תּוֹרָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ
בְּשַׁבָּת רִאשׁוֹן שֶׁחָזַר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּסְעוּדָה שְׁלִישִׁית:
דְּהִנֵּה הַתּוֹרָה סְתִים וְגַלְיָא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא גַּם כֵּן סְתִים
וְגַלְיָא, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁנִּגְלֶה לָנוּ הוּא הַלְּבוּשׁ וְחִיצוֹנִיּוּת,
וּמַה שֶּׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ הוּא הַפְּנִימִיּוּת. וְהִנֵּה כָּל אָדָם צָרִיך
לְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ לְהַשִּׂיג הַפְּנִימִיּוּת, מַה שֶּׁנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ, אַך
אֵיך יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַנִּסְתָּר מִמֶּנּוּ - בִּתְפִלָּה לִשְׁמָהּ,
שֶׁיְּקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה אֶל הַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ
וְחָזָק, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים (חֻלִּין ס:). וְלָמָּה, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא חָפֵץ חֶסֶד הוּא וְרוֹצֶה
תָּמִיד לְהַשְׁפִּיעַ הַשְׁפָּעוֹת וּבְרָכוֹת, וְאֵין הַשְׁפָּעָה יְכוֹלָה
לֵירֵד, רַק עַל יְדֵי כְּלִי הַנִּקְרָא "אֲנִי", שֶׁנֶּאֱמַר (בְּמִדְבַּר
ו): ''וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם''.
וְהַכְּלִי הַנַּ''ל נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל,
כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּאֹפֶן שֶׁמְּקַשֵּׁר הַמַּחֲשָׁבָה לְהַדִּבּוּר, כִּי כָּל
אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל נִקְרָא צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה ס): וְעַמֵּך כֻּלָּם צַדִּיקִים.
וְהַצַּדִּיק נִקְרָא "אָלֶף", מִלָּשׁוֹן: אַלּוּפֵינוּ
מְסֻבָּלִים (תְּהִלִּים קמ''ד). וְהַנּוּן נִקְרָא דִּבּוּר, כִּי הַדִּבּוּר הוּא מַלְכוּת, עַל דֶּרֶך:
מַלְכוּת פֶּה, וּמַלְכוּת נִקְרָא נוּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים
ע''ב): יִנּוֹן שְׁמוֹ, וּפֵרַשׁ
רַשִׁ''י: לְשׁוֹן מַלְכוּת. וְהַיוּד נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַמַּחֲשָׁבָה
שֶׁמְּקַשֵּׁר לְהַדִּבּוּר כַּנַּ''ל, כִּי הַמַּחֲשָׁבָה נִקְרָא יוּ''ד, כְּמוֹ
שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת טו): אָז
יָשִׁיר משֶׁה, וּפֵרַשׁ רַשִׁ''י: יוּ''ד עַל שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה.
וְנִגְמָר הַכְּלִי הַנִּקְרָא "אֲנִי", וְהַשֶּׁפַע יוֹרֵד, וְנִשְׁלָם
חֵפֶץ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא, וּלְפִיכָך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך
מִתְאַוֶּה לִתְפִלָּתָן.
וְיָדוּעַ
הוּא, כִּי מִי שֶׁמְּקַבֵּל תַּעֲנוּג מֵאַחֵר, נִקְרָא נוּקְבָּא, רוֹצֶה לוֹמַר
לְגַבֵּהּ. וְנִמְצָא, כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְקַבֵּל תַּעֲנוּג מִיִּשְׂרָאֵל
מִתְּפִלָּתָן, כִּבְיָכוֹל נַעֲשֶׂה נוּקְבָּא לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ
שֶׁכָּתוּב (בְּמִדְבַּר כ''ח): אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'. כִּי עַל יְדֵי רֵיחַ הַנִּיחוֹחַ,
שֶׁמְּקַבֵּל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך מִתְּפִלּוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, נַעֲשֶׂה בְּסוֹד
אִשָּׁה. וּנְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר (יִרְמְיָה ל''א). אִם כֵּן מֵהַפְּנִימִיּוּת נַעֲשֶׂה חִיצוֹנִיּוֹת. [וְעַיֵּן
לְעֵיל בְּהַתּוֹרָה אוֹר הַגָּנוּז (סִימָן ט''ו), שָׁם מְבאָר גַּם כֵּן עִנְיָן
זֶה] וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק: כִּי
תַעֲבר בְּמַיִם - וְתַּעֲבֹר מִלְּשׁוֹן הִתְגַּלּוּת, כְּמָה שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת י''ב): וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת
מִצְרַיִם, וְתִרְגֵּם אוּנְקְלוֹס: וְיִתְגַּלֵּי ה' וְכוּ, וְאֵין מַיִם אֶלָּא
תּוֹרָה (בָּבָא קַמָּא י''ז). וְהַפֵּרוּשׁ
הוּא, כְּשֶׁתִּרְצֶה שֶׁיִּתְגַּלֶּה לְך הַנִּסְתָּר מֵהַתּוֹרָה - אִתְּך
אָנִי, כְּלוֹמַר, תִּרְאֶה שֶׁתַּעֲשֶׂה הַכְּלִי שֶׁנִּקְרֵאת "אֲנִי"
כַּנַּ''ל.
(לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן תּוֹרָה עג' - כִּי תַּעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי)
*
סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה. בִּבְחִינַת אֲנִי רִאשׁוֹן
וַאֲנִי אַחֲרוֹן וְכוּ' אֲנִי הוּא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּיָּדוּעַ וּכְמוֹ
שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּמִּקְרָא הַנַּ"ל. כֹּה אָמַר ה' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
וְגֹאֲלוֹ אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן. הַיְנוּ בְּחִינַת מַלְכוּת,
בְּחִינַת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרָא אֲנִי הוּא בָּרֹאשׁ וּבַסּוֹף וְכוּ'.
(ליקוטי הלכות - הלכות
נדה הלכה ב' אות ב')
*
"אֲנִי הַמֶּלֶךְ", "אֲנִי נַ נַחְ נַחְמָ נַחְמָן מאומן".
(שיחות סבא)
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה