סָבַלְנוּ מְאֹד, הָיִינוּ בְּסַכָּנָה לַהֲרֹג, לְהַשְׁמִיד

וְיֵשׁ אַהֲבָה שֶׁבַּדַּעַת לְמַעְלָה מֵהַמֹּחַ וּמֵהַמִּדּוֹת, וְשָׁם הוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב, כִּי הוּא בְּחִינַת אוֹרָיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה דַּעֲתִידָא לְאִתְגַּלְיָא לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֻּלּוֹ טוֹב, וְשָׁם הוּא לְמַעְלָה מֵהַמִּדּוֹת לְמַעְלָה מֵהַשֵּכֶל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְהַשִּיג בְּשִׂכְלֵנוּ אוֹר הָאַהֲבָה הַזֹּאת שֶׁבַּדַּעַת כַּנַּ"ל, כְּמוֹ כֵן אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה בַּסִּטְרָא אָחֳרָא יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת, יֵשׁ בְּחִינַת קְלִפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵם בִּבְחִינַת יָמִים, בְּחִינַת יְמֵי רַע וְהֵם כְּנֶגֶד יְמֵי טוֹב, וְשָׁם יֵשׁ כַּמָּה נִיצוֹצוֹת מֵהַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת שֶׁנָּפְלוּ כַּיָּדוּעַ, וְיֵשׁ עוֹד בְּחִינַת סִטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא כֻּלּוֹ רַע וְאֵין שָׁם שׁוּם טוֹב, וְאֵין שָׁם שׁוּם דַּעַת כְּלָל, הַיְנוּ שֶׁהֵם כְּסִילוּת וְרַע גָּמוּר וְאֵין שָׁם שׁוּם טוֹב וְשׁוּם שֵׂכֶל וְשׁוּם נִצּוֹץ שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה.

בִּבְחִינַת הַקְּלִפָּה שֶׁל הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת יְכוֹלִין לִמְצֹא שָׁם כַּמָּה נִיצוֹצוֹת דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן יֵשׁ שָׁם אֵיזֶה טַעַם וְעִנְיָן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּטָעוּת, כִּי הֵם מְהַפְּכִים דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים מֵחֲמַת רִבּוּי הָרַע אַף עַל פִּי כֵן עַל כָּל פָּנִים יֵשׁ שָׁם אֵיזֶה טַעַם שֶׁל טָעוּת וְשֶׁקֶר, אֲבָל בִּבְחִינַת הַקְּלִפָּה הַשְּׁנִיָּה שָׁם אֵין שׁוּם נִיצוֹץ וְאֵין שָׁם שׁוּם טַעַם, כִּי אֵין שָׁם שׁוּם שֵׂכֶל וְשׁוּם נִיצוֹץ, וְהוּא שֹׁרֶשׁ הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְהַקְּלִפָּה, כִּי כָּל הַסִּטְרָא אָחֳרָא מְקַבְּלִין מִשָּׁם. 

וְזֶה בְּחִינַת תֹּקֶף הַנֵּס שֶׁל פּוּרִים אֲשֶׁר הִפְלִיא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חַסְדּוֹ עִמָּנוּ בַּיָּמִים הָהֵם, וְעָשָׂה לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת, אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא נִהְיָתָה, כִּי הָמָן הָרָשָׁע רָצָה לְהִתְגַּבֵּר עַל יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת קְלִפָּה זוֹ הַשְּׁנִיָּה הַנַּ"ל, כִּי עָשָׂה עַצְמוֹ עֲבוֹדָה זָרָה, וַעֲבוֹדָה זָרָה הוּא בְּחִינַת קְלִפָּה זוֹ הַשְּׁנִיָּה הַנַּ"ל, וְעַל כֵּן בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וְכוּ' אֶת כָּל הַיְהוּדִים כִּי שָׁם הוּא בְּחִינַת כְּלָיָה, כִּי אֵין שָׁם שׁוּם נִיצוֹץ מִקְּדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל כְּלָל, כִּי אֵין שָׁם שׁוּם טוֹב כַּנַּ"ל.

(ליקוטי הלכות - הלכות פורים הלכה ד' אות א')

*

בָּרוּךְ הַשֵּׁם סָבַלְנוּ מְאֹד, הָיִינוּ בְּסַכָּנָה לַהֲרֹג, לְהַשְׁמִיד, הַחוֹתְנִי רָצָה לַהֲרֹג אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל (קָרְדוּנֶר) כְּדֵי שֶׁאֲנִי לֹא אֶהְיֶה בְּרֶסְלֵב, כֵּן, הוּא אָמַר שֶׁהוּא יִתֵּן כֶּסֶף לְעֲרָבִים שֶׁיַּהַרְגוּ אֶת רַבִּי יִשְׂרָאֵל, בִּזְמַן שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְמִירוֹן, אָז יַהַרְגּוּ אוֹתוֹ, אֲבָל הָיָה לוֹ עֹנֶשׁ נוֹרָא מְאֹד, הוּא נִפְטַר.

(שיחות סבא - קלטת 67 ב' 42:00)

*

המתנגדים שמעו שרבי נתן, רבי נתן יבוא עם החתן, אז הם הלכו עם אבנים וזרקו, וזרקו אבנים להרוג, להשמיד.

(שיחות סבא המלך)

נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים