גַּם רַבִּי יִשְׂרָאֵל קָרְדוּנֶר הִדְפִּיס וְהָיָה יֹפִי כָּזֶה הַדְּפוּס שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, כְּרִיכָה כָּזֶה וּנְיָר כָּזֶה לֹא רוֹאִים יֹפִי כָּזֶה. אֲנִי הָלַכְתִּי לַחֲנוּת וְהָיָה לִי אֵיזֶה גְּרוּשִׁים, אֵיזֶה פְּרוּטוֹת, נָתַתִּי לַמוֹכֵר. בָּרוּךְ הַשֵּׁם שִׁלַּמְתִּי לוֹ וְהוּא נָתַן לִי אֶת הַסֵּפֶר לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת וְאָמַר: "מָתַי שֶׁיִּהְיֶה לְךָ הַכֶּסֶף - תָּבִיא", כָּכָה הָיָה, הוּא נָתַן לִי. אֵיך הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רִחֵם עָלַי וַאֲנִי מָצָאתִי סֵפֶר כָּזֶה מֵהַדְּפוּס שֶׁל רַבִּי יִשְׂרָאֵל, יֹפִי כָּזֶה וּכְרִיכָה כָּזֶה.. וְהַמּוֹכֵר נָתַן לִי, הוּא הֵבִין שֶׁאֲנִי צָרִיךְ מְאֹד אֶת זֶה הַסֵּפֶר וְהָיָה לוֹ מִלְחָמָה חֲזָקָה בַּלֵּב, אִם הוּא מוֹכֵר לִי אֶת הַסֵּפֶר - אֵין אַחֵר. הוּא הָיָה יָכוֹל לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה כִּי לֹא הָיָה לְהַשִּׂיג, אָז לֹא הִדְפִּיסוּ, כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁלֹּא מַדְפִּיסִים סִפְרֵי בְּרֶסְלֵב כִּי לֹא קוֹנִים. לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת, מִי יַגִּיד לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת? גַּם-כֵּן הָיָה לִי לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת מִכַּמָּה דְּפוּסִים מִחוּץ לָאָרֶץ, הָיָה כָּל-כָּךְ יֹפִי הַדְּפוּס, יֹפִי כָּזֶה חֵן כָּזֶה הִתְעוֹרְרוּת כָּזֶה. הָיָה לִי כַּמָּה סְפָרִים, שְׁנַיִם אוֹ שְׁלשָׁה סְפָרִים, אֲבָל אֲנִי קָנִיתִי וְנָתַתִּי וְלֹא נִשְׁאַר לִי אֶחָד. נָתַתִּי מַתָּנָה לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, לְבַר-מִצְוָה, לְחָתָן וּלְעוֹד אֵרוּעִים. נָתַתִּי מַתָּנוֹת וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי בְּלִי. אֲנִי אָהַבְתִּי אֶת אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, "מַה, יֵּשׁ לוֹ בַּר-מִצְוָה וַאֲנִי לֹא אֶתֵּן לוֹ מַתָּנָה?" כֶּסֶף אֵין לִי, אָז לָקַחְתִּי סֵפֶר לִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת, וְנָתַתִּי אוֹתוֹ.
(מתוך הספר ישראל סבא)
נ נח נחמ נחמן מאומן בירושלים
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה