כל הפושט יד ליטול נותנין לו

וזה עיקר מצות צדקה וגמילות חסדים שצריכין לרחם מאד על העני ליתן לו צדקה בסבר פנים יפות ולבלי להפחידו ושלא לצעוק עליו ושלא לנוגשו וכו' כמבואר בתורה ובדרז"ל. היינו כדי שלא להגביר עליו ח"ו היראות הנפולות שמתגברין עליו ח"ו. רק אדרבא צריכין לרחם עליו ולהעלותו ולהוציאו משם על יד הצדקה שנותנין לו בפנים יפות. אבל תמיד צריכין לראות למי ליתן כי יש רשעים שאסור לרחם עליהם אבל בפורים מגודל ההארה של יראה עילאה מאד הנ"ל כל הפושט יד ליטול נותנין לו. כי אז יכולין להאיר על הכל יראה עילאה הנ"ל. וזהו בחי' השכרות של פורים. כי אז צריכין שתהי' השתיה מרובה מאכילה כמובא בכוונות. כי יין בחי' גבורות קדושות בחי' יראה עילאה הנ"ל. שהוא עיקר השיר והשמחה בחי' אין אומרים שיר אלא על היין המשמח אלקים ואנשים.
(ליקוטי הלכות - יורה דעה הלכות בכור בהמה טהורה הלכה ד - כב)

"הוא (רבי ישראל קרדונר) נכנס (בפורים) בין מתנגדים, בין, בין עקרבים, נחשים ועקרבים, והוא עשה מהם אין ואפס (סבא צוחק), נו, מי ראה דבר כזה? איך היה לו גבורה כזה להיכנס לתוך, לתוך העוצם [העצם של הבעל דבר] כן, ולהגיד לו ולהראות לו "בא, בא, בא, בא, בא, אני לא מפחד ממך"
(שיחות סבא)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים