עיקר תיקון הצדקה הוא על ידי משפט שהוא ההיפך מרוע הלב כנ"ל. היינו שהעשיר ישפוט את עצמו ויבין כי בוודאי השם יתברך עושה עימו חסד גדול שאינו ראוי לו כלל. ונותן לו שפע ממון ועשירות מה שכמה אנשים צדיקים וטובים ממנו אלפים פעמים חייהם תלויים מנגד. ואין להם שום פרנסה ובביתם אין לחם ושמלה. וסובלים דוחק גדול רחמנא ליצלן.
בוודאי אין הדין נותן שאהיה כפוי טובה נגד השם יתברך ובוודאי ראוי לי לעשות רצון השם יתברך אשר הוא נתן לי כל העושר הזה ובידו לחסר או להוסיף לי כרצונו. על כן בודאי חובה לתת להשם יתברך חלקו אשר הזהירנו ליתן חלקו לעניים כי באמת הכל שלו. ובאמת אם ישים האדם ליבו ודעתו היטב באמת לאמיתו ויזכור היטב את כל הדברים האלה ויותר מזה בוודאי יתן צדקה הרבה בשתי ידיים בסבר פנים יפות ובשמחה רבה ולא ירע לבבו כלל בתתו להאביון כי יבין שאינו נותן כלל להעני אדרבא הכל של השם יתברך. רק השם יתברך חמל ולא הכביד עליו לתת ארבעה חלקים להעני וחלק מחומש לו. כי בוודאי כך היה המידה.
כי האדם העובד עבודת פרך אצל חבירו ומכניס ריוח גדול לחבירו אף על פי כן אינו נותן לו שכר עבודתו אפילו חלק מחומש רק איזה שכר קצוב בכל שבוע כדי חיונו בצמצום מכל שכן האדם אצל השם יתברך שהכל מהשם יתברך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ואנחנו שלו וכל אשר לנו שלו. וגם הוא מבטיחנו ליתן לנו ברכה בכפליים בזכות הצדקה. וגם בעולם הבא לא יקופח שכרינו ואנחנו צריכים לחסדו ולטובתו ולישועתו בכל עת ורגע בוודאי ראוי לנו להחזיר הפקדון לבעליו ולחלק כל מה שמרויח לצדקה. רק ליקח לעצמו פרנסתו בצמצום כמו שכתוב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט (תהלים קיה) כמו שפרש רש"י שם שצדקה נותן בהרחבה גדולה וצרכי ביתו מתנהג במשפט ובצמצום. מכל שכן שהשם יתברך מיקל עוד יותר שיתנו על כל פנים מעשר או חומש בוודאי ראוי ליתן חלק השם יתברך לעניים בשמחה רבה
(ליקוטי הלכות - גבית מלוה הלכה ג' אות ג')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
בוודאי אין הדין נותן שאהיה כפוי טובה נגד השם יתברך ובוודאי ראוי לי לעשות רצון השם יתברך אשר הוא נתן לי כל העושר הזה ובידו לחסר או להוסיף לי כרצונו. על כן בודאי חובה לתת להשם יתברך חלקו אשר הזהירנו ליתן חלקו לעניים כי באמת הכל שלו. ובאמת אם ישים האדם ליבו ודעתו היטב באמת לאמיתו ויזכור היטב את כל הדברים האלה ויותר מזה בוודאי יתן צדקה הרבה בשתי ידיים בסבר פנים יפות ובשמחה רבה ולא ירע לבבו כלל בתתו להאביון כי יבין שאינו נותן כלל להעני אדרבא הכל של השם יתברך. רק השם יתברך חמל ולא הכביד עליו לתת ארבעה חלקים להעני וחלק מחומש לו. כי בוודאי כך היה המידה.
כי האדם העובד עבודת פרך אצל חבירו ומכניס ריוח גדול לחבירו אף על פי כן אינו נותן לו שכר עבודתו אפילו חלק מחומש רק איזה שכר קצוב בכל שבוע כדי חיונו בצמצום מכל שכן האדם אצל השם יתברך שהכל מהשם יתברך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל ואנחנו שלו וכל אשר לנו שלו. וגם הוא מבטיחנו ליתן לנו ברכה בכפליים בזכות הצדקה. וגם בעולם הבא לא יקופח שכרינו ואנחנו צריכים לחסדו ולטובתו ולישועתו בכל עת ורגע בוודאי ראוי לנו להחזיר הפקדון לבעליו ולחלק כל מה שמרויח לצדקה. רק ליקח לעצמו פרנסתו בצמצום כמו שכתוב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט (תהלים קיה) כמו שפרש רש"י שם שצדקה נותן בהרחבה גדולה וצרכי ביתו מתנהג במשפט ובצמצום. מכל שכן שהשם יתברך מיקל עוד יותר שיתנו על כל פנים מעשר או חומש בוודאי ראוי ליתן חלק השם יתברך לעניים בשמחה רבה
(ליקוטי הלכות - גבית מלוה הלכה ג' אות ג')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה