נַ
פתח - מלך קטן יותר מן הקמץ, מפני שהוא קל יותר ממנו בקריאתו, והפתח כלו דינו של הקב״ה, והיא כמו רומח, ובו עתיד הקב״ה לנקום נקמתו, כמו שנאמר ואת ארץ נמרוד בפתחיה (מיכה ה׳ ה׳), ובו בלשון מרחם על הארץ ועל הבריות, כמו שנאמר פותח את ידיך (תהילים קמ״ה:ט״ז). ומפני מה הפתח סמוך לקמץ? כדי שהקמץ מן העפר ימצא פתח פתוח לתשובתו.
נַחְ
והשו"א - הוא מלך על כולם, והוא משמש עם כולם, והוא זקוף באותה שעה, שנאמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד (תהילים כ״ד:ט׳), בשעה שיבא (דרש שוא כמו "שבא") הקב״ה למלחמת בניו, כמו שנאמרוּבָא ה׳ אֱלֹהַי כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ (זכריה י"ד ה׳). באותה שעה יאמרו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו (שה״ש ד' ט"ז).
נַחְמָ
קמץ - הוא מלך גדול, ודוגמא לזה הכהן כשמביאין לפניו המנחה קומץ ממנה מלא חפניו לכפר על החוטא, אפילו לא לקח מן הקמח אלא מועט נחשב כמו שהקמח כולו היה קרב, וכמו כן קמץ הקב״ה עפרו של אדם מן הארץ ועשהו קל, ומניין ידענו שהוא קל? מן קמץ תקח ק׳ קומצו - נשאר מ"ץ בגימטריא ק"ל, ועשיית הקמץ משקל (מאזנים) כזה: T והוא מהופך מלמטה למעלה, כמו אדם שראשו למעלה, ורגליו שהן ענפיו למטה, ואם יחטא האדם ולא ישוב ירד משקל המאזנים וגיהנם פתוח לו, לכך סמיך לו הפתח.
(אוצר מדרשים - טעם הנקודות)
נַחְמָן
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה