מָרְדְּכַי שֶׁהִרְגִּישׁ תֵּכֶף כַּוָּנַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת הָמָן, בְּחִינַת (אסתר ד): "וּמָרְדֳּכַי יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה", שֶׁיָּדַע כַּוָּנָתָם עַד הַסּוֹף, וְהוּא מַתְחִיל תֵּכֶף לְעוֹרְרָם לִתְשׁוּבָה "וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּזְעַק זְעָקָה גְּדוֹלָה וּמָרָה".
וְעִקַּר צַעֲקָתוֹ שֶׁהוּא מוֹדִיעַ לְאֶסְתֵּר שֶׁהִיא בְּחִינַת כְּלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲדַיִן לֹא תִּתְיָאֵשׁ מִן הָרַחֲמִים, וְתָבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֵיךְ שֶׁהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ, שֶׁלֹּא נִקְרֵאת אֵלָיו זֶה שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁהֵם כְּלַל הַחֹדֶשׁ שֶׁצְּרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְהַקְבִּיל פְּנֵי אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם עַל כָּל פָּנִים פַּעַם אַחַת בְּחֹדֶשׁ אֲבָל לִפְעָמִים נִתְרַחֲקִין כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵין זוֹכִין לָבֹא לְפָנָיו אֲפִילּוּ פַּעַם אַחַת בְּחֹדֶשׁ, בְּחִינַת "וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי" וְכוּ', אַף-עַל-פִּי-כֵן צְרִיכִין לְהַקִּישׁ עַל דַּלְתֵי רַחֲמִים אוּלַי יָחוֹס אוּלַי יְרַחֵם.
וּכְמוֹ שֶׁאַחַר כָּךְ הוֹדָה אֶסְתֵּר לְמָרְדְּכַי וְאָמְרָה (אסתר ד): "וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת", וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מגילה טו.) 'שֶׁלֹּא כַּדָּת שֶׁל תּוֹרָה', כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי שֶׁעַל-פִּי דָּת שֶׁל תּוֹרָה בְּוַדַּאי אֵינִי רָאוּי לָבֹא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו כְּפִי מַה שֶּׁאֲנִי יוֹדֵעַ חַטֹּאתַי וַעֲוֹנוֹתַי, אַךְ אַף-עַל-פִּי-כֵן "אָבֹא לְפָנָיו שֶׁלֹּא כַּדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי", הַיְנוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם אֵינוֹ לְרָצוֹן תְּפִלּוֹתַי וְהִתְבּוֹדְדוּתִי עַתָּה לְפָנָיו מֵרִבּוּי קִלְקוּלִי 'כַּאֲשֶׁר אָבַדְתִּי' עַל-יְדֵי מַעֲשַׂי הָרָעִים – 'אָבָדְתִּי', וְיַעֲשֶׂה ה' יִתְבָּרַךְ עִמִּי מַה שֶּׁיִּרְצֶה, אֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְאֶצְעַק לַה' יִתְבָּרַךְ אוּלַי יְרַחֵם.
וְאָז חָמַל ה' יִתְבָּרַךְ עַל מָרְדְּכַי וְעַמּוֹ, "וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב" (אסתר ה).
זֶה סוֹד הַהֶאָרָה וְהַהִתְקָרְבוּת מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁמַּגִּיעַ לִפְעָמִים לְהָאָדָם הַנָּמוּךְ מְאֹד, שֶׁאַף-עַל-פִּי-כֵן ה' יִתְבָּרַךְ שׁוֹלֵחַ לוֹ הִתְקָרְבוּת מֵרָחוֹק, בְּסוֹד הוֹשָׁטַת שַׁרְבִיט הַזָּהָב שֶׁנִּמְשַׁךְ בְּנֵס אַמּוֹת הַרְבֵּה כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (מגילה טו.).
וְעַל-יְדֵי-זֶה נָפַל הָמָן מַפָּלָה גְּדוֹלָה בְּלִי שִׁעוּר, וּמָרְדְּכַי נִתְעַלָּה וְנִתְגַּדֵּל בְּתַכְלִית הַגְּדֻלָּה, וְזָכָה לְהַמְשִׁיךְ הֶאָרָה הַזֹּאת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה.
וְזֶה בְּחִינַת סוֹד הוֹשָׁטַת שַׁרְבִיט הַזָּהָב, שֶׁהוּא הִתְקָרְבוּת נִפְלָא, שֶׁמַּמְשִׁיךְ דַּעַת וְהֶאָרָה נִפְלָאָה עַל הָאָדָם הָרָחוֹק מְאֹד, כִּי מֵאִיר עָלָיו מִדַּעַת עֶלְיוֹן מְאֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת יִרְאָה עִלָּאָה דְּעִלָּאָה הַנַּ"ל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה זֶה הָרָחוֹק מְאֹד גַּם כֵּן לְיִרְאָה עִם דַּעַת, דְּהַיְנוּ שֶׁעַל-יְדֵי הַיִּרְאָה יִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וְלֹא יִתְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם עַל-יְדֵי-זֶה יוֹתֵר.
מָשִׁיחַ הוּא עֶצֶם הַיִּרְאָה עִלָּאָה מְאֹד מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה'", כִּי יַמְשִׁיךְ יִרְאָה עִלָּאָה וְנִפְלָאָה מְאֹד בָּעוֹלָם.
(ליקוטי הלכות - בכור בהמה טהורה ד' אותיות ז, טו', יז')
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה