מַעֲלַת הָרִקּוּדִין שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁכְּשֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁמְּרַקֵּד בָּזֶה מַעֲלֶה הָרַגְלִין מֵהַקְּלִפּוֹת

וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ מִתְפָּאֲרִין בָּזֶה בְּכָל יוֹם כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים, "אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ וְכוּ'", 'אַשְׁרֵינוּ' וְכוּ', וְכָל מַה שֶּׁמִּתְרַבִּין יִשְׂרָאֵל בְּיוֹתֵר נִתְרַבֶּה וְנִתְגַּדֵּל הַשִּמְחָה בְּיוֹתֵר, כִּי בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ, וְהַדְרַת מֶלֶךְ הוּא בְּחִינַת שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ". וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לוּ הִגְדַּלְתָּ הַשִּמְחָה שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ וְכוּ'". שֶׁכָּל מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל נִתְרַבִּין בְּיוֹתֵר, נִגְדָּל הַשִּמְחָה בְּיוֹתֵר, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ אֶת ה' מַעֲלֶה וּמְבָרֵר הַשִּמְחָה מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת, וּמְהַפֵּךְ בְּיוֹתֵר יָגוֹן וַאֲנָחָה לְשִׂמְחָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה תִּגְדַּל הַשִּמְחָה בְּיוֹתֵר עַד אֲשֶׁר תִּתְבָּרֵר כָּל הַשִּמְחָה בִּשְׁלֵמוּת מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת שֶׁאֲחִיזָתָם בִּבְחִינַת רַגְלִין, בִּבְחִינַת רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת כַּיָּדוּעַ. וּכְשֶׁתִּתְבָּרֵר הַשִּמְחָה מִשָּׁם וְיַעֲלוּ הָרַגְלִין מֵהַקְּלִפּוֹת, אָז יָבוֹא מָשִׁיחַ וִיקֻיַּם, "וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים". שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עַד דְּמָטוּ רַגְלִין בְּרַגְלִין, הַמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּמְבֹאָר בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל. וְעִקַּר עֲלִיַּת הָרַגְלִין מִן הַקְּלִפּוֹת הוּא עַל-יְדֵי הַשִּמְחָה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה מַעֲלִין הָרַגְלִין מִבְּחִינַת רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת, שֶׁהוּא עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, שֶׁהוּא סִטְרָא דְּמוֹתָא כַּנַּ"ל: וְזֶהוּ בְּחִינַת מַעֲלַת הָרִקּוּדִין שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, שֶׁכְּשֶׁזּוֹכֶה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁמְּרַקֵּד בָּזֶה מַעֲלֶה הָרַגְלִין מֵהַקְּלִפּוֹת, וְכַמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּהַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת, כְּשֶׁאָדָם מְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ וְהַשִּמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁנּוֹגַעַת עַד רַגְלָיו, דְּהַיְנוּ שֶׁמְּרַקֵּד, שֶׁבָּזֶה מַעֲלֶה כָּל בְּחִינוֹת הָרַגְלִין, עַיֵּן שָׁם בְּסוֹף לִקּוּטֵי תִּנְיָנָא ((סִימָן פא). וְכֵן הֶאֱרִיךְ בָּזֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת מִסּוֹד מַעֲלַת הָרִקּוּדִין, עַיֵּן שָׁם, וְזֶהוּ בְּחִינַת הַפְלָגַת הַשִּמְחָה שֶׁיִּהְיֶה בִּימֵי הַמָּשִׁיחַ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה תִּהְיֶה עִקַּר הַגְּאֻלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ((יְשַׁעְיָה טו), "כִּי בְּשִׂמְחָה תֵצֵאוּ" וְכוּ', וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַת צִיּוֹן" וְכוּ'. וְכַמְבֹאָר בְּכַמָּה וְכַמָּה פְּסוּקִים מִגֹּדֶל הַפְלָגַת הַשִּמְחָה שֶׁל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ וְלֶעָתִיד לָבוֹא וְאָז יִתְהַפֵּךְ כָּל הַיָּגוֹן וַאֲנָחָה לְשִׂמְחָה בִּבְחִינַת שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, הַנֶּאֱמַר עַל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם". שֶׁהַיָּגוֹן וְהָאֵבֶל מִתְהַפֵּךְ לְשָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי וְכוּ'".
(ליקוטי הלכות - הלכות פריה ורביה והלכות אישות הלכה ג' אות יג')

קִבַּלְתִּי שִׂמְחָה מִזֶּה הַפֶּתֶק, שִׂמְחָה כָּזֶה שֶׁהָעַצְבוּת לֹא הָיָה לָהּ שׁוּם עֶרֶךְ נֶגֶד הַשִּׂמְחָה. לֹא רוֹאִים שִׂמְחָה כָּזוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, רַק בָּעוֹלָם הַבָּא. שִׂמְחָה כָּזוֹ שֶׁאֵין בָּעוֹלָם הַזֶּה שִׂמְחָה כָּזוֹ. וְהִתְחַלְתִּי לְנַגֵּן נִגּוּנִים כָּאֵלֶּה שֶׁל שִׂמְחָה וְלִרְקֹד וְלִמְחֹאת כַּפַּיִם, פָּנִים כָּאֵלֶּה שֶׁל שִׂמְחָה.. וְכֻלָּם, כָּל בְּנֵי-הַיְשִׁיבָה, שָׁמְעוּ שֶׁאֲנִי נַעֲשֵׂיתִי שָׂמֵחַ. וְהֵם לָמְדוּ בַּיְשִׁיבָה וְאָמְרוּ: "הוֹ, הַמְשֻׁגָּע נַעֲשָׂה שָׂמֵחַ", הֵם אָמְרוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל בֶּער כְּבָר הוּא בְּסֵדֶר גָּמוּר, אַחֲרֵי עַצְבוּת כָּזֶה הוּא בְּשִׂמְחָה כָּזֶה, אָז הוּא מְשֻׁגָּע לְכָל יְמֵי חַיָּיו, "יֵשׁ גּוּשְׁפַּנְקָא - הוּא מְשֻׁגָּע! לֹא יַעֲזֹר לוֹ שׁוּם בֵּית-חוֹלִים וְלֹא שׁוּם רְפוּאָה". אָז נִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר וְהִתְחַלְתִּי לִרְקֹד בַּחֶדֶר שֶׁלִּי, וְכֻלָּם נִכְנְסוּ לַחֶדֶר שֶׁלִּי וְרָאוּ דָּבָר כָּזֶה שֶׁאֲנִי מְרַקֵּד וְשָׂמֵחַ, אֲנִי לֹא שׁוֹאֵל אוֹתָם, אֲנִי מְרַקֵּד וְשָׂמֵחַ כָּזֶה, הֵם נִתְבַּטְּלוּ. אָז הֵם רָאוּ אֶת הָרִקּוּדִים וְהַשִּׂמְחָה, הֵם הוֹצִיאוּ אוֹתִי מֵהַחֶדֶר לְהֶחָצֵר וְעָשׂוּ כָּל בְּנֵי-הַיְשִׁיבָה עִגּוּל, וַאֲנִי הָיִיתִי בָּאֶמְצַע וְרָקַדְתִּי. וְכֻלָּם שָׂמְחוּ כָּל-כָּךְ וְכֻלָּם הִתְלוֹצְצוּ מִמֶּנִּי, "הַמְשֻׁגָּע הוּא מְרַקֵּד..". טוֹב, הֵם עָמְדוּ כַּמָּה שָׁעוֹת עַד קָרוֹב לַחֲצוֹת לַיְלָה וְהֵם נַעֲשׂוּ עֲיֵפִים, אָז אָמְרוּ: "הוּא לֹא נַעֲשֶׂה עָיֵף, הוּא יְעַיֵּף אוֹתָנוּ, אֲנַחְנוּ עֲיֵפִים יְגֵעִים כְּבָר, אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לַעֲמֹד, אֵין לָנוּ כֹּחַ יוֹתֵר, צְרִיכִים לִישֹׁן", אָז הֵם הָלְכוּ וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי כִּמְעַט כָּל הַלַּיְלָה וְרָקַדְתִּי לְבַדִּי...
(סיפור נס הפתק)