וְעִקַּר הַגְּאֻלָּה הִיא עַל יְדֵי זֶה, עַל-יְדֵי שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הַטּוֹב, בִּבְחִינַת רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי וְכוּ'. וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, רָאֹה רָאִיתִי, שְׁנֵי רְאִיּוֹת רוֹאֶה אֲנִי שֶׁסּוֹפָן לַחֲטֹא וְאַף עַל פִּי כֵן רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי, הַיְנוּ כַּנַּ"ל. שֶׁאַף עַל פִּי כֵן אֲנִי מִסְתַּכֵּל רַק עַל הַטּוֹב שֶׁבָּהֶן וְאֵינִי מִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל הָרַע שֶׁבָּהֶן וְעַל יְדֵי זֶה הֵם רְאוּיִים לַגְּאֻלָּה וְכַנַּ"ל.
וְכָל הַוִּכּוּחַ שֶׁהָיָה בֵּין ה' יִתְבָּרַךְ וּבֵין מֹשֶׁה בְּמַרְאֵה הַסְּנֶה הַכֹּל הָיָה בְּעִנְיָן זֶה, כִּי עִנְיָן זֶה לְחַפֵּשׂ תָּמִיד הַטּוֹב שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וּלְלַמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת תָּמִיד הוּא עִנְיָן גָּבֹהַּ וְעָמֹק מְאֹד מְאֹד. וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת בֵּין הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר לְעֵיל מִזֶּה. וְעַל כֵּן גַּם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ טוֹב, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ מִתְּחִלָּה עַד הֵיכָן מַגִּיעַ רַחֲמָנוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן לֹא הָיָה רוֹצֶה לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, כִּי רָאָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יְקַלְקְלוּ הַרְבֵּה, אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ טָעַן עִמּוֹ הַרְבֵּה, שֶׁאַף עַל פִּי כֵן הוּא רוֹצֶה לְגָאֳלָם, כִּי הוּא מִסְתַּכֵּל רַק עַל הַטּוֹב וְכַנַּ"ל.
וְזֶהוּ בְּחִינַת אוֹת הַמַּטֶּה שֶׁהֶרְאָה לוֹ, שֶׁרָמַז לוֹ שֶׁלֹּא יְדַבֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְכַמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י, כִּי הֶרְאָה לוֹ שֶׁבְּקַל חוֹזֵר וְנִתְהַפֵּךְ הַנָּחָשׁ לְמַטֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וְכוּ' וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ". שֶׁרָמַז לוֹ שֶׁגַּם בְּתֹקֶף זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ יְכוֹלִין לֶאֱחֹז בְּאֵיזֶה קָצֶה, לִמְצֹא שָׁם אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה וְעַל יְדֵי זֶה נִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה מִנָּחָשׁ לְמַטֶּה בִּבְחִינַת וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ וְכַנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות - ערבוי תחומין הלכה ו' אות יח')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה