מחמת שכל מלחמתו של עמלק הוא כנגד בחינת משה רבינו בעצמו, להסתיר ולהעלים שמו, חס ושלום, על כן לא יכול משה בעצמו להלחם עימו בפועל ממש, כי אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, כי איך אפשר להצדיק להגדיל ולפרסם שם עצמו, על כן ציוה לתלמידו יהושוע: "צא הלחם בעמלק", כי התלמידים של הצדיק שהם בחינת יהושוע הם צריכים להשתדל בכל התחבולות לפרסם ולהגדיל שם הקדוש והנורא של הצדיק האמת בעולם, כי דייקא על ידי התלמידים יכולין לידע גדולת הצדיק, והכל בכוח הצדיק בעצמו שהוא בחינת משה, שזה בחינת "והיה כאשר ירים משה ידו" וכו', רק אף על פי כן המלחמה בעצמה לפרסם ולהגדיל שם הצדיק בפועל הוא צריך שיהיה נעשה על ידי התלמידים בחינת יהושוע.
ומחמת שכל מלחמת עמלק שבכל דור הוא להעלים שם השם, שהוא בחינת שם הצדיק האמיתי הנ"ל, על כן ציוה השם יתברך למחות שמו וזכרו של עמלק מן העולם. ועל כן שמענו מרבינו זצ"ל, שעסק פעם אחת בפורים לתקן פגם קורח, כי הכנעת קליפת עמלק בפורים ותיקון פגם קורח שחלק על משה, הכל בחינת אחת כנ"ל.
(אוצר היראה - פורים יח')
*
כִּי הוּא הָרַב וְהַתַּלְמִיד שֶׁהִבִּיטוּ וְהִסְתַּכְּלוּ עֲלֵיהֶם מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַד הֵנָּה, וְעַל יָדָם יִהְיֶה נִפְעָל וְנִגְמָר הַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת בְּתַכְלִית תַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת.
(כוכבי אור - חכמה ובינה - מא')
*
עִקַּר מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שֶׁבְּכָל דּוֹר. הוּא כְּנֶגֶד שֵׁם ה' שֶׁהוּא שֵׁם הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא שֵׁם ה' כִּי שְׁמוֹ מְשֻׁתָּף בְּשֵׁם הַצַּדִּיק. אֲשֶׁר הַצַּדִּיק הַזֶּה הָאֱמֶת הוּא הַפְּאֵר וְהַיֹּפִי וְהַהִדּוּר שֶׁל כָּל הָעוֹלָם הוּא הַחֵן הָאֱמֶת שֶׁל כָּל הָעוֹלָם.
וְאִם זֶה הַצַּדִּיק הָאֱמֶת שֶׁבְּכָל דּוֹר הָיָה נִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם. וְכָל הָעוֹלָם הָיוּ מְקֹרָבִים אֵלָיו בֶּאֱמֶת הָיָה הָעוֹלָם כְּבָר מְתֻקָּן כִּי זֶה הַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְתַקֵּן כָּל הָעוֹלָם אִם לֹא הָיוּ מַעֲלִימִין וּמַסְתִּירִין אוֹתוֹ אֲבָל בְּכָל דּוֹר וָדוֹר יֵשׁ בְּחִינַת מִלְחֲמוֹת עֲמָלֵק. וְעִקַּר מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל עֲמָלֵק יִמַּח שְׁמוֹ הִיא רַק דַּיְקָא נֶגֶד הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַזֶּה שֶׁהוּא הָרֹאשׁ בַּיִת.
בְּכָל דּוֹר מוּכֶנֶת הַגְּאֻלָּה לָבוֹא עַל יְדֵי הָרֹאשׁ בַּיִת הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה מָשִׁיחַ שֶׁהוּא הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה שֶׁבְּכָל דּוֹר. אַךְ עִקַּר הָעִכּוּב הוּא עַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת הֶעָצוּם הַזֶּה שֶׁהוּא בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שֶׁכָּל מִלְחַמְתּוֹ לְהַסְתִּיר וּלְהַעֲלִים שֵׁם הַצַּדִּיק הַזֶּה כַּנַּ"ל.
וְזֶה שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ דַּיְקָא צֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק. וְלֹא לָחַם עִמּוֹ בְּעַצְמוֹ. כִּי מֵחֲמַת שֶׁכָּל מִלְחַמְתּוֹ שֶׁל עֲמָלֵק הִוא כְּנֶגֶד בְּחִינַת מֹשֶׁה שֶׁהוּא הָרֹאשׁ בַּיִת הָאֲמִתִּי. לְהַסְתִּיר וּלְהַעֲלִים שְׁמוֹ חַס וְשָׁלוֹם. עַל כֵּן אֵין יָכוֹל מֹשֶׁה בְּעַצְמוֹ לְהִלָּחֵם עִמּוֹ. כִּי אֵין חָבוּשׁ מַתִּיר אֶת עַצְמוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַצַּדִּיק לְהַגְדִּיל וּלְפַרְסֵם שֵׁם עַצְמוֹ. עַל כֵּן צִיוָּוה לְתַלְמִידוֹ יְהוֹשֻׁעַ צֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק. כִּי דַּיְקָא הַתַּלְמִיד שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת הוּא יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק שֶׁרוֹצֶה לְהַעֲלִים וּלְהַסְתִּיר שֵׁם הַצַּדִּיק הַזֶּה. כִּי בְּחִינַת יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ כָּל עִסְקוֹ וְכָל תַּחְבּוּלוֹתָיו לְפַרְסֵם וּלְהַגְדִּיל שְׁמוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא שֶׁל הַצַּדִּיק הַזֶּה בָּעוֹלָם.
(ליקוטי הלכות - הלכות שבת הלכה ה' אות ט'-י')
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה