‏הצגת רשומות עם תוויות ליקוטי מוהרן. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ליקוטי מוהרן. הצג את כל הרשומות

כֶּתֶר, בְּחִינַת אֶהֱיֶה, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה

וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה – כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ יִדֹּם וְיִשְׁתֹּק, כִּי לֵית כָּבוֹד בְּלֹא כָּ"ף. וְהַכָּ"ף הוּא כֶּתֶר, בְּחִינַת אֶהֱיֶה, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי אֶהֱיֶה דָּא אָנָא זָמִין לְמֵהֱוֵי, הַיְנוּ קֹדֶם הַתְּשׁוּבָה, עֲדַיִן אֵין לוֹ הֲוָיָה, כְּאִילוּ עַדֲיִן לֹא נִתְהַוָּה בָּעוֹלָם, כִּי טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא מִשֶּׁנִּבְרָא, וּכְשֶׁבָּא לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אָז הוּא בִּבְחִינַת אֶהֱיֶה, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הֲוָיָה בָּעוֹלָם, הַיְנוּ אֲנָא זָמִין לְמֶהְוֵי. 
וְזֶה בְּחִינַת כֶּתֶר, כִּי כֶּתֶר לְשׁוֹן הַמְתָּנָה, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ. מָשָׁל לְאֶחָד, שֶׁבָּא לִקְנוֹת אֲפַרְסְמוֹן, אוֹמְרִים לוֹ: הַמְתֵּן וְכוּ'. וְזֶה בְּחִינַת כֶּתֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "כַּתַּר לִי זְעֵיר וַאֲחַוֶּךָּ" (המתן לי מעט ואראך)

שֶׁיִּהְיֶה מִן הַשּׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים, וְלֹא יְדַקְדֵּק עַל בִּזְיוֹן כְּבוֹדוֹ;

וּכְשֶׁרוֹצֶה אָדָם לֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּקִי בַּהֲלָכָה, וְצָרִיךְ לִהְיוֹת לוֹ שְׁנֵי בְּקִיאוּת, הַיְנוּ בָּקִי בְּרָצוֹא, בָּקִי בְּשׁוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: זַכָּאָה מַאן דְּעַיֵל וְנָפִיק,  וְזֶה בְּחִינַת: אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה – בְּחִינַת עַיֵל, בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא; וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךּ – בְּחִינַת וְנָפִיק, בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב. 
וּכְשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵלּוּ הַשְּׁנֵי בְּקִיאוּת הַנַּ"ל, אֲזַי הוּא הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְזוֹכֶה לִכְבוֹד ה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ; הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְכֶּתֶר, כִּי לֵית כָּבוֹד בְּלֹא כָּף, וְאָז יְמִין ה' פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ.

וְעַל־יְדֵי הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת חִירִיק, וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר – דָּא חִירִיק, וְזֶה בְּחִינַת: וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי – הֲדֹם זֶה בְּחִינַת דְּמִימָה. 
וְזֶה בְּחִינַת הַנְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁל תְּמוּנַת א. וּנְקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁעַל הָאָלֶף זֶה בְּחִינַת כֶּתֶר, בְּחִינַת (יחזקאל א): וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא, דְּמִתְכַּסְיָא לְעֵילָא מִוָּא"ו שֶׁבָּאָלֶ"ף, דְמִתְקַרְיָא רָקִיעַ, וְהַנְּקֻדָּה הִיא כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ, וּבַמְכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר. 
וְזֶה בְּחִינַת: כְּבוֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר, בְּחִינַת כֶּתֶר. וְהַוָא"ו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף, הוּא רָקִיעַ, שָׁמַיִם, אֵשׁ וּמַיִם, בְּחִינַת הַבּוּשָׁה, שֶׁנִּשְׁתַּנָּה פָּנָיו לְכַמָּה גְּוָנִין. וְזֶה בְּחִינַת רָקִיעַ, כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, וְנַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־ זֶה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא.

וְזֶה אוֹתִיּוֹת אָדָם, אָלֶ"ף דֹּם, הַיְנוּ עַל־יְדֵי דֹּם לַה', נַעֲשֶׂה אָלֶ"ף, וְנַעֲשֶׂה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא. כִּי הַוָּא"ו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף הוּא רָקִיעַ, כְּלָלִיּוּת הַגְּוָנִין, הַיְנוּ הַבּוּשָׁה, כַּנַּ"ל. וְהַנְּקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא הַשְּׁתִיקָה וְהַדְּמִימָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי; וְזֶה בְּחִינַת חִירִיק, בְּחִינַת: וְתַחַת רַגְלָיו, וְהַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה הוּא כִּסֵּא דְּמִתְכַּסְיָא, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת: כְּבוֹד אֱלֹקִים הַסְתֵּר דָּבָר, בְּחִינַת: בַּמְּכֻסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקֹר, בְּחִינַת: וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ דְּמוּת כִּסֵּא וְכוּ'; וְנַעֲשֶׂה אָדָם לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסֵּא.

וְהִנֵּה מְבֹאָר לְעֵיל, שֶׁעַל־יְדֵי הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה, שֶׁשּׁוֹתְקִין לַחֲבֵרוֹ כְּשֶׁמְּבַזִּין אוֹתוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לִתְשׁוּבָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ"ל, עַיֵּן שָׁם, כִּי סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה כַּנַּ"ל, כִּי צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ הַחוֹלְקִים עָלָיו וּמְבַזִּין אוֹתוֹ, צָרִיךְ לְדוּנָם לְכַף זְכוּת וְלִשְׁתֹּק לָהֶם, וְעַל־יְדֵי־ זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת כֶּתֶר, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (ויקרא פ"ב): מָשָׁל לְאֶחָד, שֶׁמָּצָא אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֶּתֶר. אָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל מִי, אָמַר לוֹ: בִּשְׁבִיל הַמֶּלֶךְ. אָמַר לוֹ: כֵּיוָן שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ הַמֶּלֶךְ, כָּל אֶבֶן טוֹב שֶׁתִּמְצָא תִּקְבָּעֶנּוּ בּוֹ, כָּךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בְּחִינַת כֶּתֶר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְצָרִיךְ לְהַכְנִיס בּוֹ כָּל מִין אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא, דְּהַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לְהִשְׁתַּדֵּל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אַחַר כָּל צַד זְכוּת וְדָבָר טוֹב שֶׁאֶפְשָׁר לִמְצֹא בְּיִשְׂרָאֵל, וְלָדוּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, כִּי הֵם בְּחִינַת כֶּתֶר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל, וְכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: הֱוֵי דָּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת. נִמְצָא, שֶׁעַל יְדֵי שֶׁדָּנִים אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה שׁוֹתְקִין לוֹ כְּשֶׁמְּבַזֶּה אוֹתוֹ, כִּי מוֹצְאִין בּוֹ זְכוּת, שֶׁאֵינוֹ חַיָּב כָּל כָּךְ בַּמֶּה שֶּׁמְּבַזֶּה אוֹתוֹ, כִּי לְפִי דַּעְתּוֹ וּסְבָרָתוֹ נִדְמֶה לוֹ שֶׁרָאוּי לוֹ לְבַזּוֹת אוֹתוֹ וְכוּ', עַל־יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת כֶּתֶר, הַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי הַדְּמִימָה וְהַשְּׁתִיקָה נַעֲשֶׂה בְּחִינַת כֶּתֶר כַּנַּ"ל, וְהָבֵן:
(ליקוטי מוהר"ן - מתוך תורה ו' קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים


שֶׁזֶּה הַמְּמֻנֶּה בָּא לְהִתְמַנּוּת אַחֵר, וְנִתְחַדֵּשׁ הָרָאשִׁיּוּת וְהַכָּבוֹד, הוּא הַכֹּל עַל יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק

הַצַּדִּיק הוּא יְסוֹד עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי י): וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם; וְכָל הַדְּבָרִים עוֹמְדִים עָלָיו, וְיֵשׁ לוֹ כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, לְהַמְשִׁיךְ כָּל הַדְּבָרִים אֵלָיו. כִּי זֶה הַצַּדִּיק הוּא רַק יָחִיד בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא יְסוֹד עוֹלָם, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים נִמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ, וַאֲפִלּוּ כָּל הַצַּדִּיקִים הֵם רַק עֲנָפִים מִמֶּנּוּ, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ. יֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָנָף, מִמֶּנּוּ, וְיֵשׁ שֶׁהוּא בְּחִינוֹת עָנָף מִן הֶעָנָף. כִּי זֶה הַצַּדִּיק הַיָּחִיד בָּעוֹלָם, הוּא עָנָו וְשָׁפָל, וּמֵשִׂים עַצְמוֹ כְּעָפָר, בִּבְחִינוֹת (בראשית יח): וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, וְעַל כֵּן הוּא יְסוֹד עוֹלָם, הַיְנוּ בְּחִינַת עָפָר, שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הֵם עָלָיו כַּנַּ"ל.

כָּל הַכָּבוֹד שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, כֻּלָּם הֵם מְקַבְּלִים רַק מִזֶּה הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת מִשְׁכָּן, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁךְ הַכֹּל. כִּי כָּל הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה, הוּא רַק אֵצֶל זֶה הַצַּדִּיק, וְכֻלָּם מְקַבְּלִים מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מגילה לא): כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ. נִמְצָא, שֶׁבִּמְקוֹם הַשִּׁפְלוּת וְהַקַּטְנוּת, שָׁם שׁוֹרֶה כָּל הַכָּבוֹד וְהַגְּדֻלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: אֶשְׁכֹּן אֶת דַּכָּא. 
וְעַל כֵּן כָּל הָרָאשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם, מְקַבְּלִים כְּבוֹדָם מִזֶּה הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר. וְכֵן הִתְחַדְּשׁוּת הַכָּבוֹד, כִּי בְּכָל פַּעַם נִתְחַדֵּשׁ הַכָּבוֹד, שֶׁזֶּה הַמְּמֻנֶּה בָּא לְהִתְמַנּוּת אַחֵר, וְנִתְחַדֵּשׁ הָרָאשִׁיּוּת וְהַכָּבוֹד, הוּא הַכֹּל עַל יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק. כִּי כְּפִי הֲקָמָתוֹ אֶת הַמִּשְׁכָּן בְּכָל פַּעַם, שֶׁמִּשָּׁם בָּא הַכָּבוֹד, בִּבְחִינוֹת: וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן כַּנַּ"ל, כֵּן נִתְחַדֵּשׁ כָּל הַכָּבוֹד וְהָרָאשִׁיּוּת כַּנַּ"ל.
(ליקוטי מוהר"ן - תורה ע')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
דַּע, שֶׁיֵּשׁ נְשָׁמָה בָּעוֹלָם, שֶׁעַל יָדָהּ נִתְגַּלֶּה בֵּאוּרֵי וּפֵרוּשֵׁי הַתּוֹרָה, וְהִיא מְסֻבֶּלֶת בְּיִסּוּרִין, פַּת בַּמֶּלַח תֹּאכַל, וּבְמַיִם בַּמְּשׂוּרָה תִּשְׁתֶּה, כִּי כָּךְ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה (אבות פ"ו). וְכָל מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה הֵן מְקַבְּלִין מִזֹּאת הַנְּשָׁמָה. 

וּבִזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין, זוֹכִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קה): וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וְכוּ'. אֲבָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא אַחַת מִשְּׁלשָׁה דְּבָרִים שֶׁבָּאִים עַל יְדֵי יִסּוּרִין (ברכות ה), וְעִקַּר הַיִּסּוּרִים הֵם הַמּוֹנְעִים הָרְשָׁעִים, מוֹצִיאֵי דִּבַּת הָאָרֶץ, וְצָרִיךְ לְהַכְנִיעַ מִתְּחִלָּה אֵלּוּ הָרְשָׁעִים וְלַעֲנֹשׁ אוֹתָם בְּחַרְבָּא וּקְטָלָא, וְעַל יְדֵי זֶה יְכוֹלִין אַחַר כָּךְ לֵילֵךְ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֹח הַזֶּה לַעֲנֹשׁ אֶת הָרְשָׁעִים אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא כְּשֶׁמְּקַבְּלִין אֶת הַכֹּחַ הַזֶּה מֵאֱדוֹם, כִּי זֶה הַכֹּחַ שֶׁלּוֹ, בִּבְחִינַת: וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה (בראשית כז), וְהוּא יוֹנֵק מִמַּזַּל מַאְדִּים:
וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי כֹּחוֹת הָרוּחָנִיּוֹת, הַנִּבְרָאִים מֵאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁחִדֵּשׁ, הַכֹּחוֹת הָאֵלּוּ הֵן הֵן מַלְאָכִים מַמָּשׁ, וְהֵן מְקַבְּלִין הַכֹּחַ מֵאֱדוֹם כְּדֵי לַעֲנֹשׁ הָרְשָׁעִים בְּחַרְבָּא וּקְטָלָא, וְהֵן נִבְרָאִים בִּבְחִינַת (תהלים סח): אֲדֹנָי יִתֶּן אֹמֶר הַמְבַשְּׂרוֹת צָבָא רָב, וְהֵן מַעֲנִישִׁין אֶת הָרְשָׁעִים, בִּבְחִינַת (שם צא): כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ וְכוּ', עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ וְכוּ'.
וְאֵלּוּ הַכֹּחוֹת הָרוּחָנִיּוֹת, הַיְנוּ הַמַּלְאָכִים, הֵן לְפִי הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה; וְהִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה – לְפִי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּתּוֹסֵף לְמַעְלָה כַּנַּ"ל, לְפִי רְבוֹת הַקְּדֻשָּׁה, כֵּן נִמְשָׁךְ רִבּוּי הַתּוֹרָה, וּלְפִי רֹב הַתּוֹרָה, כֵּן רִבּוּי הַמַּלְאָכִים הַנַּ"ל... 
(ליקוטי מוהר"ן - תורה כ')
*
ליקוטי הלכות - דברים הנהוגים בסעודה הלכה ד':
עַל פִּי הַתּוֹרָה תִּשְׁעָה תִּקּוּנִין יַקִּירִין וְכוּ' בְּסִימָן כ' לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק א, עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה מֵרֹאשָׁהּ לְסוֹפָהּ:

עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמַּמְשִׁיךְ זוֹכֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי עַל יְדֵי כֹּחוֹת הָרוּחָנִיּוֹת הַנִּבְרָאִים מֵאוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה שֶׁחִדֵּשׁ הַכֹּחוֹת הָאֵלּוּ הֵן הֵן מַלְאָכִים מַמָּשׁ. וְהֵן מְקַבְּלִין הַכֹּחַ מֵאֱדוֹם כְּדֵי לַעֲנֹשׁ הָרְשָׁעִים הַמּוֹנְעִים בְּחַרְבָּא וְקַטְלָא וְכוּ'. וְאֵלּוּ הַכֹּחוֹת הָרוּחָנִיּוֹת, הַיְנוּ הַמַּלְאָכִים הֵן לְפִי הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה, וְהִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה לְפִי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּתְוַסֵּף לְמַעְלָה וְכוּ'.

וְהַכְּלָל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה נִבְרָאִים בְּחִינַת מַלְאָכִים שֶׁהֵם מְקַבְּלִים כֹּחַ מֵאֱדוֹם לְהַכְנִיעַ הַמּוֹנְעִים מִלָּבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שֶׁעַל יְדֵי זֶה דַּיְקָא זוֹכִין לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכֹחוֹת אֵלּוּ הַמַּלְאָכִים שֶׁמְּקַבְּלִין מֵאֱדוֹם הֵם כְּפִי הִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה. וְהִתְחַדְּשׁוּת הַתּוֹרָה הוּא כְּפִי רִבּוּי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּתְוַסֵּף לְמַעְלָה כַּנַּ"ל. וְרִבּוּי הַקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּתְוַסֵּף לְמַעְלָה הוּא עַל יְדֵי רִבּוּי הַנְּפָשׁוֹת שֶׁמִּתְקַשֵּׁר הַצַּדִּיק עִמָּהֶם בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל קֹדֶם הַדְּרוּשׁ כַּנַּ"ל.

וְכָל עִנְיָן זֶה אָנוּ עוֹסְקִין לְתַקֵּן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה זְמַן קְהִלָּה לַכֹּל הִיא. שֶׁאָז מִתְקַבְּצִין יִשְׂרָאֵל בְּיַחַד אֶל הַצַּדִּיקִים שֶׁבַּדּוֹר. וְאָז עוֹסְקִין לְגַלּוֹת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. עַל כֵּן צְרִיכִין אָז לְהַמְשִׁיךְ בֵּאוּרֵי הַתּוֹרָה כְּדֵי לָבוֹא עַל יְדֵי זֶה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְזֶה בְּחִינַת הַתּוֹרָה שֶׁאוֹמְרִים הַצַּדִּיקִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּעֵת שֶׁמִּתְקַבְּצִין אֲלֵיהֶם. וְגַם כְּלַל יִשְׂרָאֵל הַמִּתְקַבְּצִין יַחַד בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם צַדִּיק שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לוֹמַר תּוֹרָה. אַף עַל פִּי כֵן הֵם מַמְשִׁיכִין בְּחִינַת קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה עַל יְדֵי מִצְוַת שׁוֹפָר שֶׁהוּא בְּחִינַת מַתַּן תּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּקוֹל שׁוֹפָר. וְעַל כֵּן מַזְכִּירִין מַתַּן תּוֹרָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, אַתָּה נִגְלֵיתָ וְכוּ' שֶׁכֻּלּוֹ מְדַבֵּר מִמַּתַּן תּוֹרָה. וְעַל יְדֵי זֶה אָנוּ מַמְשִׁיכִין עָלֵינוּ בְּחִינַת הַכֹּחַ וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁל הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה כְּדֵי לְעוֹרֵר כֹּחַ הַמַּלְאָכִים הַנִּבְרָאִים מֵחִדּוּשֵׁי הַתּוֹרָה שֶׁיְּקַבְּלוּ כֹּחַ מֵאֱדוֹם לְהַכְנִיעַ הַמּוֹנְעִים כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה מְהֵרָה לָבוֹא לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה שֶׁאָנוּ עוֹסְקִין לְנַסְּרָהּ וְלִבְנוֹתָהּ וּלְתַקְּנָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כַּנַּ"ל.

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

העיקר הלב

העיקר הלב (סבא ישראל)

ולהכיר את המפורסמים, איזהו על ידי עזות, הוא על ידי בנין ירושלים, שהוא בחינת הלב (עין תיקון כא מט.), כי ירושלים בחינת יראה שלם (מדרש רבה וירא פרשת נ"ו, ועין מדרש רבה במדבר פרשה ב' על פסוק: "נאוה כירושלים"), הינו שלמות היראה התלויה בלב, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (קדושין לב): 'דבר המסור ללב - נאמר בו ויראת':
(ליקוטי מוהר''ן - חלק ב - ד)

נ נח נחמ נחמן משיח בירושלים

"טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ"

"טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ" הַיְנוּ תֵּכֶף כְּשֶׁטּוֹעֲמִין טַעַם הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שׁוּב "לא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ" הַיְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר כָּך יִמְנַע וְלא יִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִהְיֶה רָחוֹק מִמֶּנּוּ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת לַיְלָה וְחשֶׁך אַף עַל פִּי כֵן לְעוֹלָם יָאִיר לוֹ אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁטָּעַם קְצָת מִמֶּנָּה בִּהְיוֹתוֹ אֶצְלוֹ וְזֶהוּ: "טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ" תֵּכֶף כְּשֶׁטּוֹעֲמִין "כִּי טוֹב סַחְרָהּ", שֶׁהוּא הַתּוֹרָה שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהַסְּחוֹרָה שֶׁלּוֹ, הַיְנוּ הַתּוֹרָה שֶׁלּוֹ טַעֲמָהּ טוֹב אֲזַי שׁוּב לְעוֹלָם "לא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ "כִּי תָּמִיד תָּאִיר לוֹ אוֹר הַתּוֹרָה שֶׁטָּעַם אֶצְלוֹ אֲפִילּוּ בַּלַּיְלָה, הַיְנוּ בְּעֵת הַהִתְרַחֲקוּת, שֶׁהִיא בְּחִינַת לַיְלָה כִּי לא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ לְעוֹלָם וָעֶד. 
(ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה רפה) 

נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן ♥ בִּירוּשָׁלָיִם

כִּי תַעֲבר בַּמַּיִם אִתְּך אָנִי

תורה שאמר רבינו הקדוש בשבת ראשון שחזר מארץ ישראל בסעודה שלישית:
תורה עג' - כִּי תַעֲבר בַּמַּיִם אִתְּך אָנִי (יְשַׁעְיָה מ''ג)

דְּהִנֵּה הַתּוֹרָה סְתִים וְגַלְיָא וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא גַּם כֵּן סְתִים וְגַלְיָא דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁנִּגְלֶה לָנוּ הוּא הַלְּבוּשׁ וְחִיצוֹנִיּוּת וּמַה שֶּׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ הוּא הַפְּנִימִיּוּת וְהִנֵּה כָּל אָדָם צָרִיך לְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ לְהַשִּׂיג הַפְּנִימִיּוּת מַה שֶּׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ אַך אֵיך יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ בִּתְפִלָּה לִשְׁמָהּ שֶׁיְּקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה, בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים, וְלָמָּה, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא חָפֵץ חֶסֶד הוּא וְרוֹצֶה תָּמִיד לְהַשְׁפִּיעַ הַשְׁפָּעוֹת וּבְרָכוֹת וְאֵין הַשְׁפָּעָה יְכוֹלָה לֵירֵד, רַק עַל יְדֵי כְּלִי הַנִּקְרָא אֲנִי שֶׁנֶּאֱמַר: ''וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם'' וְהַכְּלִי הַנַּ''ל נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּאפֶן שֶׁמְּקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה לְהַדִּבּוּר ''וְעַמֵּך כֻּלָּם צַדִּיקִים'' וזהו אֲנִי: אָלֶף, מִלָּשׁוֹן ''אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים'', נּוּן נִקְרָא דִּבּוּר, כִּי הַדִּבּוּר הוּא מַלְכוּת, עַל דֶּרֶך מַלְכוּת פֶּה וּמַלְכוּת נִקְרָא נוּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ''יִנּוֹן שְׁמוֹ'' וּפֵרֵשׁ רַשִׁ''י: לְשׁוֹן מַלְכוּת יוּד נַעֲשֶׂה, עַל יְדֵי הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁמְּקַשֵּׁר לְהַדִּבּוּר כַּנַּ''ל 'אָז יָשִׁיר משֶׁה'', וּפֵרֵשׁ רַשִׁ''י: יוּ''ד עַל שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה וְנִגְמָר הַכְּלִי הַנִּקְרָא אֲנִי וְהַשֶּׁפַע יוֹרֵד וְנִשְׁלָם חֵפֶץ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא.

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך המשיח

ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה (דברים י"א, כ"ו)

הברכה והקללה נעשה אצל האדם, כפי הכלי שיש לו כמו שכתוב: ראה אנכי נותן לפניכם ברכה וקללה, "לפניכם" דייקא כי מלפני הקדוש-ברוך-הוא יוצא אור פשוט, היינו אותיות פשוטים, ולפי האדם כן נעשה הצירוף: אם הוא אדם טוב, נעשה צירוף של ברכה ואם לאו, להפך וזה: "לפניכם ברכה וקללה" דייקא, כי לפני ה' עדיין אין ציור לצירוף הזה, אם הוא ברכה אם לאו.
(ליקוטי מוהר"ן א,לו)
נ נח נחמ נחמן בירושלים ראש השנה

כְּשֶׁהָאָדָם הוּא מַאֲמִין בְּהַצַּדִּיק בְּלִי שׁוּם דַּעַת אֶפְשָׁר לוֹ לִפֹּל מֵהָאֱמוּנָה כִּי מֵאֱמוּנָה לְבַד אֶפְשָׁר לִפֹּל אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ גַּם דַּעַת שֶׁמֵּבִין גַּם בְּהַדַּעַת אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִפֹּל.
(ליקוטי מוהר"ן - תורה רנה')

ובשביל זה נקרא ניסן אביב

ובשביל זה נקרא ניסן אביב, אל"ף עם בי"ת, יו"ד עם בי"ת וזה בחינת השיר שיתער לעתיד והוא שיר פשוט כפול משולש מרובע והם עשרה מיני ניגונא זה בחינת הא שהיא דלת עם יוד זה בחינת שיר פשוט כפול משולש מרובע, יוד זה בחינת עשרה מיני ניגונא וזה על ידי התגלות מלכותו, בבחינת שרה על כל העולם, ושרה זה בחינת שיר בחינת: "ושרים כחוללים" וזה בחינת מלכות דוד, שהוא בחינת נעים זמירות ישראל.
(ליקוטי מוהר"ן - תורה מ"ט)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

"שאו זמרה ותנו תוף"

על ידי הנגינה אדם ניכר אם קיבל עליו עול תורה וסימן "בכתף ישאו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה: 'אין ישאו אלא לשון שירה' שנאמר: "שאו זמרה ותנו תוף" ומקרא זה נאמר במשא בני קהת שהיו נושאין בכתף את הארון היינו בחינת עול תורה.

(ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה לא)
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

בקנאו את קנאתי

נ נח נחמ נחמן מאומ בירושלים סבא המלך המשיח האמיתי ראש בני ישראל

שופר מקבץ נדחים שזה בחינת הגאולה

השופר הוא בחינת עלמא דאתי, כידוע כי צריכין לעקם צוארו מכל ההבלים דהאי עלמא שפלה, ולהמשיך כל ההבלים לתוך השופר שהוא בחינת עולם הבא...

שופר הוא בחינת רוח נבואה, הנמשך משני הכרובים ששם שורש כל הקולות דקדושה....
על ידי קול השופר ממשיכין את הקול המחבר שני הכרובים הנ"ל, שזה בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה שזה עיקר סוד כונת השופר...
ועל כן שופר מקבץ נדחים שזה בחינת הגאולה שתלוי רק בחיבור שני הכרובים הנ"ל כי בגלותא אתמר: "כציפור נודדת מן קינה" וכו' ועל ידי שופר נתתקן זאת.

עיקר חיבור שני הצפרים הנזכרים לעיל הוא על ידי שיודעין איך להשליך קולות מזה לזו ומזו לזה, עד שעל ידי זה ממשיכין אותם זה אצל זה ומחברין אותם, כמובן בסיפורי מעשיות, במעשה של יום רביעי מהשבעה בעטלירס. וכל זה ממשיכין ישראל על ידי השופר, כי השופר כלול מכל הקולות שבעולם, מעלא לתתא ומתתא לעלא, כי מעוררין על ידו רחמי השם יתברך לרחם על כנסת ישראל, וכן השופר מעורר את לב ישראל, שישובו אליו יתברך באמת
(אוצר היראה - תשובת השנה - חלק ד' - עמוד שא'-שב')

כשפר - פשוט כפול שלוש רבוע (ליקוטי מוהר"ן) - נ נח נחמ נחמן

חודש טוב ומבורך לכולם בברכת נ נח נחמ נחמן מאומן (:

בראש חודש מתחלת הלבנה להתמלאת ולהתתקן כידוע כי אז הגיעה לתכלית הפגם והחסרון ואזי תכף מתחיל התיקון והמילוי וזהו כלת ראשי תבות כפרה לכל תולדותם שבראש חדש נתתקן ונמתק בחינת כלת משה, שהוא בחינת הלבנה כי אזי מתחלת להתמלאת כנ"ל כלת משה, כפרה לכל תולדותם, כנ"ל שנמשך כפרה וסליחה והמתקה על כל תולדותם של ישראל שיהיה נמשך עליהם חיים טובים וארוכים
(ליקוטי מוהר"ן - קנא')

המלך בשדה

משיח לשון שיחה
(שיחות סבא המלך המשיח רבי נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים)

בפסח נתתקן תאות ממון


כל רגל הוא בחינת התחדשות המוחין שנמשך שכל חדש לתקן שלש מידות אלו היינו בכל רגל משלוש רגלים נתתקן מידה אחת משלוש מידות הנ"ל על כן צריכין לזהר מאד בכבוד יום טוב ולקבל השלוש רגלים כראוי כי על ידי מצות השלוש רגלים על ידי זה זוכין לתקן השלוש מידות הנ"ל כי בפסח נתתקן תאוות ממון כמו שכתוב: "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" 'בעל כרחם' כי הם לא רצו כלל, כי אז נתתקן תאוות ממון 
(ליקוטי מוהר"ן - ח"ב - א')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים סבא המלך המשיח האמיתי של עם ישראל

אזמרה לאלקי בעודי


אף על פי שיודע בעצמו שיש לו מעשים רעים וחטאים הרבה מאד, והוא רחוק מאד מאד מהשם יתברך, אף על פי כן הוא מחפש ומבקש ומוצא בעצמו עדיין איזה נקודות טובות כנ"ל, ומחייה ומשמח את עצמו בזה, כי בודאי ראוי להאדם להגדיל שמחתו מאד בכל נקודה ונקודה טובה מקדושת ישראל שמוצא בעצמו עדיין, ואזי כשמחייה ומשמח את עצמו על ידי זה כנ"ל, אזי הוא יכול להתפלל ולזמר ולהודות לה'

וזה בחינת (תהילים קמו'): אזמרה לאלקי בעודי בעודי דייקא, היינו על ידי בחינת העוד שלי, שאני מוצא בעצמי בחינת: עוד מעט ואין רשע כנ"ל, על ידי אותה הנקודה, על ידי זה אוכל לזמר ולהודות לה' כנ"ל. וזהו: אזמרה אזמרה דייקא, היינו זמירות וניגונים שנעשין על ידי שמלקט הנקודות טובות כנ"ל
(ליקוטי מוהר"ן - רפב')

עיקר התיקון והגאולה בקץ האחרון יהיה על ידי בחינה זו על ידי בחינת הנקודות טובות הנ"ל. 
(ליקוטי הלכות - השכמת הבוקר א')

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
"ויט שכמו לסבל" זה בחינת ניגון, בחינת שיר חדש הנ"ל בחינת: "בכתף ישאו" ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה . 'אין ישאו אלא לשון שירה', שנאמר: "שאו זמרה ותנו תף" ועל ידי הניגון, בחינת שיר חדש על ידי זה נתתקן הריח כנ"ל שהוא בחינת משיח, בחינת "רוח אפינו משיח ה'" ויהי למס עובד זה בחינת משיח כמו שכתוב: "ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל וכו' ותקראנה שמו עובד" למס בחינת מסמוס שממסמסין בדבר שיש לו ריח כדי שיהיה הריח נודף כי על ידי בחינות הנ"ל נתתקן הריח שהוא בחינת משיח כנ"ל...

(ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ח - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר)
נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן ♥ בִּירוּשָׁלָיִם

ורחמן כזה הוא רק משה רבנו (סבא המלך)

...ורחמן כזה הוא רק משה רבנו כי הוא היה מנהיג ישראל והוא יהיה המנהיג לעתיד כי "מה שהיה הוא שיהיה" וכו'
כי משה רבנו היה לו רחמנות באמת על ישראל ומסר נפשו בשביל ישראל והשליך נפשו מנגד ולא היה חושש על עצמו כלל "ואעשך לגוי גדול", והוא לא השגיח על זה כלל רק אמר "אם תשא חטאתם" וכו' כי הוא היה רחמן ומנהיג אמיתי והיה עוסק בישובו של עולם, שיהיה העולם מיושב מבני אדם כי עיקר האדם הוא הדעת ומי שאין לו דעת, אינו מן הישוב ואינו מכונה בשם אדם כלל רק הוא בחינת חיה בדמות אדם.
ומשה רבנו היה לו רחמנות והיה עוסק בישוב העולם, שיהיה העולם מיושב וממולא מבני אדם הינו בני דעה, כנזכר לעיל...

(ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ז' כי מרחמם ינהגם)
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים

נ נח נחמ נחמן מאומן


ויש לפעמים שאיזה פחות שבישראל עושה נענוע עם הפאה שלו, והשם יתברך יש לו התפארות גדול גם מזה.

(ליקוטי מוהר"ן - תורה יז')
נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן ♥ בִּירוּשָׁלָיִם

שבת שלום ומבורכת לעם ישראל היקר בן מלך שעשוי מאבנים טובות

...וזהו, אלה תולדות נח, היינו כמקונן על תולדות שנשארו כנ"ל. וזהו נח איש צדיק תמים היה, היינו שהיה ונסתלק וכו ' כנ"ל. והנה כל הדורות כולם, נמשכין מן הצדיק, שהוא הראש, בחינת קורא הדורות מראש כנ"ל. וזה בחינת אלה תולדות נח. שכל התולדות, דהיינו הדורות, כולם נמשכין מן נח ((((מ נ נח)))), שהוא בחינת הצדיק, בחינת הראש, בחינת קורא הדורות מראש כנ"ל.
(ליקוטי מוהר "ן תנינא סז) .
יחייי הראש בני ישראל סבא נ נחחחחחחח!!!! (: