי רַק הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה הוּא הַחָכְמָה הָאֲמִתִּיות. וּשְׁאָר כָּל הַחָכְמוֹת הֵם בְּטֵלִים אֶצְלָהּ.

(קיצור ליקוטי מוהר"ן - תורה קכג')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

העיקר מה ששומעין מפה הצדיק

כְּשֶׁלּוֹמֵד מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר אֵין בּוֹ כֹּחַ כָּל כָּךְ לְעוֹרֵר אוֹתוֹ כְּמוֹ כְּשֶׁשּׁוֹמְעִין מִפִּי הַצַּדִּיק בְּעַצְמוֹ וְעִנְיָן זֶה מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה (עַיֵּן פְּנִים).

(קיצור ליקוטי מוהר"ן - תורה קכ')

*

הָעִנְיָן מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִנְסֹעַ לְהַצַּדִּיק, וְלֹא דַּי בְּסִפְרֵי מוּסָר, מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה (שמות יז): וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ; כִּי אַף שֶׁאָמַר לוֹ לִכְתֹּב בַּסֵּפֶר, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הִסְתַּפֵּק בָּזֶה, וְצִוָּה לוֹ: וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ – שֶׁיְּדַבֵּר עִמּוֹ פֶּה אֶל פֶּה. כִּי הָעִקָּר – מַה שֶּׁשּׁוֹמְעִין מִפֶּה הַצַּדִּיק, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (דברים פג') עַל פָּסוּק: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם אַתָּה עוֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן וְכוּ', וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מָה רָאָה לוֹמַר לָהֶם כָּאן "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", רַבָּנִין אָמְרִי: לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁקִּדֵּשׁ מַטְרוֹנָה בִּשְׁנֵי מַרְגָּלִיּוֹת, אִבְּדָה אַחַת מֵהֶן. אָמַר לָהּ הַמֶּלֶךְ: אִבַּדְתְּ אַחַת, שִׁמְרִי אֶת הַשְּׁנִיָּה. כָּךְ קִדֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל בְּנַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע, אִבְּדוּ אֶת נַעֲשֶׂה, שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, אָמַר לָהֶן מֹשֶׁה: אִבַּדְתֶּן נַעֲשֶׂה, שִׁמְרוּ נִשְׁמַע, הֱוֵי: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. עַד כָּאן לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ. וְעַל כֵּן כְּשֶׁלּוֹמֵד מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֲשִׂיָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת נַעֲשֶׂה, אֵין בָּזֶה כֹּחַ כָּל כָּךְ לְעוֹרֵר אוֹתוֹ, כִּי יִשְׂרָאֵל אִבְּדוּ אֶת הַנַּעֲשֶׂה. אֲבָל כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ מִפֶּה הַצַּדִּיק, הוּא בְּחִינַת נִשְׁמַע, שֶׁזֶּה הַכֶּתֶר נִשְׁאָר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל כַּנַּ"ל.

(ליקוטי מוהר"ן - תורה קכ')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

הדיבור שיוצא מפי הצדיק יקר מדברי תורה

מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ דִּבּוּר מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת וּבִפְרָט כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתוֹ אָז, הוּא מְקַבֵּל בְּחִינַת הַפָּנִים שֶׁל הַצַּדִּיק וּבְחִינַת שִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ.
הַדִּבּוּר הָאֱמֶת שֶׁיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת אֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דְּעָלְמָא הוּא יָקָר מִדִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁל צַדִּיק אַחֵר, כִּי שָׁם יָכוֹל לִהְיוֹת תַּעֲרוֹבוֹת הַרְבֵּה, אֲבָל זֶה הַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִפִּי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא רַק אֱמֶת לְבַד, וְכֵיוָן שֶׁהוּא רַק אֱמֶת וְאֵין בּוֹ שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת אֵין יָקָר מִמֶּנּוּ.
(קיצור ליקוטי מוהר"ן - קצב)
*
עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן שְׁמֶךָ, שֶׁאֶזְכֶּה לִזְכֹּר הֵיטֵב אֶת כָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲמִתִּיִּים, שֶׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ מִפִּיהֶם וְלִרְאוֹת בְּסִפְרֵיהֶם. זַכֵּנִי שֶׁאֶזְכֹּר הֵיטֵב בְּכֹחַ הַזִּכָּרוֹן יָפֶה אֶת כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁיָּצָא מִפִּיהֶם וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיהֶם אוֹ מִפִּי כִתְבֵיהֶם. כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ עֹצֶם רוּם מַעֲלוֹת נִשְׂגָּבוֹת שֶׁל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר הַקָּדוֹשׁ שֶׁיָּצָא מִפִּיהֶם אֲפִלּוּ בְּמִילֵי דְעַלְמָא, אֲשֶׁר אֵין עֲרֹךְ אֲלֵיהֶם, כִּי כָל דִּבְרֵיהֶם אֱמֶת וָצֶדֶק. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְקַבֵּל דִּבְרֵיהֶם בֶּאֱמֶת וּלְחוֹקְקָם בְּכֹחַ זִכְרוֹנוֹ יָפֶה, הוּא מְקַבֵּל פָּנָיו וְשִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק, וְנֶחְקָק בְּדַעַת הַמְקַבֵּל וְהַשּׁוֹמֵעַ אוֹר פְּנֵי הַצַּדִּיק וְשִׂכְלוֹ וְנִשְׁמָתוֹ, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים מֵהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה הַקְּדוֹשִׁים.
(ליקוטי תפילות - קלא/ כתבי - קצב)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

להתקרב להרבי האמת הגדול במעלה ביותר

...אדרבה כל אחד כפי מה שיודע בנפשו גדל פחיתותו וגדל רחוקו שנתרחק מאד מהשם יתברך כמו כן הוא צריך דיקא להתקרב להרבי האמת הגדול במעלה ביותר הרופא לנפשו. הגדול מאד ביותר שיהיה אֻמַּן נפלא כזה שיוכל להלביש שכל עליון כזה דהינו השגת אלקותו יתברך שמו לקטן ומרוחק כמותו.

(קיצור ליקוטי מוהר"ן - תורה ל' - מישרא דסכינאׂׂ)

נ נח נחמ נחמן מאֻמַּן נפלא בירושלים

דמות דיוקנו של החכם

בכל ספר יש שם דמות דיוקנו של החכם שחידש אלו הדיבורים שבזה הספר

קיצור לקוטי מוהר"ן קצב, ג

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

אין שום חיוב הטבע כלל

על ידי שנתגלה שהכל מתנהג ברצונו יתברך ואין שום חיוב הטבע כלל על ידי זה נעשה יראה, כי אז יודעים שיש שכר ועונש ושייך להתירא מפניו יתברך. אבל כשנופלין לכפירה כאילו הכל מתנהג על פי הטבע אין שייך יראה חס ושלום.
(קיצור ליקוטי מוהר"ן - ח"ב - ד - ואת העורבים צויתי)
נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן ♥ בִּירוּשָׁלָיִם

שיאהב את הצדיק אהבה שלימה

עיקר ההתקשרות הוא אהבה, שיאהב את הצדיק אהבה שלימה שיהיה נפשו קשורה בנפשו, עד שעל ידי אהבת הצדיק יתבטל ממנו אהבת נשים בבחינת "נפלאתה אהבתך לי"
(קיצור ליקוטי מוהר"ן - תורה קלה')
נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן ♥ בִּירוּשָׁלָיִם

העיקר הוא ההתחלה

בכל פעם שבא להצדיק צריך גם כן שיראה שיבוא בכל פעם מחדש. לא כמו שכבר היה אצל הצדיק ועכשיו הוא בא פעם שנית רק כמו שבא עכשיו מחדש פעם ראשונה. כי צריך להתחיל בכל פעם מחדש כי העיקר הוא ההתחלה...
(קיצור ליקוטי מוהר"ן - ח"א - סב - ויסב אלהים)
נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן ♥ בִּירוּשָׁלָיִם

מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ יִמְצָא זְכוּת בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל

אָמַר הַמַּעְתִּיק עַיֵּן בְּ"לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת "הִלְכוֹת עֵרוּבֵי תְּחוּמִין הֲלָכָה ו' שֶׁמְּבָאֵר שָׁם שֶׁעִקַּר גְּאֻלַּת מִצְרַיִם הָיָה עַל יְדֵי זֶה בִּבְחִינַת רָאה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי, וְדָרְשׁוּ חֲזַ"ל רוֹאֶה אֲנִי שְׁתֵּי רְאִיּוֹת. רוֹאֶה אֲנִי שֶׁסּוֹפָן לַחֲטא אַף עַל פִּי כֵן רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי, הַיְנוּ כַּנַ"ל שֶׁאַף עַל פִּי כֵן אֲנִי מִסְתַּכֵּל רַק עַל הַטּוֹב שֶׁבָּהֶן. וְאֵינִי מִסְתַּכֵּל עַל הָרָע שֶׁבָּהֶן וְעַל יְדֵי זֶה הֵם רְאוּיִים לִגְאֻלָּה. וְעִנְיָן זֶה לְחַפֵּשׂ תָּמִיד הַטּוֹב שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וּלְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת הוּא עִנְיָן גָּבהַּ וְעָמק מְאד מְאד. וְעַל כֵּן. משֶׁה רַבֵּנוּ אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ טוֹב לא הָיָה יוֹדֵע מִתְּחִלָּה עַד הֵיכָן מַגִּיעַ רַחֲמָנוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְלא הָיָה רוֹצֶה מִתְּחִלָּה לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ עַד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אוֹת הַמַּטֶּה שֶׁרָמַז לוֹ בָּזֶה שֶׁלּא יְדַבֵּר עַל יִשְׂרָאֵל. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי הֶרְאָה לוֹ שֶׁבְּקַל חוֹזֵר וְנִתְהַפֵּךְ הַנָּחָשׁ לְמַטֶּה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר שְׁלַח יָדְךָ וְאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וְכוּ' וְהָיָה לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ, שֶׁרָמַז לוֹ שֶׁגַּם בְּתֹקֶף זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ יְכוֹלִין לֶאֱחֹז בְּאֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה וְעַל יְדֵי זֶה יִתְהַפֵּךְ מִנָּחָשׁ לְמַטֶּה וְכַנַּ"ל עַיֵּן שָׁם. וּבְ"לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת" הַשְׁכָּמַת הַבּקֶר ה"ה מְבָאֵר שֶׁעִקַּר הַתִּקּוּן וְהַגְּאֻלָּה בַּקֵּץ הָאַחֲרוֹן עַל יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ יִהְיֶה גַּם כֵּן עַל יְדֵי בְּחִינָה זאת עַיֵּן שָׁם. כִּי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ יִמְצָא זְכוּת בְּכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּתְעַלּוּ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה הַגְּאֻלָּה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן (קיצור ליקוטי מוהר"ן - רפב')

ונעשה כולו טוב - אני נקי לגמרי (סבא)

משיח שהוא בחינת משה, היינו שהוא ענו מאד וכו' ויודע שפלותו באמת וחשיבות וגדולת ישראל עד שמוסר נפשו וחיותו בעד ישראל. וכל זה זכה על ידי שעשה תשובה שלמה כל כך עד שנדחה הרע לגמרי ונעשה כולו טוב
(קיצור ליקוטי מוהר"ן - ח"א - עט)
סבא המלך המשיח האמיתי רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

"הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חָג"

וְעַל יְדֵי זֶה יִתְעוֹרֵר לֶעָתִיד לָבוֹא הַשִּׁיר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם כְּלֵיל הִתְקַדֵּשׁ חָג" כִּי תְּפִילָּה בְּחִינַת אֱמוּנָה וּכְתִיב "וַיַּאֲמִינוּ בִּדְבָרָיו יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ" וְעַיֵּן "שַׁעֲרֵי צִיּוֹן", שַׁעַר ג), שֶׁיָּשִׁירוּ. בְּלֵיל פֶּסַח שִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּשׁ וּמְרֻבָּע, וְהֵם עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, בְּחִינַת הֵ"א, שֶׁהִיא דָּלֶ"ת עִם יוּ"ד, וְזֶהוּ עַל יְדֵי שֶׁיּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ בִּבְחִינַת שִׁיר, בְּחִינַת שָׂרָה עַל כָּל הָעוֹלָם, בְּחִינַת מַלְכוּת דָּוִד, שֶׁהוּא בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת סֻכַּת דָּוִד, שֶׁצָּרִיךְ לַהֲקִימָהּ, וְסֻכָּה בְּחִינַת שָׂרָה, שֶׁסָּכְתָה בְּרוּחַ הַקּדֶשׁ, בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת תְּפִילָּה, שֶׁיַּעֲלֶה וְיָקִים אוֹתָהּ מִשִּׁפְלוּת וְקַטְנוּת, בְּחִינַת "הַמָּאוֹר הַקָּטן", בְּחִינַת "עֲצָתוֹ נוֹפֶלֶת", לְגַדְלוּת, בִּבְחִינַת "הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים", וְאָז יִזְכֶּה לְעֵצָה שְׁלֵמָה וְלִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה (קיצור ליקוטי מוהר"ן תורה מט')

רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא ישראל שורש כל התורה כולה

סבא הוּא משה משיח נ נח נחמ נחמן מאומן

כָּל צַדִּיק הַדּוֹר הוּא בְּחִינַת משֶׁה מָשִׁיחַ, וּכְשֶׁמְּחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה הוּא בִּבְחִינַת "וְרוּחַ אֱלוהִים" 'דָּא קיצור ליקוטי מוהר"ן - ח"א - קיח - לפרש הלימוד רוּחוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ' "מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" שֶׁהוּא הַתּוֹרָה . וּכְמוֹ שֶׁמָּשִׁיחַ סָבִיל מַרְעִין עֲבוּר כָּל יִשְׂרָאֵל לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כְּמוֹ כֵן כָּל צַדִּיק הַדּוֹר הוּא סוֹבֵל יִסּוּרִים בִּשְׁבִיל כְּלַל יִשְׂרָאֵל לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם, גַּם מַה שֶּׁאֵין אָנוּ זוֹכִים לְהַשִׂיג הַדְּבָרִים שֶׁל חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק כְּמוֹת שֶׁהֵם כְּמוֹ שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי הַצַּדִּיק בְּגָבְהֵי מְרוֹמִים רַק צְרִיכִים לְפָרְשָׁם לָנוּ בְּדֶרֶךְ חֹל בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז אוֹ כַּיּוֹצֵא בּוֹ בִּלְשׁוֹן חֹל שֶׁרְגִילִין לְדַבֵּר בּוֹ זֶהוּ גַּם כֵּן בְּחִינַת "וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵינוּ" בְּחִינַת דְּאִתְעָבֵד חֹל בְּגִינַיְהוּ וְזֶה גַּם כֵּן אֵצֶל הַצַּדִּיק בְּחִינַת סָבִיל מַרְעִין לְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל
(קיצור ליקוטי מוהר"ן - ח"א - קיח - לפרש הלימוד)

סבא ישראל מלך ישראל חי וקיים נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים (:

קיצור ליקוטי מוהר"נ נח נחמ נחמן מאומן - ח"א - כ - תשעה תקונין

כָּל מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה מְקַבְּלִים מֵהַנְּשָׁמָה אֲשֶׁר כָּל דְּבָרֶיהָ כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בִּבְחִינַת "הֲלא כּה דְּבָרִי כָּאֵשׁ" וְהִיא מְסֻבֶּלֶת בְּיִסּוּרִים 'פַּת בַּמֶּלַח תּאכַל וּמַיִם בַּמְּשּׂרָה קיצור ליקוטי מוהר"ן - ח"א - כ - תשעה תקונין תִּשְׁתֶּה כְּדַרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה' וּכְשֶׁהַנְּשָׁמָה הַזּאת נוֹפֶלֶת מִבְּחִינַת כּה דְּבָרִי כָּאֵשׁ כַּנַּ"ל וּדְבָרֶיהָ נִצְטַנְּנִין אֲזַי נִסְתַּלֶּקֶת. וְאָז נִסְתַּלְּקִין בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה הַנִּמְשָׁכִין עַל יָדָהּ וְהַמְפָרְשִׁים הַנַּ"ל אֵין יְכוֹלִים לְהַשִׂיג שׁוּם בֵּאוּר הַתּוֹרָה וְאָז בָּאָה מְרִיבָה עַל הַצַּדִּיקִים. וּמִזֶּה הִיא עִקַּר הַמַּחֲלקֶת שֶׁבָּעוֹלָם שֶׁחָסֵר הַבֵּאוּר שֶׁהוּא הַתֵּרוּץ עַל קֻשְׁיוֹת וּמְרִיבוֹת